וַתֵּ֣רֶא רָחֵ֗ל כִּ֣י לֹ֤א יָֽלְדָה֙ לְיַעֲקֹ֔ב וַתְּקַנֵּ֥א רָחֵ֖ל בַּאֲחֹתָ֑הּ וַתֹּ֤אמֶר אֶֽל־יַעֲקֹב֙ הָֽבָה־לִּ֣י בָנִ֔ים וְאִם־אַ֖יִן מֵתָ֥ה אָנֹֽכִי׃

בניגוד לפוריותה המרשימה של לאה — וַתֵּרֶא רָחֵל כִּי לֹא יָלְדָה לְיַעֲקֹב, וַתְּקַנֵּא רָחֵל בַּאֲחֹתָהּ, וַתֹּאמֶר אֶל יַעֲקֹב: הָבָה, תן לִּי בָנִים, וְאִם אַיִן, אם לא יהיו לי בנים — מֵתָה אָנֹכִי. לא יהיו לי חיים.

וַיִּֽחַר־אַ֥ף יַעֲקֹ֖ב בְּרָחֵ֑ל וַיֹּ֗אמֶר הֲתַ֤חַת אֱלֹהִים֙ אָנֹ֔כִי אֲשֶׁר־מָנַ֥ע מִמֵּ֖ךְ פְּרִי־בָֽטֶן׃

וַיִּחַר אַף יַעֲקֹב בְּרָחֵל.יעקב לא כעס עליה בגלל רצונה בבנים. בוודאי לא מנע מאשתו האהובה את חברתו. נראה כי סגנונה התובעני והמתפנק וההנחה שהניחה כאילו יעקב מסוגל לפעול למען פוריותה גם בדרכים שאינן טבעיות, הם שעוררו את חמתו. וַיֹּאמֶר: הֲתַחַת אֱלֹהִים אָנֹכִי, אֲשֶׁר מָנַע מִמֵּךְ פְּרִי בָטֶן?לא אלי את צריכה לפנות, שהרי אותי חנן ה' בילדים, ואם הוא מונע אותם ממך — זהו עניין שבינו לבינך.

וַתֹּ֕אמֶר הִנֵּ֛ה אֲמָתִ֥י בִלְהָ֖ה בֹּ֣א אֵלֶ֑יהָ וְתֵלֵד֙ עַל־בִּרְכַּ֔י וְאִבָּנֶ֥ה גַם־אָנֹכִ֖י מִמֶּֽנָּה׃

וַתֹּאמֶר:הִנֵּה אֲמָתִי בִלְהָה — בֹּא אֵלֶיהָ, וְתֵלֵד עַל בִּרְכַּי, וְאִבָּנֶה גַם אָנֹכִי מִמֶּנָּה.

וַתִּתֶּן־ל֛וֹ אֶת־בִּלְהָ֥ה שִׁפְחָתָ֖הּ לְאִשָּׁ֑ה וַיָּבֹ֥א אֵלֶ֖יהָ יַעֲקֹֽב׃

וַתִּתֶּן לוֹ אֶת בִּלְהָה שִׁפְחָתָהּ לְאִשָּׁהחוקית. בלהה, שהיתה שפחה, השתחררה כדי להפוך לאשת יעקב, ולכך יהיו השלכות על מעמדם של בניה. וַיָּבֹא אֵלֶיהָ יַעֲקֹב.

וַתַּ֣הַר בִּלְהָ֔ה וַתֵּ֥לֶד לְיַעֲקֹ֖ב בֵּֽן׃

וַתַּהַר בִּלְהָה, וַתֵּלֶד לְיַעֲקֹב בֵּן.

וַתֹּ֤אמֶר רָחֵל֙ דָּנַ֣נִּי אֱלֹהִ֔ים וְגַם֙ שָׁמַ֣ע בְּקֹלִ֔י וַיִּתֶּן־לִ֖י בֵּ֑ן עַל־כֵּ֛ן קָרְאָ֥ה שְׁמ֖וֹ דָּֽן׃

וַתֹּאמֶר רָחֵל, שנהגה מנהג אמהוּת בתינוק הזה, ועל כן היא שהעניקה לו את שמו : דָּנַנִּי אֱלֹהִיםאם אני ראויה לילדים, וְגַם שָׁמַע בְּקֹלִי, וַיִּתֶּן לִי בֵּן. עַל כֵּן קָרְאָה שְׁמוֹ דָּן.

וַתַּ֣הַר ע֔וֹד וַתֵּ֕לֶד בִּלְהָ֖ה שִׁפְחַ֣ת רָחֵ֑ל בֵּ֥ן שֵׁנִ֖י לְיַעֲקֹֽב׃

וַתַּהַר עוֹד וַתֵּלֶד בִּלְהָה שִׁפְחַת רָחֵל בֵּן שֵׁנִי לְיַעֲקֹב.

וַתֹּ֣אמֶר רָחֵ֗ל נַפְתּוּלֵ֨י אֱלֹהִ֧ים ׀ נִפְתַּ֛לְתִּי עִם־אֲחֹתִ֖י גַּם־יָכֹ֑לְתִּי וַתִּקְרָ֥א שְׁמ֖וֹ נַפְתָּלִֽי׃

וַתֹּאמֶר רָחֵל: נַפְתּוּלֵי אֱלֹהִים נִפְתַּלְתִּי עִם אֲחֹתִי,נאבקתי אִתה בריב קמאי ועצום על פרי הבטן. גַּם יָכֹלְתִּי,שהרי נולד לי בן נוסף. וַתִּקְרָא שְׁמוֹ נַפְתָּלִי.אף על פי שבנים אלו לא היו בניה הביולוגיים, רחל התייחסה אליהם כאילו היו בניה שלה.

וַתֵּ֣רֶא לֵאָ֔ה כִּ֥י עָמְדָ֖ה מִלֶּ֑דֶת וַתִּקַּח֙ אֶת־זִלְפָּ֣ה שִׁפְחָתָ֔הּ וַתִּתֵּ֥ן אֹתָ֛הּ לְיַעֲקֹ֖ב לְאִשָּֽׁה׃

וַתֵּרֶא לֵאָה כִּי עָמְדָה מִלֶּדֶת,לאחר לידת יהודה, וַתִּקַּח אֶת זִלְפָּה שִׁפְחָתָהּ, וַתִּתֵּן אֹתָהּ לְיַעֲקֹב לְאִשָּׁה.

וַתֵּ֗לֶד זִלְפָּ֛ה שִׁפְחַ֥ת לֵאָ֖ה לְיַעֲקֹ֥ב בֵּֽן׃

וַתֵּלֶד זִלְפָּה שִׁפְחַת לֵאָה לְיַעֲקֹב בֵּן.

וַתֹּ֥אמֶר לֵאָ֖ה בגד [בָּ֣א] [גָ֑ד] וַתִּקְרָ֥א אֶת־שְׁמ֖וֹ גָּֽד׃

וַתֹּאמֶר לֵאָה: בָּא גָד,מזל, וַתִּקְרָא אֶת שְׁמוֹ גָּד.

וַתֵּ֗לֶד זִלְפָּה֙ שִׁפְחַ֣ת לֵאָ֔ה בֵּ֥ן שֵׁנִ֖י לְיַעֲקֹֽב׃

וַתֵּלֶד זִלְפָּה שִׁפְחַת לֵאָה בֵּן שֵׁנִי לְיַעֲקֹב.

וַתֹּ֣אמֶר לֵאָ֔ה בְּאָשְׁרִ֕י כִּ֥י אִשְּׁר֖וּנִי בָּנ֑וֹת וַתִּקְרָ֥א אֶת־שְׁמ֖וֹ אָשֵֽׁר׃

וַתֹּאמֶר לֵאָה: בְּאָשְׁרִי, אני מאושרת כִּי אִשְּׁרוּנִי בָּנוֹת.הנשים מעודדות ומחזקות אותי. וַתִּקְרָא אֶת שְׁמוֹ אָשֵׁר.

וַיֵּ֨לֶךְ רְאוּבֵ֜ן בִּימֵ֣י קְצִיר־חִטִּ֗ים וַיִּמְצָ֤א דֽוּדָאִים֙ בַּשָּׂדֶ֔ה וַיָּבֵ֣א אֹתָ֔ם אֶל־לֵאָ֖ה אִמּ֑וֹ וַתֹּ֤אמֶר רָחֵל֙ אֶל־לֵאָ֔ה תְּנִי־נָ֣א לִ֔י מִדּוּדָאֵ֖י בְּנֵֽךְ׃

וַיֵּלֶךְ רְאוּבֵן בִּימֵי קְצִיר חִטִּים, וַיִּמְצָא דוּדָאִים בַּשָּׂדֶה.נראה כי ראובן היה אז כבן ארבע או קצת יותר גדול. וַיָּבֵא אֹתָם אֶל לֵאָה אִמּוֹכמתנה. בתור בנה הבכור, וכפי שיכול להשתקף גם מהשם שנתנה לו, היה ראובן קרוב במיוחד לאמו. כיוון שהדבר לא הוסתר — וַתֹּאמֶר רָחֵל אֶל לֵאָה: תְּנִי נָא לִי מִדּוּדָאֵי בְּנֵךְ.היו שראו בצמח הדודאים סגולה לפריון, אך נראה שרחל רצתה בפֵּרות הללו מאותה סיבה שראובן רצה בהם — בשל יופיים והריח שהם מפיצים.

וַתֹּ֣אמֶר לָ֗הּ הַמְעַט֙ קַחְתֵּ֣ךְ אֶת־אִישִׁ֔י וְלָקַ֕חַת גַּ֥ם אֶת־דּוּדָאֵ֖י בְּנִ֑י וַתֹּ֣אמֶר רָחֵ֗ל לָכֵן֙ יִשְׁכַּ֤ב עִמָּךְ֙ הַלַּ֔יְלָה תַּ֖חַת דּוּדָאֵ֥י בְנֵֽךְ׃

וַתֹּאמֶר לָהּלאה : הַמְעַט קַחְתֵּךְ, לא די לך שלקחת אֶת אִישִׁי,שהרי לבו של יעקב וזמנו נלקח על ידי רחל, וְלָקַחַת, ואת רוצה לקחת גַּם אֶת דּוּדָאֵי בְּנִי?!לפי ההסדר שכנראה היה בין הנשים, הלילה היה התור של רחל. וַתֹּאמֶר רָחֵל: לָכֵן יִשְׁכַּב עִמָּךְ הַלַּיְלָה תַּחַת דּוּדָאֵי בְנֵךְ.אוותר על יעקב הלילה תמורת הדודאים. ואכן כך הוסכם ביניהן.

וַיָּבֹ֨א יַעֲקֹ֣ב מִן־הַשָּׂדֶה֮ בָּעֶרֶב֒ וַתֵּצֵ֨א לֵאָ֜ה לִקְרָאת֗וֹ וַתֹּ֙אמֶר֙ אֵלַ֣י תָּב֔וֹא כִּ֚י שָׂכֹ֣ר שְׂכַרְתִּ֔יךָ בְּדוּדָאֵ֖י בְּנִ֑י וַיִּשְׁכַּ֥ב עִמָּ֖הּ בַּלַּ֥יְלָה הֽוּא׃

וַיָּבֹא יַעֲקֹב מִן הַשָּׂדֶה בָּעֶרֶבלביתו, וַתֵּצֵא לֵאָה לִקְרָאתוֹ,קודם שפנה לאוהלה של רחל. וַתֹּאמֶר: אֵלַי תָּבוֹא, כִּי שָׂכֹר שְׂכַרְתִּיךָמאחותי בְּדוּדָאֵי בְּנִי. וַיִּשְׁכַּב עִמָּהּ בַּלַּיְלָה הוּא.יעקב קיבל את ההסכם שבין נשותיו.

וַיִּשְׁמַ֥ע אֱלֹהִ֖ים אֶל־לֵאָ֑ה וַתַּ֛הַר וַתֵּ֥לֶד לְיַעֲקֹ֖ב בֵּ֥ן חֲמִישִֽׁי׃

וַיִּשְׁמַע אֱלֹהִים אֶל לֵאָה.ולאחר שפסקה מלדת, שוב — וַתַּהַר וַתֵּלֶד לְיַעֲקֹב בֵּן חֲמִישִׁי.

וַתֹּ֣אמֶר לֵאָ֗ה נָתַ֤ן אֱלֹהִים֙ שְׂכָרִ֔י אֲשֶׁר־נָתַ֥תִּי שִׁפְחָתִ֖י לְאִישִׁ֑י וַתִּקְרָ֥א שְׁמ֖וֹ יִשָּׂשכָֽר׃

וַתֹּאמֶר לֵאָה: נָתַן אֱלֹהִים שְׂכָרִי, אֲשֶׁר נָתַתִּי שִׁפְחָתִי לְאִישִׁי. וַתִּקְרָא שְׁמוֹ יִשָּׂשכָר.ייתכן שנרמזת כאן גם שכירתו של יעקב, אך במפורש היא מדגישה את השכר משמים שקיבלה על נתינת זלפה ליעקב.

וַתַּ֤הַר עוֹד֙ לֵאָ֔ה וַתֵּ֥לֶד בֵּן־שִׁשִּׁ֖י לְּיַעֲקֹֽב׃

וַתַּהַר עוֹד לֵאָה, וַתֵּלֶד בֵּן שִׁשִּׁי לְיַעֲקֹב.

וַתֹּ֣אמֶר לֵאָ֗ה זְבָדַ֨נִי אֱלֹהִ֥ים ׀ אֹתִי֮ זֵ֣בֶד טוֹב֒ הַפַּ֙עַם֙ יִזְבְּלֵ֣נִי אִישִׁ֔י כִּֽי־יָלַ֥דְתִּי ל֖וֹ שִׁשָּׁ֣ה בָנִ֑ים וַתִּקְרָ֥א אֶת־שְׁמ֖וֹ זְבֻלֽוּן׃

וַתֹּאמֶר לֵאָה: זְבָדַנִי אֱלֹהִים אֹתִי זֵבֶד טוֹב,ה' נתן לי מתנה טובה — הַפַּעַם יִזְבְּלֵנִי, ישכין את מעונו אצלי אִישִׁי, כִּי יָלַדְתִּי לוֹ שִׁשָּׁה בָנִים.בין אם ראתה בחזונה כי עתידים לצאת מיעקב שנים עשר בנים, ובין אם לא — הרי זה מספר גדול. וַתִּקְרָא אֶת שְׁמוֹ זְבֻלוּן.

וְאַחַ֖ר יָ֣לְדָה בַּ֑ת וַתִּקְרָ֥א אֶת־שְׁמָ֖הּ דִּינָֽה׃

וְאַחַר יָלְדָה בַּת וַתִּקְרָא אֶת שְׁמָהּ דִּינָה.

וַיִּזְכֹּ֥ר אֱלֹהִ֖ים אֶת־רָחֵ֑ל וַיִּשְׁמַ֤ע אֵלֶ֙יהָ֙ אֱלֹהִ֔ים וַיִּפְתַּ֖ח אֶת־רַחְמָֽהּ׃

לאחר הלידות המרובות ולאחר שרחל הרבתה להתפלל שתהרה, וַיִּזְכֹּר אֱלֹהִים אֶת רָחֵל, וַיִּשְׁמַע אֵלֶיהָ אֱלֹהִים, וַיִּפְתַּח אֶת רַחְמָהּ.

וַתַּ֖הַר וַתֵּ֣לֶד בֵּ֑ן וַתֹּ֕אמֶר אָסַ֥ף אֱלֹהִ֖ים אֶת־חֶרְפָּתִֽי׃

וַתַּהַר וַתֵּלֶד בֵּן, וַתֹּאמֶר: אָסַף אֱלֹהִים אֶת חֶרְפָּתִי.

וַתִּקְרָ֧א אֶת־שְׁמ֛וֹ יוֹסֵ֖ף לֵאמֹ֑ר יֹסֵ֧ף יְהוָ֛ה לִ֖י בֵּ֥ן אַחֵֽר׃

וַתִּקְרָא אֶת שְׁמוֹ יוֹסֵף.היא לא בחרה בשם 'אסף', המבטא את דבריה הקודמים בלבד, שכן השם יוסף מכיל הן את אספת החרפה, הן את הבקשה לֵאמֹר: יֹסֵף ה' לִי בֵּן אַחֵראחרי יוסף.ואולי גם כדי שיהיה לרחל ילד משלה. ייתכן שחשב שיקל עליה להרות במקומה. עתה, עם הולדת יוסף, ביקש יעקב להיפרד מלבן.

וַיְהִ֕י כַּאֲשֶׁ֛ר יָלְדָ֥ה רָחֵ֖ל אֶת־יוֹסֵ֑ף וַיֹּ֤אמֶר יַעֲקֹב֙ אֶל־לָבָ֔ן שַׁלְּחֵ֙נִי֙ וְאֵ֣לְכָ֔ה אֶל־מְקוֹמִ֖י וּלְאַרְצִֽי׃

וַיְהִי כַּאֲשֶׁר יָלְדָה רָחֵל אֶת יוֹסֵף, וַיֹּאמֶר יַעֲקֹב אֶל לָבָן:עד כה שהיתי אצלך ועבדתי עבורך, אבל עתה שַׁלְּחֵנִי וְאֵלְכָה אֶל מְקוֹמִי וּלְאַרְצִי.

תְּנָ֞ה אֶת־נָשַׁ֣י וְאֶת־יְלָדַ֗י אֲשֶׁ֨ר עָבַ֧דְתִּי אֹֽתְךָ֛ בָּהֵ֖ן וְאֵלֵ֑כָה כִּ֚י אַתָּ֣ה יָדַ֔עְתָּ אֶת־עֲבֹדָתִ֖י אֲשֶׁ֥ר עֲבַדְתִּֽיךָ׃

תְּנָה אֶת נָשַׁי וְאֶת יְלָדַי, אֲשֶׁר עָבַדְתִּי אֹתְךָ בָּהֵן,בנשים, וְאֵלֵכָה. כִּי אַתָּה יָדַעְתָּ אֶת עֲבֹדָתִי אֲשֶׁר עֲבַדְתִּיךָ.הרי מילאתי את כל התחייבויותי.

וַיֹּ֤אמֶר אֵלָיו֙ לָבָ֔ן אִם־נָ֛א מָצָ֥אתִי חֵ֖ן בְּעֵינֶ֑יךָ נִחַ֕שְׁתִּי וַיְבָרֲכֵ֥נִי יְהוָ֖ה בִּגְלָלֶֽךָ׃

וַיֹּאמֶר אֵלָיו לָבָן: אִם נָא מָצָאתִי חֵן בְּעֵינֶיךָ,בבקשה ממך, נִחַשְׁתִּי,פעלתי בקסמי כדי לדעת מהו הגורם להצלחתי הכלכלית, וגיליתי — וַיְבָרֲכֵנִי ה' בִּגְלָלֶךָ.

וַיֹּאמַ֑ר נָקְבָ֧ה שְׂכָרְךָ֛ עָלַ֖י וְאֶתֵּֽנָה׃

וַיֹּאמַרלבן ליעקב : נָקְבָה שְׂכָרְךָ עָלַי,קבע אתה את השכר המגיע לך ממני, וְאֶתֵּנָה. עד עתה עבדת תמורת שתי נשיך, אך משנודע לי מניחושי שאתה הוא שהבאת עלי שגשוג כלכלי — תוכל לנקוב בכל סכום שתרצה.

וַיֹּ֣אמֶר אֵלָ֔יו אַתָּ֣ה יָדַ֔עְתָּ אֵ֖ת אֲשֶׁ֣ר עֲבַדְתִּ֑יךָ וְאֵ֛ת אֲשֶׁר־הָיָ֥ה מִקְנְךָ֖ אִתִּֽי׃

וַיֹּאמֶר אֵלָיויעקב : אַתָּה יָדַעְתָּ אֵת אֲשֶׁר עֲבַדְתִּיךָ, וְאֵת אֲשֶׁר הָיָה מִקְנְךָ אִתִּי,

כִּ֡י מְעַט֩ אֲשֶׁר־הָיָ֨ה לְךָ֤ לְפָנַי֙ וַיִּפְרֹ֣ץ לָרֹ֔ב וַיְבָ֧רֶךְ יְהוָ֛ה אֹתְךָ֖ לְרַגְלִ֑י וְעַתָּ֗ה מָתַ֛י אֶֽעֱשֶׂ֥ה גַם־אָנֹכִ֖י לְבֵיתִֽי׃

כִּי מְעַט אֲשֶׁר הָיָה לְךָ לְפָנַי — וַיִּפְרֹץ לָרֹב, וַיְבָרֶךְ ה' אֹתְךָ לְרַגְלִי.יעקב אישר את דברי לבן, אך הדגיש בפניו שאין צורך בניחושים נסתרים כדי לראות כיצד שורה הברכה בביתו, מאז הגעתו של יעקב. וְעַתָּה, מָתַי אֶעֱשֶׂה גַם אָנֹכִי לְבֵיתִי?!אין לי דבר משלי, מלבד נשים וילדים, כיוון שעד כה עבדתי וחייתי אצלך.

וַיֹּ֖אמֶר מָ֣ה אֶתֶּן־לָ֑ךְ וַיֹּ֤אמֶר יַעֲקֹב֙ לֹא־תִתֶּן־לִ֣י מְא֔וּמָה אִם־תַּֽעֲשֶׂה־לִּי֙ הַדָּבָ֣ר הַזֶּ֔ה אָשׁ֛וּבָה אֶרְעֶ֥ה צֹֽאנְךָ֖ אֶשְׁמֹֽר׃

וַיֹּאמֶרלבן ליעקב : מָה אֶתֶּן לָךְ?מה רצונך? וַיֹּאמֶר יַעֲקֹב: לֹא תִתֶּן לִי מְאוּמָה.אל תשלם לי כסף או שווה כסף מרכושך הנוכחי. אִם תַּעֲשֶׂה לִּי הַדָּבָר הַזֶּה — אָשׁוּבָהלעבוד אצלך, אֶרְעֶה צֹאנְךָ, אֶשְׁמֹר.

אֶֽעֱבֹ֨ר בְּכָל־צֹֽאנְךָ֜ הַיּ֗וֹם הָסֵ֨ר מִשָּׁ֜ם כָּל־שֶׂ֣ה ׀ נָקֹ֣ד וְטָל֗וּא וְכָל־שֶׂה־חוּם֙ בַּכְּשָׂבִ֔ים וְטָל֥וּא וְנָקֹ֖ד בָּעִזִּ֑ים וְהָיָ֖ה שְׂכָרִֽי׃

אֶעֱבֹרעמך בְּכָל צֹאנְךָ הַיּוֹם, הָסֵר מִשָּׁם, הוצא מתוך הצאן כָּל שֶׂה נָקֹד וְטָלוּא,שיש עליו כתמים חומים. צבעם של הכבשים החיות באזורנו הוא לרוב לבן, אבל לעתים מופיע ביניהן שה שעל עורו כתמים. וְכָל שֶׂהשהוא לגמרי חוּם בַּכְּשָׂבִים, בין הכבשים. וְכן, אם תמצא טָלוּא וְנָקֹד בָּעִזִּים.לרוב העזים שחורות לגמרי, אך יש ביניהן גם עזים שעליהן כתמי צבע. וְהָיָה שְׂכָרִיכל יוצאי הדופן הללו שיימצאו אצלי מכאן ולהבא, לאחר שתסיר את אלו הנמצאים עתה בעדר. הצעתו של יעקב מאפשרת את הקצאת שכרו ללא עמימות, העלולה לעורר ויכוחים —

וְעָֽנְתָה־בִּ֤י צִדְקָתִי֙ בְּי֣וֹם מָחָ֔ר כִּֽי־תָב֥וֹא עַל־שְׂכָרִ֖י לְפָנֶ֑יךָ כֹּ֣ל אֲשֶׁר־אֵינֶנּוּ֩ נָקֹ֨ד וְטָל֜וּא בָּֽעִזִּ֗ים וְחוּם֙ בַּכְּשָׂבִ֔ים גָּנ֥וּב ה֖וּא אִתִּֽי׃

וְעָנְתָה בִּי צִדְקָתִי בְּיוֹם מָחָר, כִּי תָבוֹא עַל שְׂכָרִי לְפָנֶיךָ,כאשר תשלם לי את שכרי, תוכל לדעת בבירור ש כֹּל אֲשֶׁר אֵינֶנּוּ נָקֹד וְטָלוּא בָּעִזִּים וְחוּם בַּכְּשָׂבִים,אם תמצא אצלי בעלי חיים בעלי צבע טבעי אחר — גָּנוּב הוּא אִתִּי.

וַיֹּ֥אמֶר לָבָ֖ן הֵ֑ן ל֖וּ יְהִ֥י כִדְבָרֶֽךָ׃

וַיֹּאמֶר לָבָן: הֵן, לוּ יְהִי כִדְבָרֶךָ.לבן ראה בכך הצעה מצוינת, שכן מספר הבהמות הללו קטן יחסית.

וַיָּ֣סַר בַּיּוֹם֩ הַה֨וּא אֶת־הַתְּיָשִׁ֜ים הָֽעֲקֻדִּ֣ים וְהַטְּלֻאִ֗ים וְאֵ֤ת כָּל־הָֽעִזִּים֙ הַנְּקֻדּ֣וֹת וְהַטְּלֻאֹ֔ת כֹּ֤ל אֲשֶׁר־לָבָן֙ בּ֔וֹ וְכָל־ח֖וּם בַּכְּשָׂבִ֑ים וַיִּתֵּ֖ן בְּיַד־בָּנָֽיו׃

כדי שלא ייוולדו כבשים ועזים נוספים טלואים ונקודים על ידי תערובת — וַיָּסַרלבן בַּיּוֹם הַהוּא אֶת הַתְּיָשִׁים, בוגרי הכבשים הָעֲקֻדִּים, שעל רגליהם במקום עקדתם, כלומר במקום כפיתתם, מופיעים פסים שונים, וְהַטְּלֻאִים, וְאֵת כָּל הָעִזִּיםהממליטות הַנְּקֻדּוֹת וְהַטְּלֻאֹת, כֹּל אֲשֶׁר לָבָן בּוֹ,בעזים, וְכָל חוּם בַּכְּשָׂבִים. וַיִּתֵּןאותם בְּיַד בָּנָיובעדר רחוק, שלא יתערב בעדרו של יעקב.

וַיָּ֗שֶׂם דֶּ֚רֶךְ שְׁלֹ֣שֶׁת יָמִ֔ים בֵּינ֖וֹ וּבֵ֣ין יַעֲקֹ֑ב וְיַעֲקֹ֗ב רֹעֶ֛ה אֶת־צֹ֥אן לָבָ֖ן הַנּוֹתָרֹֽת׃

וַיָּשֶׂם דֶּרֶךְ שְׁלֹשֶׁת יָמִים בֵּינוֹ וּבֵין יַעֲקֹב,מרחק גדול עבור צאן, וְיַעֲקֹב רֹעֶה אֶת צֹאן לָבָן הַנּוֹתָרֹתבמקום אחר.

וַיִּֽקַּֽח־ל֣וֹ יַעֲקֹ֗ב מַקַּ֥ל לִבְנֶ֛ה לַ֖ח וְל֣וּז וְעֶרְמ֑וֹן וַיְפַצֵּ֤ל בָּהֵן֙ פְּצָל֣וֹת לְבָנ֔וֹת מַחְשֹׂף֙ הַלָּבָ֔ן אֲשֶׁ֖ר עַל־הַמַּקְלֽוֹת׃

וַיִּקַּח לוֹ יַעֲקֹב מַקַּלשל עץ לִבְנֶה לַח, וְלוּז וְעַרְמוֹן, וַיְפַצֵּל בָּהֵן פְּצָלוֹת לְבָנוֹת.חתך במקלות חיתוכים והסיר מעט מקליפתם, כך שהתגלה מַחְשֹׂף הַלָּבָן אֲשֶׁר עַל הַמַּקְלוֹת,צבעו הלבן של גוף העץ.

וַיַּצֵּ֗ג אֶת־הַמַּקְלוֹת֙ אֲשֶׁ֣ר פִּצֵּ֔ל בָּרֳהָטִ֖ים בְּשִֽׁקֲת֣וֹת הַמָּ֑יִם אֲשֶׁר֩ תָּבֹ֨אןָ הַצֹּ֤אן לִשְׁתּוֹת֙ לְנֹ֣כַח הַצֹּ֔אן וַיֵּחַ֖מְנָה בְּבֹאָ֥ן לִשְׁתּֽוֹת׃

וַיַּצֵּג אֶת הַמַּקְלוֹת אֲשֶׁר פִּצֵּל, בָּרְהָטִים, כלומר בְּשִׁקֲתוֹת הַמָּיִם, אֲשֶׁרמהן תָּבֹאןָ הַצֹּאן לִשְׁתּוֹת לְנֹכַח הַצֹּאן,מול שאר בני הצאן, כלומר במקום שבו מתקבץ העדר, וַיֵּחַמְנָה, בצאן התעוררה תאווה בְּבֹאָן לִשְׁתּוֹת.

וַיֶּחֱמ֥וּ הַצֹּ֖אן אֶל־הַמַּקְל֑וֹת וַתֵּלַ֣דְןָ הַצֹּ֔אן עֲקֻדִּ֥ים נְקֻדִּ֖ים וּטְלֻאִֽים׃

וַיֶּחֱמוּ הַצֹּאן אֶל, לנוכח הַמַּקְלוֹת, וַתֵּלַדְןָ הַצֹּאן עֲקֻדִּים נְקֻדִּים וּטְלֻאִים.

וְהַכְּשָׂבִים֮ הִפְרִ֣יד יַעֲקֹב֒ וַ֠יִּתֵּן פְּנֵ֨י הַצֹּ֧אן אֶל־עָקֹ֛ד וְכָל־ח֖וּם בְּצֹ֣אן לָבָ֑ן וַיָּֽשֶׁת־ל֤וֹ עֲדָרִים֙ לְבַדּ֔וֹ וְלֹ֥א שָׁתָ֖ם עַל־צֹ֥אן לָבָֽן׃

וְאת הַכְּשָׂבִים הִפְרִיד יַעֲקֹבובודד אותם, וַיִּתֵּן פְּנֵי הַצֹּאן אֶלמול עָקֹד וְכָל חוּם בְּצֹאן לָבָן,העמיד את אלו בראש הצאן, וַיָּשֶׁת לוֹ עֲדָרִים לְבַדּוֹ וְלֹא שָׁתָם עַל, ולא שם אותם עם צֹאן לָבָן,שהרי לפי התנאים שנקבעו, זהו עדרו של יעקב.

וְהָיָ֗ה בְּכָל־יַחֵם֮ הַצֹּ֣אן הַמְקֻשָּׁרוֹת֒ וְשָׂ֨ם יַעֲקֹ֧ב אֶת־הַמַּקְל֛וֹת לְעֵינֵ֥י הַצֹּ֖אן בָּרֳהָטִ֑ים לְיַחְמֵ֖נָּה בַּמַּקְלֽוֹת׃

וְהָיָה בְּכָל יַחֵם, בעונת הייחום של הַצֹּאן הַמְקֻשָּׁרוֹת,הצאן המשובחות, הקשורות יותר להזדווגות בעונה זו, או: שאלייתן קשורה למעלה כדי שיעלו עליהן הזכרים, וְשָׂם יַעֲקֹב אֶת הַמַּקְלוֹת לְעֵינֵי הַצֹּאן בָּרֳהָטִים, לְיַחְמֵנָּה בַּמַּקְלוֹת,לייחם אותן כשהן מסתכלות במקלות.

וּבְהַעֲטִ֥יף הַצֹּ֖אן לֹ֣א יָשִׂ֑ים וְהָיָ֤ה הָעֲטֻפִים֙ לְלָבָ֔ן וְהַקְּשֻׁרִ֖ים לְיַעֲקֹֽב׃

וּבְהַעֲטִיף הַצֹּאן,כאשר הצאן חלושות ורפות, כלומר כשאין הן בעונת הייחום, או: אותן שהן מכוסות באליה כמצבן הטבעי. לֹא יָשִׂיםאת המקלות. וְהָיָה הָעֲטֻפִים,הכבשים והעזים הנרפות, שאינן מתייחמות בזמן, לְלָבָן, וְהַקְּשֻׁרִים, המובחרות, המתרבות יפה, לְיַעֲקֹב, מפני שיעקב חשב שלא כדאי לו להשקיע מאמץ בחלשות.

וַיִּפְרֹ֥ץ הָאִ֖ישׁ מְאֹ֣ד מְאֹ֑ד וַֽיְהִי־לוֹ֙ צֹ֣אן רַבּ֔וֹת וּשְׁפָחוֹת֙ וַעֲבָדִ֔ים וּגְמַלִּ֖ים וַחֲמֹרִֽים׃

וַיִּפְרֹץ הָאִישׁ, יעקב גדל מְאֹד מְאֹד, וַיְהִי לוֹ צֹאן רַבּוֹת,וכיוון שלא היה זקוק לצאן רב כל כך, קנה תמורתו רכוש רב וּשְׁפָחוֹת וַעֲבָדִים וּגְמַלִּים וַחֲמֹרִים,והפך לראש שבט.