וְאֶ֨ת־זָכָ֔ר לֹ֥א תִשְׁכַּ֖ב מִשְׁכְּבֵ֣י אִשָּׁ֑ה תּוֹעֵבָ֖ה הִֽוא׃

וְאֶת זָכָר לֹא תִשְׁכַּב מִשְׁכְּבֵי אִשָּׁה– תּוֹעֵבָה הִוא.משכב הזכר אינו מוגדר יחסי אישות אלא תועבה.

וּבְכָל־בְּהֵמָ֛ה לֹא־תִתֵּ֥ן שְׁכָבְתְּךָ֖ לְטָמְאָה־בָ֑הּ וְאִשָּׁ֗ה לֹֽא־תַעֲמֹ֞ד לִפְנֵ֧י בְהֵמָ֛ה לְרִבְעָ֖הּ תֶּ֥בֶל הֽוּא׃

וּבְכָל בְּהֵמָה לֹא תִתֵּן שְׁכָבְתְּךָ לְטָמְאָה בָהּ.הטומאה שבמעשה היא משום שאין בכך אפשרות של היקשרות אנושית הדדית ופורייה, אלא מעשה מיני לעצמו, שאינו מעמיד תולדות.והדיבור אל האיש נעשה משום שבדרך כלל הוא הדמות הפעילה יותר בקשר כזה, אבל יש שהאיש אינו מעורב כלל: וְאִשָּׁה לֹא תַעֲמֹד לִפְנֵי בְהֵמָה לְרִבְעָהּ, לשכב עמה. כשם שמשכב בהמה אסור לגברים כך הוא אסור לנשים. תֶּבֶל הוּא,ערבוב ובלבול בין מינים. מעשים כאלה היו נוהגים בחברה הכנענית העממית ולא נחשבו תועבה בתרבותה.

אַל־תִּֽטַּמְּא֖וּ בְּכָל־אֵ֑לֶּה כִּ֤י בְכָל־אֵ֙לֶּה֙ נִטְמְא֣וּ הַגּוֹיִ֔ם אֲשֶׁר־אֲנִ֥י מְשַׁלֵּ֖חַ מִפְּנֵיכֶֽם׃

ובסופו של דבר מעבר לעצם האיסור – אַל תִּטַּמְּאוּ בְּכָל אֵלֶּה. בעברה על דיני העריות שהוזכרו יש צד של טומאה, סיאוב וכיעור. זוהי טומאה מוסרית ורוחנית שאינה קשורה לטומאה כמושג אובייקטיבי המכיל הבחנות טכניות, כפי שהופיע בעניינים הקודמים. כִּי בְכָל אֵלֶּה נִטְמְאוּ הַגּוֹיִם אֲשֶׁר אֲנִי מְשַׁלֵּחַ מִפְּנֵיכֶם.קשרי גילוי העריות למיניהם – יחסי אישות עם אשתו של אחר, משכב זכר ומשכב בהמה – היו חלק מהתרבות הכנענית.

וַתִּטְמָ֣א הָאָ֔רֶץ וָאֶפְקֹ֥ד עֲוֺנָ֖הּ עָלֶ֑יהָ וַתָּקִ֥א הָאָ֖רֶץ אֶת־יֹשְׁבֶֽיהָ׃

וַתִּטְמָא הָאָרֶץ, וָאֶפְקֹד עֲוֹנָהּ עָלֶיהָ.המעשים הללו אינם רק חטא פרטי. כאשר הם הופכים מקובלים ונורמטיביים, הם מטמאים את הארץ. עברות חמורות אינן נוגעות רק בבני אדם, אלא הן מטמאות גם את סביבתן. הכיעור, הזוועה או הבושה הכרוכים בהן חלים על הנפשות הפועלות וגורמים אף לארץ להיענש – וַתָּקִא הָאָרֶץ אֶת יֹשְׁבֶיהָ,אם בעקבות כיבוש או כתוצאה מאסונות טבע.

וּשְׁמַרְתֶּ֣ם אַתֶּ֗ם אֶת־חֻקֹּתַי֙ וְאֶת־מִשְׁפָּטַ֔י וְלֹ֣א תַעֲשׂ֔וּ מִכֹּ֥ל הַתּוֹעֵבֹ֖ת הָאֵ֑לֶּה הָֽאֶזְרָ֔ח וְהַגֵּ֖ר הַגָּ֥ר בְּתוֹכְכֶֽם׃

לעומתם – וּשְׁמַרְתֶּם אַתֶּם– בני ישראל, אֶת חֻקֹּתַי, הדינים הקובעים מה מוגדר כקרבה ומה אינו קרבה בלא היגיון מובחן, וְאֶת מִשְׁפָּטַי,הדינים שניתן לבססם על טיעונים בעלי משמעות לוגית ומעשית. וְלֹא תַעֲשׂוּ מִכֹּל הַתּוֹעֵבֹת הָאֵלֶּה, הָאֶזְרָח וְהַגֵּר הַגָּר בְּתוֹכְכֶם,משום שהמגבלות הללו חלים על כל אדם שחי בארץ.

כִּ֚י אֶת־כָּל־הַתּוֹעֵבֹ֣ת הָאֵ֔ל עָשׂ֥וּ אַנְשֵֽׁי־הָאָ֖רֶץ אֲשֶׁ֣ר לִפְנֵיכֶ֑ם וַתִּטְמָ֖א הָאָֽרֶץ׃

כִּי אֶת כָּל הַתּוֹעֵבֹת הָאֵל, האלה עָשׂוּ אַנְשֵׁי הָאָרֶץ אֲשֶׁרהיו בה לִפְנֵיכֶם– הכנענים, וַתִּטְמָא הָאָרֶץעל ידי המעשים הללו.

וְלֹֽא־תָקִ֤יא הָאָ֙רֶץ֙ אֶתְכֶ֔ם בְּטַֽמַּאֲכֶ֖ם אֹתָ֑הּ כַּאֲשֶׁ֥ר קָאָ֛ה אֶת־הַגּ֖וֹי אֲשֶׁ֥ר לִפְנֵיכֶֽם׃

וְלֹא תָקִיא הָאָרֶץ אֶתְכֶם בְּטַמַּאֲכֶם אֹתָהּ, כַּאֲשֶׁר קָאָה, הקיאה מתוכה אֶת הַגּוֹי אֲשֶׁר לִפְנֵיכֶם.הארץ, בייחוד ארץ הקודש, אינה יכולה לשאת את הכיעור והיא מקיאה את החוטאים המטמאים אותה.

כִּ֚י כָּל־אֲשֶׁ֣ר יַעֲשֶׂ֔ה מִכֹּ֥ל הַתּוֹעֵב֖וֹת הָאֵ֑לֶּה וְנִכְרְת֛וּ הַנְּפָשׁ֥וֹת הָעֹשֹׂ֖ת מִקֶּ֥רֶב עַמָּֽם׃

כִּי כָּל אֲשֶׁר יַעֲשֶׂה מִכֹּל הַתּוֹעֵבוֹת הָאֵלֶּה, שנמנו לעיל – וְנִכְרְתוּ הַנְּפָשׁוֹת הָעֹשֹׂת מִקֶּרֶב עַמָּם. עוד לפני שבית הדין האנושי יעסוק בדין, החוטאים בעברות הללו חייבים בכרת בידי שמים, כלומר בכריתת הנפש ומותה בעולם הזה ובעולם הבא.

וּשְׁמַרְתֶּ֣ם אֶת־מִשְׁמַרְתִּ֗י לְבִלְתִּ֨י עֲשׂ֜וֹת מֵחֻקּ֤וֹת הַתּֽוֹעֵבֹת֙ אֲשֶׁ֣ר נַעֲשׂ֣וּ לִפְנֵיכֶ֔ם וְלֹ֥א תִֽטַּמְּא֖וּ בָּהֶ֑ם אֲנִ֖י יְהוָ֥ה אֱלֹהֵיכֶֽם׃ (פ)

וּשְׁמַרְתֶּם אֶת מִשְׁמַרְתִּי.לא די שאסור לעשות את העברות עצמן, אלא צריך לעשות להן גם שמירה, כלומר לבנות מחיצות והגבלות מראש על מנת למנוע את מימוש המעשה. לְבִלְתִּי עֲשׂוֹת מֵחֻקּוֹת, ממנהגי הַתּוֹעֵבֹת אֲשֶׁר נַעֲשׂוּ לִפְנֵיכֶםבארץ כנען, וְלֹא תִטַּמְּאוּ בָּהֶם,על ידי עשייתם. אֲנִי ה' אֱלֹהֵיכֶם.