וּבָשָׂ֕ר כִּֽי־יִהְיֶ֥ה בֽוֹ־בְעֹר֖וֹ שְׁחִ֑ין וְנִרְפָּֽא׃

וּבָשָׂר כִּי יִהְיֶה בוֹ, כלומר בְעֹרוֹ שְׁחִין, מחלת עור מסוימת, אולי דלקתית. לדעת חכמים, שחין הוא מחלה שקשורה לחום יתר – מין כווייה שאיננה מכנית, וְנִרְפָּא.

וְהָיָ֞ה בִּמְק֤וֹם הַשְּׁחִין֙ שְׂאֵ֣ת לְבָנָ֔ה א֥וֹ בַהֶ֖רֶת לְבָנָ֣ה אֲדַמְדָּ֑מֶת וְנִרְאָ֖ה אֶל־הַכֹּהֵֽן׃

וְהָיָה בִּמְקוֹם הַשְּׁחִין,שעדיין לא נתאחה בו העור לחלוטין, שְׂאֵת לְבָנָה אוֹ בַהֶרֶת לְבָנָה אֲדַמְדָּמֶת.נגע זה, שגווניו לבנים ואדום לא הוזכר עד כה – וְנִרְאָה אֶל הַכֹּהֵן.

וְרָאָ֣ה הַכֹּהֵ֗ן וְהִנֵּ֤ה מַרְאֶ֙הָ֙ שָׁפָ֣ל מִן־הָע֔וֹר וּשְׂעָרָ֖הּ הָפַ֣ךְ לָבָ֑ן וְטִמְּא֧וֹ הַכֹּהֵ֛ן נֶֽגַע־צָרַ֥עַת הִ֖וא בַּשְּׁחִ֥ין פָּרָֽחָה׃

וְרָאָה הַכֹּהֵן, וְהִנֵּה מַרְאֶהָשל הבהרת שָׁפָל, נמוך מִן הָעוֹר, וּשְׂעָרָהּ הָפַךְ לָבָן, כאמור, זהו אחד מסימני הטומאה – וְטִמְּאוֹ הַכֹּהֵן, נֶגַע צָרַעַת הִוא,שכן בַּמקום שהיה בו קודם שְּׁחִין פָּרָחָה.

וְאִ֣ם ׀ יִרְאֶ֣נָּה הַכֹּהֵ֗ן וְהִנֵּ֤ה אֵֽין־בָּהּ֙ שֵׂעָ֣ר לָבָ֔ן וּשְׁפָלָ֥ה אֵינֶ֛נָּה מִן־הָע֖וֹר וְהִ֣יא כֵהָ֑ה וְהִסְגִּיר֥וֹ הַכֹּהֵ֖ן שִׁבְעַ֥ת יָמִֽים׃

וְאִם יִרְאֶנָּה הַכֹּהֵן, וְהִנֵּה אֵין בָּהּ שֵׂעָר לָבָן, וּשְׁפָלָה אֵינֶנָּה מִן הָעוֹר, וְהִיא כֵהָה, הלובן שבה חלש יחסית ומשום כך אינו נראה עמוק מהעור – וְהִסְגִּירוֹ הַכֹּהֵןבמקום מסוים שִׁבְעַת יָמִים.

וְאִם־פָּשֹׂ֥ה תִפְשֶׂ֖ה בָּע֑וֹר וְטִמֵּ֧א הַכֹּהֵ֛ן אֹת֖וֹ נֶ֥גַע הִֽוא׃

וְאחרי שבעה ימים חוזרים ובודקים אותו: אִם פָּשֹׂה תִפְשֶׂה, תתפשט בָּעוֹר– וְטִמֵּא הַכֹּהֵן אֹתוֹ, נֶגַע הִוא.

וְאִם־תַּחְתֶּ֜יהָ תַּעֲמֹ֤ד הַבַּהֶ֙רֶת֙ לֹ֣א פָשָׂ֔תָה צָרֶ֥בֶת הַשְּׁחִ֖ין הִ֑וא וְטִהֲר֖וֹ הַכֹּהֵֽן׃ (ס)

וְאולם אִם תַּחְתֶּיהָ תַּעֲמֹד הַבַּהֶרֶת,אם נשארה באותו גודל ו לֹא פָשָׂתָה– צָרֶבֶת, רושם דלקת, צלקת הַשְּׁחִין הִוא.אין היא אלא תוצאה טבעית מן השחין, ואינה משמעותית לענייני טומאה וטהרה, ולכן – וְטִהֲרוֹ הַכֹּהֵן.