וּבַיּ֣וֹם הַשְּׁמִינִ֗י תִּֽקַּֽח־לָהּ֙ שְׁתֵּ֣י תֹרִ֔ים א֥וֹ שְׁנֵ֖י בְּנֵ֣י יוֹנָ֑ה וְהֵבִיאָ֤ה אוֹתָם֙ אֶל־הַכֹּהֵ֔ן אֶל־פֶּ֖תַח אֹ֥הֶל מוֹעֵֽד׃

יתר על כן, על הזבה – כמו הזב – להביא קרבנות לכפרה ולאפשרות גישה אל הקודש – וּבַיּוֹם הַשְּׁמִינִי, לאחר שבעת הימים הנקיים מדימום, תִּקַּח לָהּהאשה הזבה שְׁתֵּי תֹרִים אוֹ שְׁנֵי בְּנֵי יוֹנָה, וְהֵבִיאָה אוֹתָם אֶל הַכֹּהֵן, אֶל פֶּתַח אֹהֶל מוֹעֵד,כמו שיעשה הזב.

וְעָשָׂ֤ה הַכֹּהֵן֙ אֶת־הָאֶחָ֣ד חַטָּ֔את וְאֶת־הָאֶחָ֖ד עֹלָ֑ה וְכִפֶּ֨ר עָלֶ֤יהָ הַכֹּהֵן֙ לִפְנֵ֣י יְהוָ֔ה מִזּ֖וֹב טֻמְאָתָֽהּ׃

וְעָשָׂה הַכֹּהֵן אֶת הָאֶחָד חַטָּאת וְאֶת הָאֶחָד עֹלָה, וְכִפֶּר עָלֶיהָ הַכֹּהֵן לִפְנֵי ה' מִזּוֹב טֻמְאָתָהּ.

וְהִזַּרְתֶּ֥ם אֶת־בְּנֵי־יִשְׂרָאֵ֖ל מִטֻּמְאָתָ֑ם וְלֹ֤א יָמֻ֙תוּ֙ בְּטֻמְאָתָ֔ם בְּטַמְּאָ֥ם אֶת־מִשְׁכָּנִ֖י אֲשֶׁ֥ר בְּתוֹכָֽם׃

וְהִזַּרְתֶּם, הַרחיקו אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מִטֻּמְאָתָם, וְלֹא יָמֻתוּ בְּטֻמְאָתָם בְּטַמְּאָם אֶת מִשְׁכָּנִי אֲשֶׁר בְּתוֹכָם.מהגדרה משמעותית זו עולה שדיני הטומאה הם מעין מקבילה ניגודית לעניינו של המקדש. טומאה בכלל איננה מצב רצוי, אבל בטומאות כשלעצמן אין כל איסור. צד האיסור של הטומאה והצורך באזהרה ובהקפדה עליה מתייחסים לנגיעה בקודש ובמקדש. המשמעות המעשית של טומאת אדם היא שאין הוא יכול לנגוע בדברים הקדושים או להיכנס למקום המקודש.

זֹ֥את תּוֹרַ֖ת הַזָּ֑ב וַאֲשֶׁ֨ר תֵּצֵ֥א מִמֶּ֛נּוּ שִׁכְבַת־זֶ֖רַע לְטָמְאָה־בָֽהּ׃

זֹאת תּוֹרַת הַזָּב ותורת האדם אֲשֶׁר תֵּצֵא מִמֶּנּוּ שִׁכְבַת זֶרַע לְטָמְאָה בָהּ,

וְהַדָּוָה֙ בְּנִדָּתָ֔הּ וְהַזָּב֙ אֶת־זוֹב֔וֹ לַזָּכָ֖ר וְלַנְּקֵבָ֑ה וּלְאִ֕ישׁ אֲשֶׁ֥ר יִשְׁכַּ֖ב עִם־טְמֵאָֽה׃ (פ)

וְתורת הַדָּוָה, הסובלת בְּנִדָּתָהּ, בזמן וסתה. וְתורת הַזָּב אֶת זוֹבוֹ, לַזָּכָר וְלַנְּקֵבָה, וכן לְאִישׁ אֲשֶׁר יִשְׁכַּב עִם טְמֵאָה,נידה, זבה או יולדת.