כָּל־חֵ֗רֶם אֲשֶׁ֧ר יָחֳרַ֛ם מִן־הָאָדָ֖ם לֹ֣א יִפָּדֶ֑ה מ֖וֹת יוּמָֽת׃

כָּל חֵרֶם אֲשֶׁר יָחֳרַם מִן הָאָדָם,שבוי מלחמה שהוחרם שביהּ, או מי שנגזר עליו מוות מסיבה פוליטית או הלכתית, לֹא יִפָּדֶה; מוֹת יוּמָת.כאן מדובר בחרם מן האדם, אך ייתכנו גם חרם של שטח או חרם של עיר. במקרים הללו הכול 'עולה לשמים' ונאסר בכל הנאה או שימוש ארצי, ואין לפדותו או למכרו.

וְכָל־מַעְשַׂ֨ר הָאָ֜רֶץ מִזֶּ֤רַע הָאָ֙רֶץ֙ מִפְּרִ֣י הָעֵ֔ץ לַיהוָ֖ה ה֑וּא קֹ֖דֶשׁ לַֽיהוָֽה׃

וְכָל מַעְשַׂר הָאָרֶץ, עשירית המופרשת מִזֶּרַע הָאָרֶץ, כגון חיטה ושעורה, מִפְּרִי הָעֵץ, יין, שמן ואולי גם פֵּרות נוספים – לַה' הוּא, קֹדֶשׁ לַה', ואין לנהוג בו כמו בפֵרות רגילים, אלא יש לאכלו סמוך לבית המקדש בטהרה.

וְאִם־גָּאֹ֥ל יִגְאַ֛ל אִ֖ישׁ מִמַּֽעַשְׂר֑וֹ חֲמִשִׁית֖וֹ יֹסֵ֥ף עָלָֽיו׃

וְאִם גָּאֹל יִגְאַל אִישׁ מִמַּעַשְׂרוֹ, אם ירצה אדם לקנות את המעשר בחזרה, ולנהוג בפֵּרות כמו בפֵרות רגילים – חֲמִשִׁיתוֹ יֹסֵף עָלָיו.עליו להוסיף חמישית כמו מי שקונה קודשים מרשות ההקדש.

וְכָל־מַעְשַׂ֤ר בָּקָר֙ וָצֹ֔אן כֹּ֥ל אֲשֶׁר־יַעֲבֹ֖ר תַּ֣חַת הַשָּׁ֑בֶט הָֽעֲשִׂירִ֕י יִֽהְיֶה־קֹּ֖דֶשׁ לַֽיהוָֽה׃

וְכָל מַעְשַׂר בָּקָר וָצֹאן, כֹּל אֲשֶׁר יַעֲבֹר תַּחַת הַשָּׁבֶט, השוט, מקל הרועים – הָעֲשִׂירִי יִהְיֶה קֹּדֶשׁ לַה'.כל הבקר והצאן הנולדים במשך השנה יעברו ויימנו תחת השבט, וכאשר יגיע העשירי – יסמן אותו הרועה.

לֹ֧א יְבַקֵּ֛ר בֵּֽין־ט֥וֹב לָרַ֖ע וְלֹ֣א יְמִירֶ֑נּוּ וְאִם־הָמֵ֣ר יְמִירֶ֔נּוּ וְהָֽיָה־ה֧וּא וּתְמוּרָת֛וֹ יִֽהְיֶה־קֹ֖דֶשׁ לֹ֥א יִגָּאֵֽל׃

לֹא יְבַקֵּר, יברור בֵּין טוֹב לָרַע וְלֹא יְמִירֶנּוּ.ספירת הבהמות נועדה לגלות מיהו המעשר. העשירי שנמנה – קדושתו בו, ואי אפשר להמירה. הוא עצמו יוקרב לה', ואת בשרו יאכלו הבעלים לפי דיני קרבן. וְאִם הָמֵר יְמִירֶנּוּ– וְהָיָה הוּא וּתְמוּרָתוֹ יִהְיֶה קֹדֶשׁ, כדין התמורה דלעיל, לֹא יִגָּאֵל.המעשר יישאר קדוש לה', ואין לגאול אותו.

אֵ֣לֶּה הַמִּצְוֺ֗ת אֲשֶׁ֨ר צִוָּ֧ה יְהוָ֛ה אֶת־מֹשֶׁ֖ה אֶל־בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֑ל בְּהַ֖ר סִינָֽי׃

אֵלֶּה הַמִּצְוֹת אֲשֶׁר צִוָּה ה' אֶת מֹשֶׁה אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בְּהַר סִינָי.חזק