וַיְדַבֵּ֥ר יְהוָ֖ה אֶל־מֹשֶׁ֥ה לֵּאמֹֽר

וַיְדַבֵּר ה' אֶל מֹשֶׁה לֵּאמֹר:

דַּבֵּ֞ר אֶל־כָּל־עֲדַ֧ת בְּנֵי־יִשְׂרָאֵ֛ל וְאָמַרְתָּ֥ אֲלֵהֶ֖ם קְדֹשִׁ֣ים תִּהְי֑וּ כִּ֣י קָד֔וֹשׁ אֲנִ֖י יְהוָ֥ה אֱלֹהֵיכֶֽם׃

דַּבֵּר אֶל כָּל עֲדַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל. וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם: קְדֹשִׁים תִּהְיוּ.לפני מתן תורה נאמרה ההבטחה – שיש בה גם חיוב – שעם ישראל יהיה מַמְלֶכֶת כֹּהֲנִים וְגוֹי קָדוֹשׁ, ועכשיו הגיע זמן הפירעון, עת המימוש של ההצהרה הזו; קדושת ישראל צריכה להתבטא במעשים. כִּי קָדוֹשׁ אֲנִי ה' אֱלֹהֵיכֶם.הקדושה איננה מעשה מיוחד, טקס או פעולת חניכה מסוימת. קדושתם של ישראל באה מכוח הקשר בינם לבין ה', והשלכותיה כוללות מכלול עצום של מעשים והקשרים.

אִ֣ישׁ אִמּ֤וֹ וְאָבִיו֙ תִּירָ֔אוּ וְאֶת־שַׁבְּתֹתַ֖י תִּשְׁמֹ֑רוּ אֲנִ֖י יְהוָ֥ה אֱלֹהֵיכֶֽם׃

אִישׁ אִמּוֹ וְאָבִיו תִּירָאוּ, וְאֶת שַׁבְּתֹתַי תִּשְׁמֹרוּ. אֲנִי ה' אֱלֹהֵיכֶם.היו שהסבירו את הקשר בין שני הדינים הללו בכך שחשיבות שמירת השבת עולה על חובת יראת האב והאם. כלומר אף על פי שעליכם להיזהר מלהמרות את פי הוריכם, אינכם צריכים לציית לדבריהם כשהם סותרים את מצוות שמירת השבת או מצוות אחרות.

אַל־תִּפְנוּ֙ אֶל־הָ֣אֱלִילִ֔ים וֵֽאלֹהֵי֙ מַסֵּכָ֔ה לֹ֥א תַעֲשׂ֖וּ לָכֶ֑ם אֲנִ֖י יְהוָ֥ה אֱלֹהֵיכֶֽם׃

אַל תִּפְנוּ אֶל הָאֱלִילִים. וֵאלֹהֵי מַסֵּכָה, אלילים בתבניות נסוכות, יצוקות לֹא תַעֲשׂוּ לָכֶם,מפני שאתם קדושים, ו אֲנִי ה' אֱלֹהֵיכֶם.

וְכִ֧י תִזְבְּח֛וּ זֶ֥בַח שְׁלָמִ֖ים לַיהוָ֑ה לִֽרְצֹנְכֶ֖ם תִּזְבָּחֻֽהוּ׃

וְכִי תִזְבְּחוּ זֶבַח שְׁלָמִים לַה'– לִרְצֹנְכֶם, מתוך רצון טוב, או: להיות רצויים תִּזְבָּחֻהוּ.

בְּי֧וֹם זִבְחֲכֶ֛ם יֵאָכֵ֖ל וּמִֽמָּחֳרָ֑ת וְהַנּוֹתָר֙ עַד־י֣וֹם הַשְּׁלִישִׁ֔י בָּאֵ֖שׁ יִשָּׂרֵֽף׃

על כן עליכם לשמור את משפטי הקרבן: בְּיוֹם זִבְחֲכֶם יֵאָכֵל וּמִמָּחֳרָת– כך דינו האמור, וְהַנּוֹתָר עַד יוֹם הַשְּׁלִישִׁי– בָּאֵשׁ יִשָּׂרֵף.

וְאִ֛ם הֵאָכֹ֥ל יֵאָכֵ֖ל בַּיּ֣וֹם הַשְּׁלִישִׁ֑י פִּגּ֥וּל ה֖וּא לֹ֥א יֵרָצֶֽה׃

וְאִם הֵאָכֹל יֵאָכֵלהקרבן בַּיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי– פִּגּוּל, שיקוץ, דבר מאוס הוּא.לפי הגדרות ההלכה, בשר קודשים שנשאר ביום השלישי נקרא 'נותר' ולא 'פיגול'. 'פיגול' הוא כינויו של בשר שבזמן ההקרבה תכנן האדם לאכלו ביום השלישי, ולכן הקרבן לֹא יֵרָצֶה,בעיני ה'.

וְאֹֽכְלָיו֙ עֲוֺנ֣וֹ יִשָּׂ֔א כִּֽי־אֶת־קֹ֥דֶשׁ יְהוָ֖ה חִלֵּ֑ל וְנִכְרְתָ֛ה הַנֶּ֥פֶשׁ הַהִ֖וא מֵעַמֶּֽיהָ׃

וְאֹכְלָיו עֲוֹנוֹ יִשָּׂא,ישא באחריות לחטאו, כִּי אֶת קֹדֶשׁ ה' חִלֵּל, וְנִכְרְתָה הַנֶּפֶשׁ ההִוא מֵעַמֶּיהָ.

וּֽבְקֻצְרְכֶם֙ אֶת־קְצִ֣יר אַרְצְכֶ֔ם לֹ֧א תְכַלֶּ֛ה פְּאַ֥ת שָׂדְךָ֖ לִקְצֹ֑ר וְלֶ֥קֶט קְצִֽירְךָ֖ לֹ֥א תְלַקֵּֽט׃

וּבְקֻצְרְכֶם אֶת קְצִיר אַרְצְכֶם,לֹא תְכַלֶּה, תסיים את פְּאַת, פינת שָׂדְךָ לִקְצֹר.השאר אותה בלתי קצורה. וְלֶקֶט קְצִירְךָ, את השיבולים הנופלות מן החרמש בעת הקציר לֹא תְלַקֵּט,אלא השאר אותן מונחות בשדה.

וְכַרְמְךָ֙ לֹ֣א תְעוֹלֵ֔ל וּפֶ֥רֶט כַּרְמְךָ֖ לֹ֣א תְלַקֵּ֑ט לֶֽעָנִ֤י וְלַגֵּר֙ תַּעֲזֹ֣ב אֹתָ֔ם אֲנִ֖י יְהוָ֥ה אֱלֹהֵיכֶֽם׃

וְכַרְמְךָ לֹא תְעוֹלֵל,אל תאסוף את העוללות, האשכולות הפגומים המכילים ענבים בודדות. וּפֶרֶט כַּרְמְךָ, ואת הענבים שנפרטו ונפלו מן האשכול לֹא תְלַקֵּט.את כל אלה – פאת השדה, לקט הקציר, עוללות ופרט הכרם – אל תלקט מן השדה, אלא לֶעָנִי וְלַגֵּר, שאין לו בסיס כלכלי, תַּעֲזֹב אֹתָם. אֲנִי ה' אֱלֹהֵיכֶם.

לֹ֖א תִּגְנֹ֑בוּ וְלֹא־תְכַחֲשׁ֥וּ וְלֹֽא־תְשַׁקְּר֖וּ אִ֥ישׁ בַּעֲמִיתֽוֹ׃

לֹא תִּגְנֹבוּ, וְלֹא תְכַחֲשׁוּ, כשאתם חייבים לזולתכם, אל תכחישו זאת. וְלֹא תְשַׁקְּרוּ אִישׁ בַּעֲמִיתוֹ.

וְלֹֽא־תִשָּׁבְע֥וּ בִשְׁמִ֖י לַשָּׁ֑קֶר וְחִלַּלְתָּ֛ אֶת־שֵׁ֥ם אֱלֹהֶ֖יךָ אֲנִ֥י יְהוָֽה׃

וְלֹא תִשָּׁבְעוּ בִשְׁמִי לַשָּׁקֶר,שכן על ידי כך – וְחִלַּלְתָּ אֶת שֵׁם אֱלֹהֶיךָ,תבזה את שם ה' בשימוש בו לשם עוול, הרי – אֲנִי ה',והזכרת שמי בין דברי העוול שלכם – לשווא ולשקר – היא עוול כפול.

לֹֽא־תַעֲשֹׁ֥ק אֶת־רֵֽעֲךָ֖ וְלֹ֣א תִגְזֹ֑ל לֹֽא־תָלִ֞ין פְּעֻלַּ֥ת שָׂכִ֛יר אִתְּךָ֖ עַד־בֹּֽקֶר׃

לֹא תַעֲשֹׁק, אל תשתמש בכוח או במעמד וסמכות על מנת לנצל אֶת רֵעֲךָ,חברך ולמנוע ממנו את כל המגיע לו. ניצול זה יכול להיות במשא ומתן, בדברי ריב, בענייני שכירת פועלים וכדומה. וְלֹא תִגְזֹל,אל תקח מאדם את מה ששייך לו. לֹא תָלִיןאת פְּעֻלַּת, משכורתו של שָׂכִיר אִתְּךָ עַד בֹּקֶר.עליך לשלם לפועליך מיד. אם אתה מעסיק שכיר יום המקבל את התשלום בלילה, עליך לשלם לו עוד באותו לילה שבו גמר את עבודתו.

לֹא־תְקַלֵּ֣ל חֵרֵ֔שׁ וְלִפְנֵ֣י עִוֵּ֔ר לֹ֥א תִתֵּ֖ן מִכְשֹׁ֑ל וְיָרֵ֥אתָ מֵּאֱלֹהֶ֖יךָ אֲנִ֥י יְהוָֽה׃

לֹא תְקַלֵּל חֵרֵשׁ, וְלִפְנֵי עִוֵּר לֹא תִתֵּן מִכְשֹׁל.על עצם הדין נוספת האזהרה – וְיָרֵאתָ מֵּאֱלֹהֶיךָ, אֲנִי ה'.במקרים רבים, הנפגע איננו יודע מי פגע בו, ובקלות הפוגע יכול להימלט מאחריות – בפרט כאשר הנפגע הוא חירש, עיוור או חסר ישע שאין מי שיילחם למענו. יתר על כן, יכול אדם לפגוע בזולתו באופן שאינו ניכר גם לסובבים. לפיכך מדגיש הכתוב, שגם אם אין לאדם סיבה להתיירא מתגובת הקרבן או החברה – עליו לפחד מאלוקים, שלפניו גלויים כל המעשים וכל הכוונות.