וְאֵ֛ת חֵ֥לֶב הַֽחַטָּ֖את יַקְטִ֥יר הַמִּזְבֵּֽחָה׃

וְאֵת חֵלֶב הַחַטָּאתשהוזכרה יַקְטִיר הַמִּזְבֵּחָה.

וְהַֽמְשַׁלֵּ֤חַ אֶת־הַשָּׂעִיר֙ לַֽעֲזָאזֵ֔ל יְכַבֵּ֣ס בְּגָדָ֔יו וְרָחַ֥ץ אֶת־בְּשָׂר֖וֹ בַּמָּ֑יִם וְאַחֲרֵי־כֵ֖ן יָב֥וֹא אֶל־הַֽמַּחֲנֶֽה׃

מכיוון שבשילוח השעיר יש נגיעה כלשהי בכוחות אפלים – וְהַמְשַׁלֵּחַ אֶת הַשָּׂעִיר לַעֲזָאזֵל יְכַבֵּס בְּגָדָיו וְרָחַץ אֶת בְּשָׂרוֹ בַּמָּיִם, וְרק אַחֲרֵי כֵן יָבוֹא אֶל הַמַּחֲנֶה.

וְאֵת֩ פַּ֨ר הַֽחַטָּ֜את וְאֵ֣ת ׀ שְׂעִ֣יר הַֽחַטָּ֗את אֲשֶׁ֨ר הוּבָ֤א אֶת־דָּמָם֙ לְכַפֵּ֣ר בַּקֹּ֔דֶשׁ יוֹצִ֖יא אֶל־מִח֣וּץ לַֽמַּחֲנֶ֑ה וְשָׂרְפ֣וּ בָאֵ֔שׁ אֶת־עֹרֹתָ֥ם וְאֶת־בְּשָׂרָ֖ם וְאֶת־פִּרְשָֽׁם׃

וְאֵתגופת פַּר הַחַטָּאתשל אהרן וְאֵתגופת שְׂעִיר הַחַטָּאתשל העם, שהיה בן זוגו של השעיר לעזאזל, אֲשֶׁר הוּבָא אֶת דָּמָם לְכַפֵּר בַּקֹּדֶשׁ, יוֹצִיא אֶל מִחוּץ לַמַּחֲנֶה. וְשָׂרְפוּ בָאֵשׁ אֶת עֹרֹתָם וְאֶת בְּשָׂרָם וְאֶת פִּרְשָׁם.כך נאמר כבר קודם לגבי כל החטאות הפנימיות – אלה שאין מזים את דמן על מזבח העולה בחוץ, אלא הדם נכנס פנימה אל הקודש; קרבנות אלה אינם נאכלים אלא נשרפים לחלוטין מחוץ ליישוב.

וְהַשֹּׂרֵ֣ף אֹתָ֔ם יְכַבֵּ֣ס בְּגָדָ֔יו וְרָחַ֥ץ אֶת־בְּשָׂר֖וֹ בַּמָּ֑יִם וְאַחֲרֵי־כֵ֖ן יָב֥וֹא אֶל־הַֽמַּחֲנֶֽה׃

וְהַשֹּׂרֵף אֹתָם יְכַבֵּס בְּגָדָיו וְרָחַץ אֶת בְּשָׂרוֹ בַּמָּיִם, וְאַחֲרֵי כֵן יָבוֹא אֶל הַמַּחֲנֶה.מכיוון שאף הוא מתעסק בשיירים של קדושה שירדו מקדושתם – גם הוא צריך טהרה משלו.

וְהָיְתָ֥ה לָכֶ֖ם לְחֻקַּ֣ת עוֹלָ֑ם בַּחֹ֣דֶשׁ הַ֠שְּׁבִיעִי בֶּֽעָשׂ֨וֹר לַחֹ֜דֶשׁ תְּעַנּ֣וּ אֶת־נַפְשֹֽׁתֵיכֶ֗ם וְכָל־מְלָאכָה֙ לֹ֣א תַעֲשׂ֔וּ הָֽאֶזְרָ֔ח וְהַגֵּ֖ר הַגָּ֥ר בְּתוֹכְכֶֽם׃

וְהָיְתָה לָכֶם לְחֻקַּת עוֹלָם: בַּחֹדֶשׁ הַשְּׁבִיעִילמניין החודשים. הוא החודש שנקרא מאוחר יותר תשרי, בֶּעָשׂוֹר לַחֹדֶשׁ,שנקבע להיות יום הכיפורים, תְּעַנּוּ אֶת נַפְשֹׁתֵיכֶם.אין זו מצווה על ייסורים באשר הם אלא ביטוי טכני שפירושו הימנעות מאכילה, משתייה ומשאר תענוגות הגוף הרגילים. וְנוסף על איסור האכילה והשתייה, כָל מְלָאכָה לֹא תַעֲשׂוּ, הָאֶזְרָח וְהַגֵּר הַגָּר בְּתוֹכְכֶם,הגרים שנעשו חלק מעם ישראל,

כִּֽי־בַיּ֥וֹם הַזֶּ֛ה יְכַפֵּ֥ר עֲלֵיכֶ֖ם לְטַהֵ֣ר אֶתְכֶ֑ם מִכֹּל֙ חַטֹּ֣אתֵיכֶ֔ם לִפְנֵ֥י יְהוָ֖ה תִּטְהָֽרוּ׃

כִּי בַיּוֹם הַזֶּה יְכַפֵּר עֲלֵיכֶם לְטַהֵר אֶתְכֶם, מִכֹּל חַטֹּאתֵיכֶם לִפְנֵי ה' תִּטְהָרוּ.יום זה נועד לכפרה ולמחילת עוונות ישראל, הן באמצעות הקרבנות הנעשים בקודש, הן על ידי השעיר לעזאזל והן בעיצומו של היום גרידא. ישראל מצדם יכינו את עצמם לכפרה בהימנעותם מאכילה, שתייה ושאר תענוגות הגוף.

שַׁבַּ֨ת שַׁבָּת֥וֹן הִיא֙ לָכֶ֔ם וְעִנִּיתֶ֖ם אֶת־נַפְשֹׁתֵיכֶ֑ם חֻקַּ֖ת עוֹלָֽם׃

שַׁבַּת שַׁבָּתוֹן הִיא לָכֶםהתענית הזו. או: שבת זו היא שביתה גמורה, לא כשביתת חג אלא כשביתת שבת – יום שבו אסורה כל מלאכה שהיא. ולא שביתה ממלאכה בלבד אלא השבתת שאר צורכי הגוף – וְעִנִּיתֶם אֶת נַפְשֹׁתֵיכֶם.וזוהי חֻקַּת עוֹלָם.גם כאשר אין מקדש ואין כהן גדול, הכפרה והטהרה הן חוק לעולם. דיני קדושת יום הכיפורים והציוויים המוטלים על ישראל ביום הזה אינם תלויים בכניסת הכהן הגדול לקודש הקודשים ובעבודתו במקדש, ולכן הם מופיעים כאן כקטע בפני עצמו.

וְכִפֶּ֨ר הַכֹּהֵ֜ן אֲשֶׁר־יִמְשַׁ֣ח אֹת֗וֹ וַאֲשֶׁ֤ר יְמַלֵּא֙ אֶת־יָד֔וֹ לְכַהֵ֖ן תַּ֣חַת אָבִ֑יו וְלָבַ֛שׁ אֶת־בִּגְדֵ֥י הַבָּ֖ד בִּגְדֵ֥י הַקֹּֽדֶשׁ׃

וְכִפֶּר הַכֹּהֵן אֲשֶׁר יִמְשַׁח, המושח אֹתוֹ, הכהן הגדול שיימשח בשמן, וַאֲשֶׁר יְמַלֵּא אֶת יָדוֹ, שיינתן לו התפקיד לְכַהֵן תַּחַת אָבִיובכהונה הגדולה, כי הכהונה בעיקרה היא מוּרשת. וְלָבַשׁגם הוא כאביו אֶת בִּגְדֵי הַבָּד, בִּגְדֵי הַקֹּדֶשׁ,

וְכִפֶּר֙ אֶת־מִקְדַּ֣שׁ הַקֹּ֔דֶשׁ וְאֶת־אֹ֧הֶל מוֹעֵ֛ד וְאֶת־הַמִּזְבֵּ֖חַ יְכַפֵּ֑ר וְעַ֧ל הַכֹּהֲנִ֛ים וְעַל־כָּל־עַ֥ם הַקָּהָ֖ל יְכַפֵּֽר׃

וְכִפֶּר אֶת מִקְדַּשׁ הַקֹּדֶשׁ, המקום המקודש שבקודש, קודש הקודשים, וְאֶת אֹהֶל מוֹעֵד וְאֶת הַמִּזְבֵּחַ יְכַפֵּר, וְעַל הַכֹּהֲנִים וְעַל כָּל עַם הַקָּהָל יְכַפֵּר.

וְהָֽיְתָה־זֹּ֨את לָכֶ֜ם לְחֻקַּ֣ת עוֹלָ֗ם לְכַפֵּ֞ר עַל־בְּנֵ֤י יִשְׂרָאֵל֙ מִכָּל־חַטֹּאתָ֔ם אַחַ֖ת בַּשָּׁנָ֑ה וַיַּ֕עַשׂ כַּאֲשֶׁ֛ר צִוָּ֥ה יְהוָ֖ה אֶת־מֹשֶֽׁה׃ (פ)

וְהָיְתָה זֹּאת לָכֶם לְחֻקַּת עוֹלָם, לְכַפֵּר עַל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מִכָּל חַטֹּאתָם אַחַת בַּשָּׁנָה.וַיַּעַשׂ כַּאֲשֶׁר צִוָּה ה' אֶת מֹשֶׁה.כשהגיע יום הכיפורים, עשה אהרן כאשר צֻווה.