וַיַּשְׁכֵּ֨ם לָבָ֜ן בַּבֹּ֗קֶר וַיְנַשֵּׁ֧ק לְבָנָ֛יו וְלִבְנוֹתָ֖יו וַיְבָ֣רֶךְ אֶתְהֶ֑ם וַיֵּ֛לֶךְ וַיָּ֥שָׁב לָבָ֖ן לִמְקֹמֽוֹ׃

וַיַּשְׁכֵּם לָבָן בַּבֹּקֶר, וַיְנַשֵּׁק לְבָנָיו וְלִבְנוֹתָיו וַיְבָרֶךְ אֶתְהֶם.הפרֵדה שנמנעה ממנו בחרן, התרחשה עתה בהר הגלעד. וַיֵּלֶךְ וַיָּשָׁב לָבָן לִמְקֹמוֹביחסי שלום.

וְיַעֲקֹ֖ב הָלַ֣ךְ לְדַרְכּ֑וֹ וַיִּפְגְּעוּ־ב֖וֹ מַלְאֲכֵ֥י אֱלֹהִֽים׃

לאחר הפרֵדה הסופית מלבן — וְיַעֲקֹב הָלַךְ לְדַרְכּוֹ.יעקב יצא עם מחנהו מן הגלעד, ולפניו דרך ארוכה עד בית אביו, השוכן בבאר שבע או בחברון. וַיִּפְגְּעוּ, פגשו בוֹ מַלְאֲכֵי אֱלֹהִים.

וַיֹּ֤אמֶר יַעֲקֹב֙ כַּאֲשֶׁ֣ר רָאָ֔ם מַחֲנֵ֥ה אֱלֹהִ֖ים זֶ֑ה וַיִּקְרָ֛א שֵֽׁם־הַמָּק֥וֹם הַה֖וּא מַֽחֲנָֽיִם׃ (פ)

וַיֹּאמֶר יַעֲקֹב כַּאֲשֶׁר רָאָם:כיוון שאין אלו מלאכים בודדים, אלא מחנה מלאכים — מַחֲנֵה אֱלֹהִים זֶה.על כן — וַיִּקְרָאאת שֵׁם הַמָּקוֹם הַהוּא מַחֲנָיִם,על שם מחנהו שלו ומחנה אלוקים. מחניים נשאר שם מקום המצוי מדרום לגלעד בעבר הירדן המזרחי.

וַיִּשְׁלַ֨ח יַעֲקֹ֤ב מַלְאָכִים֙ לְפָנָ֔יו אֶל־עֵשָׂ֖ו אָחִ֑יו אַ֥רְצָה שֵׂעִ֖יר שְׂדֵ֥ה אֱדֽוֹם׃

וַיִּשְׁלַח יַעֲקֹב מַלְאָכִים, שליחים לְפָנָיו אֶל עֵשָׂו אָחִיו אַרְצָה, לארץ שֵׂעִיר, שְׂדֵה, לאזור אֱדוֹם.

וַיְצַ֤ו אֹתָם֙ לֵאמֹ֔ר כֹּ֣ה תֹאמְר֔וּן לַֽאדֹנִ֖י לְעֵשָׂ֑ו כֹּ֤ה אָמַר֙ עַבְדְּךָ֣ יַעֲקֹ֔ב עִם־לָבָ֣ן גַּ֔רְתִּי וָאֵחַ֖ר עַד־עָֽתָּה׃

וַיְצַו אֹתָם לֵאמֹר: כֹּה תֹאמְרוּן לַאדֹנִי לְעֵשָׂו: כֹּה אָמַר עַבְדְּךָ יַעֲקֹב. יעקב רצה שהשליחים יבינו את מורכבות מערכת היחסים עם עשו, ועל כן תיאר בפניהם את עשו כאדוניו ואת עצמו כעבדו : "עִם לָבָן גַּרְתִּי, וָאֵחַר, והתעכבתי עַד עָתָּה.

וַֽיְהִי־לִי֙ שׁ֣וֹר וַחֲמ֔וֹר צֹ֖אן וְעֶ֣בֶד וְשִׁפְחָ֑ה וָֽאֶשְׁלְחָה֙ לְהַגִּ֣יד לַֽאדֹנִ֔י לִמְצֹא־חֵ֖ן בְּעֵינֶֽיךָ׃

וַיְהִי לִי שׁוֹר וַחֲמוֹר, צֹאן וְעֶבֶד וְשִׁפְחָה.התבססתי כלכלית בתקופה שבה לא התראינו, ועל כן אינני זקוק לתמיכתך. אולי אף אוכל להועיל לך, אם תרצה. וָאֶשְׁלְחָה לְהַגִּיד לַאדֹנִי, לִמְצֹא חֵן בְּעֵינֶיךָ",כפי שעושים אחים טובים ומיודדים לקראת פגישתם.

וַיָּשֻׁ֙בוּ֙ הַמַּלְאָכִ֔ים אֶֽל־יַעֲקֹ֖ב לֵאמֹ֑ר בָּ֤אנוּ אֶל־אָחִ֙יךָ֙ אֶל־עֵשָׂ֔ו וְגַם֙ הֹלֵ֣ךְ לִקְרָֽאתְךָ֔ וְאַרְבַּע־מֵא֥וֹת אִ֖ישׁ עִמּֽוֹ׃

וַיָּשֻׁבוּ הַמַּלְאָכִים אֶל יַעֲקֹב,לֵאמֹר: בָּאנוּ אֶל אָחִיךָ אֶל עֵשָׂו, וְגַם הֹלֵךְ לִקְרָאתְךָ, וְאַרְבַּע מֵאוֹת אִישׁ עִמּוֹ.זהו גדוד משמעותי. על כן חשד יעקב שמא אין זה משמר כבוד גרידא. עשו לא הגיב במישרין לדבריהם של שליחי יעקב. הם רק ראו אותו פונה לכיוון יעקב.

וַיִּירָ֧א יַעֲקֹ֛ב מְאֹ֖ד וַיֵּ֣צֶר ל֑וֹ וַיַּ֜חַץ אֶת־הָעָ֣ם אֲשֶׁר־אִתּ֗וֹ וְאֶת־הַצֹּ֧אן וְאֶת־הַבָּקָ֛ר וְהַגְּמַלִּ֖ים לִשְׁנֵ֥י מַחֲנֽוֹת׃

וַיִּירָא יַעֲקֹב מְאֹדנוכח יחסי הכוחות המוטים ונוכח האיום בשפיכות דמים, וַיֵּצֶר לוֹ,ציער אותו שזהו המצב, שהרי אין בלבו על עשו. כיוון שכך, הוא התגונן: וַיַּחַץ אֶת הָעָם אֲשֶׁר אִתּוֹ, העבדים והשפחות, הידידים ושאר אנשים שנספחו אליו בראותם שהצליח בחרן, וְאֶת הַצֹּאן וְאֶת הַבָּקָר וְהַגְּמַלִּים — לִשְׁנֵי מַחֲנוֹת.

וַיֹּ֕אמֶר אִם־יָב֥וֹא עֵשָׂ֛ו אֶל־הַמַּחֲנֶ֥ה הָאַחַ֖ת וְהִכָּ֑הוּ וְהָיָ֛ה הַמַּחֲנֶ֥ה הַנִּשְׁאָ֖ר לִפְלֵיטָֽה׃

וַיֹּאמֶרלאנשים שסביבו, או: בלבו : אִם יָבוֹא עֵשָׂולהילחם אֶל הַמַּחֲנֶה הָאַחַת וְהִכָּהוּ— אולי לא נצליח להתגונן מפניו — לפחות וְהָיָה הַמַּחֲנֶה הַנִּשְׁאָר לִפְלֵיטָה.

וַיֹּאמֶר֮ יַעֲקֹב֒ אֱלֹהֵי֙ אָבִ֣י אַבְרָהָ֔ם וֵאלֹהֵ֖י אָבִ֣י יִצְחָ֑ק יְהוָ֞ה הָאֹמֵ֣ר אֵלַ֗י שׁ֧וּב לְאַרְצְךָ֛ וּלְמוֹלַדְתְּךָ֖ וְאֵיטִ֥יבָה עִמָּֽךְ׃

וכאן פנה יעקב בתפילה: וַיֹּאמֶר יַעֲקֹב: אֱלֹהֵי אָבִי אַבְרָהָם וֵאלֹהֵי אָבִי יִצְחָק, ה', הָאֹמֵר אֵלַי: "שׁוּב לְאַרְצְךָ וּלְמוֹלַדְתְּךָ וְאֵיטִיבָה עִמָּךְ".אני פונה אליך משום שאתה הוא שאמרת לי לחזור הביתה. אף על פי שיעקב היה מאוים עתה, הוא פתח את תפילתו בהודיה:

קָטֹ֜נְתִּי מִכֹּ֤ל הַחֲסָדִים֙ וּמִכָּל־הָ֣אֱמֶ֔ת אֲשֶׁ֥ר עָשִׂ֖יתָ אֶת־עַבְדֶּ֑ךָ כִּ֣י בְמַקְלִ֗י עָבַ֙רְתִּי֙ אֶת־הַיַּרְדֵּ֣ן הַזֶּ֔ה וְעַתָּ֥ה הָיִ֖יתִי לִשְׁנֵ֥י מַחֲנֽוֹת׃

קָטֹנְתִּי מִכֹּל הַחֲסָדִים וּמִכָּל הָאֱמֶת אֲשֶׁר עָשִׂיתָ אֶת עַבְדֶּךָ, כִּי בְמַקְלִי עָבַרְתִּי אֶת הַיַּרְדֵּן הַזֶּה.כשעברתי את הירדן בבריחתי מכנען, הייתי אדם בודד שרק מקלו ברשותו, וְעַתָּהאני עומד בראש שבט ובו אנשים ורכוש, עד כדי כך ש הָיִיתִי לִשְׁנֵי מַחֲנוֹת.על כך אני מודה לך.

הַצִּילֵ֥נִי נָ֛א מִיַּ֥ד אָחִ֖י מִיַּ֣ד עֵשָׂ֑ו כִּֽי־יָרֵ֤א אָנֹכִי֙ אֹת֔וֹ פֶּן־יָב֣וֹא וְהִכַּ֔נִי אֵ֖ם עַל־בָּנִֽים׃

אך עם זאת הַצִּילֵנִי נָא מִיַּד אָחִי מִיַּד עֵשָׂו, כִּי יָרֵא אָנֹכִי אֹתוֹ, פֶּן יָבוֹא וְהִכַּנִי אֵם עַל בָּנִים.הוא עלול להרוג את כל אשר לי.

וְאַתָּ֣ה אָמַ֔רְתָּ הֵיטֵ֥ב אֵיטִ֖יב עִמָּ֑ךְ וְשַׂמְתִּ֤י אֶֽת־זַרְעֲךָ֙ כְּח֣וֹל הַיָּ֔ם אֲשֶׁ֥ר לֹא־יִסָּפֵ֖ר מֵרֹֽב׃

וְאַתָּה אָמַרְתָּבמחזה הסולם שראיתי בבית אל : "הֵיטֵב אֵיטִיב עִמָּךְ, וְשַׂמְתִּי אֶת זַרְעֲךָ כְּחוֹל הַיָּם אֲשֶׁר לֹא יִסָּפֵר מֵרֹב".הבטחת שתגן עלי, ועתה אני זקוק להגנתך.

וַיָּ֥לֶן שָׁ֖ם בַּלַּ֣יְלָה הַה֑וּא וַיִּקַּ֞ח מִן־הַבָּ֧א בְיָד֛וֹ מִנְחָ֖ה לְעֵשָׂ֥ו אָחִֽיו׃

וַיָּלֶן שָׁם בַּלַּיְלָה הַהוּא. וַיִּקַּח מִן הַבָּא בְיָדוֹ מִנְחָה, מתנה לְעֵשָׂו אָחִיו:

עִזִּ֣ים מָאתַ֔יִם וּתְיָשִׁ֖ים עֶשְׂרִ֑ים רְחֵלִ֥ים מָאתַ֖יִם וְאֵילִ֥ים עֶשְׂרִֽים׃

עִזִּים מָאתַיִם וּתְיָשִׁים עֶשְׂרִים, רְחֵלִים מָאתַיִם וְאֵילִים עֶשְׂרִים,

גְּמַלִּ֧ים מֵינִיק֛וֹת וּבְנֵיהֶ֖ם שְׁלֹשִׁ֑ים פָּר֤וֹת אַרְבָּעִים֙ וּפָרִ֣ים עֲשָׂרָ֔ה אֲתֹנֹ֣ת עֶשְׂרִ֔ים וַעְיָרִ֖ם עֲשָׂרָֽה׃

גְּמַלִּים מֵינִיקוֹת וּבְנֵיהֶם — שְׁלֹשִׁים, פָּרוֹת אַרְבָּעִים וּפָרִים עֲשָׂרָה, אֲתֹנֹת עֶשְׂרִים וַעְיָרִם עֲשָׂרָה.מכל סוג שלח יעקב זכרים ונקבות, כדי שתשרה ברכה במתנתו. היחסים הכמותיים בין הזכרים והנקבות נעוצים בכך שזהו עדר המיועד לרבייה. גודלו המרשים של עדר המנחה מעיד על ממדיו העצומים של מקנה יעקב.

וַיִּתֵּן֙ בְּיַד־עֲבָדָ֔יו עֵ֥דֶר עֵ֖דֶר לְבַדּ֑וֹ וַ֤יֹּאמֶר אֶל־עֲבָדָיו֙ עִבְר֣וּ לְפָנַ֔י וְרֶ֣וַח תָּשִׂ֔ימוּ בֵּ֥ין עֵ֖דֶר וּבֵ֥ין עֵֽדֶר׃

וַיִּתֵּן בְּיַד עֲבָדָיו עֵדֶר עֵדֶר לְבַדּוֹ.כל אחד מהעדרים ניתן בידי רועה אחר. וַיֹּאמֶר אֶל עֲבָדָיו: עִבְרוּ לְפָנַי,הקדימו את פגישתי עם עשו, וְרֶוַח תָּשִׂימוּ בֵּין עֵדֶר וּבֵין עֵדֶר.פיזור המנחה נועד להשביע את עינו של עשו ולהגדיל את הרושם.

וַיְצַ֥ו אֶת־הָרִאשׁ֖וֹן לֵאמֹ֑ר כִּ֣י יִֽפְגָּשְׁךָ֞ עֵשָׂ֣ו אָחִ֗י וִשְׁאֵֽלְךָ֙ לֵאמֹ֔ר לְמִי־אַ֙תָּה֙ וְאָ֣נָה תֵלֵ֔ךְ וּלְמִ֖י אֵ֥לֶּה לְפָנֶֽיךָ׃

וַיְצַו אֶתרועה הצאן של המחנה הָרִאשׁוֹן לֵאמֹר: כִּי יִפְגָשְׁךָ עֵשָׂו אָחִי, וּשְׁאֵלְךָ לֵאמֹר: "לְמִי אַתָּהשייך, וְאָנָה, ולאן תֵלֵךְ, וּלְמִישייכות הבהמות ה אֵלֶּה לְפָנֶיךָ?"

וְאָֽמַרְתָּ֙ לְעַבְדְּךָ֣ לְיַעֲקֹ֔ב מִנְחָ֥ה הִוא֙ שְׁלוּחָ֔ה לַֽאדֹנִ֖י לְעֵשָׂ֑ו וְהִנֵּ֥ה גַם־ה֖וּא אַחֲרֵֽינוּ׃

וְאָמַרְתָּ: "אני שייך לְעַבְדְּךָ לְיַעֲקֹב, והבהמות האלה מִנְחָה הִיא שְׁלוּחָה לַאדֹנִי לְעֵשָׂו, וְהִנֵּה גַם הוּא, יעקב אַחֲרֵינוּ,והוא מקדים למפגש את מתנותיו".

וַיְצַ֞ו גַּ֣ם אֶת־הַשֵּׁנִ֗י גַּ֚ם אֶת־הַשְּׁלִישִׁ֔י גַּ֚ם אֶת־כָּל־הַהֹ֣לְכִ֔ים אַחֲרֵ֥י הָעֲדָרִ֖ים לֵאמֹ֑ר כַּדָּבָ֤ר הַזֶּה֙ תְּדַבְּר֣וּן אֶל־עֵשָׂ֔ו בְּמֹצַאֲכֶ֖ם אֹתֽוֹ׃

וַיְצַו גַּם אֶת הַשֵּׁנִי, גַּם אֶת הַשְּׁלִישִׁי, גַּם אֶת כָּל הַהֹלְכִים אַחֲרֵי הָעֲדָרִים, לֵאמֹר: כַּדָּבָר הַזֶּה— שאתם עובדיו של יעקב, וכל זה הוא שלח כמנחה לאדונו עשו — תְּדַבְּרוּן אֶל עֵשָׂו בְּמֹצַאֲכֶם אֹתוֹ.

וַאֲמַרְתֶּ֕ם גַּ֗ם הִנֵּ֛ה עַבְדְּךָ֥ יַעֲקֹ֖ב אַחֲרֵ֑ינוּ כִּֽי־אָמַ֞ר אֲכַפְּרָ֣ה פָנָ֗יו בַּמִּנְחָה֙ הַהֹלֶ֣כֶת לְפָנָ֔י וְאַחֲרֵי־כֵן֙ אֶרְאֶ֣ה פָנָ֔יו אוּלַ֖י יִשָּׂ֥א פָנָֽי׃

וַאֲמַרְתֶּם: "גַּם הִנֵּה עַבְדְּךָ יַעֲקֹביגיע לפגישה אַחֲרֵינוּ.הוא אינו בורח, ואינך צריך לרדוף אחריו". כִּי אָמַר, יעקב חשב : אֲכַפְּרָה פָנָיו, אֲרַצֶּה את עשו בַּמִּנְחָה הַהֹלֶכֶת לְפָנָי. וְאַחֲרֵי כֵן, אחרי שתגיע אליו המנחה, אֶרְאֶה פָנָיו, אוּלַי יִשָּׂא פָנָי,יסלח לי על מה שעשיתי לו.

וַתַּעֲבֹ֥ר הַמִּנְחָ֖ה עַל־פָּנָ֑יו וְה֛וּא לָ֥ן בַּלַּֽיְלָה־הַה֖וּא בַּֽמַּחֲנֶֽה׃

וַתַּעֲבֹר הַמִּנְחָה עַל פָּנָיו.העדרים עברו לפני יעקב, תחת פיקוחו. וְהוּא לָן בַּלַּיְלָה הַהוּא בַּמַּחֲנֶה.

וַיָּ֣קָם ׀ בַּלַּ֣יְלָה ה֗וּא וַיִּקַּ֞ח אֶת־שְׁתֵּ֤י נָשָׁיו֙ וְאֶת־שְׁתֵּ֣י שִׁפְחֹתָ֔יו וְאֶת־אַחַ֥ד עָשָׂ֖ר יְלָדָ֑יו וַֽיַּעֲבֹ֔ר אֵ֖ת מַעֲבַ֥ר יַבֹּֽק׃

וַיָּקָם בַּלַּיְלָה הוּא,לאחר ששילח את עדרי המנחה, עשה יעקב מעשה בעצמו: וַיִּקַּח אֶת שְׁתֵּי נָשָׁיו וְאֶת שְׁתֵּי שִׁפְחֹתָיו וְאֶת אַחַד עָשָׂר יְלָדָיו, וַיַּעֲבֹר אֵת מַעֲבַר יַבֹּק.מקומו המדויק של המעבר אינו ידוע, אבל עדיין קיים נחל בשם זה במרכז עבר הירדן. נחל זה אינו עמוק ואפשר לחצותו.

וַיִּקָּחֵ֔ם וַיַּֽעֲבִרֵ֖ם אֶת־הַנָּ֑חַל וַֽיַּעֲבֵ֖ר אֶת־אֲשֶׁר־לוֹ׃

וַיִּקָּחֵם וַיַּעֲבִרֵם אֶת הַנָּחַל, וַיַּעֲבֵר אֶת אֲשֶׁר לוֹ,כדי להיפגש עם עשו מדרום לנחל יבוק. מן הסתם, לא יכול היה להעביר את נשיו, ילדיו בני הגילים השונים וחפציו בבת אחת, ועל כן הצטרך לעבור את הנחל כמה פעמים.

וַיִּוָּתֵ֥ר יַעֲקֹ֖ב לְבַדּ֑וֹ וַיֵּאָבֵ֥ק אִישׁ֙ עִמּ֔וֹ עַ֖ד עֲל֥וֹת הַשָּֽׁחַר׃

לבסוף, לאחר שהמחנה כולו עבר — וַיִּוָּתֵר יַעֲקֹב לְבַדּוֹעל שפת הנחל, וַיֵּאָבֵק אִישׁעלום ומסתורי עִמּוֹ עַד עֲלוֹת הַשָּׁחַר.

וַיַּ֗רְא כִּ֣י לֹ֤א יָכֹל֙ ל֔וֹ וַיִּגַּ֖ע בְּכַף־יְרֵכ֑וֹ וַתֵּ֙קַע֙ כַּף־יֶ֣רֶךְ יַעֲקֹ֔ב בְּהֵֽאָבְק֖וֹ עִמּֽוֹ׃

וַיַּרְאהאיש כִּי לֹא יָכֹל לוֹ,שלא הצליח להפיל את יעקב, וַיִּגַּע, הכה אותו ופגע בְּכַף יְרֵכוֹ,בחלקה העליון של הרגל, וַתֵּקַענקעה ממקומה כַּף יֶרֶךְ יַעֲקֹב בְּהֵאָבְקוֹ עִמּוֹ.למרות הכאב הקשה שנגרם לו, יעקב עדיין עמד על עמדו, ולא הובס.

וַיֹּ֣אמֶר שַׁלְּחֵ֔נִי כִּ֥י עָלָ֖ה הַשָּׁ֑חַר וַיֹּ֙אמֶר֙ לֹ֣א אֲשַֽׁלֵּחֲךָ֔ כִּ֖י אִם־בֵּרַכְתָּֽנִי׃

השניים היו לפותים זה בזה — וַיֹּאמֶרהאחר : שַׁלְּחֵנִי,שחרר אותי, כִּי עָלָה הַשָּׁחַר.אינני יכול להישאר כאן עוד, שכן אני יצור לילי. כאן מתברר שאין הוא אדם המתנפל על יעקב, אלא הוויה שאינה אנושית.וַיֹּאמֶריעקב : לֹא אֲשַׁלֵּחֲךָ, כִּי אִם בֵּרַכְתָּנִי.אם אתה מעוניין להשתחרר ממני, עליך לברך אותי. יעקב לא דרש כניעה ולא התנצלות, אלא קבלת מרות. הברכה תבטא שהזר משלים עם יעקב, ואף מסכים לעשות דבר למענו.

וַיֹּ֥אמֶר אֵלָ֖יו מַה־שְּׁמֶ֑ךָ וַיֹּ֖אמֶר יַעֲקֹֽב׃

וַיֹּאמֶר אֵלָיוהאחר, המלאך : מַה שְּׁמֶךָ? וַיֹּאמֶר: יַעֲקֹב.אילו היתה זו שיחה אנושית רגילה, היה סביר שיעקב ישאל את האיש: אם אינך יודע מי אני — לשם מה התנפלת עלי? כאן מדובר באירוע טקסי — האיש שאל את יעקב לשמו, כיוון שרצה להתייחס לכך בברכתו.

וַיֹּ֗אמֶר לֹ֤א יַעֲקֹב֙ יֵאָמֵ֥ר עוֹד֙ שִׁמְךָ֔ כִּ֖י אִם־יִשְׂרָאֵ֑ל כִּֽי־שָׂרִ֧יתָ עִם־אֱלֹהִ֛ים וְעִם־אֲנָשִׁ֖ים וַתּוּכָֽל׃

וַיֹּאמֶרהמלאך: לֹא יַעֲקֹב יֵאָמֵר עוֹד שִׁמְךָ, כִּי אִם יִשְׂרָאֵל, כִּי שָׂרִיתָ, נאבקת עִם אֱלֹהִים, עם מלאך, עם כוח עליון וְעִם אֲנָשִׁים וַתּוּכָל.

וַיִּשְׁאַ֣ל יַעֲקֹ֗ב וַיֹּ֙אמֶר֙ הַגִּֽידָה־נָּ֣א שְׁמֶ֔ךָ וַיֹּ֕אמֶר לָ֥מָּה זֶּ֖ה תִּשְׁאַ֣ל לִשְׁמִ֑י וַיְבָ֥רֶךְ אֹת֖וֹ שָֽׁם׃

וַיִּשְׁאַל יַעֲקֹבאת האיש וַיֹּאמֶר: הַגִּידָה נָּא שְׁמֶךָ.ייתכן ששאלַת שמו, כלומר מהותו או הגדרתו, לא נבעה מסקרנות גרידא, אלא מהצורך לברר עם עצמו את פשר המאבק, שהרי יעקב לא ידע אם הוא בן דמותו של עשו — "שרו של עשו", האם הופיע רק לשם ניסיון, או שהיה בו איום ממשי מצד האופל.וַיֹּאמֶר: לָמָּה זֶּה תִּשְׁאַל לִשְׁמִי?ידיעת שמי אינה נחוצה לך.וַיְבָרֶךְהמלאך אֹתוֹ שָׁם.

וַיִּקְרָ֧א יַעֲקֹ֛ב שֵׁ֥ם הַמָּק֖וֹם פְּנִיאֵ֑ל כִּֽי־רָאִ֤יתִי אֱלֹהִים֙ פָּנִ֣ים אֶל־פָּנִ֔ים וַתִּנָּצֵ֖ל נַפְשִֽׁי׃

וַיִּקְרָא יַעֲקֹב שֵׁם הַמָּקוֹם פְּנִיאֵל,כִּי רָאִיתִי אֱלֹהִים, מלאך פָּנִים אֶל פָּנִים.היו מי שראו מלאך וחששו שהם עומדים למות. יעקב לא רק ראה מלאך, הוא ידע בוודאות כי פגש בו פנים אל פנים, ובכל זאת — וַתִּנָּצֵל נַפְשִׁי.

וַיִּֽזְרַֽח־ל֣וֹ הַשֶּׁ֔מֶשׁ כַּאֲשֶׁ֥ר עָבַ֖ר אֶת־פְּנוּאֵ֑ל וְה֥וּא צֹלֵ֖עַ עַל־יְרֵכֽוֹ׃

המלאך נפרד מיעקב עם עלות השחר, ובינתיים — וַיִּזְרַח לוֹ הַשֶּׁמֶשׁ כַּאֲשֶׁר עָבַר אֶת פְּנוּאֵל.יעקב היה בוודאי נרגש ומזועזע הן מעצם הפגישה במלאך, הן מפציעתו — וְהוּא צֹלֵעַ עַל יְרֵכוֹ.

עַל־כֵּ֡ן לֹֽא־יֹאכְל֨וּ בְנֵֽי־יִשְׂרָאֵ֜ל אֶת־גִּ֣יד הַנָּשֶׁ֗ה אֲשֶׁר֙ עַל־כַּ֣ף הַיָּרֵ֔ךְ עַ֖ד הַיּ֣וֹם הַזֶּ֑ה כִּ֤י נָגַע֙ בְּכַף־יֶ֣רֶךְ יַעֲקֹ֔ב בְּגִ֖יד הַנָּשֶֽׁה׃

וכאן הערה הלכתית: עַל כֵּן לֹא יֹאכְלוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת גִּיד הַנָּשֶׁה,העצב או הגיד הגדול הנמשך מחלקה העליון של הירך ועד העקב, אֲשֶׁר עַל כַּף, שקע הַיָּרֵךְ, עַד הַיּוֹם הַזֶּה. כִּי נָגַע בְּכַף יֶרֶךְ יַעֲקֹב, בְּגִיד הַנָּשֶׁה,אזור פגיע בגוף. בעקבות נקעו של יעקב נאסרה אכילת גיד זה בבעלי החיים על זרעו לדורותיו.