וַיֹּ֤אמֶר אֱלֹהִים֙ אֶֽל־יַעֲקֹ֔ב ק֛וּם עֲלֵ֥ה בֵֽית־אֵ֖ל וְשֶׁב־שָׁ֑ם וַעֲשֵׂה־שָׁ֣ם מִזְבֵּ֔חַ לָאֵל֙ הַנִּרְאֶ֣ה אֵלֶ֔יךָ בְּבָרְחֲךָ֔ מִפְּנֵ֖י עֵשָׂ֥ו אָחִֽיךָ׃

וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים אֶל יַעֲקֹב: קוּם עֲלֵה בֵית אֵל וְשֶׁב שָׁם, וַעֲשֵׂה שָׁם מִזְבֵּחַ לָאֵל הַנִּרְאֶה אֵלֶיךָ בְּבָרְחֲךָ מִפְּנֵי עֵשָׂו אָחִיךָ.

וַיֹּ֤אמֶר יַעֲקֹב֙ אֶל־בֵּית֔וֹ וְאֶ֖ל כָּל־אֲשֶׁ֣ר עִמּ֑וֹ הָסִ֜רוּ אֶת־אֱלֹהֵ֤י הַנֵּכָר֙ אֲשֶׁ֣ר בְּתֹכְכֶ֔ם וְהִֽטַּהֲר֔וּ וְהַחֲלִ֖יפוּ שִׂמְלֹתֵיכֶֽם׃

וַיֹּאמֶר יַעֲקֹב אֶלבני בֵּיתוֹ וְאֶל כָּל אֲשֶׁר עִמּוֹ, עבדים, שפחות ושאר הנלווים אליו : הָסִרוּ אֶת אֱלֹהֵי הַנֵּכָר אֲשֶׁר בְּתֹכְכֶם,שנלקחו כשלל מאנשי שכם, או שהיו חלק מרכושם של הנלווים אל יעקב. ובנוסף על כך — וְהִטַּהֲרוּ, רחצו, טִבלו במים, וְהַחֲלִיפוּ שִׂמְלֹתֵיכֶם,בגדיכם.

וְנָק֥וּמָה וְנַעֲלֶ֖ה בֵּֽית־אֵ֑ל וְאֶֽעֱשֶׂה־שָּׁ֣ם מִזְבֵּ֗חַ לָאֵ֞ל הָעֹנֶ֤ה אֹתִי֙ בְּי֣וֹם צָֽרָתִ֔י וַיְהִי֙ עִמָּדִ֔י בַּדֶּ֖רֶךְ אֲשֶׁ֥ר הָלָֽכְתִּי׃

וְנָקוּמָה וְנַעֲלֶה בֵּית אֵל, וְאֶעֱשֶׂה שָּׁם מִזְבֵּחַ לָאֵל הָעֹנֶה אֹתִי בְּיוֹם צָרָתִי, וַיְהִי עִמָּדִי בַּדֶּרֶךְ אֲשֶׁר הָלָכְתִּי.

וַיִּתְּנ֣וּ אֶֽל־יַעֲקֹ֗ב אֵ֣ת כָּל־אֱלֹהֵ֤י הַנֵּכָר֙ אֲשֶׁ֣ר בְּיָדָ֔ם וְאֶת־הַנְּזָמִ֖ים אֲשֶׁ֣ר בְּאָזְנֵיהֶ֑ם וַיִּטְמֹ֤ן אֹתָם֙ יַעֲקֹ֔ב תַּ֥חַת הָאֵלָ֖ה אֲשֶׁ֥ר עִם־שְׁכֶֽם׃

ואכן — וַיִּתְּנוּ אֶל יַעֲקֹב אֵת כָּל אֱלֹהֵי הַנֵּכָר אֲשֶׁר בְּיָדָם, וְאֶת הַנְּזָמִים אֲשֶׁר בְּאָזְנֵיהֶם,שחלקם היו מקושטים בצלמי אלילים. וַיִּטְמֹן אֹתָם יַעֲקֹב תַּחַתעץ הָאֵלָה אֲשֶׁר עִם, ליד שְׁכֶם.

וַיִּסָּ֑עוּ וַיְהִ֣י ׀ חִתַּ֣ת אֱלֹהִ֗ים עַל־הֶֽעָרִים֙ אֲשֶׁר֙ סְבִיבֹ֣תֵיהֶ֔ם וְלֹ֣א רָֽדְפ֔וּ אַחֲרֵ֖י בְּנֵ֥י יַעֲקֹֽב׃

וַיִּסָּעוּ.בסוף העניין הקודם נאמר, שיעקב חשש שמא הריגת אנשי שכם תעורר רצון נקם ביושבי הערים הסמוכות, והנה — וַיְהִי חִתַּת, פחד, יראת אֱלֹהִים, פחד גדול מאוד שלא יכלו להסבירו עַל הֶעָרִים אֲשֶׁר סְבִיבֹתֵיהֶם, וְלֹא רָדְפוּ אַחֲרֵי בְּנֵי יַעֲקֹב.היו גם סיבות טובות לדבר: תושבי הערים האחרות לא ידעו מהו גודל המחנה של יעקב; ומשהגיעו לאוזניהם הדי השמועה שמשפחתו הרסה את שכם, נפלה עליהם אימה מיעקב. מן הסתם לא ידעו את פרטיה של ההתרחשות. יתר על כן, יש להניח שהיחסים בין הערים הללו היו רופפים למדי, שכן תושביהם לא הגיעו בהכרח ממוצא משותף. על כן בוודאי חלק מתושבי הערים שבסביבות שכם היו אדישים לאירוע, ובחרו להימנע ממעורבות בעניין שלא נגע בהם.

וַיָּבֹ֨א יַעֲקֹ֜ב ל֗וּזָה אֲשֶׁר֙ בְּאֶ֣רֶץ כְּנַ֔עַן הִ֖וא בֵּֽית־אֵ֑ל ה֖וּא וְכָל־הָעָ֥ם אֲשֶׁר־עִמּֽוֹ׃

וַיָּבֹא יַעֲקֹב לוּזָה, אֲשֶׁר בְּאֶרֶץ כְּנַעַן — הִיא בֵּית אֵל, הוּא וְכָל הָעָם אֲשֶׁר עִמּוֹ.

וַיִּ֤בֶן שָׁם֙ מִזְבֵּ֔חַ וַיִּקְרָא֙ לַמָּק֔וֹם אֵ֖ל בֵּֽית־אֵ֑ל כִּ֣י שָׁ֗ם נִגְל֤וּ אֵלָיו֙ הָֽאֱלֹהִ֔ים בְּבָרְח֖וֹ מִפְּנֵ֥י אָחִֽיו׃

וַיִּבֶן שָׁם מִזְבֵּחַ, וַיִּקְרָא לַמָּקוֹם,למקום המזבח אֵל בֵּית אֵל.בשם זה ה' עצמו הזדהה לפניו כשהיה בחרן. כִּי שָׁם נִגְלוּ, נגלה אֵלָיו הָאֱלֹהִים בְּבָרְחוֹ מִפְּנֵי אָחִיו.

וַתָּ֤מָת דְּבֹרָה֙ מֵינֶ֣קֶת רִבְקָ֔ה וַתִּקָּבֵ֛ר מִתַּ֥חַת לְבֵֽית־אֵ֖ל תַּ֣חַת הָֽאַלּ֑וֹן וַיִּקְרָ֥א שְׁמ֖וֹ אַלּ֥וֹן בָּכֽוּת׃ (פ)

בדרך אגב מסופר כאן: וַתָּמָת דְּבֹרָה מֵינֶקֶת רִבְקָה.באותה עת היתה דבורה זקנה מאוד, שהרי שנים רבות קודם לכן ליוותה את רבקה מחרן לארץ כנען. כמובן, עכשיו כבר לא שימשה כמינקת. בתור בת הלוויה הוותיקה של רבקה, מעמדה במשפחה היה בכיר ממעמדן של שאר משרתות, וכנראה רחשו כלפיה כבוד וחיבה יתרה. וַתִּקָּבֵר מִתַּחַת לְבֵית אֵל,לרגלי ההר שבו שכנה בית אל, תַּחַת הָאַלּוֹןשצמח שם, וַיִּקְרָא שְׁמוֹשל העץ אַלּוֹן בָּכוּת,כציון האבל עליה.

וַיֵּרָ֨א אֱלֹהִ֤ים אֶֽל־יַעֲקֹב֙ ע֔וֹד בְּבֹא֖וֹ מִפַּדַּ֣ן אֲרָ֑ם וַיְבָ֖רֶךְ אֹתֽוֹ׃

וַיֵּרָא אֱלֹהִים אֶל יַעֲקֹב עוֹד בְּבֹאוֹ מִפַּדַּן אֲרָם, וַיְבָרֶךְ אֹתוֹ.גם התגלות זו, כמו בצאתו לחרן, היתה בבית אל.

וַיֹּֽאמֶר־ל֥וֹ אֱלֹהִ֖ים שִׁמְךָ֣ יַעֲקֹ֑ב לֹֽא־יִקָּרֵא֩ שִׁמְךָ֨ ע֜וֹד יַעֲקֹ֗ב כִּ֤י אִם־יִשְׂרָאֵל֙ יִהְיֶ֣ה שְׁמֶ֔ךָ וַיִּקְרָ֥א אֶת־שְׁמ֖וֹ יִשְׂרָאֵֽל׃

וַיֹּאמֶר לוֹ אֱלֹהִים: שִׁמְךָעד כה היה יַעֲקֹב. לֹא יִקָּרֵא שִׁמְךָ עוֹד יַעֲקֹב, כִּי אִם יִשְׂרָאֵל יִהְיֶה שְׁמֶךָ. וַיִּקְרָא אֶת שְׁמוֹ יִשְׂרָאֵל.אף על פי שיעקב התבשר עוד קודם לכן על שינוי שמו, אז שמע על כך מפי המלאך, ובהקשר של מאבק, ועתה אושר השם על ידי ה'.

וַיֹּאמֶר֩ ל֨וֹ אֱלֹהִ֜ים אֲנִ֨י אֵ֤ל שַׁדַּי֙ פְּרֵ֣ה וּרְבֵ֔ה גּ֛וֹי וּקְהַ֥ל גּוֹיִ֖ם יִהְיֶ֣ה מִמֶּ֑ךָּ וּמְלָכִ֖ים מֵחֲלָצֶ֥יךָ יֵצֵֽאוּ׃

וַיֹּאמֶר לוֹ אֱלֹהִים: אֲנִי אֵל שַׁדַּי.שם זה מרמז על עצמתו של אלוקים ועל כוחו להפרות. פְּרֵה וּרְבֵה. גּוֹי וּקְהַל גּוֹיִם, עמים יִהְיֶה מִמֶּךָּ, וּמְלָכִים מֵחֲלָצֶיךָ יֵצֵאוּ,צאצאיך יזכו בגדוּלה.

וְאֶת־הָאָ֗רֶץ אֲשֶׁ֥ר נָתַ֛תִּי לְאַבְרָהָ֥ם וּלְיִצְחָ֖ק לְךָ֣ אֶתְּנֶ֑נָּה וּֽלְזַרְעֲךָ֥ אַחֲרֶ֖יךָ אֶתֵּ֥ן אֶת־הָאָֽרֶץ׃

וְאֶת הָאָרֶץ אֲשֶׁר נָתַתִּי לְאַבְרָהָם וּלְיִצְחָק — לְךָ אֶתְּנֶנָּה, וּלְזַרְעֲךָ אַחֲרֶיךָ אֶתֵּן אֶת הָאָרֶץ.

וַיַּ֥עַל מֵעָלָ֖יו אֱלֹהִ֑ים בַּמָּק֖וֹם אֲשֶׁר־דִּבֶּ֥ר אִתּֽוֹ׃

וַיַּעַל מֵעָלָיו אֱלֹהִים בַּמָּקוֹם אֲשֶׁר דִּבֶּר אִתּוֹ.

וַיַּצֵּ֨ב יַעֲקֹ֜ב מַצֵּבָ֗ה בַּמָּק֛וֹם אֲשֶׁר־דִּבֶּ֥ר אִתּ֖וֹ מַצֶּ֣בֶת אָ֑בֶן וַיַּסֵּ֤ךְ עָלֶ֙יהָ֙ נֶ֔סֶךְ וַיִּצֹ֥ק עָלֶ֖יהָ שָֽׁמֶן׃

נראה כי יעקב לא הקריב שם קרבן תיכף להגעתו, אלא לאחר ששהה שם מעט — וַיַּצֵּב יַעֲקֹב מַצֵּבָה בַּמָּקוֹם אֲשֶׁר דִּבֶּר אִתּוֹ — מַצֶּבֶת אָבֶן. וַיַּסֵּךְ עָלֶיהָ נֶסֶךְיין, וַיִּצֹק עָלֶיהָ שָׁמֶן,לציון ההתגלות הנוספת.

וַיִּקְרָ֨א יַעֲקֹ֜ב אֶת־שֵׁ֣ם הַמָּק֗וֹם אֲשֶׁר֩ דִּבֶּ֨ר אִתּ֥וֹ שָׁ֛ם אֱלֹהִ֖ים בֵּֽית־אֵֽל׃

וַיִּקְרָא יַעֲקֹב אֶת שֵׁם הַמָּקוֹם אֲשֶׁר דִּבֶּר אִתּוֹ שָׁם אֱלֹהִים — בֵּית אֵל.חזר וקרא למקום כך, לאמת את אשר כבר ידע, כי שם בית אלוקים ושם השכינה תמיד. נפטרה בעת שילדה את בנה השני.מתוך אמונו המלא של יעקב שאיש ממשפחתו לא גנב, הוא הכריז: עִם אֲשֶׁר תִּמְצָא אֶת אֱלֹהֶיךָ לֹא יִחְיֶה, בעטיה של שגגה זו, שיצאה מפיו, נפטרה רחל בדמי ימיה.

וַיִּסְעוּ֙ מִבֵּ֣ית אֵ֔ל וַֽיְהִי־ע֥וֹד כִּבְרַת־הָאָ֖רֶץ לָב֣וֹא אֶפְרָ֑תָה וַתֵּ֥לֶד רָחֵ֖ל וַתְּקַ֥שׁ בְּלִדְתָּֽהּ׃

וַיִּסְעוּ מִבֵּית אֵלדרומה, וַיְהִי עוֹד כִּבְרַת הָאָרֶץ, מידת מרחק מסוימת לָבוֹא אֶפְרָתָה,עד העיר אפרת, וַתֵּלֶד רָחֵל,הגיע זמן לידתה, וַתְּקַשׁ בְּלִדְתָּהּ.הלידה היתה קשה במיוחד.

וַיְהִ֥י בְהַקְשֹׁתָ֖הּ בְּלִדְתָּ֑הּ וַתֹּ֨אמֶר לָ֤הּ הַמְיַלֶּ֙דֶת֙ אַל־תִּ֣ירְאִ֔י כִּֽי־גַם־זֶ֥ה לָ֖ךְ בֵּֽן׃

וַיְהִי בְהַקְשֹׁתָהּ בְּלִדְתָּהּ, וַתֹּאמֶר לָהּ הַמְיַלֶּדֶת: אַל תִּירְאִי, כִּי גַם זֶה לָךְ בֵּן.

וַיְהִ֞י בְּצֵ֤את נַפְשָׁהּ֙ כִּ֣י מֵ֔תָה וַתִּקְרָ֥א שְׁמ֖וֹ בֶּן־אוֹנִ֑י וְאָבִ֖יו קָֽרָא־ל֥וֹ בִנְיָמִֽין׃

וַיְהִי בְּצֵאת נַפְשָׁהּ כִּי מֵתָה,תוך כדי לידה, וַתִּקְרָא שְׁמוֹ בֶּן אוֹנִי,בן ייסורַי וצערי, וְאולם אָבִיולא רצה לכנותו בשם זה. יעקב בחר לפרש את דברי אשתו פירוש חיובי. במקום לפרש את אוֹנִי כסבלי, הוא פירש מלה זו ככוחי, עצמתי. על כן קָרָא לוֹ בִנְיָמִין, הבן החזק.

וַתָּ֖מָת רָחֵ֑ל וַתִּקָּבֵר֙ בְּדֶ֣רֶךְ אֶפְרָ֔תָה הִ֖וא בֵּ֥ית לָֽחֶם׃

וַתָּמָת רָחֵל, וַתִּקָּבֵר בְּדֶרֶךְ אֶפְרָתָה,בדרך המוליכה לאפרת, הִיא בֵּית לָחֶם.אילו רחל ילדה במקום יישוב, אולי אפשר היה לעזור לה. כיוון שנפטרה בדרך, יעקב קבר אותה שם ולא בתוך העיר.

וַיַּצֵּ֧ב יַעֲקֹ֛ב מַצֵּבָ֖ה עַל־קְבֻרָתָ֑הּ הִ֛וא מַצֶּ֥בֶת קְבֻֽרַת־רָחֵ֖ל עַד־הַיּֽוֹם׃

וַיַּצֵּב יַעֲקֹב מַצֵּבָה עַל קְבֻרָתָהּ, הִיא מַצֶּבֶת קְבֻרַת רָחֵל עַד הַיּוֹם.מצבה זו התקיימה לאורך דורות. גם אם השתנו פניה, היא נותרה על עומדה ונזכרה גם בהקשרים אחרים.

וַיִּסַּ֖ע יִשְׂרָאֵ֑ל וַיֵּ֣ט אָֽהֳלֹ֔ה מֵהָ֖לְאָה לְמִגְדַּל־עֵֽדֶר׃

וַיִּסַּע יִשְׂרָאֵל, וַיֵּט אָהֳלֹה, אוהלו מֵהָלְאָה לְמִגְדַּל עֵדֶר,מדרום לבית לחם.

וַיְהִ֗י בִּשְׁכֹּ֤ן יִשְׂרָאֵל֙ בָּאָ֣רֶץ הַהִ֔וא וַיֵּ֣לֶךְ רְאוּבֵ֔ן וַיִּשְׁכַּ֕ב֙ אֶת־בִּלְהָ֖ה֙ פִּילֶ֣גֶשׁ אָבִ֑֔יו וַיִּשְׁמַ֖ע יִשְׂרָאֵֽ֑ל (פ) וַיִּֽהְי֥וּ בְנֵֽי־יַעֲקֹ֖ב שְׁנֵ֥ים עָשָֽׂר׃

וַיְהִי בִּשְׁכֹּן יִשְׂרָאֵל בָּאָרֶץ הַהִיא,בכנען, בדרכו למקום מגורי אביו, וַיֵּלֶךְ רְאוּבֵן, וַיִּשְׁכַּב אֶת בִּלְהָה פִּילֶגֶשׁ אָבִיו.ייתכן שראובן ראה בבלהה, שהיתה כנראה צעירה מאמו, פילגש אביו, ולא אשתו החוקית. וַיִּשְׁמַע יִשְׂרָאֵל.הדבר בוודאי הסב לו כאב ובושה, אך הוא בחר שלא להגיב מיד. רק בסוף ימיו הגיב בקללת ראובן. וַיִּהְיוּ בְנֵי יַעֲקֹב שְׁנֵים עָשָׂר.יעקב לא הרחיק את הבן החוטא, והוא המשיך להיכלל במניין בניו.

בְּנֵ֣י לֵאָ֔ה בְּכ֥וֹר יַעֲקֹ֖ב רְאוּבֵ֑ן וְשִׁמְעוֹן֙ וְלֵוִ֣י וִֽיהוּדָ֔ה וְיִשָּׂשכָ֖ר וּזְבוּלֻֽן׃

בְּנֵי לֵאָה: בְּכוֹר יַעֲקֹב — רְאוּבֵן, אף על פי שבסוף ימיו יעקב יסיר אותו ממעלת בכורתו, וְשִׁמְעוֹן וְלֵוִי וִיהוּדָה וְיִשָּׂשכָר וּזְבוּלֻן.

בְּנֵ֣י רָחֵ֔ל יוֹסֵ֖ף וּבִנְיָמִֽן׃

בְּנֵי רָחֵל: יוֹסֵף וּבִנְיָמִן.

וּבְנֵ֤י בִלְהָה֙ שִׁפְחַ֣ת רָחֵ֔ל דָּ֖ן וְנַפְתָּלִֽי׃

וּבְנֵי בִלְהָה, שִׁפְחַת רָחֵל: דָּן וְנַפְתָּלִי.

וּבְנֵ֥י זִלְפָּ֛ה שִׁפְחַ֥ת לֵאָ֖ה גָּ֣ד וְאָשֵׁ֑ר אֵ֚לֶּה בְּנֵ֣י יַעֲקֹ֔ב אֲשֶׁ֥ר יֻלַּד־ל֖וֹ בְּפַדַּ֥ן אֲרָֽם׃

וּבְנֵי זִלְפָּה, שִׁפְחַת לֵאָה: גָּד וְאָשֵׁר. אֵלֶּה בְּנֵי יַעֲקֹב אֲשֶׁר יֻלַּד לוֹ בְּפַדַּן אֲרָם,להוציא בנימין, שנולד בארץ ישראל.

וַיָּבֹ֤א יַעֲקֹב֙ אֶל־יִצְחָ֣ק אָבִ֔יו מַמְרֵ֖א קִרְיַ֣ת הָֽאַרְבַּ֑ע הִ֣וא חֶבְר֔וֹן אֲשֶׁר־גָּֽר־שָׁ֥ם אַבְרָהָ֖ם וְיִצְחָֽק׃

יעקב המשיך להדרים — וַיָּבֹא יַעֲקֹב אֶל יִצְחָק אָבִיו,אל מַמְרֵא, קִרְיַת הָאַרְבַּע הִיא חֶבְרוֹן, אֲשֶׁר גָּר שָׁם אַבְרָהָם וְיִצְחָק.מעבר לסיפור על שיבתו של יעקב אל בית אביו, לא מסופר כאן דבר על פגישתם או על מאורעות אחרים שאירעו בשנים האחרונות לחיי יצחק.

וַיִּֽהְי֖וּ יְמֵ֣י יִצְחָ֑ק מְאַ֥ת שָׁנָ֖ה וּשְׁמֹנִ֥ים שָׁנָֽה׃

וַיִּהְיוּ יְמֵי יִצְחָק מְאַת שָׁנָה וּשְׁמֹנִים שָׁנָה.

וַיִּגְוַ֨ע יִצְחָ֤ק וַיָּ֙מָת֙ וַיֵּאָ֣סֶף אֶל־עַמָּ֔יו זָקֵ֖ן וּשְׂבַ֣ע יָמִ֑ים וַיִּקְבְּר֣וּ אֹת֔וֹ עֵשָׂ֥ו וְיַעֲקֹ֖ב בָּנָֽיו׃ (פ)

וַיִּגְוַע יִצְחָק וַיָּמָת, וַיֵּאָסֶף אֶל עַמָּיו.הנפטר כביכול שב ומתכנס אל משפחתו ואל נפשות הוריו. זהו ביטוי למוות שלֵו. זָקֵן וּשְׂבַע יָמִים,שכן הגיע לגיל מופלג. וַיִּקְבְּרוּ אֹתוֹ עֵשָׂו וְיַעֲקֹב בָּנָיו.עשו הגיע מארץ שעיר והשתתף עם יעקב בקבורתו במערת המכפלה שבחברון.כאן, מיד לאחר תיאור הסתלקותו של יצחק, ולאחר שמסופר כי אף עשו הגיע לטפל בקבורתו, נמנים צאצאיו של עשו, ומסופרות הקורות אותם.