וְכִֽי־יָג֧וּר אִתְּךָ֛ גֵּ֖ר בְּאַרְצְכֶ֑ם לֹ֥א תוֹנ֖וּ אֹתֽוֹ׃

וְכִי יָגוּר אִתְּךָ גֵּר, אדם שמוצאו זר בְּאַרְצְכֶם– לֹא תוֹנוּ אֹתוֹ,לא תצערו אותו בדיבור פוגעני, ברמייה או בפגיעה מסוג אחר. אין להונות גם אנשים אחרים, אך הזר אינו מוגן, ומנהגי המקום אינם ברורים לו, ולכן ההזדמנות או הפיתוי להסב לו צער, ללעוג ולבוז לו קרובים יותר.

כְּאֶזְרָ֣ח מִכֶּם֩ יִהְיֶ֨ה לָכֶ֜ם הַגֵּ֣ר ׀ הַגָּ֣ר אִתְּכֶ֗ם וְאָהַבְתָּ֥ לוֹ֙ כָּמ֔וֹךָ כִּֽי־גֵרִ֥ים הֱיִיתֶ֖ם בְּאֶ֣רֶץ מִצְרָ֑יִם אֲנִ֖י יְהוָ֥ה אֱלֹהֵיכֶֽם׃

כְּאֶזְרָח מִכֶּם יִהְיֶה לָכֶם הַגֵּר הַגָּר אִתְּכֶם.עליכם להתייחס אליו כאילו הוא אחד מכם, וְאָהַבְתָּ לוֹ, אותו כָּמוֹךָ, כִּי גֵרִים הֱיִיתֶם בְּאֶרֶץ מִצְרָיִם. אֲנִי ה' אֱלֹהֵיכֶם,שלך ושלו. או: בכבוד הגר ובאהבתו תיבחן יראתכם את ה'.

לֹא־תַעֲשׂ֥וּ עָ֖וֶל בַּמִּשְׁפָּ֑ט בַּמִּדָּ֕ה בַּמִּשְׁקָ֖ל וּבַמְּשׂוּרָֽה׃

לֹא תַעֲשׂוּ עָוֶל בַּמִּשְׁפָּט.אסור לשנות מן האמת ומן השיקול הראוי במשפט. כיוצא בזה, אסור לעשות עוול או שינוי בַּמִּדָּה,מידת שטח או נפח, בַּמִּשְׁקָל וּבַמְּשׂוּרָה, מידת נוזלים. אסור לעוות גם את כלי המידה.

מֹ֧אזְנֵי צֶ֣דֶק אַבְנֵי־צֶ֗דֶק אֵ֥יפַת צֶ֛דֶק וְהִ֥ין צֶ֖דֶק יִהְיֶ֣ה לָכֶ֑ם אֲנִי֙ יְהוָ֣ה אֱלֹֽהֵיכֶ֔ם אֲשֶׁר־הוֹצֵ֥אתִי אֶתְכֶ֖ם מֵאֶ֥רֶץ מִצְרָֽיִם׃

ובאופן מפורט יותר: מֹאזְנֵי צֶדֶק,מאוזנות היטב, אַבְנֵימשקל של צֶדֶק,מדויקות, אֵיפַת, מידת נפח של צֶדֶק וְהִין, מידת הלח של צֶדֶק,כל אלה יִהְיֶה לָכֶם.עליכם לדאוג לשמירת המידות כדיוקן. אֲנִי ה' אֱלֹהֵיכֶם אֲשֶׁר הוֹצֵאתִי אֶתְכֶם מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם.

וּשְׁמַרְתֶּ֤ם אֶת־כָּל־חֻקֹּתַי֙ וְאֶת־כָּל־מִשְׁפָּטַ֔י וַעֲשִׂיתֶ֖ם אֹתָ֑ם אֲנִ֖י יְהוָֽה׃ (פ)

וּשְׁמַרְתֶּם אֶת כָּל חֻקֹּתַי, וְאֶת כָּל מִשְׁפָּטַי, ההדרכות כיצד לנהוג בין הבריות ובתוך המציאות, וַעֲשִׂיתֶם אֹתָם. אֲנִי ה'.שם נאסר על מעשים חמורים מסוימים, ולכל היותר נזכר בהם עונש כרת בידי שמים, ואילו כאן מתוארים גם העונשים בידי אדם – כיצד צריכים בתי הדין לנהוג בעבריינים בתחום זה.