menu
small logo

חזור

אֱמֹר

עלייה ו

וַיְדַבֵּ֥ר יְהוָ֖ה אֶל־מֹשֶׁ֥ה לֵּאמֹֽר׃

וַיְדַבֵּר ה' אֶל מֹשֶׁה לֵּאמֹר:

דַּבֵּ֛ר אֶל־בְּנֵ֥י יִשְׂרָאֵ֖ל לֵאמֹ֑ר בַּחֲמִשָּׁ֨ה עָשָׂ֜ר י֗וֹם לַחֹ֤דֶשׁ הַשְּׁבִיעִי֙ הַזֶּ֔ה חַ֧ג הַסֻּכּ֛וֹת שִׁבְעַ֥ת יָמִ֖ים לַיהֹוָֽה׃

דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לֵאמֹר: בַּחֲמִשָּׁה עָשָׂר יוֹם לַחֹדֶשׁ הַשְּׁבִיעִי הַזֶּהחַג הַסֻּכּוֹת שִׁבְעַת יָמִים לַה'.

בַּיּ֥וֹם הָרִאשׁ֖וֹן מִקְרָא־קֹ֑דֶשׁ כָּל־מְלֶ֥אכֶת עֲבֹדָ֖ה לֹ֥א תַעֲשֽׂוּ׃

בַּיּוֹם הָרִאשׁוֹן מִקְרָא קֹדֶשׁ,כָּל מְלֶאכֶת עֲבֹדָה לֹא תַעֲשׂוּ.

רש"י

מקרא קדשׁ.קַדְּשֵׁהוּ בִכְסוּת נְקִיָּה וּבִתְפִלָּה, וּבִשְׁאָר יָמִים טוֹבִים בְּמַאֲכָל וּבְמִשְׁתֶּה וּבִכְסוּת נְקִיָּה וּבִתְפִלָּה (עי' ספרא):

שִׁבְעַ֣ת יָמִ֔ים תַּקְרִ֥יבוּ אִשֶּׁ֖ה לַיהוָ֑ה בַּיּ֣וֹם הַשְּׁמִינִ֡י מִקְרָא־קֹדֶשׁ֩ יִהְיֶ֨ה לָכֶ֜ם וְהִקְרַבְתֶּ֨ם אִשֶּׁ֤ה לַֽיהוָה֙ עֲצֶ֣רֶת הִ֔וא כָּל־מְלֶ֥אכֶת עֲבֹדָ֖ה לֹ֥א תַעֲשֽׂוּ׃

במשך שִׁבְעַת יָמִים תַּקְרִיבוּ אִשֶּׁה לַה',כפי הפירוט שיבוא בספר במדבר. בַּיּוֹם הַשְּׁמִינִימִקְרָא קֹדֶשׁ יִהְיֶה לָכֶם, וְהִקְרַבְתֶּם אִשֶּׁה לַה', עֲצֶרֶת, אספה כללית לה' ולישראל הִוא.שלא כבפסח שבו היום השביעי הוא מקרא קודש, בסוכות נחגג היום השמיני ולא השביעי, ועל כן הוא מכונה בדברי חכמים 'שמיני עצרת'. כָל מְלֶאכֶת עֲבֹדָה לֹא תַעֲשׂוּבו.

רש"י

עצרת הוא.עָצַרְתִּי אֶתְכֶם אֶצְלִי; כְּמֶלֶךְ שֶׁזִּמֵּן אֶת בָּנָיו לִסְעוּדָה לְכָךְ וְכָךְ יָמִים, כֵּיוָן שֶׁהִגִּיעַ זְמַנָּן לִפָּטֵר, אָמַר, בָּנַי בְּבַקָּשָׁה מִכֶּם עַכְּבוּ עִמִּי עוֹד יוֹם אֶחָד, קָשָׁה עָלַי פְּרֵדַתְכֶם:

כל מלאכת עבדה.אֲפִלּוּ מְלָאכָה שֶׁהִיא עֲבוֹדָה לָכֶם, שֶׁאִם לֹא תַעֲשׂוּהָ יֵשׁ חֶסְרוֹן כִּיס בַּדָּבָר.

לא תעשו.יָכוֹל אַף חֻלּוֹ שֶׁל מוֹעֵד יְהֵא אָסוּר בִּמְלֶאכֶת עֲבוֹדָה, תַּ"לֹ "הִוא" (שם):

אֵ֚לֶּה מוֹעֲדֵ֣י יְהוָ֔ה אֲשֶׁר־תִּקְרְא֥וּ אֹתָ֖ם מִקְרָאֵ֣י קֹ֑דֶשׁ לְהַקְרִ֨יב אִשֶּׁ֜ה לַיהוָ֗ה עֹלָ֧ה וּמִנְחָ֛ה זֶ֥בַח וּנְסָכִ֖ים דְּבַר־י֥וֹם בְּיוֹמֽוֹ׃

לסיכום, אֵלֶּה מוֹעֲדֵי ה' אֲשֶׁר תִּקְרְאוּ, תקבעו ותעשו אֹתָם, מִקְרָאֵי קֹדֶשׁ לְהַקְרִיב אִשֶּׁה לַה', עֹלָה וּמִנְחָה, זֶבַח וּנְסָכִים, דְּבַר יוֹם בְּיוֹמוֹ.בכל יום מועד יש להקריב את הקרבנות המיוחדים לו, ובחלקם יש לשבות ממלאכת עבודה ולעשות מעשים מסוימים.

רש"י

עלה ומנחה.מִנְחַת נְסָכִים הַקְּרֵבָה עִם הָעוֹלָה:

דבר יום ביומו.חֹק הַקָּצוּב בְּחֻמַּשׁ הַפְּקוּדִים:

דבר יום ביומו.הָא אִם עָבַר יוֹמוֹ בָּטֵל קָרְבָּנוֹ (עי' ספרא):

מִלְּבַ֖ד שַׁבְּתֹ֣ת יְּהוָ֑ה וּמִלְּבַ֣ד מַתְּנֽוֹתֵיכֶ֗ם וּמִלְּבַ֤ד כָּל־נִדְרֵיכֶם֙ וּמִלְּבַד֙ כָּל־נִדְב֣וֹתֵיכֶ֔ם אֲשֶׁ֥ר תִּתְּנ֖וּ לַיהוָֽה׃

הקרבנות הללו הם מִלְּבַדאשֶה שַׁבְּתֹת ה',השבתות הרגילות של כל השנה, וּמִלְּבַד מַתְּנוֹתֵיכֶם, שאינן דווקא בעלי חיים להקרבה, וּמִלְּבַד כָּל נִדְרֵיכֶם, הקרבנות שמתחייבים להביא למקדש, וּמִלְּבַד כָּל נִדְבוֹתֵיכֶם, הקדשת בהמות מסוימות לקרבן אֲשֶׁר תִּתְּנוּ לַה',המובאות למקדש לאו דווקא בחגים, מעבר לקרבנות המועדים שנכללו ברשימה זו.

אַ֡ךְ בַּחֲמִשָּׁה֩ עָשָׂ֨ר י֜וֹם לַחֹ֣דֶשׁ הַשְּׁבִיעִ֗י בְּאָסְפְּכֶם֙ אֶת־תְּבוּאַ֣ת הָאָ֔רֶץ תָּחֹ֥גּוּ אֶת־חַג־יְהוָ֖ה שִׁבְעַ֣ת יָמִ֑ים בַּיּ֤וֹם הָֽרִאשׁוֹן֙ שַׁבָּת֔וֹן וּבַיּ֥וֹם הַשְּׁמִינִ֖י שַׁבָּתֽוֹן׃

אַךְ, מלבד מה שמשותף לימי המועדים – הקרבנות ואיסור מלאכה, יש עוד עניין מיוחד בַּחֲמִשָּׁה עָשָׂר יוֹם לַחֹדֶשׁ הַשְּׁבִיעִי, בְּאָסְפְּכֶם אֶת תְּבוּאַת הָאָרֶץ. עיתוי החג בזמן שמחת האסיף משמעותי לאופיו ולתכניו. תָּחֹגּוּ אֶת חַג ה' שִׁבְעַת יָמִיםותקריבו את קרבנותיו. בַּיּוֹם הָרִאשׁוֹןשַׁבָּתוֹן, וּבַיּוֹם הַשְּׁמִינִישַׁבָּתוֹן,שהם מקראי הקודש שנזכרו.

רש"י

אך בחמשה עשר יום, תחגו.קָרְבַּן שְׁלָמִים לַחֲגִיגָה, יָכוֹל תִּדְחֶה אֶת הַשַּׁבָּת, תַּ"לֹ אַךְ, הוֹאִיל וְיֵשׁ לָהּ תַּשְׁלוּמִין כָּל שִׁבְעָה:

באספכם את תבואת הארץ.שֶׁיְּהֵא חֹדֶשׁ שְׁבִיעִי זֶה בָּא בִּזְמַן אֲסִיפָה, מִכָּאן שֶׁנִּצְטַוּוּ לְעַבֵּר אֶת הַשָּׁנִים, שֶׁאִם אֵין הָעִבּוּר, פְּעָמִים שֶׁהוּא בְאֶמְצַע הַקַּיִץ אוֹ הַחֹרֶף:

תחגו.שַׁלְמֵי חֲגִיגָה:

שבעת ימים.אִם לֹא הֵבִיא בָזֶה, יָבִיא בָזֶה, יָכוֹל יְהֵא מְבִיאָן כָּל שִׁבְעָה, תַּלְמוּד לוֹמַר וחגתם אתו — יוֹם אֶחָד בְּמַשְׁמָע וְלֹא יוֹתֵר, וְלָמָּה נֶאֱמַר שִׁבְעָה? לְתַשְׁלוּמִין (חגיגה ט'):

וּלְקַחְתֶּ֨ם לָכֶ֜ם בַּיּ֣וֹם הָרִאשׁ֗וֹן פְּרִ֨י עֵ֤ץ הָדָר֙ כַּפֹּ֣ת תְּמָרִ֔ים וַעֲנַ֥ף עֵץ־עָבֹ֖ת וְעַרְבֵי־נָ֑חַל וּשְׂמַחְתֶּ֗ם לִפְנֵ֛י יְהוָ֥ה אֱלֹהֵיכֶ֖ם שִׁבְעַ֥ת יָמִֽים׃

וּלְקַחְתֶּם לָכֶם בַּיּוֹם הָרִאשׁוֹן פְּרִי עֵץ הָדָר,אתרוג, כַּפֹּת תְּמָרִים, עלי הדקל, הלולב וַעֲנַףשל עֵץ עָבֹת, הדס וְעַרְבֵי נָחַל,עצים ידועים הצומחים בנחלים, וּשְׂמַחְתֶּםבצמחים הללו לִפְנֵי ה' אֱלֹהֵיכֶם שִׁבְעַת יָמִים.לקיחת ארבעת המינים אגודים יחדיו, מבטאת את החגיגיות ואת השמחה. ישראל יוצאים וצמחים בידיהם, והם מנופפים בהם כמו בדגלים.

רש"י

פרי עץ הדר.עֵץ שֶׁטַּעַם עֵצוֹ וּפִרְיוֹ שָׁוֶה (סכה ל"ה):

הדר.הַדָּר בְּאִילָנוֹ מִשָּׁנָה לְשָׁנָה, וְזֶהוּ אֶתְרוֹג (שם):

כפת תמרים.חָסֵר וי"ו, לִמֵּד שֶׁאֵינָהּ אֶלָּא אַחַת:

וענף עץ עבת.שֶׁעֲנָפָיו קְלוּעִים כַּעֲבוֹתוֹת וְכַחֲבָלִים, וְזֶהוּ הֲדַס, הֶעָשׂוּי כְּמִין קְלִיעָה (שם ל"ב):

וְחַגֹּתֶ֤ם אֹתוֹ֙ חַ֣ג לַֽיהוָ֔ה שִׁבְעַ֥ת יָמִ֖ים בַּשָּׁנָ֑ה חֻקַּ֤ת עוֹלָם֙ לְדֹרֹ֣תֵיכֶ֔ם בַּחֹ֥דֶשׁ הַשְּׁבִיעִ֖י תָּחֹ֥גּוּ אֹתֽוֹ׃

וְחַגֹּתֶם אֹתוֹ חַג לַה' שִׁבְעַת יָמִים בַּשָּׁנָה, חֻקַּת עוֹלָם לְדֹרֹתֵיכֶם, בַּחֹדֶשׁ הַשְּׁבִיעִי תָּחֹגּוּ אֹתוֹ.את ימי החג מייחד מעשה נוסף:

בַּסֻּכֹּ֥ת תֵּשְׁב֖וּ שִׁבְעַ֣ת יָמִ֑ים כָּל־הָֽאֶזְרָח֙ בְּיִשְׂרָאֵ֔ל יֵשְׁב֖וּ בַּסֻּכֹּֽת׃

בַּסֻּכֹּת תֵּשְׁבוּ שִׁבְעַת יָמִים.התורה אינה מתארת באופן מדויק את עשיית הסוכה. כָּל הָאֶזְרָח, התושבים הקבועים בְּיִשְׂרָאֵל יֵשְׁבוּ בַּסֻּכֹּת,לעומת גר תושב, שאינו נחשב אזרח.

רש"י

האזרח.זֶה אֶזְרָח, בישראל — לְרַבּוֹת אֶת הַגֵּרִים (ספרא):

לְמַעַן֮ יֵדְע֣וּ דֹרֹֽתֵיכֶם֒ כִּ֣י בַסֻּכּ֗וֹת הוֹשַׁ֙בְתִּי֙ אֶת־בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל בְּהוֹצִיאִ֥י אוֹתָ֖ם מֵאֶ֣רֶץ מִצְרָ֑יִם אֲנִ֖י יְהוָ֥ה אֱלֹהֵיכֶֽם׃

לְמַעַן יֵדְעוּ דֹרֹתֵיכֶם כִּי בַסֻּכּוֹת הוֹשַׁבְתִּי אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בְּהוֹצִיאִי אוֹתָם מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם. אֲנִי ה' אֱלֹהֵיכֶם.הישיבה בסוכות באה להזכיר את יציאת מצרים. יושבי הסוכה מכניסים עצמם להוויה דומה לישראל שנדדו במדבר. ישראל ישבו בבתים הן במצרים הן בארץ כנען, ורק במדבר היו מחוסרי בית, וכנראה גרו לא באהלי יריעות, אלא חסו בצלן של סוכות, בתי עראי שנעשו מכל הבא ליד.

רש"י

כי בסכות הושבתי.עַנְנֵי כָבוֹד (שם; מכילתא י"ב):

וַיְדַבֵּ֣ר מֹשֶׁ֔ה אֶת־מֹעֲדֵ֖י יְהוָ֑ה אֶל־בְּנֵ֖י יִשְׂרָאֵֽל׃ (פ)

וַיְדַבֵּר מֹשֶׁה אֶת מֹעֲדֵי ה' אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל,אותם המועדים שנזכרו ברשימה הארוכה שבפרק – שהם כל חגי ישראל הכתובים בתורה.