וַיְדַבֵּ֤ר יְהוָה֙ אֶל־מֹשֶׁ֔ה בְּהַ֥ר סִינַ֖י לֵאמֹֽר׃

וַיְדַבֵּר ה' אֶל מֹשֶׁה בְּהַר סִינַי,לפני שישראל יצאו למסעיהם מהר סיני, ואף על פי שהדיבור עוסק בעניינים שיהיו מעשיים רק בבואם לארץ. לֵאמֹר:

דַּבֵּ֞ר אֶל־בְּנֵ֤י יִשְׂרָאֵל֙ וְאָמַרְתָּ֣ אֲלֵהֶ֔ם כִּ֤י תָבֹ֙אוּ֙ אֶל־הָאָ֔רֶץ אֲשֶׁ֥ר אֲנִ֖י נֹתֵ֣ן לָכֶ֑ם וְשָׁבְתָ֣ה הָאָ֔רֶץ שַׁבָּ֖ת לַיהוָֽה׃

דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם: כִּי תָבֹאוּ אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר אֲנִי נֹתֵן לָכֶם– וְשָׁבְתָה הָאָרֶץ שַׁבָּת לַה'.כמו שיום השבת, שבו שובת האדם, מבטא את מלכותו של ה' בורא העולם, כך השנה שבה שובתת הארץ, מבטאת את ההכרה בה' כאדונה של הארץ.

שֵׁ֤שׁ שָׁנִים֙ תִּזְרַ֣ע שָׂדֶ֔ךָ וְשֵׁ֥שׁ שָׁנִ֖ים תִּזְמֹ֣ר כַּרְמֶ֑ךָ וְאָסַפְתָּ֖ אֶת־תְּבוּאָתָֽהּ׃

שֵׁשׁ שָׁנִים תִּזְרַע שָׂדֶךָ, וְשֵׁשׁ שָׁנִים תִּזְמֹר, תקצוץ זמורות כַּרְמֶךָ, וְאָסַפְתָּ אֶת תְּבוּאָתָהּ.את כל מה שזרעת, תקצור ותאסוף לפני השנה השביעית.

וּבַשָּׁנָ֣ה הַשְּׁבִיעִ֗ת שַׁבַּ֤ת שַׁבָּתוֹן֙ יִהְיֶ֣ה לָאָ֔רֶץ שַׁבָּ֖ת לַיהוָ֑ה שָֽׂדְךָ֙ לֹ֣א תִזְרָ֔ע וְכַרְמְךָ֖ לֹ֥א תִזְמֹֽר׃

וּבַשָּׁנָה הַשְּׁבִיעִת– שַׁבַּת שַׁבָּתוֹן יִהְיֶה לָאָרֶץ.קודם לכן הוזכרו ימי השבתון לאדם, וכעת מדובר בשבתון ומנוחה לארץ. שַׁבָּת לַה': שָׂדְךָ לֹא תִזְרָע, וְכַרְמְךָ לֹא תִזְמֹר.

אֵ֣ת סְפִ֤יחַ קְצִֽירְךָ֙ לֹ֣א תִקְצ֔וֹר וְאֶת־עִנְּבֵ֥י נְזִירֶ֖ךָ לֹ֣א תִבְצֹ֑ר שְׁנַ֥ת שַׁבָּת֖וֹן יִהְיֶ֥ה לָאָֽרֶץ׃

גם אֵת סְפִיחַ קְצִירְךָ, התבואה הצומחת מאליה בלא חרישה וזריעה מהגרגרים שנפלו בשעת הקציר – לֹא תִקְצוֹרכקצירה רגילה שאדם קוצר את שדהו, אף שאינו אסור באכילה , וְגם אֶת עִנְּבֵי נְזִירֶךָ, ענבי הגפן שנעזבה ולא נעבדה; ענבי השנה השביעית שהם לה'; או: הענבים המשובחים לֹא תִבְצֹר.שנה זו אינה מיועדת למנוחת האדם, אלא שְׁנַת שַׁבָּתוֹן יִהְיֶה לָאָרֶץ.

וְ֠הָיְתָה שַׁבַּ֨ת הָאָ֤רֶץ לָכֶם֙ לְאָכְלָ֔ה לְךָ֖ וּלְעַבְדְּךָ֣ וְלַאֲמָתֶ֑ךָ וְלִשְׂכִֽירְךָ֙ וּלְתוֹשָׁ֣בְךָ֔ הַגָּרִ֖ים עִמָּֽךְ׃

וְהָיְתָה שַׁבַּת הָאָרֶץ, היבול של שנת השבתון – הנקראת גם 'שנת השמיטה' – ישמש לָכֶם לְאָכְלָה,לאכילה – לְךָ וּלְעַבְדְּךָ וְלַאֲמָתֶךָ וְלִשְׂכִירְךָ וּלְתוֹשָׁבְךָ הַגָּרִים עִמָּךְ, לכל האנשים החיים בארץ.

וְלִ֨בְהֶמְתְּךָ֔ וְלַֽחַיָּ֖ה אֲשֶׁ֣ר בְּאַרְצֶ֑ךָ תִּהְיֶ֥ה כָל־תְּבוּאָתָ֖הּ לֶאֱכֹֽל׃ (ס)

וְלִבְהֶמְתְּךָ, לבעלי החיים השייכים לאדם וְלַחַיָּה אֲשֶׁר בְּאַרְצֶךָ, חיות השדה ובכללן עופות השמים תִּהְיֶה כָל תְּבוּאָתָהּשל השנה לֶאֱכֹל.

וְסָפַרְתָּ֣ לְךָ֗ שֶׁ֚בַע שַׁבְּתֹ֣ת שָׁנִ֔ים שֶׁ֥בַע שָׁנִ֖ים שֶׁ֣בַע פְּעָמִ֑ים וְהָי֣וּ לְךָ֗ יְמֵי֙ שֶׁ֚בַע שַׁבְּתֹ֣ת הַשָּׁנִ֔ים תֵּ֥שַׁע וְאַרְבָּעִ֖ים שָׁנָֽה׃

וְסָפַרְתָּ לְךָ שֶׁבַע שַׁבְּתֹת שָׁנִים, שֶׁבַע שָׁנִים שֶׁבַע פְּעָמִים. וְהָיוּ לְךָ יְמֵי שֶׁבַע שַׁבְּתֹת הַשָּׁנִים תֵּשַׁע וְאַרְבָּעִים שָׁנָה,

וְהַֽעֲבַרְתָּ֞ שׁוֹפַ֤ר תְּרוּעָה֙ בַּחֹ֣דֶשׁ הַשְּׁבִעִ֔י בֶּעָשׂ֖וֹר לַחֹ֑דֶשׁ בְּיוֹם֙ הַכִּפֻּרִ֔ים תַּעֲבִ֥ירוּ שׁוֹפָ֖ר בְּכָל־אַרְצְכֶֽם׃

ולאחר ארבעים ותשע שנים – וְהַעֲבַרְתָּ שׁוֹפַר תְּרוּעָה בַּחֹדֶשׁ הַשְּׁבִעִי בֶּעָשׂוֹר לַחֹדֶשׁ– בְּיוֹם הַכִּפֻּרִים תַּעֲבִירוּ, תשמיעו קול שׁוֹפָר בְּכָל אַרְצְכֶםשיכריז על כניסת השנה החדשה.

וְקִדַּשְׁתֶּ֗ם אֵ֣ת שְׁנַ֤ת הַחֲמִשִּׁים֙ שָׁנָ֔ה וּקְרָאתֶ֥ם דְּר֛וֹר בָּאָ֖רֶץ לְכָל־יֹשְׁבֶ֑יהָ יוֹבֵ֥ל הִוא֙ תִּהְיֶ֣ה לָכֶ֔ם וְשַׁבְתֶּ֗ם אִ֚ישׁ אֶל־אֲחֻזָּת֔וֹ וְאִ֥ישׁ אֶל־מִשְׁפַּחְתּ֖וֹ תָּשֻֽׁבוּ׃

וְקִדַּשְׁתֶּם אֵת שְׁנַת הַחֲמִשִּׁים שָׁנָהכשנה שהשביתה בה נושאת משמעות רחבה מזו של שנת השמיטה. וּקְרָאתֶם דְּרוֹר, הכריזו על חירות מלאה בָּאָרֶץ לְכָל יֹשְׁבֶיהָ.דאגו לשחרורם השלם של כל העבדים. שנת יוֹבֵל, שופר, שנת התקיעה הִיא תִּהְיֶה לָכֶם. וְשַׁבְתֶּם אִישׁ אֶל אֲחֻזָּתוֹ וְאִישׁ אֶל מִשְׁפַּחְתּוֹ תָּשֻׁבוּ.השנה החמישים היא שנת שחרור וחזרת הדברים למצבם הראשון.

יוֹבֵ֣ל הִ֗וא שְׁנַ֛ת הַחֲמִשִּׁ֥ים שָׁנָ֖ה תִּהְיֶ֣ה לָכֶ֑ם לֹ֣א תִזְרָ֔עוּ וְלֹ֤א תִקְצְרוּ֙ אֶת־סְפִיחֶ֔יהָ וְלֹ֥א תִבְצְר֖וּ אֶת־נְזִרֶֽיהָ׃

יוֹבֵל הִיא, שְׁנַת הַחֲמִשִּׁים שָׁנָה תִּהְיֶה לָכֶם. לֹא תִזְרָעוּ, וְלֹא תִקְצְרוּ אֶת סְפִיחֶיהָ וְלֹא תִבְצְרוּ אֶת נְזִרֶיהָ,

כִּ֚י יוֹבֵ֣ל הִ֔וא קֹ֖דֶשׁ תִּהְיֶ֣ה לָכֶ֑ם מִן־הַ֨שָּׂדֶ֔ה תֹּאכְל֖וּ אֶת־תְּבוּאָתָֽהּ׃

כִּי יוֹבֵל הִיא, קֹדֶשׁ תִּהְיֶה לָכֶםמכל עבודות הארץ ומהבעלות על יבולה. מִן הַשָּׂדֶה תֹּאכְלוּ אֶת תְּבוּאָתָהּ,שתהיה זמינה לאכול. כמו בשנת השמיטה, התבואה איננה רכושכם, אלא לכל היותר היא מעין פיקדון בידכם.

בִּשְׁנַ֥ת הַיּוֹבֵ֖ל הַזֹּ֑את תָּשֻׁ֕בוּ אִ֖ישׁ אֶל־אֲחֻזָּתֽוֹ׃

בִּשְׁנַת הַיּוֹבֵל הַזֹּאת תָּשֻׁבוּ אִישׁ אֶל אֲחֻזָּתוֹ.אם אדם מכר את נחלתו במשך השנים הקודמות, אין היא נשארת לעולם בידי הקונה. המוכר יחזור אליה ביובל.