זֹ֖את הַתּוֹרָ֑ה לְכָל־נֶ֥גַע הַצָּרַ֖עַת וְלַנָּֽתֶק׃

זֹאת הַתּוֹרָה לְכָל נֶגַע הַצָּרַעַת, שהוא בעיקר בעור הבשר וְלַנָּתֶק, נגע הראש או הזקן

וּלְצָרַ֥עַת הַבֶּ֖גֶד וְלַבָּֽיִת׃

וּלְצָרַעַת הַבֶּגֶד וְלַבָּיִת.

וְלַשְׂאֵ֥ת וְלַסַּפַּ֖חַת וְלַבֶּהָֽרֶת׃

ובפירוט – וְלַשְׂאֵת וְלַסַּפַּחַת וְלַבֶּהָרֶת, ניתנה תורה זו

לְהוֹרֹ֕ת בְּי֥וֹם הַטָּמֵ֖א וּבְי֣וֹם הַטָּהֹ֑ר זֹ֥את תּוֹרַ֖ת הַצָּרָֽעַת׃ (ס)

לְהוֹרֹתמה עושים בְּיוֹם הַטָּמֵא, בזמן שצריכים לטמא את הנגוע, וּבְיוֹם הַטָּהֹר,כיצד יש לטהר אותו. זֹאת תּוֹרַת הַצָּרָעַת.כאן מרוכזים רוב דיניו בתורה.

וַיְדַבֵּ֣ר יְהוָ֔ה אֶל־מֹשֶׁ֥ה וְאֶֽל־אַהֲרֹ֖ן לֵאמֹֽר׃

וַיְדַבֵּר ה' אֶל מֹשֶׁה וְאֶל אַהֲרֹן לֵאמֹר:

דַּבְּרוּ֙ אֶל־בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל וַאֲמַרְתֶּ֖ם אֲלֵהֶ֑ם אִ֣ישׁ אִ֗ישׁ כִּ֤י יִהְיֶה֙ זָ֣ב מִבְּשָׂר֔וֹ זוֹב֖וֹ טָמֵ֥א הֽוּא׃

דַּבְּרוּ אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וַאֲמַרְתֶּם אֲלֵהֶם: אִישׁ אִישׁ כִּי יִהְיֶה זָב מִבְּשָׂרוֹ, מאיבר המין שלו זוֹבוֹ, הפרשתו – טָמֵא הוּא.

וְזֹ֛את תִּהְיֶ֥ה טֻמְאָת֖וֹ בְּזוֹב֑וֹ רָ֣ר בְּשָׂר֞וֹ אֶת־זוֹב֗וֹ אֽוֹ־הֶחְתִּ֤ים בְּשָׂרוֹ֙ מִזּוֹב֔וֹ טֻמְאָת֖וֹ הִֽוא׃

וְזֹאת תִּהְיֶה טֻמְאָתוֹ בְּזוֹבוֹ: רָר, הפריש ריר בְּשָׂרוֹ אֶת זוֹבוֹ,זוב נוזלי יוצא מן האיבר, אוֹ הֶחְתִּים, נסתם בְּשָׂרוֹ מִזּוֹבוֹ, הקרוב יותר למוצק, ועל כן נדבק לאיבר. בשתי הצורות – טֻמְאָתוֹ הִוא .

כָּל־הַמִּשְׁכָּ֗ב אֲשֶׁ֨ר יִשְׁכַּ֥ב עָלָ֛יו הַזָּ֖ב יִטְמָ֑א וְכָֽל־הַכְּלִ֛י אֲשֶׁר־יֵשֵׁ֥ב עָלָ֖יו יִטְמָֽא׃

כָּל הַמִּשְׁכָּב, חפץ או רהיט המיועד לשכיבה אֲשֶׁר יִשְׁכַּב עָלָיו הַזָּב– יִטְמָא, וְכָל הַכְּלִי אֲשֶׁר יֵשֵׁב עָלָיו, המיועד לישיבה – יִטְמָא.כל כלי המיוחד להישענות, כגון מיטה או כיסא, נטמא על ידי שימוש הזב בו, גם אם לא נגע בו בגופו החשוף.

וְאִ֕ישׁ אֲשֶׁ֥ר יִגַּ֖ע בְּמִשְׁכָּב֑וֹ יְכַבֵּ֧ס בְּגָדָ֛יו וְרָחַ֥ץ בַּמַּ֖יִם וְטָמֵ֥א עַד־הָעָֽרֶב׃

וְאִישׁ אֲשֶׁר יִגַּע בְּמִשְׁכָּבוֹ– יְכַבֵּס בְּגָדָיו וְרָחַץ בַּמַּיִם וְטָמֵא עַד הָעָרֶב.משכב ומושב הזב מקבלים טומאה יסודית – 'אב הטומאה' בלשון חכמים – שהיא טומאה חמורה, כמו הזב עצמו, המטמאת אדם, על הבגדים שהוא לבוש בהם באותה שעה שנגע.

וְהַיֹּשֵׁב֙ עַֽל־הַכְּלִ֔י אֲשֶׁר־יֵשֵׁ֥ב עָלָ֖יו הַזָּ֑ב יְכַבֵּ֧ס בְּגָדָ֛יו וְרָחַ֥ץ בַּמַּ֖יִם וְטָמֵ֥א עַד־הָעָֽרֶב׃

וְגם הַיֹּשֵׁב עַל הַכְּלִי אֲשֶׁר יֵשֵׁב עָלָיו הַזָּב,אף על פי שלא נגע גופו החשוף, לא של הזב ולא של הטהור במישרין בכלי, גם הוא יְכַבֵּס בְּגָדָיו וְרָחַץ בַּמַּיִם וְטָמֵא עַד הָעָרֶב.

וְהַנֹּגֵ֖עַ בִּבְשַׂ֣ר הַזָּ֑ב יְכַבֵּ֧ס בְּגָדָ֛יו וְרָחַ֥ץ בַּמַּ֖יִם וְטָמֵ֥א עַד־הָעָֽרֶב׃

וְהַנֹּגֵעַ בִּבְשַׂרהגוף של הַזָּב– יְכַבֵּס בְּגָדָיו וְרָחַץ בַּמַּיִם וְטָמֵא עַד הָעָרֶב.

וְכִֽי־יָרֹ֛ק הַזָּ֖ב בַּטָּה֑וֹר וְכִבֶּ֧ס בְּגָדָ֛יו וְרָחַ֥ץ בַּמַּ֖יִם וְטָמֵ֥א עַד־הָעָֽרֶב׃

וְכִי יָרֹק, יירק הַזָּב בַּטָּהוֹר– וְכִבֶּסהטהור את בְּגָדָיו, וְרָחַץ בַּמַּיִם וְטָמֵא עַד הָעָרֶב.לא רק הפרשת הזוב עצמה או גופו של הזב אלא גם הרוק שלו טמא ומטמא, וכדברי חכמים: כל 'מעיינות הזב', מטמאים את האדם הנוגע בהם.

וְכָל־הַמֶּרְכָּ֗ב אֲשֶׁ֨ר יִרְכַּ֥ב עָלָ֛יו הַזָּ֖ב יִטְמָֽא׃

וְכָל הַמֶּרְכָּב אֲשֶׁר יִרְכַּב עָלָיו הַזָּב– יִטְמָא.בדומה למשכב ולמושב, גם חפצים שהזב רוכב עליהם, כגון אוכף או מרדעת, נטמאים אף בלא מגע ישיר של גוף הזב בהם.

וְכָל־הַנֹּגֵ֗עַ בְּכֹל֙ אֲשֶׁ֣ר יִהְיֶ֣ה תַחְתָּ֔יו יִטְמָ֖א עַד־הָעָ֑רֶב וְהַנּוֹשֵׂ֣א אוֹתָ֔ם יְכַבֵּ֧ס בְּגָדָ֛יו וְרָחַ֥ץ בַּמַּ֖יִם וְטָמֵ֥א עַד־הָעָֽרֶב׃

וְכָל הַנֹּגֵעַ בְּכֹל אֲשֶׁר יִהְיֶה תַחְתָּיו– תחת הזב. כגון הנוגע במשכב, מושב ומרכב האמורים – יִטְמָא עַד הָעָרֶב,כאמור. וכאן באה תוספת: וְהַנּוֹשֵׂא אוֹתָם– את הכלים הללו, אף על פי שאינו נוגע בהם, יְכַבֵּס בְּגָדָיו וְרָחַץ בַּמַּיִם וְטָמֵא עַד הָעָרֶב.שתי דרכי ההיטמאות הן מגע ישיר במה שהזב נשען עליו, או משא והישענות גם בלא מגע ישיר.

וְכֹ֨ל אֲשֶׁ֤ר יִגַּע־בּוֹ֙ הַזָּ֔ב וְיָדָ֖יו לֹא־שָׁטַ֣ף בַּמָּ֑יִם וְכִבֶּ֧ס בְּגָדָ֛יו וְרָחַ֥ץ בַּמַּ֖יִם וְטָמֵ֥א עַד־הָעָֽרֶב׃

וְכֹלאדם אֲשֶׁר יִגַּע בּוֹ הַזָּב וְאת יָדָיושל הזב לֹא שָׁטַף בַּמָּיִם, כלומר בשעה שהזב לא טבל עדיין מטומאתו – וְכִבֶּס בְּגָדָיו וְרָחַץ בַּמַּיִם וְטָמֵא עַד הָעָרֶב.מגע בגופו של זב מטמא גם כאשר הזיבה פסקה, אלא שעדיין לא טבל לטהרתו.

וּכְלִי־חֶ֛רֶשׂ אֲשֶׁר־יִגַּע־בּ֥וֹ הַזָּ֖ב יִשָּׁבֵ֑ר וְכָל־כְּלִי־עֵ֔ץ יִשָּׁטֵ֖ף בַּמָּֽיִם׃

וּכְלִי חֶרֶשׂ, חרס אֲשֶׁר יִגַּע בּוֹ הַזָּב– יִשָּׁבֵר,ואין לו תקנה להיטהר כשהוא שלם. וְכָל כְּלִי עֵץוכיוצא בו גם חומרים אחרים, כגון מתכת – יִשָּׁטֵף בַּמָּיִם,טובלים אותו והוא נטהר.

וְכִֽי־יִטְהַ֤ר הַזָּב֙ מִזּוֹב֔וֹ וְסָ֨פַר ל֜וֹ שִׁבְעַ֥ת יָמִ֛ים לְטָהֳרָת֖וֹ וְכִבֶּ֣ס בְּגָדָ֑יו וְרָחַ֧ץ בְּשָׂר֛וֹ בְּמַ֥יִם חַיִּ֖ים וְטָהֵֽר׃

וְכִי יִטְהַר הַזָּב מִזּוֹבוֹ, לאחר שנרפא – וְסָפַר לוֹ שִׁבְעַת יָמִים, 'שבעה נקיים' בלשון חכמים, כלומר שבעה ימים בדוקים שאין בהם זיבה, לְטָהֳרָתוֹ, וְכִבֶּס, יטבול במים את בְּגָדָיושהיה לבוש בהם בעודו זב, וְרָחַץ בְּשָׂרוֹ בְּמַיִם חַיִּים, מים המחוברים אל מקור נביעתם, מי מעיין. רק לגבי זבים מוזכר שהמים צריכים להיות חיים. בטומאות אחרות יכול הטמא לטבול גם במקווה מים אחר. וְטָהֵר.

וּבַיּ֣וֹם הַשְּׁמִינִ֗י יִֽקַּֽח־לוֹ֙ שְׁתֵּ֣י תֹרִ֔ים א֥וֹ שְׁנֵ֖י בְּנֵ֣י יוֹנָ֑ה וּבָ֣א ׀ לִפְנֵ֣י יְהוָ֗ה אֶל־פֶּ֙תַח֙ אֹ֣הֶל מוֹעֵ֔ד וּנְתָנָ֖ם אֶל־הַכֹּהֵֽן׃

וּבַיּוֹם הַשְּׁמִינִי יִקַּח לוֹ שְׁתֵּי תֹרִים אוֹ שְׁנֵי בְּנֵי יוֹנָה, וּבָא לִפְנֵי ה' אֶל פֶּתַח אֹהֶל מוֹעֵד וּנְתָנָם אֶל הַכֹּהֵן.

וְעָשָׂ֤ה אֹתָם֙ הַכֹּהֵ֔ן אֶחָ֣ד חַטָּ֔את וְהָאֶחָ֖ד עֹלָ֑ה וְכִפֶּ֨ר עָלָ֧יו הַכֹּהֵ֛ן לִפְנֵ֥י יְהוָ֖ה מִזּוֹבֽוֹ׃ (ס)

וְעָשָׂה אֹתָם הַכֹּהֵן אֶחָד חַטָּאת וְהָאֶחָד עֹלָה, וְכִפֶּר עָלָיו הַכֹּהֵן לִפְנֵי ה' מִזּוֹבוֹ.שיש לה דמיון חלקי לזיבה: