וְכִי־תָבֹ֣אוּ אֶל־הָאָ֗רֶץ וּנְטַעְתֶּם֙ כָּל־עֵ֣ץ מַאֲכָ֔ל וַעֲרַלְתֶּ֥ם עָרְלָת֖וֹ אֶת־פִּרְי֑וֹ שָׁלֹ֣שׁ שָׁנִ֗ים יִהְיֶ֥ה לָכֶ֛ם עֲרֵלִ֖ים לֹ֥א יֵאָכֵֽל׃

וְכִי, כאשר תָבֹאוּ אֶל הָאָרֶץ וּנְטַעְתֶּם כָּל עֵץ מַאֲכָל– וַעֲרַלְתֶּם עָרְלָתוֹ אֶת פִּרְיוֹשל כל עץ כזה. עליכם להתייחס לפרי הראשון כפרי של ערלה. המלה 'ערלה' מופיעה גם במשמעות הכיסוי שאותו מסירים בברית המילה וכן בביטויים 'ערל שפתיים', 'ערל אזניים' ו'ערל לב'. בכל הביטויים הללו הערלה היא כיסוי אוטם או מעטה שאינו ראוי לשימוש ויש להסירו. פרי העץ בתחילתו ערל – שָׁלֹשׁ שָׁנִים יִהְיֶה לָכֶם עֲרֵלִים, לֹא יֵאָכֵל.אין להשתמש בפרותיו.

וּבַשָּׁנָה֙ הָרְבִיעִ֔ת יִהְיֶ֖ה כָּל־פִּרְי֑וֹ קֹ֥דֶשׁ הִלּוּלִ֖ים לַיהוָֽה׃

וּבַשָּׁנָה הָרְבִיעִת יִהְיֶה כָּל פִּרְיוֹ קֹדֶשׁ הִלּוּלִים לַה'.פרי השנה הרביעית של האילן – המכונה 'נטע רבעי' – נושא קדושה. לפי המסורת, אין הוא קודש גמור, כלומר מנותק מצורכיהם של בני אדם; קדושתו מתבטאת בכך שיש לאכלו בקרבת בית המקדש באווירה של קודש והילול.

וּבַשָּׁנָ֣ה הַחֲמִישִׁ֗ת תֹּֽאכְלוּ֙ אֶת־פִּרְי֔וֹ לְהוֹסִ֥יף לָכֶ֖ם תְּבוּאָת֑וֹ אֲנִ֖י יְהוָ֥ה אֱלֹהֵיכֶֽם׃

וּבַשָּׁנָה הַחֲמִישִׁת תֹּאכְלוּ אֶת פִּרְיוֹ.בשנה החמישית העץ נחשב לעץ רגיל, ואפשר לאכול את פרותיו, ואדרבא – לְהוֹסִיף לָכֶם תְּבוּאָתוֹ,בשנה זו תשרה עליכם ברכה משום ששמעתם בקולי. אֲנִי ה' אֱלֹהֵיכֶם.ההצהרה הזאת חוזרת כאן בשל הקושי הכרוך בקיומן של מצוות אלה. קשה למי שמשקיע בעץ להתאפק ולא לאכול מפריו יום אחרי יום ושנה אחר שנה. כדי לקיים זאת עליו לזכור מיהו שציווה עליו.

לֹ֥א תֹאכְל֖וּ עַל־הַדָּ֑ם לֹ֥א תְנַחֲשׁ֖וּ וְלֹ֥א תְעוֹנֵֽנוּ׃

לֹא תֹאכְלוּ עַל, ליד הַדָּם.נראה שהאיסור מתייחס למנהג העמים לשפוך דם בעלי חיים ולאכול לידו, בתור קרבן או אמונה עממית שלפיה מעניקים את הדם למתים, לשדים וכיוצא בהם. לֹא תְנַחֲשׁוּ. אסור לעשות מעשה שיש בו ניחוש באמצעות אביזרים או פעולות שונות, וְלֹא תְעוֹנֵנוּ.אל תקסמו לדעת את העתיד באמצעות הבטה אל צורת העננים, או: באמצעות ייחוס סגולות שונות לעונות ולזמנים. גם פעולות אלה אסורות מפני שיש בהן צד עבודה זרה, אם לא עבודה זרה של ממש.

לֹ֣א תַקִּ֔פוּ פְּאַ֖ת רֹאשְׁכֶ֑ם וְלֹ֣א תַשְׁחִ֔ית אֵ֖ת פְּאַ֥ת זְקָנֶֽךָ׃

לֹא תַקִּפוּאת פְּאַת רֹאשְׁכֶם,שערות הראש הצומחות בצדדיו. אסור לספר את השֵׂער באופן שווה בכל קצות הראש ולגזוז את השערות שבין האוזניים לעיניים, אלא יש להניח להן לגדול במקומן. וְלֹא תַשְׁחִית אֵת פְּאַת זְקָנֶךָ.אסור לגלח את שערות הזקן עד תום.

וְשֶׂ֣רֶט לָנֶ֗פֶשׁ לֹ֤א תִתְּנוּ֙ בִּבְשַׂרְכֶ֔ם וּכְתֹ֣בֶת קַֽעֲקַ֔ע לֹ֥א תִתְּנ֖וּ בָּכֶ֑ם אֲנִ֖י יְהוָֽה׃

וְשֶׂרֶט, שריטה לָנֶפֶשׁ, על אדם שמת לֹא תִתְּנוּ בִּבְשַׂרְכֶם.בימי קדם היו האבלים נוהגים לשרוט את בשרם בעקבות מותו של אדם. איסור זה הוא אחת ההגבלות שהתורה מטילה באשר למנהגי אבלות. ונוסף על כך, כְתֹבֶת קַעֲקַע, כתובת הנחרטת בבשר לֹא תִתְּנוּ בָּכֶם. ושוב – אֲנִי ה',בעל הסמכות, ואין ברצוני שתעשו כך.

אַל־תְּחַלֵּ֥ל אֶֽת־בִּתְּךָ֖ לְהַזְנוֹתָ֑הּ וְלֹא־תִזְנֶ֣ה הָאָ֔רֶץ וּמָלְאָ֥ה הָאָ֖רֶץ זִמָּֽה׃

אַל תְּחַלֵּל אֶת בִּתְּךָ לְהַזְנוֹתָהּ.אל תמסור את בתך לזנות. מצד מסוים השמירה על צניעותה של הבת קשורה לכבודו של בית האב, אך גם אם האב מוותר על כבודו ומאפשר לבתו, או אף מעודד אותה, להתנהג בדרכי זנות – הדבר אסור לחלוטין. ובהיקף רחב יותר: וְלֹא תִזְנֶה הָאָרֶץ, וּמָלְאָה הָאָרֶץ זִמָּה.גם יחסים בין אנשים פנויים, שאינם נשואים, אסורים. אמנם איסור זה אינו מופיע בכתוב כאיסור לעצמו, אבל כאן מודגש כי יחסי מין צריכים להיות מוגדרים, מסודרים ומקודשים. כאשר הם נעשים הפקר, הארץ מתמלאת בזנות ואף נטמאת.

אֶת־שַׁבְּתֹתַ֣י תִּשְׁמֹ֔רוּ וּמִקְדָּשִׁ֖י תִּירָ֑אוּ אֲנִ֖י יְהוָֽה׃

אֶת שַׁבְּתֹתַי תִּשְׁמֹרוּ, וּמִקְדָּשִׁי תִּירָאוּ. אֲנִי ה'.

אַל־תִּפְנ֤וּ אֶל־הָאֹבֹת֙ וְאֶל־הַיִּדְּעֹנִ֔ים אַל־תְּבַקְשׁ֖וּ לְטָמְאָ֣ה בָהֶ֑ם אֲנִ֖י יְהוָ֥ה אֱלֹהֵיכֶֽם׃

אַל תִּפְנוּ אֶל הָאֹבֹת, מדיומים המתקשרים עם המתים וְאֶל הַיִּדְּעֹנִים,קוסמים או מכשפים הטוענים שהם מתקשרים עם המתים ושומעים מהם ידע משמעותי. אַל תְּבַקְשׁוּ לְטָמְאָה בָהֶם. אֲנִי ה' אֱלֹהֵיכֶם.

מִפְּנֵ֤י שֵׂיבָה֙ תָּק֔וּם וְהָדַרְתָּ֖ פְּנֵ֣י זָקֵ֑ן וְיָרֵ֥אתָ מֵּאֱלֹהֶ֖יךָ אֲנִ֥י יְהוָֽה׃ (פ)

מִפְּנֵי שֵׂיבָה, אדם זקן תָּקוּםכדי לחלוק לו כבוד. וְהָדַרְתָּ פְּנֵי זָקֵן,אדם מכובד. אפשר שהמפגש עם אדם זקן או נכבד לא ייוודע לרבים, ולעתים אף לא לזקן עצמו, ואז יכול האדם להתחמק מן הזקן או שלא להתייחס אליו בכבוד הראוי. אשר על כן חוזר הכתוב ומזהיר – וְיָרֵאתָ מֵּאֱלֹהֶיךָ.ליראת הכבוד הזו יש צד משותף עם יראת הכבוד כלפי אלוקים. אֲנִי ה'.