וְיָצָ֗א אֶל־הַמִּזְבֵּ֛חַ אֲשֶׁ֥ר לִפְנֵֽי־יְהוָ֖ה וְכִפֶּ֣ר עָלָ֑יו וְלָקַ֞ח מִדַּ֤ם הַפָּר֙ וּמִדַּ֣ם הַשָּׂעִ֔יר וְנָתַ֛ן עַל־קַרְנ֥וֹת הַמִּזְבֵּ֖חַ סָבִֽיב׃

וְיָצָאמן הקודש אֶל הַמִּזְבֵּחַ אֲשֶׁר לִפְנֵי ה',מזבח הזהב, הפנימי, וְכִפֶּר עָלָיוכך: וְלָקַח מִדַּם הַפָּרשלו וּמִדַּם הַשָּׂעִירשל העם, וְנָתַן עַל קַרְנוֹת הַמִּזְבֵּחַ סָבִיב.

וְהִזָּ֨ה עָלָ֧יו מִן־הַדָּ֛ם בְּאֶצְבָּע֖וֹ שֶׁ֣בַע פְּעָמִ֑ים וְטִהֲר֣וֹ וְקִדְּשׁ֔וֹ מִטֻּמְאֹ֖ת בְּנֵ֥י יִשְׂרָאֵֽל׃

לאחר מתן הדם על הקרנות – וְהִזָּה עָלָיו– על המזבח הפנימי מִן הַדָּם בְּאֶצְבָּעוֹ שֶׁבַע פְּעָמִים, וְטִהֲרוֹ וְקִדְּשׁוֹ מִטֻּמְאֹת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל.אף על פי שעל המזבח הזה אין מקריבים אלא קטורת בלבד, במקרים הבודדים של הקרבת 'חטאת פנימית' מזים עליו גם דם.

וְכִלָּה֙ מִכַּפֵּ֣ר אֶת־הַקֹּ֔דֶשׁ וְאֶת־אֹ֥הֶל מוֹעֵ֖ד וְאֶת־הַמִּזְבֵּ֑חַ וְהִקְרִ֖יב אֶת־הַשָּׂעִ֥יר הֶחָֽי׃

וְכִלָּהמִכַּפֵּר, כאשר יסיים לכפר אֶת הַקֹּדֶשׁבכניסתו ובעבודתו שם וְאֶת אֹהֶל מוֹעֵד וְאֶת הַמִּזְבֵּחַ,עם גמר עבודות הכפרה הללו – וְהִקְרִיב, הוא יגיש אֶת הַשָּׂעִיר הֶחָי,שהועמד מוכן לשילוח.

וְסָמַ֨ךְ אַהֲרֹ֜ן אֶת־שְׁתֵּ֣י ידו [יָדָ֗יו] עַ֨ל רֹ֣אשׁ הַשָּׂעִיר֮ הַחַי֒ וְהִתְוַדָּ֣ה עָלָ֗יו אֶת־כָּל־עֲוֺנֹת֙ בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל וְאֶת־כָּל־פִּשְׁעֵיהֶ֖ם לְכָל־חַטֹּאתָ֑ם וְנָתַ֤ן אֹתָם֙ עַל־רֹ֣אשׁ הַשָּׂעִ֔יר וְשִׁלַּ֛ח בְּיַד־אִ֥ישׁ עִתִּ֖י הַמִּדְבָּֽרָה׃

וְסָמַךְ אַהֲרֹן אֶת שְּׁתֵי יָדָיו עַל רֹאשׁ הַשָּׂעִיר הַחַי, וְהִתְוַדָּה עָלָיו אֶת כָּל עֲוֹנֹת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְאֶת כָּל פִּשְׁעֵיהֶם לְכָל חַטֹּאתָם.אין הוא יכול, כמובן, לפרט את כל פשעי ישראל וחטאיהם, אבל הוא מתוודה באופן כללי על כל מה שחטא העם במשך השנה, וְנָתַן אֹתָם– את עוונות ישראל ופשעיהם, כביכול, עַל רֹאשׁ הַשָּׂעִיר, וְשִׁלַּחאותו בְּיַד אִישׁ עִתִּי, מזומן וכשיר לכך הַמִּדְבָּרָה,אל המדבר.

וְנָשָׂ֨א הַשָּׂעִ֥יר עָלָ֛יו אֶת־כָּל־עֲוֺנֹתָ֖ם אֶל־אֶ֣רֶץ גְּזֵרָ֑ה וְשִׁלַּ֥ח אֶת־הַשָּׂעִ֖יר בַּמִּדְבָּֽר׃

וְנָשָׂא הַשָּׂעִיר עָלָיו אֶת כָּל עֲוֹנֹתָם אֶל אֶרֶץ גְּזֵרָה,מקום הררי שבו הארץ חתוכה, מעין מצוק סלעי. גם במשמע: ארץ שוממה, גזורה ומנועה מכל טוב. וְשִׁלַּח אֶת הַשָּׂעִיר בַּמִּדְבָּר.

וּבָ֤א אַהֲרֹן֙ אֶל־אֹ֣הֶל מוֹעֵ֔ד וּפָשַׁט֙ אֶת־בִּגְדֵ֣י הַבָּ֔ד אֲשֶׁ֥ר לָבַ֖שׁ בְּבֹא֣וֹ אֶל־הַקֹּ֑דֶשׁ וְהִנִּיחָ֖ם שָֽׁם׃

וּבָא אַהֲרֹן אֶל אֹהֶל מוֹעֵד,וּפָשַׁט אֶת בִּגְדֵי הַבָּד אֲשֶׁר לָבַשׁ בְּבֹאוֹ אֶל הַקֹּדֶשׁ, וְהִנִּיחָם שָׁם.חכמים פירשו שבבגדים אלו לא ישתמשו עוד, ויגנזו אותם.

וְרָחַ֨ץ אֶת־בְּשָׂר֤וֹ בַמַּ֙יִם֙ בְּמָק֣וֹם קָד֔וֹשׁ וְלָבַ֖שׁ אֶת־בְּגָדָ֑יו וְיָצָ֗א וְעָשָׂ֤ה אֶת־עֹֽלָתוֹ֙ וְאֶת־עֹלַ֣ת הָעָ֔ם וְכִפֶּ֥ר בַּעֲד֖וֹ וּבְעַ֥ד הָעָֽם׃

וְרָחַץ אֶת בְּשָׂרוֹ בַמַּיִם בְּמָקוֹם קָדוֹשׁ, במקווה מים בתחום המקדש. וְלָבַשׁ אֶת בְּגָדָיו, בגדי הכהונה הרגילים שלו – 'שמונה בגדים' בלשון חכמים – שהם ארבעת הבגדים הלבנים הבסיסיים ועליהם בגדי השרד המיוחדים לכהן הגדול. וְיָצָא וְעָשָׂה אֶת עֹלָתוֹ וְאֶת עֹלַת הָעָם, וְכִפֶּר בַּעֲדוֹ וּבְעַד הָעָם.