וְלֹ֤א תֵֽלְכוּ֙ בְּחֻקֹּ֣ת הַגּ֔וֹי אֲשֶׁר־אֲנִ֥י מְשַׁלֵּ֖חַ מִפְּנֵיכֶ֑ם כִּ֤י אֶת־כָּל־אֵ֙לֶּה֙ עָשׂ֔וּ וָאָקֻ֖ץ בָּֽם׃

וְלֹא תֵלְכוּ בְּחֻקֹּת הַגּוֹי אֲשֶׁר אֲנִי מְשַׁלֵּחַ מִפְּנֵיכֶם, כִּי אֶת כָּלהמעשים ה אֵלֶּה עָשׂוּהעמים שהיו בארץ לפניכם וָאָקֻץ בָּם,מאסתי בהם.

וָאֹמַ֣ר לָכֶ֗ם אַתֶּם֮ תִּֽירְשׁ֣וּ אֶת־אַדְמָתָם֒ וַאֲנִ֞י אֶתְּנֶ֤נָּה לָכֶם֙ לָרֶ֣שֶׁת אֹתָ֔הּ אֶ֛רֶץ זָבַ֥ת חָלָ֖ב וּדְבָ֑שׁ אֲנִי֙ יְהוָ֣ה אֱלֹֽהֵיכֶ֔ם אֲשֶׁר־הִבְדַּ֥לְתִּי אֶתְכֶ֖ם מִן־הָֽעַמִּֽים׃

וָאֹמַר לָכֶם: אַתֶּם תִּירְשׁוּ אֶת אַדְמָתָם, וַאֲנִי אֶתְּנֶנָּה לָכֶם לָרֶשֶׁת אֹתָהּ, אֶרֶץ זָבַת חָלָב וּדְבָשׁ.לירושת הארץ יש מטרה כפולה: מחד גיסא, מימוש הבטחתו של ה', ומאידך גיסא, גירוש העמים החוטאים מפני שאלו אינם ראויים לשבת בה. אֲנִי ה', בעל הרשות והסמכות אֱלֹהֵיכֶם,המיוחד לכם, אֲשֶׁר הִבְדַּלְתִּי אֶתְכֶם מִן הָעַמִּים.יש מן העוונות שנמנו עד כה שחוטאים בהם יושבי הארץ, ובעטיים ה' מואס בהם ויעבירם ממנה, ויש מהם ציוויים המוטלים דווקא על ישראל, באשר הם מובדלים משאר העמים.

וְהִבְדַּלְתֶּ֞ם בֵּֽין־הַבְּהֵמָ֤ה הַטְּהֹרָה֙ לַטְּמֵאָ֔ה וּבֵין־הָע֥וֹף הַטָּמֵ֖א לַטָּהֹ֑ר וְלֹֽא־תְשַׁקְּצ֨וּ אֶת־נַפְשֹֽׁתֵיכֶ֜ם בַּבְּהֵמָ֣ה וּבָע֗וֹף וּבְכֹל֙ אֲשֶׁ֣ר תִּרְמֹ֣שׂ הָֽאֲדָמָ֔ה אֲשֶׁר־הִבְדַּ֥לְתִּי לָכֶ֖ם לְטַמֵּֽא׃

מכיוון שאתם מיוחדים ונבדלים – וְהִבְדַּלְתֶּם בֵּין הַבְּהֵמָה הַטְּהֹרָה, הכשרה באכילה לַטְּמֵאָה, לאסורה, וּבֵין הָעוֹף הַטָּמֵא לַטָּהֹר.רשימות הבהמות והעופות הובאו בפרקים הקודמים, והם נזכרים כאן בהקשר של ההבדלה בין ישראל לעמים, אף על פי שאיסורים אלה חמורים פחות מאיסורי עריות. וְלֹא תְשַׁקְּצוּ, תתעבו אֶת נַפְשֹׁתֵיכֶם.הנפש מישראל תזדהם באופן כלשהו בַּאכילת בְּהֵמָה וּבאכילת עוֹף וּבאכילת כֹל אֲשֶׁר תִּרְמֹשׂ הָאֲדָמָה,אותם היצורים אֲשֶׁר הִבְדַּלְתִּי לָכֶם לְטַמֵּא.

וִהְיִ֤יתֶם לִי֙ קְדֹשִׁ֔ים כִּ֥י קָד֖וֹשׁ אֲנִ֣י יְהוָ֑ה וָאַבְדִּ֥ל אֶתְכֶ֛ם מִן־הָֽעַמִּ֖ים לִהְי֥וֹת לִֽי׃

וִהְיִיתֶם לִי קְדֹשִׁיםונבדלים באופנים שונים, כִּי קָדוֹשׁ אֲנִי ה'.הקדוש הוא מה שנמצא מעבר לגבול; קדושה – פירושה היבדלות. וָאַבְדִּל אֶתְכֶם מִן הָעַמִּים לִהְיוֹת לִי,שלי.

וְאִ֣ישׁ אֽוֹ־אִשָּׁ֗ה כִּֽי־יִהְיֶ֨ה בָהֶ֥ם א֛וֹב א֥וֹ יִדְּעֹנִ֖י מ֣וֹת יוּמָ֑תוּ בָּאֶ֛בֶן יִרְגְּמ֥וּ אֹתָ֖ם דְּמֵיהֶ֥ם בָּֽם׃ (פ)

וְאִישׁ אוֹ אִשָּׁה כִּי יִהְיֶה בָהֶם אוֹב אוֹ יִדְּעֹנִי.כאן אין מדובר על מי שבא לשאול בעצתם של הדורשים אל המתים, אלא על האנשים שהם עצמם בעלי אוב או ידעונים. אנשים אלה מוֹת יוּמָתוּ. בָּאֶבֶן יִרְגְּמוּ אֹתָם, דְּמֵיהֶם בָּם.