וַיִּסַּ֤ע יִשְׂרָאֵל֙ וְכָל־אֲשֶׁר־ל֔וֹ וַיָּבֹ֖א בְּאֵ֣רָה שָּׁ֑בַע וַיִּזְבַּ֣ח זְבָחִ֔ים לֵאלֹהֵ֖י אָבִ֥יו יִצְחָֽק׃

וַיִּסַּע יִשְׂרָאֵל וְכָל אֲשֶׁר לוֹכנראה מחברון, מקום מגוריו, וַיָּבֹא בְּאֵרָה שָּׁבַע,שהיתה בדרכו דרומה, למצרים. כנראה ביקש לחזור אל ציון הדרך הזה – מזבחם של אבותיו, אברהם ויצחק, כמו ביציאתו הראשונה, לחרן. וַיִּזְבַּח זְבָחִים לֵאלֹהֵי אָבִיו יִצְחָק.

וַיֹּ֨אמֶר אֱלֹהִ֤ים ׀ לְיִשְׂרָאֵל֙ בְּמַרְאֹ֣ת הַלַּ֔יְלָה וַיֹּ֖אמֶר יַעֲקֹ֣ב ׀ יַעֲקֹ֑ב וַיֹּ֖אמֶר הִנֵּֽנִי׃

וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים לְיִשְׂרָאֵל בְּמַרְאֹת הַלַּיְלָה,בחלום או בחיזיון דמוי חלום, וַיֹּאמֶר: יַעֲקֹב יַעֲקֹב.וַיֹּאמֶר: הִנֵּנִי.

וַיֹּ֕אמֶר אָנֹכִ֥י הָאֵ֖ל אֱלֹהֵ֣י אָבִ֑יךָ אַל־תִּירָא֙ מֵרְדָ֣ה מִצְרַ֔יְמָה כִּֽי־לְג֥וֹי גָּד֖וֹל אֲשִֽׂימְךָ֥ שָֽׁם׃

כיוון שיעקב לא ראה דמות אלא שמע קול שמקורו נסתר ממנו, ה׳ גילה לו מפורשות שהוא הדובר אליו. וַיֹּאמֶרלו אלוקים : אָנֹכִי הָאֵל אֱלֹהֵי אָבִיךָ. אַל תִּירָא מֵרְדָה מִצְרַיְמָה, כִּי לְגוֹי גָּדוֹל אֲשִׂימְךָ שָׁם.הבטחה זו, שבמצרים תהפוך משפחת יעקב לעם בפני עצמו, מכוונת כנגד החשש שמא תיטמע משפחתו בקרב תושבי הארץ הזרה.

אָנֹכִ֗י אֵרֵ֤ד עִמְּךָ֙ מִצְרַ֔יְמָה וְאָנֹכִ֖י אַֽעַלְךָ֣ גַם־עָלֹ֑ה וְיוֹסֵ֕ף יָשִׁ֥ית יָד֖וֹ עַל־עֵינֶֽיךָ׃

אָנֹכִי אֵרֵד עִמְּךָ מִצְרַיְמָה,ואסייע לך, וְאָנֹכִי אַעַלְךָ גַם עָלֹהממצרים, אם כי לאו דווקא בחייך. אתה תזכה לראות את בנך החביב עליך, ולא זו בלבד – וְיוֹסֵף יָשִׁית יָדוֹ עַל עֵינֶיךָ,הוא שידאג לטפל בך במותך. הנחת יד הבן על עיני האב היא כנראה חלק מטקס הכנה לקבורה. מגעו האחרון של הבן באביו הוא בעצימת עיניו, ויש בכך ביטוי לקִרבה ולכבוד.

וַיָּ֥קָם יַעֲקֹ֖ב מִבְּאֵ֣ר שָׁ֑בַע וַיִּשְׂא֨וּ בְנֵֽי־יִשְׂרָאֵ֜ל אֶת־יַעֲקֹ֣ב אֲבִיהֶ֗ם וְאֶת־טַפָּם֙ וְאֶת־נְשֵׁיהֶ֔ם בָּעֲגָל֕וֹת אֲשֶׁר־שָׁלַ֥ח פַּרְעֹ֖ה לָשֵׂ֥את אֹתֽוֹ׃

וַיָּקָם יַעֲקֹב מִבְּאֵר שָׁבַע. מן הסתם הוקל לו לאחר שאלוקים אישר את יציאתו מן הארץ והבטיח שימשיך ללוותו בנכר. וַיִּשְׂאוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת יַעֲקֹב אֲבִיהֶם וְאֶת טַפָּם וְאֶת נְשֵׁיהֶם בָּעֲגָלוֹת אֲשֶׁר שָׁלַח פַּרְעֹה לָשֵׂאת אֹתוֹ.בניו היו רכובים, אך ליעקב הזקן, שכבר נתקשה לרכב, ניתן מקום בעגלות יחד עם הילדים והנשים.

וַיִּקְח֣וּ אֶת־מִקְנֵיהֶ֗ם וְאֶת־רְכוּשָׁם֙ אֲשֶׁ֤ר רָֽכְשׁוּ֙ בְּאֶ֣רֶץ כְּנַ֔עַן וַיָּבֹ֖אוּ מִצְרָ֑יְמָה יַעֲקֹ֖ב וְכָל־זַרְע֥וֹ אִתּֽוֹ׃

וַיִּקְחוּ אֶת מִקְנֵיהֶם,עיקר רכושם כרועי צאן, וְאֶת רְכוּשָׁםהמיטלטל אֲשֶׁר רָכְשׁוּ בְּאֶרֶץ כְּנַעַן. וַיָּבֹאוּ מִצְרָיְמָה, יַעֲקֹב וְכָל זַרְעוֹ אִתּוֹ:

בָּנָ֞יו וּבְנֵ֤י בָנָיו֙ אִתּ֔וֹ בְּנֹתָ֛יו וּבְנ֥וֹת בָּנָ֖יו וְכָל־זַרְע֑וֹ הֵבִ֥יא אִתּ֖וֹ מִצְרָֽיְמָה׃ (ס)

בָּנָיו וּבְנֵי בָנָיובאו אִתּוֹ, בְּנֹתָיו, בתו ונשות בניו, שהרי עד כה סופר שליעקב היתה רק בת אחת, דינה, וּבְנוֹת בָּנָיו,נכדתו ונשות נכדיו, שכן ברשימת נכדותיו שבפסוקים הבאים תיזכר רק בת אחת, שרח, וְכָל זַרְעוֹ הֵבִיא אִתּוֹ מִצְרָיְמָה.

וְאֵ֨לֶּה שְׁמ֧וֹת בְּנֵֽי־יִשְׂרָאֵ֛ל הַבָּאִ֥ים מִצְרַ֖יְמָה יַעֲקֹ֣ב וּבָנָ֑יו בְּכֹ֥ר יַעֲקֹ֖ב רְאוּבֵֽן׃

וְאֵלֶּה שְׁמוֹת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, בניו של יעקב, שהפכו אחר כך ראשי משפחות בעם ישראל, הַבָּאִים מִצְרַיְמָה. יַעֲקֹב וּבָנָיו. בְּכֹר יַעֲקֹב – רְאוּבֵן.

וּבְנֵ֖י רְאוּבֵ֑ן חֲנ֥וֹךְ וּפַלּ֖וּא וְחֶצְר֥וֹן וְכַרְמִֽי׃

וּבְנֵי רְאוּבֵן: חֲנוֹךְ וּפַלּוּא וְחֶצְרוֹן וְכַרְמִי.

וּבְנֵ֣י שִׁמְע֗וֹן יְמוּאֵ֧ל וְיָמִ֛ין וְאֹ֖הַד וְיָכִ֣ין וְצֹ֑חַר וְשָׁא֖וּל בֶּן־הַֽכְּנַעֲנִֽית׃

וּבְנֵי שִׁמְעוֹן: יְמוּאֵל וְיָמִין וְאֹהַד וְיָכִין וְצֹחַר וְשָׁאוּל בֶּן הַכְּנַעֲנִית.ייתכן שכינוי מיוחד זה בא לרמז ששאר הילדים לא היו בניהן של כנעניות.

וּבְנֵ֖י לֵוִ֑י גֵּרְשׁ֕וֹן קְהָ֖ת וּמְרָרִֽי׃

וּבְנֵי לֵוִי: גֵּרְשׁוֹן קְהָת וּמְרָרִי.

וּבְנֵ֣י יְהוּדָ֗ה עֵ֧ר וְאוֹנָ֛ן וְשֵׁלָ֖ה וָפֶ֣רֶץ וָזָ֑רַח וַיָּ֨מָת עֵ֤ר וְאוֹנָן֙ בְּאֶ֣רֶץ כְּנַ֔עַן וַיִּהְי֥וּ בְנֵי־פֶ֖רֶץ חֶצְר֥וֹן וְחָמֽוּל׃

וּבְנֵי יְהוּדָה: עֵר וְאוֹנָן וְשֵׁלָה, שנולדו לו מבת שוע, וָפֶרֶץ וָזָרַח, מתמר. וַיָּמָת עֵר וְאוֹנָן בְּאֶרֶץ כְּנַעַן, וַיִּהְיוּ בְנֵי פֶרֶץ, שלמרות שהיה צעיר מאוד, נשא כבר אשה, ועוד קודם הירידה למצרים נולדו לו – חֶצְרוֹן וְחָמוּל.

וּבְנֵ֖י יִשָׂשכָ֑ר תּוֹלָ֥ע וּפֻוָּ֖ה וְי֥וֹב וְשִׁמְרֽוֹן׃

וּבְנֵי יִשָׂשכָר:תּוֹלָע וּפֻוָּה וְיוֹב וְשִׁמְרוֹן.

וּבְנֵ֖י זְבוּלֻ֑ן סֶ֥רֶד וְאֵל֖וֹן וְיַחְלְאֵֽל׃

וּבְנֵי זְבוּלֻן: סֶרֶד וְאֵלוֹן וְיַחְלְאֵל.

אֵ֣לֶּה ׀ בְּנֵ֣י לֵאָ֗ה אֲשֶׁ֨ר יָֽלְדָ֤ה לְיַעֲקֹב֙ בְּפַדַּ֣ן אֲרָ֔ם וְאֵ֖ת דִּינָ֣ה בִתּ֑וֹ כָּל־נֶ֧פֶשׁ בָּנָ֛יו וּבְנוֹתָ֖יו שְׁלֹשִׁ֥ים וְשָׁלֹֽשׁ׃

אֵלֶּה בְּנֵי לֵאָה אֲשֶׁר יָלְדָה לְיַעֲקֹב בְּפַדַּן אֲרָם, וְאֵת דִּינָה בִתּוֹ. כָּל נֶפֶשׁ בָּנָיו וּבְנוֹתָיו – שְׁלֹשִׁים וְשָׁלֹשׁ.

וּבְנֵ֣י גָ֔ד צִפְי֥וֹן וְחַגִּ֖י שׁוּנִ֣י וְאֶצְבֹּ֑ן עֵרִ֥י וַֽאֲרוֹדִ֖י וְאַרְאֵלִֽי׃

וּבְנֵי גָד: צִפְיוֹן וְחַגִּי, שׁוּנִי וְאֶצְבֹּן, עֵרִיוַאֲרוֹדִי וְאַרְאֵלִי.

וּבְנֵ֣י אָשֵׁ֗ר יִמְנָ֧ה וְיִשְׁוָ֛ה וְיִשְׁוִ֥י וּבְרִיעָ֖ה וְשֶׂ֣רַח אֲחֹתָ֑ם וּבְנֵ֣י בְרִיעָ֔ה חֶ֖בֶר וּמַלְכִּיאֵֽל׃

וּבְנֵי אָשֵׁר: יִמְנָה וְיִשְׁוָה וְיִשְׁוִי וּבְרִיעָה וְשֶׂרַח אֲחֹתָם.ייתכן שנכדה זו של יעקב נזכרה, משום שהיתה הנכדה היחידה במשפחת יעקב שנולדה בכנען. לחלופין, ייתכן שהיו נכדות נוספות שלא נזכרו. הזכרת דמותה של שרח רומזת לדמותה המיוחדת. חכמים מספרים שהיא היתה קרובה במיוחד ליעקב, ושזכתה לברכות מרובות ולאריכות ימים מופלגת. וּבְנֵי בְרִיעָה: חֶבֶר וּמַלְכִּיאֵל.

אֵ֚לֶּה בְּנֵ֣י זִלְפָּ֔ה אֲשֶׁר־נָתַ֥ן לָבָ֖ן לְלֵאָ֣ה בִתּ֑וֹ וַתֵּ֤לֶד אֶת־אֵ֙לֶּה֙ לְיַעֲקֹ֔ב שֵׁ֥שׁ עֶשְׂרֵ֖ה נָֽפֶשׁ׃

אֵלֶּה בְּנֵי זִלְפָּה אֲשֶׁר נָתַן לָבָן לְלֵאָה בִתּוֹ, וַתֵּלֶד אֶת אֵלֶּה לְיַעֲקֹב – שֵׁשׁ עֶשְׂרֵה נָפֶשׁ.בני זלפה הם הקבוצה השנייה בגודלה – כמחצית בני לאה.

בְּנֵ֤י רָחֵל֙ אֵ֣שֶׁת יַֽעֲקֹ֔ב יוֹסֵ֖ף וּבִנְיָמִֽן׃

בְּנֵי רָחֵל אֵשֶׁת יַעֲקֹב: יוֹסֵף וּבִנְיָמִן.אמנם יוסף לא הגיע עם אחיו למצרים, אבל הוא נכלל בבני ישראל הנמצאים שם.

וַיִּוָּלֵ֣ד לְיוֹסֵף֮ בְּאֶ֣רֶץ מִצְרַיִם֒ אֲשֶׁ֤ר יָֽלְדָה־לּוֹ֙ אָֽסְנַ֔ת בַּת־פּ֥וֹטִי פֶ֖רַע כֹּהֵ֣ן אֹ֑ן אֶת־מְנַשֶּׁ֖ה וְאֶת־אֶפְרָֽיִם׃

וַיִּוָּלֵד לְיוֹסֵף בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם, אֲשֶׁר יָלְדָה לּוֹ אָסְנַת בַּת פּוֹטִי פֶרַע כֹּהֵן אֹן, אֶת מְנַשֶּׁה וְאֶת אֶפְרָיִם.הרי כאן שלושה נוספים לבית יעקב, שישובו ויימנו לבדם בסוף מניין בני יעקב.

וּבְנֵ֣י בִנְיָמִ֗ן בֶּ֤לַע וָבֶ֙כֶר֙ וְאַשְׁבֵּ֔ל גֵּרָ֥א וְנַעֲמָ֖ן אֵחִ֣י וָרֹ֑אשׁ מֻפִּ֥ים וְחֻפִּ֖ים וָאָֽרְדְּ׃

וּבְנֵי בִנְיָמִן: בֶּלַע וָבֶכֶר וְאַשְׁבֵּל, גֵּרָא וְנַעֲמָן, אֵחִי וָרֹאשׁ, מֻפִּים וְחֻפִּים וְאָרְדְּ.

אֵ֚לֶּה בְּנֵ֣י רָחֵ֔ל אֲשֶׁ֥ר יֻלַּ֖ד לְיַעֲקֹ֑ב כָּל־נֶ֖פֶשׁ אַרְבָּעָ֥ה עָשָֽׂר׃

אֵלֶּה בְּנֵי רָחֵל אֲשֶׁר יֻלַּד לְיַעֲקֹב, כָּל נֶפֶשׁילדיה של רחל, כולל יוסף ושני בניו – אַרְבָּעָה עָשָׂר.

וּבְנֵי־דָ֖ן חֻשִֽׁים׃

וּבְנֵי דָן: חֻשִׁים.אף על פי שחושים, שנקרא גם שוחם, היה בנו היחידי של דן, הוא מופיע כאן כבְנֵי דָן, כנראה בשל הצאצאים הרבים שהעמיד, משפחת השוחמי.

וּבְנֵ֖י נַפְתָּלִ֑י יַחְצְאֵ֥ל וְגוּנִ֖י וְיֵ֥צֶר וְשִׁלֵּֽם׃

וּבְנֵי נַפְתָּלִי: יַחְצְאֵל וְגוּנִי וְיֵצֶר וְשִׁלֵּם.

אֵ֚לֶּה בְּנֵ֣י בִלְהָ֔ה אֲשֶׁר־נָתַ֥ן לָבָ֖ן לְרָחֵ֣ל בִּתּ֑וֹ וַתֵּ֧לֶד אֶת־אֵ֛לֶּה לְיַעֲקֹ֖ב כָּל־נֶ֥פֶשׁ שִׁבְעָֽה׃

אֵלֶּה בְּנֵי בִלְהָה אֲשֶׁר נָתַן לָבָן לְרָחֵל בִּתּוֹ, וַתֵּלֶד אֶת אֵלֶּה לְיַעֲקֹב, כָּל נֶפֶשׁ – שִׁבְעָה.שוב, מספר צאצאי בלהה מחצית מצאצאי רחל.

כָּל־הַ֠נֶּפֶשׁ הַבָּאָ֨ה לְיַעֲקֹ֤ב מִצְרַ֙יְמָה֙ יֹצְאֵ֣י יְרֵכ֔וֹ מִלְּבַ֖ד נְשֵׁ֣י בְנֵי־יַעֲקֹ֑ב כָּל־נֶ֖פֶשׁ שִׁשִּׁ֥ים וָשֵֽׁשׁ׃

כָּל הַנֶּפֶשׁ הַבָּאָה לְיַעֲקֹב מִצְרַיְמָה יֹצְאֵי יְרֵכוֹ, מִלְּבַד נְשֵׁי בְנֵי יַעֲקֹב, כָּל נֶפֶשׁ – שִׁשִּׁים וָשֵׁשׁ.

וּבְנֵ֥י יוֹסֵ֛ף אֲשֶׁר־יֻלַּד־ל֥וֹ בְמִצְרַ֖יִם נֶ֣פֶשׁ שְׁנָ֑יִם כָּל־הַנֶּ֧פֶשׁ לְבֵֽית־יַעֲקֹ֛ב הַבָּ֥אָה מִצְרַ֖יְמָה שִׁבְעִֽים׃ (פ)

וּבְנֵי יוֹסֵף אֲשֶׁר יֻלַּד לוֹ בְמִצְרַיִם – נֶפֶשׁ שְׁנָיִם.ואם מצרפים אותם – כָּל הַנֶּפֶשׁ לְבֵית יַעֲקֹב הַבָּאָה מִצְרַיְמָה – שִׁבְעִים.אם מונים עמם את יעקב, את יוסף ואת שני בניו – הרי שבעים נפש כל בית יעקב.

וְאֶת־יְהוּדָ֞ה שָׁלַ֤ח לְפָנָיו֙ אֶל־יוֹסֵ֔ף לְהוֹרֹ֥ת לְפָנָ֖יו גֹּ֑שְׁנָה וַיָּבֹ֖אוּ אַ֥רְצָה גֹּֽשֶׁן׃

וְאֶת יְהוּדָה, שנעשה נציג האחים כלפי יוסף, שָׁלַחיעקב לְפָנָיו אֶל יוֹסֵף, לְהוֹרֹת לְפָנָיו גֹּשְׁנָה,לארץ גושן. יהודה הוא שיורה להם כיצד בדיוק יגיעו לגושן, הארץ שבה הם אמורים לגור, לפי דברי יוסף. וַיָּבֹאוּ אַרְצָה גֹּשֶׁן.

וַיֶּאְסֹ֤ר יוֹסֵף֙ מֶרְכַּבְתּ֔וֹ וַיַּ֛עַל לִקְרַֽאת־יִשְׂרָאֵ֥ל אָבִ֖יו גֹּ֑שְׁנָה וַיֵּרָ֣א אֵלָ֗יו וַיִּפֹּל֙ עַל־צַוָּארָ֔יו וַיֵּ֥בְךְּ עַל־צַוָּארָ֖יו עֽוֹד׃

וַיֶּאְסֹר יוֹסֵף מֶרְכַּבְתּוֹ, וַיַּעַל לִקְרַאת יִשְׂרָאֵל אָבִיו גֹּשְׁנָה. וַיֵּרָאיוסף אֵלָיו,ליעקב, וַיִּפֹּל עַל צַוָּארָיו,יוסף חיבק את אביו, וַיֵּבְךְּבהתרגשות עַל צַוָּארָיו עוֹד.

וַיֹּ֧אמֶר יִשְׂרָאֵ֛ל אֶל־יוֹסֵ֖ף אָמ֣וּתָה הַפָּ֑עַם אַחֲרֵי֙ רְאוֹתִ֣י אֶת־פָּנֶ֔יךָ כִּ֥י עוֹדְךָ֖ חָֽי׃

וַיֹּאמֶר יִשְׂרָאֵל אֶל יוֹסֵף: אָמוּתָה הַפָּעַם,עכשיו אני יכול למות בשלום, אַחֲרֵי רְאוֹתִי אֶת פָּנֶיךָ, כִּי עוֹדְךָ חָי.נסעתי לכאן כדי לראות את פניך, ועתה, משנפגשנו, זכיתי לקבל את כל משאלות לבי, ולא חסר לי עוד דבר בחיי.

וַיֹּ֨אמֶר יוֹסֵ֤ף אֶל־אֶחָיו֙ וְאֶל־בֵּ֣ית אָבִ֔יו אֶעֱלֶ֖ה וְאַגִּ֣ידָה לְפַרְעֹ֑ה וְאֹֽמְרָ֣ה אֵלָ֔יו אַחַ֧י וּבֵית־אָבִ֛י אֲשֶׁ֥ר בְּאֶֽרֶץ־כְּנַ֖עַן בָּ֥אוּ אֵלָֽי׃

וַיֹּאמֶר יוֹסֵף אֶל אֶחָיו וְאֶל בֵּית אָבִיו: אֶעֱלֶה וְאַגִּידָה לְפַרְעֹה,עלי לעלות לעיר הבירה ולדווח לפרעה על החדשות. וְאֹמְרָה אֵלָיו: “אַחַי וּבֵית אָבִי אֲשֶׁר בְּאֶרֶץ כְּנַעַן בָּאוּ אֵלָי.

וְהָאֲנָשִׁים֙ רֹ֣עֵי צֹ֔אן כִּֽי־אַנְשֵׁ֥י מִקְנֶ֖ה הָי֑וּ וְצֹאנָ֧ם וּבְקָרָ֛ם וְכָל־אֲשֶׁ֥ר לָהֶ֖ם הֵבִֽיאוּ׃

וְהָאֲנָשִׁיםהללו הם רֹעֵי צֹאן, כִּי אַנְשֵׁי מִקְנֶה הָיוּ.זהו עיסוקם מעולם. וְצֹאנָם וּבְקָרָם וְכָל אֲשֶׁר לָהֶם הֵבִיאוּ״.

וְהָיָ֕ה כִּֽי־יִקְרָ֥א לָכֶ֖ם פַּרְעֹ֑ה וְאָמַ֖ר מַה־מַּעֲשֵׂיכֶֽם׃

עלי לספר זאת לפרעה, כי ייתכן שפרעה ירצה לפגוש אתכם אישית – וְהָיָה כִּי יִקְרָא לָכֶם פַּרְעֹה, וְאָמַר “מַה מַּעֲשֵׂיכֶם?״

וַאֲמַרְתֶּ֗ם אַנְשֵׁ֨י מִקְנֶ֜ה הָי֤וּ עֲבָדֶ֙יךָ֙ מִנְּעוּרֵ֣ינוּ וְעַד־עַ֔תָּה גַּם־אֲנַ֖חְנוּ גַּם־אֲבֹתֵ֑ינוּ בַּעֲב֗וּר תֵּשְׁבוּ֙ בְּאֶ֣רֶץ גֹּ֔שֶׁן כִּֽי־תוֹעֲבַ֥ת מִצְרַ֖יִם כָּל־רֹ֥עֵה צֹֽאן׃

וַאֲמַרְתֶּם: “אַנְשֵׁי מִקְנֶה הָיוּ עֲבָדֶיךָ מִנְּעוּרֵינוּ וְעַד עַתָּה, גַּם אֲנַחְנוּו גַּם אֲבֹתֵינוּ״, בַּעֲבוּר תֵּשְׁבוּ בְּאֶרֶץ גֹּשֶׁן, כִּי תוֹעֲבַת מִצְרַיִם כָּל רֹעֵה צֹאן.המצרים תיעבו את רעיית הצאן, משום שהיתה כרוכה בהריגת הבהמות, מעשה שנגד את דתם ופגע במאמיניה.