חזור
אַחֲרֵי מוֹת
עלייה אוַיְדַבֵּ֤ר יְהוָה֙ אֶל־מֹשֶׁ֔ה אַחֲרֵ֣י מ֔וֹת שְׁנֵ֖י בְּנֵ֣י אַהֲרֹ֑ן בְּקָרְבָתָ֥ם לִפְנֵי־יְהוָ֖ה וַיָּמֻֽתוּ׃
וַיְדַבֵּר ה' אֶל מֹשֶׁה אַחֲרֵי מוֹת שְׁנֵי בְּנֵי אַהֲרֹן. ישנם רמזים שונים בתורה לגבי הסיבה למותם של בני אהרן. ההסבר הניתן כאן הוא – בְּקָרְבָתָם לִפְנֵי ה'– וַיָּמֻתוּ.הם מתו משום שהתקרבו יתר על המידה בלא רשות.
רש"י
וידבר ה' אל משה אחרי מות שני בני אהרן וגו'.מַה תַּ"ל? הָיָה רַבִּי אֶלְעָזָר בֶּן עֲזַרְיָה מוֹשְׁלוֹ מָשָׁל לְחוֹלֶה שֶׁנִּכְנָס אֶצְלוֹ רוֹפֵא, אָמַר לוֹ אַל תֹּאכַל צוֹנֵן וְאַל תִּשְׁכַּב בְּטַחַב; בָּא אַחֵר וְאָמַר לוֹ אַל תֹּאכַל צוֹנֵן וְאַל תִּשְׁכַּב בְּטַחַב שֶׁלֹּא תָמוּת כְּדֶרֶךְ שֶׁמֵּת פְּלוֹנִי, זֶה זֵרְזוֹ יוֹתֵר מִן הָרִאשׁוֹן, לְכָךְ נֶאֱמַר אַחֲרֵי מוֹת שְׁנֵי בְּנֵי אַהֲרֹן:
וַיֹּ֨אמֶר יְהוָ֜ה אֶל־מֹשֶׁ֗ה דַּבֵּר֮ אֶל־אַהֲרֹ֣ן אָחִיךָ֒ וְאַל־יָבֹ֤א בְכָל־עֵת֙ אֶל־הַקֹּ֔דֶשׁ מִבֵּ֖ית לַפָּרֹ֑כֶת אֶל־פְּנֵ֨י הַכַּפֹּ֜רֶת אֲשֶׁ֤ר עַל־הָאָרֹן֙ וְלֹ֣א יָמ֔וּת כִּ֚י בֶּֽעָנָ֔ן אֵרָאֶ֖ה עַל־הַכַּפֹּֽרֶת׃
וַיֹּאמֶר ה' אֶל מֹשֶׁה: דַּבֵּר אֶל אַהֲרֹן אָחִיךָ, וְאַל יָבֹא בְכָל עֵת אֶל הַקֹּדֶשׁ מִבֵּית לַפָּרֹכֶת, אל העבר הפנימי של הפרוכת, אֶל פְּנֵי, לנוכח הַכַּפֹּרֶת אֲשֶׁר עַל הָאָרֹן– וְלֹא יָמוּת.אמירה זו קשורה גם למות נדב ואביהוא: אף על פי שאהרן משמש בקודש ככהן גדול, אין הוא יכול להיכנס בכל עת אל הקודש פנימה, כִּי בֶּעָנָן אֵרָאֶה, אני נראה תמיד עַל הַכַּפֹּרֶת.שכינת ה' נמצאת על הכפורת.
רש"י
ויאמר ה' אל משה דבר אל אהרן אחיך ואל יבא.שֶׁלֹּא יָמוּת כְּדֶרֶךְ שֶׁמֵּתוּ בָנָיו:
ולא ימות.שֶׁאִם בָּא הוּא מֵת (ספרא):
כי בענן אראה.כִּי תָמִיד אֲנִי נִרְאֶה שָׁם עִם עַמּוּד עֲנָנִי, וּלְפִי שֶׁגִּלּוּי שְׁכִינָתִי שָׁם, יִזָּהֵר שֶׁלֹּא יַרְגִּיל לָבֹא, זֶהוּ פְשׁוּטוֹ; וּמִדְרָשׁוֹ: לֹא יָבֹא כִּי אִם בַּעֲנַן הַקְּטֹרֶת בְּיוֹם הַכִּפּוּרִים (יומא נ"ג):
בְּזֹ֛את יָבֹ֥א אַהֲרֹ֖ן אֶל־הַקֹּ֑דֶשׁ בְּפַ֧ר בֶּן־בָּקָ֛ר לְחַטָּ֖את וְאַ֥יִל לְעֹלָֽה׃
בְּזֹאת יָבֹא אַהֲרֹןאו אחד מצאצאיו הכהנים הגדולים אֶל הַקֹּדֶשׁ,יש דרך אחת שבה מותר לו להיכנס : בְּפַר בֶּן בָּקָר לְחַטָּאת וְאַיִל לְעֹלָה.עליו להביא קרבנות ולפעול בהתאם לסדר המתואר להלן. אכן, מן ההמשך עולה שגם פעולות אלו אינן מאפשרות לכהן הגדול להיכנס אל הקודש בכל עת אלא רק ביום אחד בשנה.
רש"י
בזאת.גִּימַטְרִיָּא שֶׁלּוֹ אַרְבַּע מֵאוֹת וְעֶשֶׂר, רֶמֶז לְבַיִת רִאשׁוֹן (ויקרא רבה כ"א):
בזאת יבא אהרן וגומר.וְאַף זוֹ לֹא בְכָל עֵת, כִּי אִם בְּיוֹם הַכִּפּוּרִים, כְּמוֹ שֶׁמְּפֹרָשׁ בְּסוֹף הַפָּרָשָׁה "בַּחֹדֶשׁ הַשְּׁבִיעִי בֶּעָשׂוֹר לַחֹדֶשׁ" (שם):
כְּתֹֽנֶת־בַּ֨ד קֹ֜דֶשׁ יִלְבָּ֗שׁ וּמִֽכְנְסֵי־בַד֮ יִהְי֣וּ עַל־בְּשָׂרוֹ֒ וּבְאַבְנֵ֥ט בַּד֙ יַחְגֹּ֔ר וּבְמִצְנֶ֥פֶת בַּ֖ד יִצְנֹ֑ף בִּגְדֵי־קֹ֣דֶשׁ הֵ֔ם וְרָחַ֥ץ בַּמַּ֛יִם אֶת־בְּשָׂר֖וֹ וּלְבֵשָֽׁם׃
הכהן הגדול לא ילבש שם את בגדיו המפוארים הרגילים, העשויים תכלת, ארגמן וזהב ומשופעים באבנים יקרות, אלא כְּתֹנֶת בַּד קֹדֶשׁ יִלְבָּשׁ וּמִכְנְסֵי בַד יִהְיוּ עַל בְּשָׂרוֹ וּבְאַבְנֵט בַּד יַחְגֹּר וּבְמִצְנֶפֶת בַּד יִצְנֹף.אלו הם ארבעה בגדים פשוטים, שלובשים אותם גם שאר הכהנים. התלבושת כולה עשויה בד לבן, ונראה שרק המצנפת עדיין מבדילה אותו מכהן הדיוט החובש מגבעת על ראשו. בִּגְדֵי קֹדֶשׁ הֵם, אף על פי שהם פשוטים, וְרָחַץ בַּמַּיִם אֶת בְּשָׂרוֹורק אז – וּלְבֵשָׁם.
רש"י
כתנת בד וגו'.מַגִּיד שֶׁאֵינוֹ מְשַׁמֵּשׁ לִפְנִים בִּשְׁמוֹנָה בְגָדִים שֶׁהוּא מְשַׁמֵּשׁ בָּהֶן בַּחוּץ, שֶׁיֵּשׁ בָּהֶם זָהָב, לְפִי שֶׁאֵין קָטֵגוֹר נַעֲשֶׂה סָנֵגוֹר, אֶלָּא בְּאַרְבָּעָה כְּכֹהֵן הֶדְיוֹט — וְכֻלָּן שֶׁל בּוּץ (ראש השנה כ"ו):
קדש ילבש.שֶׁיִּהְיוּ מִשֶּׁל הֶקְדֵּשׁ (ספרא):
יצנף.כְּתַרְגּוּמוֹ, יָחֵת בְּרֵישֵׁיהּ — יַנִּיחַ בְּרֹאשׁוֹ, כְּמוֹ וַתַּנַּח בִּגְדוֹ (בראשית ל"ט) — וַאֲחִתְּתֵהּ:
ורחץ במים.אוֹתוֹ הַיּוֹם טָעוּן טְבִילָה בְּכָל חֲלִיפוֹתָיו; וְחָמֵשׁ פְּעָמִים הָיָה מַחֲלִיף מֵעֲבוֹדַת פְּנִים לַעֲבוֹדַת חוּץ, וּמִחוּץ לִפְנִים, וּמְשַׁנֶּה מִבִּגְדֵי זָהָב לְבִגְדֵי לָבָן וּמִבִּגְדֵי לָבָן לְבִגְדֵי זָהָב, וּבְכָל חֲלִיפָה טָעוּן טְבִילָה וּשְׁנֵי קִדּוּשֵׁי יָדַיִם וְרַגְלַיִם מִן הַכִּיּוֹר (יומא ל"א):
וּמֵאֵ֗ת עֲדַת֙ בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל יִקַּ֛ח שְׁנֵֽי־שְׂעִירֵ֥י עִזִּ֖ים לְחַטָּ֑את וְאַ֥יִל אֶחָ֖ד לְעֹלָֽה׃
וּמֵאֵת עֲדַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל יִקַּח שְׁנֵי שְׂעִירֵי עִזִּים, האמורים להיות זהים לגמרי זה לזה לְחַטָּאת וְאַיִל אֶחָד לְעֹלָה.קרבנות אלו יובאו בעבור כל ישראל.
וְהִקְרִ֧יב אַהֲרֹ֛ן אֶת־פַּ֥ר הַחַטָּ֖את אֲשֶׁר־ל֑וֹ וְכִפֶּ֥ר בַּעֲד֖וֹ וּבְעַ֥ד בֵּיתֽוֹ׃
וְהִקְרִיב, יגיש אַהֲרֹן אֶת פַּר הַחַטָּאתהאמור אֲשֶׁר לוֹ,המובא מכספו הפרטי, וְכִפֶּר'כפרת דברים', כלומר הכהן יסמוך על הפר ויתוודה בַּעֲדוֹ וּבְעַד בֵּיתוֹ,משפחתו הקטנה, או: כל בית אהרן, הכהנים.
רש"י
את פר החטאת אשר לו.הָאָמוּר לְמַעְלָה, וְלִמֶּדְךָ כָּאן שֶׁמִּשֶּׁלּוֹ הוּא בָא וְלֹא מִשֶּׁל צִבּוּר (שם ג'):
וכפר בעדו ובעד ביתו.מִתְוַדֶּה עָלָיו עֲוֹנוֹתָיו וַעֲוֹנוֹת בֵּיתוֹ (שם ל"ו):
וְלָקַ֖ח אֶת־שְׁנֵ֣י הַשְּׂעִירִ֑ם וְהֶעֱמִ֤יד אֹתָם֙ לִפְנֵ֣י יְהוָ֔ה פֶּ֖תַח אֹ֥הֶל מוֹעֵֽד׃
וְלָקַח אֶת שְׁנֵי הַשְּׂעִירִםהמיועדים לחטאת בעבור כל העדה, וְהֶעֱמִיד אֹתָם לִפְנֵי ה'ב פֶּתַח אֹהֶל מוֹעֵד.
וְנָתַ֧ן אַהֲרֹ֛ן עַל־שְׁנֵ֥י הַשְּׂעִירִ֖ם גּוֹרָל֑וֹת גּוֹרָ֤ל אֶחָד֙ לַיהוָ֔ה וְגוֹרָ֥ל אֶחָ֖ד לַעֲזָאזֵֽל׃
וְנָתַן אַהֲרֹן עַל שְׁנֵי הַשְּׂעִירִם גּוֹרָלוֹת.ייעודו של כל אחד משני השעירים הזהים ייקבע על פי גורל. על גּוֹרָל אֶחָדייכתב: "לַה'" וְעל גוֹרָל אֶחָד– "לַעֲזָאזֵל".
רש"י
ונתן אהרן על שני השעירם גרלות.מַעֲמִיד אֶחָד לְיָמִין וְאֶחָד לִשְׂמֹאל, וְנוֹתֵן שְׁתֵּי יָדָיו בַּקַּלְפִּי, וְנוֹטֵל גּוֹרָל בְּיָמִין וַחֲבֵרוֹ בִּשְׂמֹאל וְנוֹתֵן עֲלֵיהֶם, אֶת שֶׁכָּתוּב בּוֹ "לַשֵּׁם" הוּא לַשֵּׁם, וְאֶת שֶׁכָּתוּב בּוֹ "לַעֲזָאזֵל" מִשְׁתַּלֵּחַ לַעֲזָאזֵל (יומא ל"ט):
עזאזל.הוּא הַר עַז וְקָשֶׁה, צוּק גָּבוֹהַּ, שֶׁנֶּאֱמַר אֶרֶץ גְזֵרָה — חֲתוּכָה:
וְהִקְרִ֤יב אַהֲרֹן֙ אֶת־הַשָּׂעִ֔יר אֲשֶׁ֨ר עָלָ֥ה עָלָ֛יו הַגּוֹרָ֖ל לַיהוָ֑ה וְעָשָׂ֖הוּ חַטָּֽאת׃
וְהִקְרִיב אַהֲרֹן אֶת הַשָּׂעִיר אֲשֶׁר עָלָה עָלָיו הַגּוֹרָל לַה', וְעָשָׂהוּ, הכהן יכין ויקדיש אותו להיות קרבן חַטָּאת, או: הגורל יעשהו חטאת.
רש"י
ועשהו חטאת.כְּשֶׁמַּנִיחַ הַגּוֹרָל עָלָיו קוֹרֵא לוֹ שֵׁם וְאוֹמֵר "לַה' חַטָּאת":
וְהַשָּׂעִ֗יר אֲשֶׁר֩ עָלָ֨ה עָלָ֤יו הַגּוֹרָל֙ לַעֲזָאזֵ֔ל יָֽעֳמַד־חַ֛י לִפְנֵ֥י יְהוָ֖ה לְכַפֵּ֣ר עָלָ֑יו לְשַׁלַּ֥ח אֹת֛וֹ לַעֲזָאזֵ֖ל הַמִּדְבָּֽרָה׃
וְהַשָּׂעִירהשני אֲשֶׁר עָלָה עָלָיו הַגּוֹרָל לַעֲזָאזֵל, יָעֳמַד חַי לִפְנֵי ה' לְכַפֵּר עָלָיו, בו, בסמיכה עליו ובווידוי כדי לְשַׁלַּח אֹתוֹ לַעֲזָאזֵל הַמִּדְבָּרָה.
רש"י
יעמד חי.כְּמוֹ יֻעֲמַד חַי — עַל יְדֵי אֲחֵרִים, וְתַרְגּוּמוֹ יִתָּקַם כַּד חַי; מַה תַּ"ל? לְפִי שֶׁנֶּאֱמַר לְשַׁלֵּחַ אֹתוֹ לַעֲזָאזֵל וְאֵינִי יוֹדֵעַ שִׁלּוּחוֹ אִם לְמִיתָה אִם לְחַיִּים, לְכָךְ נֶאֱמַר יָעֳמַד חַי, עֲמִידָתוֹ חַי עַד שֶׁיִּשְׁתַּלֵּחַ, מִכָּאן שֶׁשִּׁלּוּחוֹ לְמִיתָה (ספרא):
לכפר עליו.שֶׁיִּתְוַדֶּה עָלָיו, כְּדִכְתִיב "וְהִתְוַדָּה עָלָיו" וְגוֹ':
וְהִקְרִ֨יב אַהֲרֹ֜ן אֶת־פַּ֤ר הַֽחַטָּאת֙ אֲשֶׁר־ל֔וֹ וְכִפֶּ֥ר בַּֽעֲד֖וֹ וּבְעַ֣ד בֵּית֑וֹ וְשָׁחַ֛ט אֶת־פַּ֥ר הַֽחַטָּ֖את אֲשֶׁר־לֽוֹ׃
וְהִקְרִיב אַהֲרֹן אֶת פַּר הַחַטָּאת אֲשֶׁר לוֹ וְכִפֶּר בַּעֲדוֹ וּבְעַד בֵּיתוֹ.זו כפרת דברים שנייה הסמוכה לשחיטה. כחלק מן ההקרבה, יסמוך הכהן הגדול את ידיו על הקרבן, ויתוודה על עוונותיו ועל עוונות בית אהרן, ואז – וְשָׁחַט אֶת פַּר הַחַטָּאת אֲשֶׁר לוֹ.
רש"י
וכפר בעדו וגו'.וִדּוּי שֵׁנִי, עָלָיו וְעַל אֶחָיו הַכֹּהֲנִים, שֶׁהֵם כֻּלָּם קְרוּיִים בֵּיתוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר "בֵּית אַהֲרֹן בָּרֲכוּ אֶת ה'" וְגוֹ' (תהילים קל"ה), מִכָּאן שֶׁהַכֹּהֲנִים מִתְכַּפְּרִין בּוֹ, וְכָל כַּפָּרָתָן אֵינָהּ אֶלָּא עַל טֻמְאַת מִקְדָּשׁ וְקָדָשָׁיו, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר (פסוק ט"ז), "וְכִפֶּר עַל הַקֹּדֶשׁ מִטֻּמְאֹת" וְגוֹ' (ספרא; שבועות ז'):
וְלָקַ֣ח מְלֹֽא־הַ֠מַּחְתָּה גַּֽחֲלֵי־אֵ֞שׁ מֵעַ֤ל הַמִּזְבֵּ֙חַ֙ מִלִּפְנֵ֣י יְהוָ֔ה וּמְלֹ֣א חָפְנָ֔יו קְטֹ֥רֶת סַמִּ֖ים דַּקָּ֑ה וְהֵבִ֖יא מִבֵּ֥ית לַפָּרֹֽכֶת׃
וְלָקַח מְלֹא הַמַּחְתָּה– מעין כף לחתיית גחלים ולהעברתן ממקום למקום. גַּחֲלֵי אֵשׁבוערות מֵעַל הַמִּזְבֵּחַ, מזבח העולה מִלִּפְנֵי ה'. ונוסף על כך מְלֹא חָפְנָיו, כמות שיכול אדם להכיל בשתי ידיים צמודות, קְטֹרֶת סַמִּים דַּקָּה, וְהֵבִיאאותה בתוך כלי אל מִבֵּית, פנימה לַפָּרֹכֶת,לקודש הקודשים.
רש"י
מעל המזבח.הַחִיצוֹן:
מלפני ה'.מִצַּד שֶׁלִּפְנֵי הַפֶּתַח, וְהוּא צַד מַעֲרָבִי:
דקה.מַה תַּ"ל דַּקָּה? וַהֲלֹא כָל הַקְּטֹרֶת דַּקָּה הִיא, שֶׁנֶּאֱמַר וְשָׁחַקְתָּ מִמֶּנָּה הָדֵק (שמות ל"ו), אֶלָּא שֶׁתְּהֵא דַּקָּה מִן הַדַּקָּה, שֶׁבְּעֶרֶב יֹהַ"כִּ הָיָה מַחֲזִירָהּ לַמַּכְתֶּשֶׁת (כריתות ו'):
וְנָתַ֧ן אֶֽת־הַקְּטֹ֛רֶת עַל־הָאֵ֖שׁ לִפְנֵ֣י יְהוָ֑ה וְכִסָּ֣ה ׀ עֲנַ֣ן הַקְּטֹ֗רֶת אֶת־הַכַּפֹּ֛רֶת אֲשֶׁ֥ר עַל־הָעֵד֖וּת וְלֹ֥א יָמֽוּת׃
וְנָתַן אֶת הַקְּטֹרֶת עַלגחלי הָאֵשׁשבמחתה, לִפְנֵי ה'. וְכִסָּה עֲנַן הַקְּטֹרֶת אֶת הַכַּפֹּרֶת אֲשֶׁר עַל הָעֵדוּת– וְלֹא יָמוּת.הקטורת היא מעין קרבן, אך ענן העשן שלה משמש גם מסווה השומר על הכהן ממיתה. כביכול, הענן מסתיר את התגלות ה'. כאשר ניגשו בני אהרן אל הקודש פנימה, הם מתו משום שאין אדם יכול לראות את הקודש ולבוא אליו כאוות נפשו. אפילו אביהם, אהרן הכהן הגדול, אסור שייחשף אל הקודש. אולי רק משה רבנו יכול היה להיכנס לפנַי ולפנים ולדבר עם ה' מבין הכרובים.
רש"י
על האש.שֶׁבְּתוֹךְ הַמַּחְתָּה:
ולא ימות.הָא אִם לֹא עֲשָֹאָהּ כְּתִקְנָהּ חַיָּב מִיתָה (ספרא):
וְלָקַח֙ מִדַּ֣ם הַפָּ֔ר וְהִזָּ֧ה בְאֶצְבָּע֛וֹ עַל־פְּנֵ֥י הַכַּפֹּ֖רֶת קֵ֑דְמָה וְלִפְנֵ֣י הַכַּפֹּ֗רֶת יַזֶּ֧ה שֶֽׁבַע־פְּעָמִ֛ים מִן־הַדָּ֖ם בְּאֶצְבָּעֽוֹ׃
וְלָקַח מִדַּם הַפָּרששחט קודם. הוא ייטול את הכלי שבתוכו דם הפר, ייכנס עמו שוב אל מבית לפרוכת, וְהִזָּה בְאֶצְבָּעוֹמן הדם עַל פְּנֵי הַכַּפֹּרֶת קֵדְמָה,כלפי החזית המזרחית שלה. וְאחר כך גם לִפְנֵי הַכַּפֹּרֶת יַזֶּה שֶׁבַע פְּעָמִים מִן הַדָּם בְּאֶצְבָּעוֹ.בלשון חכמים הזאות אלו הן 'אחת למעלה ושבע למטה'.
רש"י
והזה באצעו.הַזָּאָה אַחַת בְּמַשְׁמָע:
ולפני הכפרת יזה שבע.הֲרֵי אַחַת לְמַעְלָה וְשֶׁבַע לְמַטָּה (שם):
וְשָׁחַ֞ט אֶת־שְׂעִ֤יר הַֽחַטָּאת֙ אֲשֶׁ֣ר לָעָ֔ם וְהֵבִיא֙ אֶת־דָּמ֔וֹ אֶל־מִבֵּ֖ית לַפָּרֹ֑כֶת וְעָשָׂ֣ה אֶת־דָּמ֗וֹ כַּאֲשֶׁ֤ר עָשָׂה֙ לְדַ֣ם הַפָּ֔ר וְהִזָּ֥ה אֹת֛וֹ עַל־הַכַּפֹּ֖רֶת וְלִפְנֵ֥י הַכַּפֹּֽרֶת׃
הוא יצא אל חצר המשכן וְשָׁחַט אֶת שְׂעִיר הַחַטָּאת אֲשֶׁר לָעָם,השעיר שגורלו לה'. וְהֵבִיא אֶת דָּמוֹבכלי אֶל מִבֵּית לַפָּרֹכֶת,לקודש הקודשים, וְעָשָׂה אֶת דָּמוֹ כַּאֲשֶׁר עָשָׂה לְדַם הַפָּר, וְהִזָּה אֹתוֹ עַל הַכַּפֹּרֶת וְלִפְנֵי הַכַּפֹּרֶת.
רש"י
אשר לעם.מַה שֶּׁהַפָּר מְכַפֵּר עַל הַכֹּהֲנִים מְכַפֵּר הַשָּׂעִיר עַל יִשְׂרָאֵל, וְהוּא הַשָּׂעִיר שֶׁעָלָה עָלָיו הַגּוֹרָל לַשֵּׁם (שבועות ב'):
כאשר עשה לדם הפר.אַחַת לְמַעְלָה וְשֶׁבַע לְמַטָּה:
וְכִפֶּ֣ר עַל־הַקֹּ֗דֶשׁ מִטֻּמְאֹת֙ בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל וּמִפִּשְׁעֵיהֶ֖ם לְכָל־חַטֹּאתָ֑ם וְכֵ֤ן יַעֲשֶׂה֙ לְאֹ֣הֶל מוֹעֵ֔ד הַשֹּׁכֵ֣ן אִתָּ֔ם בְּת֖וֹךְ טֻמְאֹתָֽם׃
וְכִפֶּר עַל הַקֹּדֶשׁ, בעצם כניסתו אל הקודש ובהזאותיו שם מדם החטאות הוא מטהר את הקודש מִטֻּמְאֹת בְּנֵי יִשְׂרָאֵלשפגעו בקודש, וּמִפִּשְׁעֵיהֶם לְכָל חַטֹּאתָם,מהטומאה הכללית של כל חטאי ישראל, וְכֵן יַעֲשֶׂה, כאותן הזאות לְאֹהֶל מוֹעֵד הַשֹּׁכֵן, החונה אִתָּם בְּתוֹךְ טֻמְאֹתָם.
רש"י
מטמאת בני ישראל.עַל הַנִּכְנָסִין לַמִּקְדָּשׁ בְּטֻמְאָה וְלֹא נוֹדַע לָהֶם בַּסּוֹף, שֶׁנֶּאֱמַר לכל חטאתם, וְחַטָּאת הִיא שׁוֹגֵג.
ומפשעיהם.אַף הַנִּכְנָסִין מֵזִיד בְּטֻמְאָה (שם ז'):
וכן יעשה לאהל מועד.כְּשֵׁם שֶׁהִזָּה מִשְּׁנֵיהֶם בִּפְנִים אַחַת לְמַעְלָה וְשֶׁבַע לְמַטָּה, כָּךְ מַזֶּה עַל הַפָּרֹכֶת מִבַּחוּץ מִשְּׁנֵיהֶם אַחַת לְמַעְלָה וְשֶׁבַע לְמַטָּה (ספרא; יומא נ"ו):
השכן אתם בתוך טמאתם.אַעַ"פִּי שֶׁהֵם טְמֵאִים שְׁכִינָה בֵינֵיהֶם (שם):
וְכָל־אָדָ֞ם לֹא־יִהְיֶ֣ה ׀ בְּאֹ֣הֶל מוֹעֵ֗ד בְּבֹא֛וֹ לְכַפֵּ֥ר בַּקֹּ֖דֶשׁ עַד־צֵאת֑וֹ וְכִפֶּ֤ר בַּעֲדוֹ֙ וּבְעַ֣ד בֵּית֔וֹ וּבְעַ֖ד כָּל־קְהַ֥ל יִשְׂרָאֵֽל׃
וְכָל אָדָם לֹא יִהְיֶה בְּאֹהֶל מוֹעֵד. גם לכהנים, שבדרך כלל כניסתם אל המקדש מותרת, אסור להימצא באוהל מועד בְּבֹאוֹ לְכַפֵּר, משעת כניסת אהרן לעבודות הקטורת והדם בַּקֹּדֶשׁובקודש הקודשים עַד צֵאתוֹ. וְכִפֶּר בַּעֲדוֹ וּבְעַד בֵּיתוֹ וּבְעַד כָּל קְהַל יִשְׂרָאֵל.