חזור
תַזְרִיעַ
עלייה בוְרָאָה֩ הַכֹּהֵ֨ן אֹת֜וֹ בַּיּ֣וֹם הַשְּׁבִיעִי֮ שֵׁנִית֒ וְהִנֵּה֙ כֵּהָ֣ה הַנֶּ֔גַע וְלֹא־פָשָׂ֥ה הַנֶּ֖גַע בָּע֑וֹר וְטִהֲר֤וֹ הַכֹּהֵן֙ מִסְפַּ֣חַת הִ֔יא וְכִבֶּ֥ס בְּגָדָ֖יו וְטָהֵֽר׃
וְרָאָה הַכֹּהֵן אֹתוֹ בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי שֵׁנִית,ולמעשה זוהי הראייה השלישית, וְהִנֵּה כֵּהָה הַנֶּגַע,לבנוניתו הוחלשה, או על כל פנים – וְלֹא פָשָׂה הַנֶּגַע בָּעוֹר– וְטִהֲרוֹ הַכֹּהֵן, מִסְפַּחַת, מין מחלת עור שאין בה שום טומאה, הִוא. וְכִבֶּסאותו אדם שהיה בהסגר את בְּגָדָיו– וְטָהֵר.
רש"י
כהה.הָכְהָה מִמַּרְאִיתוֹ, הָא אִם עָמַד בְּמַרְאִיתוֹ אוֹ פָשָׂה טָמֵא:
מספחת.שֵׁם נֶגַע טָהוֹר:
וכבס בגדיו וטהר.הוֹאִיל וְנִזְקַק לְהִסָּגֵר נִקְרָא טָמֵא וְצָרִיךְ טְבִילָה:
וְאִם־פָּשֹׂ֨ה תִפְשֶׂ֤ה הַמִּסְפַּ֙חַת֙ בָּע֔וֹר אַחֲרֵ֧י הֵרָאֹת֛וֹ אֶל־הַכֹּהֵ֖ן לְטָהֳרָת֑וֹ וְנִרְאָ֥ה שֵׁנִ֖ית אֶל־הַכֹּהֵֽן׃
וְאולם אִם פָּשֹׂה תִפְשֶׂה הַמִּסְפַּחַת בָּעוֹר, החלק הנגוע גדל אַחֲרֵי הֵרָאֹתוֹ, שנראה בתום ההסגר הראשון אֶל הַכֹּהֵן לְשם טָהֳרָתוֹ– וְנִרְאָה שֵׁנִית, שוב אֶל הַכֹּהֵן.
וְרָאָה֙ הַכֹּהֵ֔ן וְהִנֵּ֛ה פָּשְׂתָ֥ה הַמִּסְפַּ֖חַת בָּע֑וֹר וְטִמְּא֥וֹ הַכֹּהֵ֖ן צָרַ֥עַת הִֽוא׃ (פ)
וְרָאָה הַכֹּהֵן, וְהִנֵּה פָּשְׂתָה הַמִּסְפַּחַת בָּעוֹר– וְטִמְּאוֹ הַכֹּהֵן, צָרַעַת הִוא.
רש"י
וטמאו הכהן.וּמִשֶּׁטִּמְּאוֹ הֲרֵי הוּא מֻחְלָט, וְזָקוּק לְצִפֳּרִים וּלְתִגְלַחַת וּלְקָרְבָּן הָאָמוּר בְּפָרָשַׁת זֹאת תִּהְיֶה:
צרעת הוא.הַמִּסְפַּחַת הַזֹּאת:
צרעת.לְשׁוֹן נְקֵבָה. נגע. לְשׁוֹן זָכָר:
נֶ֣גַע צָרַ֔עַת כִּ֥י תִהְיֶ֖ה בְּאָדָ֑ם וְהוּבָ֖א אֶל־הַכֹּהֵֽן׃
נֶגַע צָרַעַת כִּי תִהְיֶה בְּאָדָם– וְהוּבָא אֶל הַכֹּהֵן.
וְרָאָ֣ה הַכֹּהֵ֗ן וְהִנֵּ֤ה שְׂאֵת־לְבָנָה֙ בָּע֔וֹר וְהִ֕יא הָפְכָ֖ה שֵׂעָ֣ר לָבָ֑ן וּמִֽחְיַ֛ת בָּשָׂ֥ר חַ֖י בַּשְׂאֵֽת׃
וְרָאָה הַכֹּהֵן, וְהִנֵּה שְׂאֵת לְבָנָה בָּעוֹר,נגע שנראה מוגבה ממה שסביבו, גם אם איננו מוגבה בפועל, וְהִיא הָפְכָה, שינתה את מראהָ, כך שה שֵׂעָרשבה הפך לָבָן, וּמִחְיַת,או צמיחת בָּשָׂר חַי בַּשְׂאֵת. בחלק הנגוע מופיעה רקמה שנראית בריאה לגמרי,
רש"י
ומחית.שינמי"נט בְּלַעַז, שֶׁנֶּהְפַּךְ מִקְצַת הַלֹּבֶן שֶׁבְּתוֹךְ הַשְּׂאֵת לְמַרְאֵה בָשָׂר, אַף הִיא סִימָן טֻמְאָה — שֵׂעָר לָבָן בְּלֹא מִחְיָה וּמִחְיָה בְּלֹא שֵׂעָר לָבָן — וְאַף עַל פִּי שֶׁלֹּא נֶאֶמְרָה מִחְיָה אֶלָּא בַּשְּׂאֵת, אַף בְּכָל הַמַּרְאוֹת וְתוֹלְדוֹתֵיהֶן הוּא סִימָן טֻמְאָה:
צָרַ֨עַת נוֹשֶׁ֤נֶת הִוא֙ בְּע֣וֹר בְּשָׂר֔וֹ וְטִמְּא֖וֹ הַכֹּהֵ֑ן לֹ֣א יַסְגִּרֶ֔נּוּ כִּ֥י טָמֵ֖א הֽוּא׃
צָרַעַת נוֹשֶׁנֶת, ממושכת הִוא בְּעוֹר בְּשָׂרוֹ– וְטִמְּאוֹ הַכֹּהֵן.צמיחת הבשר הבריא איננה גורם מטהר, אדרבא, היא מוכיחה על התיישנותה של הצרעת. לֹא יַסְגִּרֶנּוּ, אין צורך להסגיר אותו, כִּי טָמֵא הוּאמיד.
רש"י
צרעת נושנת הוא.מַכָּה יְשָׁנָה הִיא תַּחַת הַמִּחְיָה, וְחַבּוּרָה זוֹ נִרְאֵית בְּרִיאָה לְמַעְלָה וְתַחְתֶּיהָ מְלֵאָה לֵחָה — שֶׁלֹּא תֹאמַר הוֹאִיל וְעָלְתָה מִחְיָה אֲטַהֲרֶנָּה:
וְאִם־פָּר֨וֹחַ תִּפְרַ֤ח הַצָּרַ֙עַת֙ בָּע֔וֹר וְכִסְּתָ֣ה הַצָּרַ֗עַת אֵ֚ת כָּל־ע֣וֹר הַנֶּ֔גַע מֵרֹאשׁ֖וֹ וְעַד־רַגְלָ֑יו לְכָל־מַרְאֵ֖ה עֵינֵ֥י הַכֹּהֵֽן׃
וְאִם פָּרוֹחַ תִּפְרַח הַצָּרַעַת, הכתם גדל וגדל בָּעוֹר, וְכִסְּתָה הַצָּרַעַת אֵת כָּל עוֹר הַנֶּגַע, את כל עור האדם מֵרֹאשׁוֹ וְעַד רַגְלָיו, לְכָל מַרְאֵה עֵינֵי הַכֹּהֵן,כל צבע העור החשוף למבט הכהן התבהר כגון הנגע.
רש"י
מראשו.שֶׁל אָדָם ועד רגליו:
לכל מראה עיני הכהן.פְּרָט לְכֹהֵן שֶׁחָשַׁךְ מְאוֹרוֹ (ספרא):
וְרָאָ֣ה הַכֹּהֵ֗ן וְהִנֵּ֨ה כִסְּתָ֤ה הַצָּרַ֙עַת֙ אֶת־כָּל־בְּשָׂר֔וֹ וְטִהַ֖ר אֶת־הַנָּ֑גַע כֻּלּ֛וֹ הָפַ֥ךְ לָבָ֖ן טָה֥וֹר הֽוּא׃
וְרָאָה הַכֹּהֵן, וְהִנֵּה כִסְּתָה הַצָּרַעַת אֶת כָּל בְּשָׂרוֹ,ולא נשאר מקום גלוי שאינו נגוע, וְטִהַר אֶת הַנָּגַע.מאחר ש כֻּלּוֹ הָפַךְ לָבָן– טָהוֹר הוּא.כתם אחד בעור האדם מטמא אותו, אבל אם פורחת הצרעת בכל גופו, הוא נחשב טהור.
וּבְי֨וֹם הֵרָא֥וֹת בּ֛וֹ בָּשָׂ֥ר חַ֖י יִטְמָֽא׃
ואולם בְיוֹם הֵרָאוֹת בּוֹ בָּשָׂר חַי, כאשר חוזר מקצת הבשר למראהו הטבעי, החי – דווקא אז יִטְמָא.
רש"י
וביום הראות בו בשר חי.אִם צָמְחָה בוֹ מִחְיָה הֲרֵי כְבָר פֵּרֵשׁ שֶׁהַמִּחְיָה סִימָן טֻמְאָה? אֶלָּא הֲרֵי שֶׁהָיָה הַנֶּגַע בְּאֶחָד מֵעֶשְׂרִים וְאַרְבָּעָה רָאשֵׁי אֵבָרִים שֶׁאֵין מִטַּמְּאִין מִשּׁוּם מִחְיָה — לְפִי שֶׁאֵין נִרְאֶה הַנֶּגַע כֻּלּוֹ כְאֶחָד, שֶׁשּׁוֹפְעִין אֵילָךְ וָאֵילָךְ (נגעים פ"ו; קידושין כ"ה) — וְחָזַר רֹאשׁ הָאֵבֶר וְנִתְגַּלָּה שִׁפּוּעוֹ עַל יְדֵי שֻׁמָּן, כְּגוֹן שֶׁהִבְרִיא וְנַעֲשָֹה רָחָב וְנִרְאֵית בּוֹ הַמִּחְיָה, לִמְּדָנוּ הַכָּתוּב שֶׁתְּטַמֵּא (ספרא):
וביום.מַה תַּ"ל? לְלַמֵּד יֵשׁ יוֹם שֶׁאַתָּה רוֹאֶה בוֹ וְיֵשׁ יוֹם שֶׁאֵין אַתָּה רוֹאֶה בוֹ, מִכָּאן אָמְרוּ: חָתָן נוֹתְנִין לוֹ כָּל שִׁבְעַת יְמֵי הַמִּשְׁתֶּה, לוֹ וְלִכְסוּתוֹ וּלְבֵיתוֹ, וְכֵן בָּרֶגֶל נוֹתְנִין לוֹ כָּל יְמֵי הָרֶגֶל (נגעים פ"ג, מועד קטן ז'):
וְרָאָ֧ה הַכֹּהֵ֛ן אֶת־הַבָּשָׂ֥ר הַחַ֖י וְטִמְּא֑וֹ הַבָּשָׂ֥ר הַחַ֛י טָמֵ֥א ה֖וּא צָרַ֥עַת הֽוּא׃
וְרָאָה הַכֹּהֵן אֶת הַבָּשָׂר הַחַי– וְטִמְּאוֹ,יחרוץ את טומאתו. הַבָּשָׂר הַחַי טָמֵא הוּא, צָרַעַת הוּא.באופן פרדוקסלי, אם כולו נגוע – הוא טהור; אם רק מקצתו – טמא.
רש"י
צרעת הוא.הַבָּשָׂר הַהוּא: בָּשָׂר לְשׁוֹן זָכָר:
א֣וֹ כִ֥י יָשׁ֛וּב הַבָּשָׂ֥ר הַחַ֖י וְנֶהְפַּ֣ךְ לְלָבָ֑ן וּבָ֖א אֶל־הַכֹּהֵֽן׃
אוֹ כִי, אך אם לאחר שנראה בו בשר חי כלשהו ונטמא, יָשׁוּבאותו חלק של הַבָּשָׂר הַחַי וְנֶהְפַּךְ לְלָבָן– וּבָא אֶל הַכֹּהֵן.
וְרָאָ֙הוּ֙ הַכֹּהֵ֔ן וְהִנֵּ֛ה נֶהְפַּ֥ךְ הַנֶּ֖גַע לְלָבָ֑ן וְטִהַ֧ר הַכֹּהֵ֛ן אֶת־הַנֶּ֖גַע טָה֥וֹר הֽוּא׃ (פ)
וְרָאָהוּ הַכֹּהֵן, וְהִנֵּה נֶהְפַּךְעור הַנֶּגַע לְלָבָן– וְטִהַר הַכֹּהֵן אֶת הַנֶּגַע, טָהוֹר הוּא.הוא יחזור וייטהר.