וַיְבָ֣רֶךְ אֱלֹהִ֔ים אֶת־נֹ֖חַ וְאֶת־בָּנָ֑יו וַיֹּ֧אמֶר לָהֶ֛ם פְּר֥וּ וּרְב֖וּ וּמִלְא֥וּ אֶת־הָאָֽרֶץ׃

וַיְבָרֶךְ אֱלֹהִים אֶת נֹחַ וְאֶת בָּנָיו, וַיֹּאמֶר לָהֶם: פְּרוּ וּרְבוּ וּמִלְאוּ אֶת הָאָרֶץ.אמנם ברכה זו נאמרה לאדם הראשון, אבל לכאורה הקדוש ברוך הוא ביטל אותה בכַלותו את בני האדם. משום כך ניתנה כאן ברכה זו פעם נוספת.

וּמוֹרַאֲכֶ֤ם וְחִתְּכֶם֙ יִֽהְיֶ֔ה עַ֚ל כָּל־חַיַּ֣ת הָאָ֔רֶץ וְעַ֖ל כָּל־ע֣וֹף הַשָּׁמָ֑יִם בְּכֹל֩ אֲשֶׁ֨ר תִּרְמֹ֧שׂ הָֽאֲדָמָ֛ה וּֽבְכָל־דְּגֵ֥י הַיָּ֖ם בְּיֶדְכֶ֥ם נִתָּֽנוּ׃

וּמוֹרַאֲכֶם וְחִתְּכֶם, הפחד מכם יִהְיֶה עַל כָּל חַיַּת הָאָרֶץ וְעַל כָּל עוֹף הַשָּׁמָיִם, בְּכֹל אֲשֶׁר תִּרְמֹשׂ הָאֲדָמָה וּבְכָל דְּגֵי הַיָּם,אשר כל אלה בְּיֶדְכֶם נִתָּנוּ.לפני המבול התקיימו בין האדם לבעלי החיים בעיקר יחסי שכנות. אמנם ניתנה לאדם זכות ממשלה בבעלי החיים, וגם היו אז שעסקו ברעיית צאן, אבל נאסר על האדם לנצלם לאכילה, וכנראה בני האדם לא נגעו בהם לרעה. כאן אלוקים מטיל את אימת האדם על שאר היצורים החיים.

כָּל־רֶ֙מֶשׂ֙ אֲשֶׁ֣ר הוּא־חַ֔י לָכֶ֥ם יִהְיֶ֖ה לְאָכְלָ֑ה כְּיֶ֣רֶק עֵ֔שֶׂב נָתַ֥תִּי לָכֶ֖ם אֶת־כֹּֽל׃

כָּל רֶמֶשׂ אֲשֶׁר הוּא חַי לָכֶם יִהְיֶה לְאָכְלָה, מעתה מותר לכם לאכול גם בעלי חיים. כְּיֶרֶק עֵשֶׂב נָתַתִּי לָכֶם אֶת כֹּל.עד כה אתם ובעלי החיים הייתם צמחוניים, ועכשיו נתונה לכם הרשות לאכול כל מה שנמצא בעולם.

אַךְ־בָּשָׂ֕ר בְּנַפְשׁ֥וֹ דָמ֖וֹ לֹ֥א תֹאכֵֽלוּ׃

לאחר שניתן ההיתר לאכול מן החי, באה גם הגדרת גבולותיו של ההיתר הזה — אַךְ בָּשָׂר בְּנַפְשׁוֹ דָמוֹ לֹא תֹאכֵלוּ.אסור לכם לאכול את הבשר כאשר הוא מחובר עם נפשו. זהו האיסור על אכילת אבר מן החי — האיסור לחתוך חתיכה מבעל החיים החי ולאכלה. גם אם הותרה לאדם אכילת בעל חיים, אין בכך כדי להרשות לו להתאכזר או לעשות מעשה הדומה לאכזריות.

וְאַ֨ךְ אֶת־דִּמְכֶ֤ם לְנַפְשֹֽׁתֵיכֶם֙ אֶדְרֹ֔שׁ מִיַּ֥ד כָּל־חַיָּ֖ה אֶדְרְשֶׁ֑נּוּ וּמִיַּ֣ד הָֽאָדָ֗ם מִיַּד֙ אִ֣ישׁ אָחִ֔יו אֶדְרֹ֖שׁ אֶת־נֶ֥פֶשׁ הָֽאָדָֽם׃

ומגבלה נוספת — וְאַךְ אֶת דִּמְכֶם לְנַפְשֹׁתֵיכֶם אֶדְרֹשׁ.זכותכם להרוג יצורים אחרים חלה רק על אלה שאינם אדם. בני האדם אינם משתווים לשאר היצורים החיים. אם דמו של אדם יישפך, האחריות תוטל על האדם ששפך אותו, וכן מִיַּד כָּל חַיָּה אֶדְרְשֶׁנּוּ.כיוון שהריגת אדם היא פגיעה במה שאיננו חלק ממערכת בעלי החיים, אסור גם לבעלי חיים להרוג בני אדם. מאוחר יותר מופיעה בהלכה החובה להעמיד לדין ולהעניש שור או כל בעל חיים אחר ההורג אדם. כמובן, וּמִיַּד הָאָדָם, מִיַּד אִישׁ אָחִיו, מידו של איש השופך דם אחיו, אֶדְרֹשׁ אֶת נֶפֶשׁ הָאָדָם.

שֹׁפֵךְ֙ דַּ֣ם הָֽאָדָ֔ם בָּֽאָדָ֖ם דָּמ֣וֹ יִשָּׁפֵ֑ךְ כִּ֚י בְּצֶ֣לֶם אֱלֹהִ֔ים עָשָׂ֖ה אֶת־הָאָדָֽם׃

שֹׁפֵךְ דַּם הָאָדָם, בָּאָדָם— דָּמוֹ יִשָּׁפֵךְ.זוהי הופעתו הראשונה של עונש המוות, והוא מוטל על רוצח אדם. הטעם לכל הציוויים הללו הוא — כִּי בְּצֶלֶם אֱלֹהִים עָשָׂה אֶת הָאָדָם.האדם איננו רק אחד מיצורי המערכת הזואולוגית. כיוון שנעשה בצלם אלוקים, יש לנהוג בו כבוד.

וְאַתֶּ֖ם פְּר֣וּ וּרְב֑וּ שִׁרְצ֥וּ בָאָ֖רֶץ וּרְבוּ־בָֽהּ׃ (ס)

וְאַתֶּם פְּרוּ וּרְבוּ, שִׁרְצוּ בָאָרֶץ וּרְבוּ בָהּ.חלק מן הדברים שנאמרו לאדם הראשון עומדים עדיין בעינם, ובכל זאת ניתנים כאן גם חוקים חדשים, המתאימים למציאות שהשתנתה.

וַיֹּ֤אמֶר אֱלֹהִים֙ אֶל־נֹ֔חַ וְאֶל־בָּנָ֥יו אִתּ֖וֹ לֵאמֹֽר׃

וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים אֶל נֹחַ וְאֶל בָּנָיו אִתּוֹ לֵאמֹר:מכם אני דורש לקיים את החובות הללו.

וַאֲנִ֕י הִנְנִ֥י מֵקִ֛ים אֶת־בְּרִיתִ֖י אִתְּכֶ֑ם וְאֶֽת־זַרְעֲכֶ֖ם אַֽחֲרֵיכֶֽם׃

וַאֲנִי, הִנְנִי מֵקִים, מעמיד ומקיים, כורת אֶת בְּרִיתִי אִתְּכֶם וְאֶת, ועם זַרְעֲכֶם אַחֲרֵיכֶם.

וְאֵ֨ת כָּל־נֶ֤פֶשׁ הַֽחַיָּה֙ אֲשֶׁ֣ר אִתְּכֶ֔ם בָּע֧וֹף בַּבְּהֵמָ֛ה וּֽבְכָל־חַיַּ֥ת הָאָ֖רֶץ אִתְּכֶ֑ם מִכֹּל֙ יֹצְאֵ֣י הַתֵּבָ֔ה לְכֹ֖ל חַיַּ֥ת הָאָֽרֶץ׃

וְאֵת כָּל נֶפֶשׁ הַחַיָּה אֲשֶׁר אִתְּכֶם בָּעוֹף בַּבְּהֵמָה וּבְכָל חַיַּת הָאָרֶץש אִתְּכֶם, מִכֹּל יֹצְאֵי הַתֵּבָה,והברית היא לְכֹל חַיַּת הָאָרֶץ.הברית תקפה ביחס לכל יצורי העולם החיים.

וַהֲקִמֹתִ֤י אֶת־בְּרִיתִי֙ אִתְּכֶ֔ם וְלֹֽא־יִכָּרֵ֧ת כָּל־בָּשָׂ֛ר ע֖וֹד מִמֵּ֣י הַמַּבּ֑וּל וְלֹֽא־יִהְיֶ֥ה ע֛וֹד מַבּ֖וּל לְשַׁחֵ֥ת הָאָֽרֶץ׃

וַהֲקִמֹתִי אֶת בְּרִיתִי אִתְּכֶם,שתמציתה ועיקרה הוא — וְלֹא יִכָּרֵת כָּל בָּשָׂר עוֹד מִמֵּי הַמַּבּוּל, וְלֹא יִהְיֶה עוֹד מַבּוּל לְשַׁחֵת הָאָרֶץ.

וַיֹּ֣אמֶר אֱלֹהִ֗ים זֹ֤את אֽוֹת־הַבְּרִית֙ אֲשֶׁר־אֲנִ֣י נֹתֵ֗ן בֵּינִי֙ וּבֵ֣ינֵיכֶ֔ם וּבֵ֛ין כָּל־נֶ֥פֶשׁ חַיָּ֖ה אֲשֶׁ֣ר אִתְּכֶ֑ם לְדֹרֹ֖ת עוֹלָֽם׃

וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים: זֹאת אוֹת,סימן הַבְּרִית אֲשֶׁר אֲנִי נֹתֵן בֵּינִי וּבֵינֵיכֶם וּבֵין כָּל נֶפֶשׁ חַיָּה אֲשֶׁר אִתְּכֶם, לְדֹרֹת עוֹלָם:

אֶת־קַשְׁתִּ֕י נָתַ֖תִּי בֶּֽעָנָ֑ן וְהָֽיְתָה֙ לְא֣וֹת בְּרִ֔ית בֵּינִ֖י וּבֵ֥ין הָאָֽרֶץ׃

אֶת קַשְׁתִּי נָתַתִּי בֶּעָנָן, וְהָיְתָה לְאוֹת בְּרִית בֵּינִי וּבֵין הָאָרֶץ.הקשת בענן היא סימן לברית ביני לבין יושבי העולם.

וְהָיָ֕ה בְּעַֽנְנִ֥י עָנָ֖ן עַל־הָאָ֑רֶץ וְנִרְאֲתָ֥ה הַקֶּ֖שֶׁת בֶּעָנָֽן׃

וְהָיָה בְּעַנְנִי עָנָן עַל הָאָרֶץ, וְנִרְאֲתָה הַקֶּשֶׁת בֶּעָנָן.

וְזָכַרְתִּ֣י אֶת־בְּרִיתִ֗י אֲשֶׁ֤ר בֵּינִי֙ וּבֵ֣ינֵיכֶ֔ם וּבֵ֛ין כָּל־נֶ֥פֶשׁ חַיָּ֖ה בְּכָל־בָּשָׂ֑ר וְלֹֽא־יִֽהְיֶ֨ה ע֤וֹד הַמַּ֙יִם֙ לְמַבּ֔וּל לְשַׁחֵ֖ת כָּל־בָּשָֽׂר׃

וְזָכַרְתִּי אֶת בְּרִיתִי אֲשֶׁר בֵּינִי וּבֵינֵיכֶם וּבֵין כָּל נֶפֶשׁ חַיָּה בְּכָל בָּשָׂר, וְלֹא יִהְיֶה עוֹד הַמַּיִם לְמַבּוּל לְשַׁחֵת כָּל בָּשָׂר.

וְהָיְתָ֥ה הַקֶּ֖שֶׁת בֶּֽעָנָ֑ן וּרְאִיתִ֗יהָ לִזְכֹּר֙ בְּרִ֣ית עוֹלָ֔ם בֵּ֣ין אֱלֹהִ֔ים וּבֵין֙ כָּל־נֶ֣פֶשׁ חַיָּ֔ה בְּכָל־בָּשָׂ֖ר אֲשֶׁ֥ר עַל־הָאָֽרֶץ׃

וְהָיְתָה הַקֶּשֶׁת בֶּעָנָן, וּרְאִיתִיהָ לִזְכֹּר בְּרִית עוֹלָם בֵּין אֱלֹהִים וּבֵין כָּל נֶפֶשׁ חַיָּה בְּכָל בָּשָׂר אֲשֶׁר עַל הָאָרֶץ.

וַיֹּ֥אמֶר אֱלֹהִ֖ים אֶל־נֹ֑חַ זֹ֤את אֽוֹת־הַבְּרִית֙ אֲשֶׁ֣ר הֲקִמֹ֔תִי בֵּינִ֕י וּבֵ֥ין כָּל־בָּשָׂ֖ר אֲשֶׁ֥ר עַל־הָאָֽרֶץ׃ (פ)

וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים אֶל נֹחַ: זֹאת אוֹת הַבְּרִית אֲשֶׁר הֲקִמֹתִי בֵּינִי וּבֵין כָּל בָּשָׂר אֲשֶׁר עַל הָאָרֶץ.הקשת מייצגת את הברית בין הקדוש ברוך הוא לבין בני האדם. כיוון שאפשר גם לראותה כאות להתגלותו בעולם, הורו חכמים לנהוג כבוד במראה הקשת, ולהיזהר שלא להסתכל בה.

וַיִּֽהְי֣וּ בְנֵי־נֹ֗חַ הַיֹּֽצְאִים֙ מִן־הַתֵּבָ֔ה שֵׁ֖ם וְחָ֣ם וָיָ֑פֶת וְחָ֕ם ה֖וּא אֲבִ֥י כְנָֽעַן׃

וַיִּהְיוּ בְנֵי נֹחַ הַיֹּצְאִים מִן הַתֵּבָה שֵׁם וְחָם וָיָפֶת,וְחָם הוּא אֲבִי כְנָעַן.תוספת זו חשובה להמשך.

שְׁלֹשָׁ֥ה אֵ֖לֶּה בְּנֵי־נֹ֑חַ וּמֵאֵ֖לֶּה נָֽפְצָ֥ה כָל־הָאָֽרֶץ׃

שְׁלֹשָׁה אֵלֶּה בְּנֵי נֹחַ, וּמֵאֵלֶּה נָפְצָה כָל הָאָרֶץ.בני נח התרבו, עד שמילאו את הארץ כולה.

וַיָּ֥חֶל נֹ֖חַ אִ֣ישׁ הָֽאֲדָמָ֑ה וַיִּטַּ֖ע כָּֽרֶם׃

וַיָּחֶל נֹחַ אִישׁ הָאֲדָמָה וַיִּטַּע כָּרֶם.כפי שסופר כבר קודם, נח היה חקלאי. אחד המעשים הראשונים שעשה לאחר המבול, היה נטיעת כרם. נראה כי נח העדיף את נטיעת הכרם על פני זריעתם של דגנים חיוניים או על פני נטיעתם של עצי פרי הנחוצים לקיומו. ניתן לשמוע בין השיטין תוכחה כלפי נח, שהעדיף להכין את היין, שהוא בגדר מותרות. ייתכן שהוא נטע דווקא כרם משום שביקש להשתכר. אחרי שכל העולם שהכיר חרב, ביקש לטשטש את תודעתו כדי להתגבר על הטראומה.

וַיֵּ֥שְׁתְּ מִן־הַיַּ֖יִן וַיִּשְׁכָּ֑ר וַיִּתְגַּ֖ל בְּת֥וֹךְ אָהֳלֹֽה׃

וַיֵּשְׁתְּ מִן הַיַּיִן וַיִּשְׁכָּר וַיִּתְגַּל בְּתוֹךְ אָהֳלֹה.מכיוון שהיה שיכור ושכב על הארץ, מלבושיו, שהיו כעין גלימות רחבות, הוסרו ממנו, והוא נותר ערום באוהל.

וַיַּ֗רְא חָ֚ם אֲבִ֣י כְנַ֔עַן אֵ֖ת עֶרְוַ֣ת אָבִ֑יו וַיַּגֵּ֥ד לִשְׁנֵֽי־אֶחָ֖יו בַּחֽוּץ׃

וַיַּרְא חָם אֲבִי כְנַעַן אֵת עֶרְוַת אָבִיו,נראה כי כנען מוזכר כאן משום שהיה מעורב במעשה, כפי שהסבירו חכמים, בין בכך שהוא הציץ באוהל בראשונה והלך לספר לאביו, בין בעשיית מעשים גרועים יותר. הביטוי 'לראות ערווה' (כמו 'לגלות ערווה'), המופיע בתורה גם בהקשרים הלכתיים, אינו מובן כמשמעו המילולי, אלא כקיום מגע מיני אסור. ייתכן שנרמז כאן שחם, או כנען בנו, עשה בנח מעשה מיני כלשהו. ואולם ייתכן גם שחם רק ראה, כפשוטו, את ערוות נח, אלא שלא הסתיר קלונו של אביו אלא להיפך, ביזה אותו. וַיַּגֵּד לִשְׁנֵי אֶחָיו בַּחוּץ.

וַיִּקַּח֩ שֵׁ֨ם וָיֶ֜פֶת אֶת־הַשִּׂמְלָ֗ה וַיָּשִׂ֙ימוּ֙ עַל־שְׁכֶ֣ם שְׁנֵיהֶ֔ם וַיֵּֽלְכוּ֙ אֲחֹ֣רַנִּ֔ית וַיְכַסּ֕וּ אֵ֖ת עֶרְוַ֣ת אֲבִיהֶ֑ם וּפְנֵיהֶם֙ אֲחֹ֣רַנִּ֔ית וְעֶרְוַ֥ת אֲבִיהֶ֖ם לֹ֥א רָאֽוּ׃

וַיִּקַּח שֵׁם וָיֶפֶת אֶת הַשִּׂמְלָה,בגד רחב המכסה את כל הגוף, וַיָּשִׂימוּאותה עַל שְׁכֶם שְׁנֵיהֶם. וַיֵּלְכוּ אֲחֹרַנִּית,הם לא נהגו ביזיון באביהם, ולא זו בלבד אלא שהתנהגו בצניעות יתרה, וַיְכַסּוּ אֵת עֶרְוַת אֲבִיהֶם וּפְנֵיהֶם אֲחֹרַנִּית, וְעֶרְוַת אֲבִיהֶם לֹא רָאוּ.

וַיִּ֥יקֶץ נֹ֖חַ מִיֵּינ֑וֹ וַיֵּ֕דַע אֵ֛ת אֲשֶׁר־עָ֥שָׂה־ל֖וֹ בְּנ֥וֹ הַקָּטָֽן׃

וַיִּיקֶץ נֹחַ מִיֵּינוֹ, וַיֵּדַע. נח לא היה מן השיכורים שאין להם כל מודעות למה שהתרחש בעת שכרותם. אמנם בזמן שכרותו התנהג באופן חריג ולא היה מודע למעשיו, אך כשהתפכח הצליח לזכור אֵת אֲשֶׁר עָשָׂה לוֹ בְּנוֹ הַקָּטָן, חם, או: כנען, נכדו.

וַיֹּ֖אמֶר אָר֣וּר כְּנָ֑עַן עֶ֥בֶד עֲבָדִ֖ים יִֽהְיֶ֥ה לְאֶחָֽיו׃

וַיֹּאמֶר: אָרוּר כְּנָעַן,וצאצאיו, עֶבֶד עֲבָדִים, עבד בין עבדים, עבד גמור לכל עניין יִהְיֶה לְאֶחָיו.

וַיֹּ֕אמֶר בָּר֥וּךְ יְהֹוָ֖ה אֱלֹ֣הֵי שֵׁ֑ם וִיהִ֥י כְנַ֖עַן עֶ֥בֶד לָֽמוֹ׃

וַיֹּאמֶר: בָּרוּךְ ה' אֱלֹהֵי שֵׁם, וִיהִי כְנַעַן עֶבֶד לָמוֹ,להם, לצאצאי שם.

יַ֤פְתְּ אֱלֹהִים֙ לְיֶ֔פֶת וְיִשְׁכֹּ֖ן בְּאָֽהֳלֵי־שֵׁ֑ם וִיהִ֥י כְנַ֖עַן עֶ֥בֶד לָֽמוֹ׃

יַפְתְּ, ירחיב, יגדיל את גבול נחלתו, אֱלֹהִים לְיֶפֶת,יַפְתְּ–יֶפֶת הוא לשון נופל על לשון, אליטרציה, וְיִשְׁכֹּןאלוקים בְּאָהֳלֵי שֵׁם.ואכן בזרע אברהם, מצאצאיו של שם, שרתה שכינה. וִיהִי כְנַעַן עֶבֶד לָמוֹ.כנען יישאר עבדם של שם ויפת.

וַֽיְחִי־נֹ֖חַ אַחַ֣ר הַמַּבּ֑וּל שְׁלֹ֤שׁ מֵאוֹת֙ שָׁנָ֔ה וַֽחֲמִשִּׁ֖ים שָׁנָֽה׃

וַיְחִי נֹחַ אַחַר הַמַּבּוּל שְׁלֹשׁ מֵאוֹת שָׁנָה וַחֲמִשִּׁים שָׁנָה.

וַיִּֽהְיוּ֙ כָּל־יְמֵי־נֹ֔חַ תְּשַׁ֤ע מֵאוֹת֙ שָׁנָ֔ה וַחֲמִשִּׁ֖ים שָׁנָ֑ה וַיָּמֹֽת׃ (פ)

וַיִּהְיוּ כָּל יְמֵי נֹחַ תְּשַׁע מֵאוֹת שָׁנָה וַחֲמִשִּׁים שָׁנָה, וַיָּמֹת.נח מת ללא ילדים נוספים, אולי כתוצאה ממה שעשה בו כנען. כל מהלכה העתידי של ההיסטוריה ישתלשל משלושת בניו, שהיו עמו בתיבה.