וַיְהִ֗י אַחַר֙ הַדְּבָרִ֣ים הָאֵ֔לֶּה חָֽטְא֛וּ מַשְׁקֵ֥ה מֶֽלֶךְ־מִצְרַ֖יִם וְהָאֹפֶ֑ה לַאֲדֹנֵיהֶ֖ם לְמֶ֥לֶךְ מִצְרָֽיִם׃

וַיְהִי אַחַר הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה,לאחר שיוסף קיבל תפקיד משמעותי בבית הסוהר, חָטְאוּ מַשְׁקֵה מֶלֶךְ מִצְרַיִם, שר המשקים, האחראי על נתינת המשקה למלך, וְהָאֹפֶה, שר האופים של המלך, לַאֲדֹנֵיהֶם, לְמֶלֶךְ מִצְרָיִם.

וַיִּקְצֹ֣ף פַּרְעֹ֔ה עַ֖ל שְׁנֵ֣י סָרִיסָ֑יו עַ֚ל שַׂ֣ר הַמַּשְׁקִ֔ים וְעַ֖ל שַׂ֥ר הָאוֹפִֽים׃

וַיִּקְצֹף, כעס פַּרְעֹה עַל שְׁנֵי סָרִיסָיו, עַל שַׂר הַמַּשְׁקִים וְעַל שַׂר הָאוֹפִים.התורה אינה מפרשת מדוע. המדרשים מספרים שכעס בשל עצמים זרים שמצא ביין ובלחם.

וַיִּתֵּ֨ן אֹתָ֜ם בְּמִשְׁמַ֗ר בֵּ֛ית שַׂ֥ר הַטַבָּחִ֖ים אֶל־בֵּ֣ית הַסֹּ֑הַר מְק֕וֹם אֲשֶׁ֥ר יוֹסֵ֖ף אָס֥וּר שָֽׁם׃

וַיִּתֵּן אֹתָם בְּמִשְׁמַר בֵּית שַׂר הַטַּבָּחִים, הממונה על ההוצאות להורג אֶל בֵּית הַסֹּהַר, מְקוֹם אֲשֶׁר יוֹסֵף אָסוּר שָׁם.בית סוהר זה שימש כבית מעצר למכובדים.

וַ֠יִּפְקֹד שַׂ֣ר הַטַּבָּחִ֧ים אֶת־יוֹסֵ֛ף אִתָּ֖ם וַיְשָׁ֣רֶת אֹתָ֑ם וַיִּהְי֥וּ יָמִ֖ים בְּמִשְׁמָֽר׃

כיוון שמדובר באנשים רמי-מעלה, העשויים לשוב אל השלטון, הם זכו לתנאים מיוחדים – וַיִּפְקֹד שַׂר הַטַּבָּחִים אֶת יוֹסֵף אִתָּם, וַיְשָׁרֶת אֹתָם.פוטיפר הורה ליוסף לשרתם. וַיִּהְיוּ יָמִים, כשנה בְּמִשְׁמָר,במעצר.

וַיַּֽחַלְמוּ֩ חֲל֨וֹם שְׁנֵיהֶ֜ם אִ֤ישׁ חֲלֹמוֹ֙ בְּלַ֣יְלָה אֶחָ֔ד אִ֖ישׁ כְּפִתְר֣וֹן חֲלֹמ֑וֹ הַמַּשְׁקֶ֣ה וְהָאֹפֶ֗ה אֲשֶׁר֙ לְמֶ֣לֶךְ מִצְרַ֔יִם אֲשֶׁ֥ר אֲסוּרִ֖ים בְּבֵ֥ית הַסֹּֽהַר׃

וַיַּחַלְמוּ חֲלוֹם שְׁנֵיהֶם,שר המשקים ושר האופים חלמו את חלומותיהם, אִישׁ חֲלֹמוֹ בְּלַיְלָה אֶחָד, אִישׁ כְּפִתְרוֹן חֲלֹמוֹ,חלומו של כל אחד דומה לפתרונו שיוברר בהמשך, הַמַּשְׁקֶה וְהָאֹפֶה אֲשֶׁר לְמֶלֶךְ מִצְרַיִם, אֲשֶׁר אֲסוּרִים בְּבֵית הַסֹּהַר.

וַיָּבֹ֧א אֲלֵיהֶ֛ם יוֹסֵ֖ף בַּבֹּ֑קֶר וַיַּ֣רְא אֹתָ֔ם וְהִנָּ֖ם זֹעֲפִֽים׃

וַיָּבֹא אֲלֵיהֶם יוֹסֵף בַּבֹּקֶרכדי לדאוג לצורכי הבוקר שלהם, וַיַּרְא אֹתָם וְהִנָּם זֹעֲפִים,מוטרדים ומודאגים.

וַיִּשְׁאַ֞ל אֶת־סְרִיסֵ֣י פַרְעֹ֗ה אֲשֶׁ֨ר אִתּ֧וֹ בְמִשְׁמַ֛ר בֵּ֥ית אֲדֹנָ֖יו לֵאמֹ֑ר מַדּ֛וּעַ פְּנֵיכֶ֥ם רָעִ֖ים הַיּֽוֹם׃

כמשרתם, הבחין יוסף בשינוי שחל בפניהם – וַיִּשְׁאַל אֶת סְרִיסֵי פַרְעֹה אֲשֶׁר אִתּוֹ בְמִשְׁמַר בֵּית אֲדֹנָיו, לֵאמֹר: מַדּוּעַ פְּנֵיכֶם רָעִים הַיּוֹם?

וַיֹּאמְר֣וּ אֵלָ֔יו חֲל֣וֹם חָלַ֔מְנוּ וּפֹתֵ֖ר אֵ֣ין אֹת֑וֹ וַיֹּ֨אמֶר אֲלֵהֶ֜ם יוֹסֵ֗ף הֲל֤וֹא לֵֽאלֹהִים֙ פִּתְרֹנִ֔ים סַפְּרוּ־נָ֖א לִֽי׃

וַיֹּאמְרוּ אֵלָיו: חֲלוֹם חָלַמְנוּ, וּפֹתֵר אֵין אֹתוֹ.איננו מסוגלים לפענח את חלומותינו הסתומים, אך אנו חשים שיש בהם מסר חשוב. וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם יוֹסֵף: הֲלוֹא לֵאלֹהִים פִּתְרֹנִים,הרי פתרון החלום ומימושו מצויים בידי ה׳ ולא יבואו מכוחם של הנוגעים בדבר. רק אלוקים הוא גם מי שיוכל להודיע הפתרון. על כן – סַפְּרוּ נָא לִי.אולי אצליח לפתרו.

וַיְסַפֵּ֧ר שַֽׂר־הַמַּשְׁקִ֛ים אֶת־חֲלֹמ֖וֹ לְיוֹסֵ֑ף וַיֹּ֣אמֶר ל֔וֹ בַּחֲלוֹמִ֕י וְהִנֵּה־גֶ֖פֶן לְפָנָֽי׃

יוסף הצליח לשאת חן גם בעיני שני השרים הללו, והם נתנו בו אמון – וַיְסַפֵּר שַׂר הַמַּשְׁקִים אֶת חֲלֹמוֹ לְיוֹסֵף, וַיֹּאמֶר לוֹ: בַּחֲלוֹמִיחלמתי וְהִנֵּה גֶפֶן לְפָנָי.

וּבַגֶּ֖פֶן שְׁלֹשָׁ֣ה שָׂרִיגִ֑ם וְהִ֤יא כְפֹרַ֙חַת֙ עָלְתָ֣ה נִצָּ֔הּ הִבְשִׁ֥ילוּ אַשְׁכְּלֹתֶ֖יהָ עֲנָבִֽים׃

וּבַגֶּפֶן שְׁלֹשָׁה שָׂרִיגִם,ענפים. וְהִיא כְפֹרַחַת עָלְתָה נִצָּהּ,ראיתי את הגפן צומחת – מלבלבת ומעלה ניצנים, ולבסוף הִבְשִׁילוּ אַשְׁכְּלֹתֶיהָ עֲנָבִים.

וְכ֥וֹס פַּרְעֹ֖ה בְּיָדִ֑י וָאֶקַּ֣ח אֶת־הָֽעֲנָבִ֗ים וָֽאֶשְׂחַ֤ט אֹתָם֙ אֶל־כּ֣וֹס פַּרְעֹ֔ה וָאֶתֵּ֥ן אֶת־הַכּ֖וֹס עַל־כַּ֥ף פַּרְעֹֽה׃

וְכוֹס פַּרְעֹה בְּיָדִי; וָאֶקַּח אֶת הָעֲנָבִים, וָאֶשְׂחַט, סחטתי אֹתָם אֶל כּוֹס פַּרְעֹה,הכנתי מן הענבים יין, וָאֶתֵּן אֶת הַכּוֹס עַל כַּףידו של פַּרְעֹה.

וַיֹּ֤אמֶר לוֹ֙ יוֹסֵ֔ף זֶ֖ה פִּתְרֹנ֑וֹ שְׁלֹ֙שֶׁת֙ הַשָּׂ֣רִגִ֔ים שְׁלֹ֥שֶׁת יָמִ֖ים הֵֽם׃

וַיֹּאמֶר לוֹ יוֹסֵף: זֶה פִּתְרֹנוֹ – שְׁלֹשֶׁת הַשָּׂרִגִים, שְׁלֹשֶׁת יָמִים הֵם.

בְּע֣וֹד ׀ שְׁלֹ֣שֶׁת יָמִ֗ים יִשָּׂ֤א פַרְעֹה֙ אֶת־רֹאשֶׁ֔ךָ וַהֲשִֽׁיבְךָ֖ עַל־כַּנֶּ֑ךָ וְנָתַתָּ֤ כוֹס־פַּרְעֹה֙ בְּיָד֔וֹ כַּמִּשְׁפָּט֙ הָֽרִאשׁ֔וֹן אֲשֶׁ֥ר הָיִ֖יתָ מַשְׁקֵֽהוּ׃

בְּעוֹד שְׁלֹשֶׁת יָמִים יִשָּׂא, ירים פַרְעֹה אֶת רֹאשֶׁךָ,ירומם את מעמדך, וַהֲשִׁיבְךָ עַל כַּנֶּךָ,לתפקידך הקודם, ואז יתקיים החלום כפשוטו – וְנָתַתָּ כוֹס פַּרְעֹה בְּיָדוֹ, כַּמִּשְׁפָּט הָרִאשׁוֹן אֲשֶׁר הָיִיתָ מַשְׁקֵהוּ.

כִּ֧י אִם־זְכַרְתַּ֣נִי אִתְּךָ֗ כַּאֲשֶׁר֙ יִ֣יטַב לָ֔ךְ וְעָשִֽׂיתָ־נָּ֥א עִמָּדִ֖י חָ֑סֶד וְהִזְכַּרְתַּ֙נִי֙ אֶל־פַּרְעֹ֔ה וְהוֹצֵאתַ֖נִי מִן־הַבַּ֥יִת הַזֶּֽה׃

כעת מראה יוסף עד כמה הוא בטוח בפתרונו – כִּי אִם זְכַרְתַּנִי אִתְּךָ כַּאֲשֶׁר יִיטַב לָךְ, וְעָשִׂיתָ נָּא עִמָּדִי חָסֶד.זכור גם אותי כשחלומך יתגשם ותשוב לתפקידך הקודם, וְהִזְכַּרְתַּנִי אֶל פַּרְעֹה, וְהוֹצֵאתַנִי, וכך תגרום להוציא אותי מִן הַבַּיִת הַזֶּה,מבית האסורים.

כִּֽי־גֻנֹּ֣ב גֻּנַּ֔בְתִּי מֵאֶ֖רֶץ הָעִבְרִ֑ים וְגַם־פֹּה֙ לֹא־עָשִׂ֣יתִֽי מְא֔וּמָה כִּֽי־שָׂמ֥וּ אֹתִ֖י בַּבּֽוֹר׃

כִּי גֻנֹּב גֻּנַּבְתִּי מֵאֶרֶץ הָעִבְרִים.לא נולדתי כעבד; אני אדם חופשי שנחטף. וְגַם פֹּה לֹא עָשִׂיתִי מְאוּמָה, לא חטאתי ואני חף מפשע, כִּי שָׂמוּ אֹתִי בַּבּוֹר.

וַיַּ֥רְא שַׂר־הָאֹפִ֖ים כִּ֣י ט֣וֹב פָּתָ֑ר וַיֹּ֙אמֶר֙ אֶל־יוֹסֵ֔ף אַף־אֲנִי֙ בַּחֲלוֹמִ֔י וְהִנֵּ֗ה שְׁלֹשָׁ֛ה סַלֵּ֥י חֹרִ֖י עַל־רֹאשִֽׁי׃

וַיַּרְא שַׂר הָאֹפִים כִּי טוֹב פָּתָר,הפתרון נראה לו יפה ונכון. היו שדרשו שכל אחד מהשרים חלם את חלומו שלו ואת פתרון החלום של חברו. וַיֹּאמֶרשר האופים אֶל יוֹסֵף: אַף אֲנִי בַּחֲלוֹמִי, וְהִנֵּה שְׁלֹשָׁה סַלֵּי חֹרִי, סלים קלועים כרשת, המיועדים לרוב למיני מאפה, שכן הם מאפשרים אוורור העוגות והלחמים, עַל רֹאשִׁי.

וּבַסַּ֣ל הָֽעֶלְי֔וֹן מִכֹּ֛ל מַאֲכַ֥ל פַּרְעֹ֖ה מַעֲשֵׂ֣ה אֹפֶ֑ה וְהָע֗וֹף אֹכֵ֥ל אֹתָ֛ם מִן־הַסַּ֖ל מֵעַ֥ל רֹאשִֽׁי׃

הסלים היו מונחים על ראשי זה על גבי זה, וּבַסַּל הָעֶלְיוֹן – מִכֹּל מַאֲכַל פַּרְעֹה מַעֲשֵׂה אֹפֶה. וְהָעוֹף אֹכֵל אֹתָם מִן הַסַּל מֵעַל רֹאשִׁי.

וַיַּ֤עַן יוֹסֵף֙ וַיֹּ֔אמֶר זֶ֖ה פִּתְרֹנ֑וֹ שְׁלֹ֙שֶׁת֙ הַסַּלִּ֔ים שְׁלֹ֥שֶׁת יָמִ֖ים הֵֽם׃

וַיַּעַן יוֹסֵף וַיֹּאמֶר: זֶה פִּתְרֹנוֹ – שְׁלֹשֶׁת הַסַּלִּים, שְׁלֹשֶׁת יָמִים הֵם.

בְּע֣וֹד ׀ שְׁלֹ֣שֶׁת יָמִ֗ים יִשָּׂ֨א פַרְעֹ֤ה אֶת־רֹֽאשְׁךָ֙ מֵֽעָלֶ֔יךָ וְתָלָ֥ה אוֹתְךָ֖ עַל־עֵ֑ץ וְאָכַ֥ל הָע֛וֹף אֶת־בְּשָׂרְךָ֖ מֵעָלֶֽיךָ׃

בְּעוֹד שְׁלֹשֶׁת יָמִים יִשָּׂא, יסיר פַרְעֹה אֶת רֹאשְׁךָ מֵעָלֶיךָ, וְתָלָה אוֹתְךָ עַל עֵץ, וְאָכַל הָעוֹף אֶת בְּשָׂרְךָ מֵעָלֶיךָ.משהו מן החלום יתממש – העוף אמנם יאכל, אך לא את המאפים אלא אותך. בחלום הזה, שלא כבחלום הראשון, החזרה המיוחלת אינה מתממשת. העוף אוכל את המאפה במקום פרעה.

וַיְהִ֣י ׀ בַּיּ֣וֹם הַשְּׁלִישִׁ֗י י֚וֹם הֻלֶּ֣דֶת אֶת־פַּרְעֹ֔ה וַיַּ֥עַשׂ מִשְׁתֶּ֖ה לְכָל־עֲבָדָ֑יו וַיִּשָּׂ֞א אֶת־רֹ֣אשׁ ׀ שַׂ֣ר הַמַּשְׁקִ֗ים וְאֶת־רֹ֛אשׁ שַׂ֥ר הָאֹפִ֖ים בְּת֥וֹךְ עֲבָדָֽיו׃

וַיְהִי בַּיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי, יוֹם הֻלֶּדֶת אֶת פַּרְעֹה,היום שבו חגגו בפומבי את תאריך הולדת פרעה, וַיַּעַשׂ מִשְׁתֶּה לְכָל עֲבָדָיו,ובמשתה הזה – וַיִּשָּׂא אֶת רֹאשׁ שַׂר הַמַּשְׁקִים וְאֶת רֹאשׁ שַׂר הָאֹפִים בְּתוֹךְ עֲבָדָיו.בשבתו בקרב פמלייתו נזכר פרעה בהיעדרם של שני השרים הללו. נראה שכשחטאו השליכם בכעסו לבית הסוהר, ולא דן אותם. עתה גזר את דינם.

וַיָּ֛שֶׁב אֶת־שַׂ֥ר הַמַּשְׁקִ֖ים עַל־מַשְׁקֵ֑הוּ וַיִּתֵּ֥ן הַכּ֖וֹס עַל־כַּ֥ף פַּרְעֹֽה׃

הוא הגיע למסקנה ששר המשקים ביצע את עבודתו כראוי, והוא חף מפשע, ואילו שר האופים לא נהג כשורה, ועל כן – וַיָּשֶׁב אֶת שַׂר הַמַּשְׁקִים עַל מַשְׁקֵהוּ, וַיִּתֵּן הַכּוֹס עַל כַּף פַּרְעֹה,

וְאֵ֛ת שַׂ֥ר הָאֹפִ֖ים תָּלָ֑ה כַּאֲשֶׁ֥ר פָּתַ֛ר לָהֶ֖ם יוֹסֵֽף׃

וְאֵת שַׂר הָאֹפִים תָּלָהפרעה, כַּאֲשֶׁר, כמו ש פָּתַר לָהֶם יוֹסֵף.

וְלֹֽא־זָכַ֧ר שַֽׂר־הַמַּשְׁקִ֛ים אֶת־יוֹסֵ֖ף וַיִּשְׁכָּחֵֽהוּ׃ (פ)

למרות ששר המשקים נוכח שפתרונו של יוסף התממש באופן מדויק – וְלֹא זָכַר שַׂר הַמַּשְׁקִים אֶתבקשת יוֹסֵףמיד, וגם לאחר זמן – וַיִּשְׁכָּחֵהוּ,שהרי לא נתקל עוד ביוסף.