וַֽיְהִי֙ כִּֽי־הֵחֵ֣ל הָֽאָדָ֔ם לָרֹ֖ב עַל־פְּנֵ֣י הָֽאֲדָמָ֑ה וּבָנ֖וֹת יֻלְּד֥וּ לָהֶֽם׃

וַיְהִי כִּי הֵחֵל הָאָדָם, המין האנושי לָרֹב עַל פְּנֵי הָאֲדָמָה, וּבָנוֹת יֻלְּדוּ לָהֶם.

וַיִּרְא֤וּ בְנֵי־הָֽאֱלֹהִים֙ אֶת־בְּנ֣וֹת הָֽאָדָ֔ם כִּ֥י טֹבֹ֖ת הֵ֑נָּה וַיִּקְח֤וּ לָהֶם֙ נָשִׁ֔ים מִכֹּ֖ל אֲשֶׁ֥ר בָּחָֽרוּ׃

וַיִּרְאוּ בְנֵי הָאֱלֹהִים, פירוש ראשון: בני המעמדות העליונים, שאולי גדלו וטופחו בנפרד; כיוון שהאנושות התרבתה, נוצרו בה מעמדות. פירוש שני: מלאכים, שהגיעו לעולם הזה וקיבלו גוף אנושי ותכונות אנושיות אחדות לשם ניסיון, ונכשלו בו. אמנם הם חדלו מלהיות מלאכים, אך לצד היצרים האנושיים שנוספו להם, נותרו בהם כוחות עילאיים. אֶת בְּנוֹת הָאָדָם, לפי הפירוש הראשון, בנות המעמדות התחתונים. לפי הפירוש השני, כפשוטו, נשים מצאצאי אדם. כִּי טֹבֹת, יפות הֵנָּה, וַיִּקְחוּ לָהֶם נָשִׁים מִכֹּל אֲשֶׁר בָּחָרוּ, בין צעירות ובין מבוגרות, בין רווקות ובין נשואות, בלא להתחשב בחוקים כלשהם.

וַיֹּ֣אמֶר יְהוָ֗ה לֹֽא־יָד֨וֹן רוּחִ֤י בָֽאָדָם֙ לְעֹלָ֔ם בְּשַׁגַּ֖ם ה֣וּא בָשָׂ֑ר וְהָי֣וּ יָמָ֔יו מֵאָ֥ה וְעֶשְׂרִ֖ים שָׁנָֽה׃

ועל כן - וַיֹּאמֶר ה': לֹא יָדוֹן, לא תישאר קבועה רוּחִי בָאָדָם, במין האנושי לְעֹלָם, בְּשַׁגַּם הוּא בָשָׂר,משום שהאדם שוב אינו מממש את עליונותו על שאר יצורי עולם; אף הוא בשר. וְהָיוּ יָמָיו מֵאָה וְעֶשְׂרִים שָׁנָה.עד שיוכרע דינם, אתן להם ארכה של מאה ועשרים שנה. אם לא ישתנו — ייפסק קיומה של האנושות במתכונתה הנוכחית.

הַנְּפִלִ֞ים הָי֣וּ בָאָרֶץ֮ בַּיָּמִ֣ים הָהֵם֒ וְגַ֣ם אַֽחֲרֵי־כֵ֗ן אֲשֶׁ֨ר יָבֹ֜אוּ בְּנֵ֤י הָֽאֱלֹהִים֙ אֶל־בְּנ֣וֹת הָֽאָדָ֔ם וְיָלְד֖וּ לָהֶ֑ם הֵ֧מָּה הַגִּבֹּרִ֛ים אֲשֶׁ֥ר מֵעוֹלָ֖ם אַנְשֵׁ֥י הַשֵּֽׁם׃ (פ)

הַנְּפִלִים, הענקים. ייתכן שכונו כך, משום שנפלו מִדרגתם, או: משום שנפלאו משאר בני האדם. הָיוּ בָאָרֶץ בַּיָּמִים הָהֵם וְגַם אַחֲרֵי כֵן. הנפילים נזכרים גם זמן רב לאחר מכן, חלקם כיצורים אגדיים וחלקם כיצורים שהיו בפועל, אולי כשרידים של אותם ענקים קדמונים, והם תולדת מה שמסופר כאן — אֲשֶׁר יָבֹאוּ בְּנֵי הָאֱלֹהִים אֶל בְּנוֹת הָאָדָם, וְיָלְדוּ לָהֶם,את הנפילים. נפילים אלו אמנם אינם בני האלוהים בכל המובנים, אבל הם ענקים וכבירי כוח. הנפילים היו מועטים, אך שלטו במקומות רבים בעולם. הֵמָּה הַגִּבֹּרִים אֲשֶׁר מֵעוֹלָם,אליהם מתכוונים כשמדברים על גיבורי קדם עצומים, בדורות שלאחר מכן. אַנְשֵׁי הַשֵּׁם,אנשים שעשו להם שם, שהמשיכו להזכיר אותם.

וַיַּ֣רְא יְהוָ֔ה כִּ֥י רַבָּ֛ה רָעַ֥ת הָאָדָ֖ם בָּאָ֑רֶץ וְכָל־יֵ֙צֶר֙ מַחְשְׁבֹ֣ת לִבּ֔וֹ רַ֥ק רַ֖ע כָּל־הַיּֽוֹם׃

וַיַּרְא ה' כִּי רַבָּה רָעַת הָאָדָם בָּאָרֶץ,המין האנושי הִרבה להרע, וְכָל יֵצֶר מַחְשְׁבֹת לִבּוֹ רַק רַע כָּל הַיּוֹם. יצר אינו שלילי בהכרח. היצר הוא הכוח הפועל והיוצר באדם, העשוי לפנות לכיוונים שונים. אצל חז"ל מופיע המושג 'יצר טוב', אבל כאן מדובר ביצר שהוא רק רע. האדם בחר להשתמש ביצריו לרע בלבד.

וַיִּנָּ֣חֶם יְהוָ֔ה כִּֽי־עָשָׂ֥ה אֶת־הָֽאָדָ֖ם בָּאָ֑רֶץ וַיִּתְעַצֵּ֖ב אֶל־לִבּֽוֹ׃

וַיִּנָּחֶם ה',ה' התחרט, כביכול, כִּי עָשָׂה אֶת הָאָדָם בָּאָרֶץ.התקווה שנתלתה באדם, בעל יכולת הבחירה, הכזיבה. וַיִּתְעַצֵּב אֶל לִבּוֹ.אלו הם ביטויים אנתרופומורפיים, ביטויי האנשה כלפי מעלה, שמשמעם הוא שיצירת האדם נכשלה.

וַיֹּ֣אמֶר יְהוָ֗ה אֶמְחֶ֨ה אֶת־הָאָדָ֤ם אֲשֶׁר־בָּרָ֙אתִי֙ מֵעַל֙ פְּנֵ֣י הָֽאֲדָמָ֔ה מֵֽאָדָם֙ עַד־בְּהֵמָ֔ה עַד־רֶ֖מֶשׂ וְעַד־ע֣וֹף הַשָּׁמָ֑יִם כִּ֥י נִחַ֖מְתִּי כִּ֥י עֲשִׂיתִֽם׃

וַיֹּאמֶר ה': אֶמְחֶה אֶת הָאָדָם אֲשֶׁר בָּרָאתִי מֵעַל פְּנֵי הָאֲדָמָה,מֵאָדָם עַד בְּהֵמָה עַד רֶמֶשׂ וְעַד עוֹף הַשָּׁמָיִם, כִּי נִחַמְתִּי כִּי עֲשִׂיתִם.האדם איננו רק אחרון הברואים ונזר הבריאה; הוא תכלית הבריאה. אם יימחה מן העולם, לא תהיה משמעות לקיומם של שאר היצורים. רק האדם הוא היכול לכוון את העצמים והיצורים הרבים הממלאים את העולם, למשמעות. בהיעדרו — כל אותן הוויות מאבדות את תכלית קיומן.

וְנֹ֕חַ מָ֥צָא חֵ֖ן בְּעֵינֵ֥י יְהוָֽה׃ (פ)

וְרק איש אחד מכלל האנושות — נֹחַ מָצָא חֵן בְּעֵינֵי ה'.נראה שבשל מעלותיו בחר הקדוש ברוך הוא בנח כאבי האנושות החדשה, לאחר שהתאכזב משאר צאצאיו של אדם.

אֵ֚לֶּה תּוֹלְדֹ֣ת נֹ֔חַ נֹ֗חַ אִ֥ישׁ צַדִּ֛יק תָּמִ֥ים הָיָ֖ה בְּדֹֽרֹתָ֑יו אֶת־הָֽאֱלֹהִ֖ים הִֽתְהַלֶּךְ־נֹֽחַ׃

אֵלֶּה תּוֹלְדֹת נֹחַ, קיצור תולדות חייו : נֹחַהיה אִישׁ צַדִּיק, תָּמִים הָיָה בְּדֹרֹתָיו,בניגוד לסביבתו. אֶת הָאֱלֹהִים הִתְהַלֶּךְ נֹחַ.נח היה מחובר לאלוקים, הגה בו וחי עמו. בתקופה זו, קודם שניתנו מצוות לבני האדם, הקשר לאלוקים לא התבטא במעשים מוכתבים. על נח, על חנוך לפניו ועל אברהם אחריו נאמר שהיו מתהלכים את האלוקים או לפניו. האלוקים היה נושא חייהם, ולכן הם היו בחיריו.

וַיּ֥וֹלֶד נֹ֖חַ שְׁלֹשָׁ֣ה בָנִ֑ים אֶת־שֵׁ֖ם אֶת־חָ֥ם וְאֶת־יָֽפֶת׃

וַיּוֹלֶד נֹחַ שְׁלֹשָׁה בָנִים: אֶת שֵׁם, אֶת חָם וְאֶת יָפֶת.

וַתִּשָּׁחֵ֥ת הָאָ֖רֶץ לִפְנֵ֣י הָֽאֱלֹהִ֑ים וַתִּמָּלֵ֥א הָאָ֖רֶץ חָמָֽס׃

וַתִּשָּׁחֵת הָאָרֶץ לִפְנֵי הָאֱלֹהִים, וַתִּמָּלֵא הָאָרֶץ חָמָס.היעדר החוק והסדר, שתואר לעיל ביחס ללקיחת הנשים מִכֹּל אֲשֶׁר בָּחָרוּ, לא נותר רק בתחום המיני. השחיתות התבטאה גם בכך שהחזקים השתלטו על החלשים, ובכך שהאנשים החלו לגזול ולחטוף זה מזה את רכושם. כך התבטלה אפשרות הקניין והבעלות.

וַיַּ֧רְא אֱלֹהִ֛ים אֶת־הָאָ֖רֶץ וְהִנֵּ֣ה נִשְׁחָ֑תָה כִּֽי־הִשְׁחִ֧ית כָּל־בָּשָׂ֛ר אֶת־דַּרְכּ֖וֹ עַל־הָאָֽרֶץ׃ (ס)

וַיַּרְא אֱלֹהִים אֶת הָאָרֶץ וְהִנֵּה נִשְׁחָתָה, כִּי הִשְׁחִית כָּל בָּשָׂר אֶת דַּרְכּוֹ עַל הָאָרֶץ.נראה שמבחינת הגורמים הסביבתיים חיי האנושות היו נוחים ושקטים, בדומה לחייהם של מי ששוכנים באזור קו המשווה. ואולם במקום להיות מאושרים בחלקם, הם ניצלו לרעה את השפע שבהישג ידם, גזלו ולא הכירו בחוקי קניין ובסדרי חברה. בעולמם לא התקיימו גבולות ותיחומים.

וַיֹּ֨אמֶר אֱלֹהִ֜ים לְנֹ֗חַ קֵ֤ץ כָּל־בָּשָׂר֙ בָּ֣א לְפָנַ֔י כִּֽי־מָלְאָ֥ה הָאָ֛רֶץ חָמָ֖ס מִפְּנֵיהֶ֑ם וְהִנְנִ֥י מַשְׁחִיתָ֖ם אֶת־הָאָֽרֶץ׃

וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים לְנֹחַ: קֵץ כָּל בָּשָׂר בָּא לְפָנַי,לפי חשבונותי וסדרי, הגיע סופם של כל היצורים החיים, כִּי מָלְאָה הָאָרֶץ חָמָס מִפְּנֵיהֶם, וְהִנְנִי מַשְׁחִיתָם אֶת הָאָרֶץ.אשחית אותם עם הארץ עצמה. אולם מכיוון שאתה נבחרת להמשיך את האנושות,

עֲשֵׂ֤ה לְךָ֙ תֵּבַ֣ת עֲצֵי־גֹ֔פֶר קִנִּ֖ים תַּֽעֲשֶׂ֣ה אֶת־הַתֵּבָ֑ה וְכָֽפַרְתָּ֥ אֹתָ֛הּ מִבַּ֥יִת וּמִח֖וּץ בַּכֹּֽפֶר׃

עֲשֵׂה לְךָ תֵּבַת עֲצֵי גֹפֶר,עצים קלים יחסית, קִנִּים, תאים תאים תַּעֲשֶׂה אֶת הַתֵּבָה. וְכָפַרְתָּ, זַפֵּת אֹתָהּ מִבַּיִת וּמִחוּץ בַּכֹּפֶר,בעִטרן בסיסי — מין זפת שממנה מייצרים, בין השאר, אספלט. העטרן משמש כחומר הגנה מפני מים.

וְזֶ֕ה אֲשֶׁ֥ר תַּֽעֲשֶׂ֖ה אֹתָ֑הּ שְׁלֹ֧שׁ מֵא֣וֹת אַמָּ֗ה אֹ֚רֶךְ הַתֵּבָ֔ה חֲמִשִּׁ֤ים אַמָּה֙ רָחְבָּ֔הּ וּשְׁלֹשִׁ֥ים אַמָּ֖ה קוֹמָתָֽהּ׃

וְזֶה אֲשֶׁר תַּעֲשֶׂה אֹתָהּ: שְׁלֹשׁ מֵאוֹת אַמָּה אֹרֶךְ הַתֵּבָה, חֲמִשִּׁים אַמָּה רָחְבָּהּ וּשְׁלֹשִׁים אַמָּה קוֹמָתָהּ.זהו מבנה עצום ויוצא דופן בפרופורציות שלו בהשוואה למבני יבשה.

צֹ֣הַר ׀ תַּֽעֲשֶׂ֣ה לַתֵּבָ֗ה וְאֶל־אַמָּה֙ תְּכַלֶ֣נָּה מִלְמַ֔עְלָה וּפֶ֥תַח הַתֵּבָ֖ה בְּצִדָּ֣הּ תָּשִׂ֑ים תַּחְתִּיִּ֛ם שְׁנִיִּ֥ם וּשְׁלִשִׁ֖ים תַּֽעֲשֶֽׂהָ׃

צֹהַר, חלון תַּעֲשֶׂה לַתֵּבָה,כדי שהאור יוכל לחדור לתוכה. וְאֶל אַמָּה תְּכַלֶּנָּה מִלְמַעְלָה. דפנות התיבה יהיו מעין טרפז, כך שאורך הגג יהיה אמה אחת. וּפֶתַח הַתֵּבָה בְּצִדָּהּ תָּשִׂים,לשם כניסה ויציאה. תַּחְתִּיִּם שְׁנִיִּם וּשְׁלִשִׁים תַּעֲשֶׂהָ.התיבה צריכה להיבנות בשלוש קומות.

וַאֲנִ֗י הִנְנִי֩ מֵבִ֨יא אֶת־הַמַּבּ֥וּל מַ֙יִם֙ עַל־הָאָ֔רֶץ לְשַׁחֵ֣ת כָּל־בָּשָׂ֗ר אֲשֶׁר־בּוֹ֙ ר֣וּחַ חַיִּ֔ים מִתַּ֖חַת הַשָּׁמָ֑יִם כֹּ֥ל אֲשֶׁר־בָּאָ֖רֶץ יִגְוָֽע׃

וַאֲנִי הִנְנִי מֵבִיא אֶת הַמַּבּוּל,השיטפון, או: המשפט, גזר הדין. אביא את גזר הדין שהוא מַיִם עַל הָאָרֶץ, לְשַׁחֵת כָּל בָּשָׂר אֲשֶׁר בּוֹ רוּחַ חַיִּים מִתַּחַת הַשָּׁמָיִם.ובתוך המים הללו כֹּל אֲשֶׁר בָּאָרֶץ, כל מה שנמצא לפחות ביבשת — יִגְוָע.

וַהֲקִמֹתִ֥י אֶת־בְּרִיתִ֖י אִתָּ֑ךְ וּבָאתָ֙ אֶל־הַתֵּבָ֔ה אַתָּ֕ה וּבָנֶ֛יךָ וְאִשְׁתְּךָ֥ וּנְשֵֽׁי־בָנֶ֖יךָ אִתָּֽךְ׃

וַהֲקִמֹתִי אֶת בְּרִיתִי אִתָּךְ,אני כורת אתך עתה ברית, שתאושר ותקוים לאחר מכן. וּבָאתָ אֶל הַתֵּבָה, אַתָּה וּבָנֶיךָ וְאִשְׁתְּךָ וּנְשֵׁי בָנֶיךָ אִתָּךְ.

וּמִכָּל־הָ֠חַי מִֽכָּל־בָּשָׂ֞ר שְׁנַ֧יִם מִכֹּ֛ל תָּבִ֥יא אֶל־הַתֵּבָ֖ה לְהַחֲיֹ֣ת אִתָּ֑ךְ זָכָ֥ר וּנְקֵבָ֖ה יִֽהְיֽוּ׃

וּמִכָּל הָחַי, מִכָּל בָּשָׂר שְׁנַיִם מִכֹּל תָּבִיא אֶל הַתֵּבָה לְהַחֲיֹת אִתָּךְ, זָכָר וּנְקֵבָה יִהְיוּ.אל התיבה עליך להכניס את בסיס הקיום העתידי הן של האנושות הן של בעלי החיים.

מֵהָע֣וֹף לְמִינֵ֗הוּ וּמִן־הַבְּהֵמָה֙ לְמִינָ֔הּ מִכֹּ֛ל רֶ֥מֶשׂ הָֽאֲדָמָ֖ה לְמִינֵ֑הוּ שְׁנַ֧יִם מִכֹּ֛ל יָבֹ֥אוּ אֵלֶ֖יךָ לְהַֽחֲיֽוֹת׃

מֵהָעוֹף לְמִינֵהוּ וּמִן הַבְּהֵמָה לְמִינָהּ, מִכֹּל רֶמֶשׂ הָאֲדָמָה לְמִינֵהוּ, שְׁנַיִם מִכֹּל יָבֹאוּ אֵלֶיךָ. אינך מצווה לצוד אותם; אני אגרום להם להגיע אליך, זוגות זוגות, בעצמם, כדי לְהַחֲיוֹתמהם את כל יצורי העולם. אמנם אינך נדרש לאסוף את בעלי החיים אל התיבה, אבל מוטלת עליך חובה אחרת —

וְאַתָּ֣ה קַח־לְךָ֗ מִכָּל־מַֽאֲכָל֙ אֲשֶׁ֣ר יֵֽאָכֵ֔ל וְאָסַפְתָּ֖ אֵלֶ֑יךָ וְהָיָ֥ה לְךָ֛ וְלָהֶ֖ם לְאָכְלָֽה׃

וְאַתָּה, קַח לְךָ מִכָּל מַאֲכָל אֲשֶׁר יֵאָכֵל,עליך לאסוף את המאכלים המתאימים לאכילתך ולאכילתם של כל בעלי החיים שיחיו בתיבה. וְאָסַפְתָּ אֵלֶיךָ, וְהָיָה לְךָ וְלָהֶם לְאָכְלָה.

וַיַּ֖עַשׂ נֹ֑חַ כְּ֠כֹל אֲשֶׁ֨ר צִוָּ֥ה אֹת֛וֹ אֱלֹהִ֖ים כֵּ֥ן עָשָֽׂה׃ (ס)

וַיַּעַשׂ נֹחַ כְּכֹל אֲשֶׁר צִוָּה אֹתוֹ אֱלֹהִים, כֵּן עָשָׂה.מקיצור הלשון אין להסיק שהיה זה תהליך פשוט. ואכן המדרשים מאריכים בתיאורי קורותיו של נח בזמן בניית התיבה. במשך מאה שנה ויותר טרח נח לבנות תיבה עצומה. לתיבה שבנה לא היה הגה ולא תורן, לא מפרש ולא משוט. היא לא היתה דומה לאנייה ולא לבניין. היא לא היתה אמורה לשוט לכיוון כלשהו אלא לצוף. ייתכן שהיה מסוגל להסביר, במגומגם, את מטרת עבודתו, אך קל לשער את הקשיים המעשיים והחברתיים הכרוכים בכך.