לֹא־תַעֲשׂ֥וּ עָ֙וֶל֙ בַּמִּשְׁפָּ֔ט לֹא־תִשָּׂ֣א פְנֵי־דָ֔ל וְלֹ֥א תֶהְדַּ֖ר פְּנֵ֣י גָד֑וֹל בְּצֶ֖דֶק תִּשְׁפֹּ֥ט עֲמִיתֶֽךָ׃

לֹא תַעֲשׂוּ עָוֶל בַּמִּשְׁפָּט.זוהי תביעה כללית ליושר במשפט, לא זו בלבד שלא תפלה לרעה את מי שבשולי החברה אלא גם לֹא תִשָּׂא, תגביה פְנֵי דָל, ומצד שני לֹא תֶהְדַּר, תכבד פְּנֵי גָדוֹל.אל תעדיף אחד מבעלי הדין, בְּצֶדֶק תִּשְׁפֹּט עֲמִיתֶךָ,בלא קשר לזהותו ולמעמדו.

לֹא־תֵלֵ֤ךְ רָכִיל֙ בְּעַמֶּ֔יךָ לֹ֥א תַעֲמֹ֖ד עַל־דַּ֣ם רֵעֶ֑ךָ אֲנִ֖י יְהוָֽה׃

לֹא תֵלֵךְ רָכִיל, אל תלך לספר במקום אחד שמועות או דברים פרטיים ששמעת או ראית במקום אחר, בְּעַמֶּיךָ,בקהליך, או: בקרוביך. לֹא תַעֲמֹד עַל דַּם רֵעֶךָ.אל תימנע מלעשות דבר העשוי לעזור לו. אין הכרח שהפגיעה תהיה כרוכה בדם ממש. אֲנִי ה',ועל כן הציוויים נובעים מסמכותי, ואינם אמירה בעלמא. יתר על כן, הצהרה זו נאמרת כאן, מפני שמן הציווי שלא לעמוד על הדם אפשר להתחמק. אדם יכול לטעון שלא ראה או לא שמע את צרת חברו; הוא מיהר או היה עסוק; הוא לא חשב שעזרתו נחוצה או שהמצב מסוכן. אולם אֲנִי ה' היודע את האמת לאשורה.

לֹֽא־תִשְׂנָ֥א אֶת־אָחִ֖יךָ בִּלְבָבֶ֑ךָ הוֹכֵ֤חַ תּוֹכִ֙יחַ֙ אֶת־עֲמִיתֶ֔ךָ וְלֹא־תִשָּׂ֥א עָלָ֖יו חֵֽטְא׃

לֹא תִשְׂנָא אֶת אָחִיךָ בִּלְבָבֶךָ.נראה כאילו זה ציווי כללי, אך למעשה משמעותו מוגבלת. הכתוב אינו מתייחס לעשיית מעשים שהם ביטויי שנאה, אלא לשמירת השנאה בלב דווקא, שכן הפסוק מורה על התנהגות אלטרנטיבית: הוֹכֵחַ תּוֹכִיחַ אֶת עֲמִיתֶךָ,חברך , וְכך לֹא תִשָּׂא עָלָיו, בגללו חֵטְא.אם תשמור את הדברים בלבך ולא תוכיח אותו, ייחשב לך הדבר לחטא.

לֹֽא־תִקֹּ֤ם וְלֹֽא־תִטֹּר֙ אֶת־בְּנֵ֣י עַמֶּ֔ךָ וְאָֽהַבְתָּ֥ לְרֵעֲךָ֖ כָּמ֑וֹךָ אֲנִ֖י יְהוָֽה׃

לֹא תִקֹּם,תשיב לאדם כגמולו. אם עשה לך אדם רעה או מנע ממך טובה, אל תנהג בו באותו אופן שנהג עמך. יש שאדם נמנע מלנקוט פעולה ממשית, אך עדיין כועס בלבו. כנגד זה נאמר: וְאף לֹא תִטֹּר, תשמור לו טינה בלב. לנקמה ולנטירה אולי יש מקום כלפי אויבים זרים, אך לא אֶת בְּנֵי עַמֶּךָ. וְאָהַבְתָּ לְרֵעֲךָ כָּמוֹךָ.שוב מופיעה האמירה על שתי פניה: פני הסמכות ופני הכנות: אֲנִי ה'.מחד גיסא, למרות שלאהבת הרֵע יש משמעות מוסרית ואף תועלת חברתית, כאן אינך מצווה לעשות זאת מטעמים אלו, אלא כמצוותו של ה'. ומאידך גיסא, רק אלוקים יכול לשפוט את היחס בין מעשיו של האדם לבין רגשות לבו, ועל כן חשוב להזכיר במצווה זו, הפונה אל לבו של האדם, שזוהי מצוותו של ה', והוא היודע לראות ללב. עניינם של חלק מהחוקים הללו הוא שמירת המסגרת הטבעית החקוקה בעולם.

אֶֽת־חֻקֹּתַי֮ תִּשְׁמֹרוּ֒ בְּהֶמְתְּךָ֙ לֹא־תַרְבִּ֣יעַ כִּלְאַ֔יִם שָׂדְךָ֖ לֹא־תִזְרַ֣ע כִּלְאָ֑יִם וּבֶ֤גֶד כִּלְאַ֙יִם֙ שַֽׁעַטְנֵ֔ז לֹ֥א יַעֲלֶ֖ה עָלֶֽיךָ׃ (פ)

אֶת חֻקֹּתַי תִּשְׁמֹרוּ: בְּהֶמְתְּךָ לֹא תַרְבִּיעַ, תזווג כִּלְאַיִם,זיווג בין שני מינים. לא נאמר כאן שהכלאיים אינם נוחים, מזיקים או מסוכנים. זהו חוק שקבעתי בעולם ואין לו הסבר תועלתני. כיוצא בזה, שָׂדְךָ לֹא תִזְרַע כִּלְאָיִם,בשני מיני זרעים, וּבֶגֶד כִּלְאַיִם שַׁעַטְנֵז, המעורב מצמר ופשתים לֹא יַעֲלֶה עָלֶיךָ.

וְ֠אִישׁ כִּֽי־יִשְׁכַּ֨ב אֶת־אִשָּׁ֜ה שִׁכְבַת־זֶ֗רַע וְהִ֤וא שִׁפְחָה֙ נֶחֱרֶ֣פֶת לְאִ֔ישׁ וְהָפְדֵּה֙ לֹ֣א נִפְדָּ֔תָה א֥וֹ חֻפְשָׁ֖ה לֹ֣א נִתַּן־לָ֑הּ בִּקֹּ֧רֶת תִּהְיֶ֛ה לֹ֥א יוּמְת֖וּ כִּי־לֹ֥א חֻפָּֽשָׁה׃

וְאִישׁ כִּי יִשְׁכַּב אֶת אִשָּׁה שִׁכְבַת זֶרַע, וְהִוא שִׁפְחָה נֶחֱרֶפֶת, מיועדת, קשורה לְאִישׁ.אין זו אמה עברייה אלא שפחה מעם אחר. העובדים בביתו של אדם מישראל נעשים מעין ישראלים. בעבדותם מוגדרות זכויות מיוחדות ואף מחויבות חלקית במצוות. שפחה זרה זו אינה נשואה ממש, אבל היא נמצאת עם עבד עברי, כפי שנאמר בספר שמות שהאדון יכול לתת שפחה לעבדו העברי, והילדים יהיו שייכים לה ולאדון. וְהָפְדֵּה לֹא נִפְדָּתָה,לא פדו אותה בכסף, אוֹ חֻפְשָׁה לֹא נִתַּן לָהּ,לא שחררו אותה שחרור גמור – בִּקֹּרֶת, עונש תִּהְיֶה.מכל מקום, לֹא יוּמְתוּ,כדין אשה נשואה, כִּיהשפחה לֹא חֻפָּשָׁה.כיוון שהיא במעמד ביניים – קשורה במידה מסוימת לגבר, אך אינה בת חורין ועל כן אינה יכולה להתחתן – עברה כזו אינה מחייבת מיתה.

וְהֵבִ֤יא אֶת־אֲשָׁמוֹ֙ לַֽיהוָ֔ה אֶל־פֶּ֖תַח אֹ֣הֶל מוֹעֵ֑ד אֵ֖יל אָשָֽׁם׃

אולם הואיל וזוהי בכל זאת עברה – וְהֵבִיא אֶת אֲשָׁמוֹ לַה' אֶל פֶּתַח אֹהֶל מוֹעֵד, אֵיל אָשָׁם.גם אם אין בכך עונש, המעשה צריך תקנה, ולשם כך הוא מביא איִל לקרבן.

וְכִפֶּר֩ עָלָ֨יו הַכֹּהֵ֜ן בְּאֵ֤יל הָֽאָשָׁם֙ לִפְנֵ֣י יְהוָ֔ה עַל־חַטָּאת֖וֹ אֲשֶׁ֣ר חָטָ֑א וְנִסְלַ֣ח ל֔וֹ מֵחַטָּאת֖וֹ אֲשֶׁ֥ר חָטָֽא׃ (פ)

וְכִפֶּר עָלָיו הַכֹּהֵן בְּאֵיל הָאָשָׁם לִפְנֵי ה' עַל חַטָּאתוֹ אֲשֶׁר חָטָא, וְנִסְלַח לוֹ מֵחַטָּאתוֹ אֲשֶׁר חָטָא.