וַיְהִי֙ כִּֽי־זָקֵ֣ן יִצְחָ֔ק וַתִּכְהֶ֥יןָ עֵינָ֖יו מֵרְאֹ֑ת וַיִּקְרָ֞א אֶת־עֵשָׂ֣ו ׀ בְּנ֣וֹ הַגָּדֹ֗ל וַיֹּ֤אמֶר אֵלָיו֙ בְּנִ֔י וַיֹּ֥אמֶר אֵלָ֖יו הִנֵּֽנִי׃

וַיְהִי כִּי זָקֵן יִצְחָק.וַתִּכְהֶיןָ עֵינָיו מֵרְאֹת,התעוור, או: שהתמעט כושר ראייתו באופן ניכר, וַיִּקְרָא אֶת עֵשָׂו בְּנוֹ הַגָּדֹל, וַיֹּאמֶר אֵלָיו: בְּנִי.וַיֹּאמֶר אֵלָיו: הִנֵּנִי.עשו הגיב כראוי. היחסים החיוביים בינו לבין אביו היו הדדיים.

וַיֹּ֕אמֶר הִנֵּה־נָ֖א זָקַ֑נְתִּי לֹ֥א יָדַ֖עְתִּי י֥וֹם מוֹתִֽי׃

וַיֹּאמֶריצחק : הִנֵּה נָא, עתה זָקַנְתִּי, לֹא יָדַעְתִּי יוֹם מוֹתִי.יצחק ראה את מותו כקרוב אליו משהיה בפועל, שהרי לפי חישובים שונים המשיך לחיות שנים רבות מאוד אחרי כן. ייתכן שלא חי חיים פעילים, וחש כי הזקנה קופצת עליו.

וְעַתָּה֙ שָׂא־נָ֣א כֵלֶ֔יךָ תֶּלְיְךָ֖ וְקַשְׁתֶּ֑ךָ וְצֵא֙ הַשָּׂדֶ֔ה וְצ֥וּדָה לִּ֖י צידה [צָֽיִד׃]

וְעַתָּה שָׂא נָא כֵלֶיךָ,קח את כלי הציד שלך — את תֶּלְיְךָ, אשפת חציך, הנתלית על הגב, וְאת קַשְׁתֶּךָ, וְצֵא הַשָּׂדֶה וְצוּדָה לִּי צָיִד.

וַעֲשֵׂה־לִ֨י מַטְעַמִּ֜ים כַּאֲשֶׁ֥ר אָהַ֛בְתִּי וְהָבִ֥יאָה לִּ֖י וְאֹכֵ֑לָה בַּעֲב֛וּר תְּבָרֶכְךָ֥ נַפְשִׁ֖י בְּטֶ֥רֶם אָמֽוּת׃

וַעֲשֵׂה לִי מַטְעַמִּיםמהציד שתצוד, כַּאֲשֶׁר אָהַבְתִּי,כמו שכבר סופר, שעשו היה מאכיל את יצחק מצידו, ושיצחק חיבב זאת. וְהָבִיאָה לִּי וְאֹכֵלָה, בַּעֲבוּר תְּבָרֶכְךָ נַפְשִׁי בְּטֶרֶם אָמוּת.

וְרִבְקָ֣ה שֹׁמַ֔עַת בְּדַבֵּ֣ר יִצְחָ֔ק אֶל־עֵשָׂ֖ו בְּנ֑וֹ וַיֵּ֤לֶךְ עֵשָׂו֙ הַשָּׂדֶ֔ה לָצ֥וּד צַ֖יִד לְהָבִֽיא׃

וְרִבְקָה שֹׁמַעַת בְּדַבֵּר יִצְחָק אֶל עֵשָׂו בְּנוֹ.וַיֵּלֶךְ עֵשָׂו הַשָּׂדֶהכדברי אביו, לָצוּד צַיִדכדי לְהָבִיא.

וְרִבְקָה֙ אָֽמְרָ֔ה אֶל־יַעֲקֹ֥ב בְּנָ֖הּ לֵאמֹ֑ר הִנֵּ֤ה שָׁמַ֙עְתִּי֙ אֶת־אָבִ֔יךָ מְדַבֵּ֛ר אֶל־עֵשָׂ֥ו אָחִ֖יךָ לֵאמֹֽר׃

וְרִבְקָה אָמְרָה אֶל יַעֲקֹב בְּנָהּ לֵאמֹר: הִנֵּה שָׁמַעְתִּי אֶת אָבִיךָ מְדַבֵּר אֶל עֵשָׂו אָחִיךָ לֵאמֹר, כדברים האלה :

הָבִ֨יאָה לִּ֥י צַ֛יִד וַעֲשֵׂה־לִ֥י מַטְעַמִּ֖ים וְאֹכֵ֑לָה וַאֲבָרֶכְכָ֛ה לִפְנֵ֥י יְהוָ֖ה לִפְנֵ֥י מוֹתִֽי׃

הָבִיאָה לִּי צַיִד וַעֲשֵׂה לִי מַטְעַמִּים וְאֹכֵלָה, וַאֲבָרֶכְכָה לִפְנֵי ה' לִפְנֵי מוֹתִי.

וְעַתָּ֥ה בְנִ֖י שְׁמַ֣ע בְּקֹלִ֑י לַאֲשֶׁ֥ר אֲנִ֖י מְצַוָּ֥ה אֹתָֽךְ׃

וְעַתָּה, בְנִי, שְׁמַע בְּקֹלִי, לַאֲשֶׁר אֲנִי מְצַוָּה אֹתָךְ.רבקה פונה אל בנה באופן סמכותי, משום שהיא אומרת לו לעשות מעשה מורכב ואפילו מפוקפק לכאורה.

לֶךְ־נָא֙ אֶל־הַצֹּ֔אן וְקַֽח־לִ֣י מִשָּׁ֗ם שְׁנֵ֛י גְּדָיֵ֥י עִזִּ֖ים טֹבִ֑ים וְאֶֽעֱשֶׂ֨ה אֹתָ֧ם מַטְעַמִּ֛ים לְאָבִ֖יךָ כַּאֲשֶׁ֥ר אָהֵֽב׃

לֶךְ נָא אֶל הַצֹּאן, וְקַח לִי מִשָּׁם שְׁנֵי גְּדָיֵי עִזִּים טֹבִים.נראה ששיערה כי הציד שעשו יוכל להביא הוא צבי או שני צביים. על כן ביקשה מיעקב להביא לה שני גדיים, שטעמם דומה. וְאֶעֱשֶׂה אֹתָם מַטְעַמִּים לְאָבִיךָ כַּאֲשֶׁר אָהֵב.מכיוון שידעה כיצד לבשל ליצחק, והכירה את רגישות חכו, היה סיכוי שהיא תוכל להכין לו מטעמים כך שלא יבחין בהבדל בין טעמו של בשר צבי לטעם בשר גדי.

וְהֵבֵאתָ֥ לְאָבִ֖יךָ וְאָכָ֑ל בַּעֲבֻ֛ר אֲשֶׁ֥ר יְבָרֶכְךָ֖ לִפְנֵ֥י מוֹתֽוֹ׃

וְהֵבֵאתָ לְאָבִיךָ וְאָכָל, בַּעֲבֻר אֲשֶׁר יְבָרֶכְךָ לִפְנֵי מוֹתוֹ.

וַיֹּ֣אמֶר יַעֲקֹ֔ב אֶל־רִבְקָ֖ה אִמּ֑וֹ הֵ֣ן עֵשָׂ֤ו אָחִי֙ אִ֣ישׁ שָׂעִ֔ר וְאָנֹכִ֖י אִ֥ישׁ חָלָֽק׃

וַיֹּאמֶר יַעֲקֹב אֶל רִבְקָה אִמּוֹ:לא אוכל לבוא אל אבי בדמותו של עשו — הֵן עֵשָׂו אָחִי אִישׁ שָׂעִר,עשו, שכבר בלידתו היה שעיר, מן הסתם נעשה עם השנים שעיר יותר ויותר. וְאָנֹכִי אִישׁ חָלָק.ייתכן שיעקב לא היה קרח משֵּׂער, אלא בעל שִׂיעור רגיל, אך בהשוואה לעשו, נחשב חלק.

אוּלַ֤י יְמֻשֵּׁ֙נִי֙ אָבִ֔י וְהָיִ֥יתִי בְעֵינָ֖יו כִּמְתַעְתֵּ֑עַ וְהֵבֵאתִ֥י עָלַ֛י קְלָלָ֖ה וְלֹ֥א בְרָכָֽה׃

אוּלַי יְמֻשֵּׁנִי, ימשש אותי אָבִי,לאו דווקא כדי לבדוק מי הדובר, אלא בתמימות, כיוון שנעמוד קרובים זה לזה, וְהָיִיתִי בְעֵינָיו כִּמְתַעְתֵּעַ, כרמאי, שכן יבין שאני מתחפש לעשו, וְהֵבֵאתִי עָלַי קְלָלָה וְלֹא בְרָכָה,והדבר מסוכן.

וַתֹּ֤אמֶר לוֹ֙ אִמּ֔וֹ עָלַ֥י קִלְלָתְךָ֖ בְּנִ֑י אַ֛ךְ שְׁמַ֥ע בְּקֹלִ֖י וְלֵ֥ךְ קַֽח־לִֽי׃

וַתֹּאמֶר לוֹ אִמּוֹ: עָלַי קִלְלָתְךָ בְּנִי.אם תקולל — הקללה תחול עלי. אין זה אלא ביטוי רטורי שבו היא מקבלת על עצמה את האחריות לקללה. אַךְבינתיים שְׁמַע בְּקֹלִי וְלֵךְ קַח לִיאת מה שציוויתי אותך.

וַיֵּ֙לֶךְ֙ וַיִּקַּ֔ח וַיָּבֵ֖א לְאִמּ֑וֹ וַתַּ֤עַשׂ אִמּוֹ֙ מַטְעַמִּ֔ים כַּאֲשֶׁ֖ר אָהֵ֥ב אָבִֽיו׃

וַיֵּלֶךְ וַיִּקַּח, וַיָּבֵא לְאִמּוֹכבקשתה, וַתַּעַשׂ אִמּוֹ מַטְעַמִּים כַּאֲשֶׁר אָהֵב אָבִיו.

וַתִּקַּ֣ח רִ֠בְקָה אֶת־בִּגְדֵ֨י עֵשָׂ֜ו בְּנָ֤הּ הַגָּדֹל֙ הַחֲמֻדֹ֔ת אֲשֶׁ֥ר אִתָּ֖הּ בַּבָּ֑יִת וַתַּלְבֵּ֥שׁ אֶֽת־יַעֲקֹ֖ב בְּנָ֥הּ הַקָּטָֽן׃

כדי להתמודד עם הבעיה שהעלה יעקב — וַתִּקַּח רִבְקָה אֶת בִּגְדֵי עֵשָׂו בְּנָהּ הַגָּדֹל הַחֲמֻדֹת, בגדיו הטובים שנשמרו להזדמנויות מיוחדות, אֲשֶׁר אִתָּהּ בַּבָּיִת, וַתַּלְבֵּשׁבהם אֶת יַעֲקֹב בְּנָהּ הַקָּטָן,

וְאֵ֗ת עֹרֹת֙ גְּדָיֵ֣י הָֽעִזִּ֔ים הִלְבִּ֖ישָׁה עַל־יָדָ֑יו וְעַ֖ל חֶלְקַ֥ת צַוָּארָֽיו׃

וְאֵת עֹרֹת גְּדָיֵי הָעִזִּים הִלְבִּישָׁהכעין שרוולים עַל יָדָיו וְעַל חֶלְקַת צַוָּארָיו,שכן במקומות החשופים בגוף עלול לבלוט ההבדל ביניהם. כך כשימשש יצחק כהה העיניים את פרוות גדיי העזים, הוא ישער שלפניו עשו.

וַתִּתֵּ֧ן אֶת־הַמַּטְעַמִּ֛ים וְאֶת־הַלֶּ֖חֶם אֲשֶׁ֣ר עָשָׂ֑תָה בְּיַ֖ד יַעֲקֹ֥ב בְּנָֽהּ׃

וַתִּתֵּן אֶת הַמַּטְעַמִּים וְאֶת הַלֶּחֶם אֲשֶׁר עָשָׂתָה בְּיַד יַעֲקֹב בְּנָהּ.

וַיָּבֹ֥א אֶל־אָבִ֖יו וַיֹּ֣אמֶר אָבִ֑י וַיֹּ֣אמֶר הִנֶּ֔נִּי מִ֥י אַתָּ֖ה בְּנִֽי׃

וַיָּבֹא אֶל אָבִיו, וַיֹּאמֶר: אָבִי.וַיֹּאמֶר: הִנֶּנִּי, מִי אַתָּה, בְּנִי?ייתכן שקולותיהם של התאומים, יעקב ועשו, היו דומים מאוד, ולכן יצחק נזקק לשאול שאלה זו.

וַיֹּ֨אמֶר יַעֲקֹ֜ב אֶל־אָבִ֗יו אָנֹכִי֙ עֵשָׂ֣ו בְּכֹרֶ֔ךָ עָשִׂ֕יתִי כַּאֲשֶׁ֥ר דִּבַּ֖רְתָּ אֵלָ֑י קֽוּם־נָ֣א שְׁבָ֗ה וְאָכְלָה֙ מִצֵּידִ֔י בַּעֲב֖וּר תְּבָרֲכַ֥נִּי נַפְשֶֽׁךָ׃

וַיֹּאמֶר יַעֲקֹב אֶל אָבִיו: אָנֹכִי עֵשָׂו בְּכֹרֶךָ, עָשִׂיתִי כַּאֲשֶׁר דִּבַּרְתָּ אֵלָי. קוּם נָא שְׁבָה וְאָכְלָה מִצֵּידִי, בַּעֲבוּר תְּבָרֲכַנִּי נַפְשֶׁךָ.להגיע.

וַיֹּ֤אמֶר יִצְחָק֙ אֶל־בְּנ֔וֹ מַה־זֶּ֛ה מִהַ֥רְתָּ לִמְצֹ֖א בְּנִ֑י וַיֹּ֕אמֶר כִּ֥י הִקְרָ֛ה יְהוָ֥ה אֱלֹהֶ֖יךָ לְפָנָֽי׃

וַיֹּאמֶר יִצְחָק אֶל בְּנוֹ: מַה זֶּה מִהַרְתָּ לִמְצֹא בְּנִי, הרי לפי חשבוני, הציד והכנתו אמורים לארוך זמן רב יותר ?וַיֹּאמֶריעקב : כִּי הִקְרָה, זימן ה' אֱלֹהֶיךָ לְפָנָיאת הציד מיד.

וַיֹּ֤אמֶר יִצְחָק֙ אֶֽל־יַעֲקֹ֔ב גְּשָׁה־נָּ֥א וַאֲמֻֽשְׁךָ֖ בְּנִ֑י הַֽאַתָּ֥ה זֶ֛ה בְּנִ֥י עֵשָׂ֖ו אִם־לֹֽא׃

על כן — וַיֹּאמֶר יִצְחָק אֶל יַעֲקֹב: גְּשָׁה נָּא וַאֲמֻשְׁךָ,אמשש אותך, בְּנִי,כדי שאדע הַאַתָּה זֶה בְּנִי עֵשָׂו אִם לֹא.יצחק, שראייתו כבדה, לא הבחין היטב בין שני תאומיו.

וַיִּגַּ֧שׁ יַעֲקֹ֛ב אֶל־יִצְחָ֥ק אָבִ֖יו וַיְמֻשֵּׁ֑הוּ וַיֹּ֗אמֶר הַקֹּל֙ ק֣וֹל יַעֲקֹ֔ב וְהַיָּדַ֖יִם יְדֵ֥י עֵשָֽׂו׃

וַיִּגַּשׁ יַעֲקֹב אֶל יִצְחָק אָבִיו וַיְמֻשֵּׁהוּ, וַיֹּאמֶריצחק : הַקֹּל קוֹל יַעֲקֹב,דקויות הקול מזכירות את קולו של יעקב, אבל — וְהַיָּדַיִם יְדֵי עֵשָׂו.

וְלֹ֣א הִכִּיר֔וֹ כִּֽי־הָי֣וּ יָדָ֗יו כִּידֵ֛י עֵשָׂ֥ו אָחִ֖יו שְׂעִרֹ֑ת וַֽיְבָרְכֵֽהוּ׃

וְלֹא הִכִּירוֹ, כִּי הָיוּ יָדָיו כִּידֵי עֵשָׂו אָחִיו שְׂעִרֹת, וַיְבָרְכֵהוּ.קולו של המתברך ערער את ביטחונו של יצחק, אך מגע ידיו היה כשל ידי עשו. ייתכן שאפילו אוצר המלים שלו היה זהה לזה של עשו.

וַיֹּ֕אמֶר אַתָּ֥ה זֶ֖ה בְּנִ֣י עֵשָׂ֑ו וַיֹּ֖אמֶר אָֽנִי׃

וַיֹּאמֶר: אַתָּה זֶה בְּנִי עֵשָׂו?הוא חוזר ושואל כדי לוודא שוב.וַיֹּאמֶר: אָנִי.

וַיֹּ֗אמֶר הַגִּ֤שָׁה לִּי֙ וְאֹֽכְלָה֙ מִצֵּ֣יד בְּנִ֔י לְמַ֥עַן תְּבָֽרֶכְךָ֖ נַפְשִׁ֑י וַיַּגֶּשׁ־לוֹ֙ וַיֹּאכַ֔ל וַיָּ֧בֵא ל֦וֹ יַ֖יִן וַיֵּֽשְׁתְּ׃

וַיֹּאמֶראמירה טקסית למחצה : הַגִּשָׁה לִּי וְאֹכְלָה מִצֵּיד בְּנִי, לְמַעַן תְּבָרֶכְךָ נַפְשִׁי. וַיַּגֶּשׁ לוֹ וַיֹּאכַל, וַיָּבֵא לוֹ יַיִן וַיֵּשְׁתְּ.

וַיֹּ֥אמֶר אֵלָ֖יו יִצְחָ֣ק אָבִ֑יו גְּשָׁה־נָּ֥א וּשְׁקָה־לִּ֖י בְּנִֽי׃

וַיֹּאמֶר אֵלָיו יִצְחָק אָבִיו: גְּשָׁה נָּא וּשְׁקָה לִּי,ונשק אותי, בְּנִי.

וַיִּגַּשׁ֙ וַיִּשַּׁק־ל֔וֹ וַיָּ֛רַח אֶת־רֵ֥יחַ בְּגָדָ֖יו וַֽיְבָרֲכֵ֑הוּ וַיֹּ֗אמֶר רְאֵה֙ רֵ֣יחַ בְּנִ֔י כְּרֵ֣יחַ שָׂדֶ֔ה אֲשֶׁ֥ר בֵּרֲכ֖וֹ יְהוָֽה׃

וַיִּגַּשׁיעקב וַיִּשַּׁק לוֹ,ליצחק, וַיָּרַחיצחק אֶת רֵיחַ בְּגָדָיוהמעולים והמיוחדים של עשו, שספגו את ריחו האופייני של מי שרגיל לצעוד בשדות. וַיְבָרֲכֵהוּ. וַיֹּאמֶר: רְאֵה רֵיחַ בְּנִי כְּרֵיחַ שָׂדֶה אֲשֶׁר בֵּרֲכוֹ ה'.חכמים אמרו שיצחק הריח ריח של שדה תפוחים, שכן שדה תבואה אינו מפיץ ניחוחות, ואילו במטע אפשר להריח את ריח הפֵּרות. מתוך ריחו של השדה המבורך שמריח יצחק בהווה, הוא מברך את בנו בברכת שדותיו כל חייו:

וְיִֽתֶּן־לְךָ֙ הָאֱלֹהִ֔ים מִטַּל֙ הַשָּׁמַ֔יִם וּמִשְׁמַנֵּ֖י הָאָ֑רֶץ וְרֹ֥ב דָּגָ֖ן וְתִירֹֽשׁ׃

וְיִתֶּן לְךָ הָאֱלֹהִים מִטַּל הַשָּׁמַיִם וּמִשְׁמַנֵּי הָאָרֶץ, וְרֹב דָּגָן וְתִירֹשׁ.ומברכת הלחם והיין נוסקת הברכה העתידית להתעצמות העם שיֵּצא ממנו:

יַֽעַבְד֣וּךָ עַמִּ֗ים וישתחו [וְיִֽשְׁתַּחֲו֤וּ] לְךָ֙ לְאֻמִּ֔ים הֱוֵ֤ה גְבִיר֙ לְאַחֶ֔יךָ וְיִשְׁתַּחֲוּ֥וּ לְךָ֖ בְּנֵ֣י אִמֶּ֑ךָ אֹרְרֶ֣יךָ אָר֔וּר וּֽמְבָרֲכֶ֖יךָ בָּרֽוּךְ׃

יַעַבְדוּךָ עַמִּים וְיִשְׁתַּחֲווּ לְךָ לְאֻמִּים. הֱוֵה, הֱיה, גְבִיר, ראש וראשון לְאַחֶיךָ,תגבר עליהם. וְיִשְׁתַּחֲווּ לְךָ בְּנֵי אִמֶּךָ.אולי היו ליצחק ולרבקה ילדים נוספים שלא הוזכרו משום שאינם חשובים מבחינת הסיפור, ושמא אין זו אלא ביטוי מטונימי המתייחס לבני עשו או בני אחי רבקה. אֹרְרֶיךָ אָרוּר, וּמְבָרֲכֶיךָ בָּרוּךְ.

וַיְהִ֗י כַּאֲשֶׁ֨ר כִּלָּ֣ה יִצְחָק֮ לְבָרֵ֣ךְ אֶֽת־יַעֲקֹב֒ וַיְהִ֗י אַ֣ךְ יָצֹ֤א יָצָא֙ יַעֲקֹ֔ב מֵאֵ֥ת פְּנֵ֖י יִצְחָ֣ק אָבִ֑יו וְעֵשָׂ֣ו אָחִ֔יו בָּ֖א מִצֵּידֽוֹ׃

וַיְהִי כַּאֲשֶׁר כִּלָּה, סיים יִצְחָק לְבָרֵךְ אֶת יַעֲקֹב, וַיְהִי אַךְ יָצֹא יָצָא יַעֲקֹב מֵאֵת פְּנֵי יִצְחָק אָבִיו, וְעֵשָׂו אָחִיו בָּא מִצֵּידוֹ.למזלו, עשו הגיע רק לאחר שקיבל את הברכות ויצא מן החדר.

וַיַּ֤עַשׂ גַּם־הוּא֙ מַטְעַמִּ֔ים וַיָּבֵ֖א לְאָבִ֑יו וַיֹּ֣אמֶר לְאָבִ֗יו יָקֻ֤ם אָבִי֙ וְיֹאכַל֙ מִצֵּ֣יד בְּנ֔וֹ בַּעֲב֖וּר תְּבָרֲכַ֥נִּי נַפְשֶֽׁךָ׃

וַיַּעַשׂ גַּם הוּא, עשָו, מַטְעַמִּים, וַיָּבֵא לְאָבִיו. וַיֹּאמֶר לְאָבִיו: יָקֻם אָבִי וְיֹאכַל מִצֵּיד בְּנוֹ, בַּעֲבוּר תְּבָרֲכַנִּי נַפְשֶׁךָ.

וַיֹּ֥אמֶר ל֛וֹ יִצְחָ֥ק אָבִ֖יו מִי־אָ֑תָּה וַיֹּ֕אמֶר אֲנִ֛י בִּנְךָ֥ בְכֹֽרְךָ֖ עֵשָֽׂו׃

וַיֹּאמֶר לוֹ יִצְחָק אָבִיו: מִי אָתָּה?שהרי אין הוא מבין את הכפילות.וַיֹּאמֶר: אֲנִי בִּנְךָ בְכֹרְךָ עֵשָׂו.

וַיֶּחֱרַ֨ד יִצְחָ֣ק חֲרָדָה֮ גְּדֹלָ֣ה עַד־מְאֹד֒ וַיֹּ֡אמֶר מִֽי־אֵפ֡וֹא ה֣וּא הַצָּֽד־צַיִד֩ וַיָּ֨בֵא לִ֜י וָאֹכַ֥ל מִכֹּ֛ל בְּטֶ֥רֶם תָּב֖וֹא וָאֲבָרֲכֵ֑הוּ גַּם־בָּר֖וּךְ יִהְיֶֽה׃

וַיֶּחֱרַד יִצְחָק חֲרָדָה גְּדֹלָה עַד מְאֹד,שכן הוא גילה שמשהו נורא קרה. וַיֹּאמֶר: מִי אֵפוֹא הוּא הַצָּד צַיִד וַיָּבֵא לִי וָאֹכַל מִכֹּל בְּטֶרֶם תָּבוֹאואכלתי, עוד קודם שבאת, וָאֲבָרֲכֵהוּ, ובירכתי אותו ? גַּם בָּרוּךְ יִהְיֶה.ידוע לי שהברכה חלה עליו.

כִּשְׁמֹ֤עַ עֵשָׂו֙ אֶת־דִּבְרֵ֣י אָבִ֔יו וַיִּצְעַ֣ק צְעָקָ֔ה גְּדֹלָ֥ה וּמָרָ֖ה עַד־מְאֹ֑ד וַיֹּ֣אמֶר לְאָבִ֔יו בָּרֲכֵ֥נִי גַם־אָ֖נִי אָבִֽי׃

כִּשְׁמֹעַ עֵשָׂו אֶת דִּבְרֵי אָבִיו,וַיִּצְעַק צְעָקָה גְּדֹלָה וּמָרָה עַד מְאֹדמתוך אכזבה, כעס ומפח נפש. וַיֹּאמֶר לְאָבִיו: בָּרֲכֵנִי גַם אָנִי אָבִי.כיוון שעשו לא שמע את דברי הברכה שניתנה ליעקב, הוא לא ידע שבברכתו הכפיף יצחק אותו ליעקב. בקשתו לברכה נבעה הן מאמונתו בכוחה הנבואי של הברכה, הן מכך שהברכה מבטאת את הקשר האישי של האב כלפי הבן המתברך.

וַיֹּ֕אמֶר בָּ֥א אָחִ֖יךָ בְּמִרְמָ֑ה וַיִּקַּ֖ח בִּרְכָתֶֽךָ׃

וַיֹּאמֶרלו יצחק : בָּא אָחִיךָ בְּמִרְמָה וַיִּקַּח בִּרְכָתֶךָ.הברכה כבר חלה עליו, ואינני יכול לקחתה ממנו. את הנעשה אין להשיב.

וַיֹּ֡אמֶר הֲכִי֩ קָרָ֨א שְׁמ֜וֹ יַעֲקֹ֗ב וַֽיַּעְקְבֵ֙נִי֙ זֶ֣ה פַעֲמַ֔יִם אֶת־בְּכֹרָתִ֣י לָקָ֔ח וְהִנֵּ֥ה עַתָּ֖ה לָקַ֣ח בִּרְכָתִ֑י וַיֹּאמַ֕ר הֲלֹא־אָצַ֥לְתָּ לִּ֖י בְּרָכָֽה׃

וַיֹּאמֶרעשו בכעסו : הֲכִי, האם לחינם קָרָא שְׁמוֹ יַעֲקֹב?אמנם שמו של יעקב נגזר במקורו מאחיזת העקב, ומכך שבא בעקבות עשו, אך כאן הוא משתמש בשורש זה במשמעות של עקמומיות ומרמה — וַיַּעְקְבֵנִי זֶה פַעֲמַיִם — אֶת בְּכֹרָתִי לָקָח,הוא קנה ממני במרמה את הבכורה, וְהִנֵּה עַתָּה לָקַחגם את בִּרְכָתִי.וַיֹּאמַר: הֲלֹא אָצַלְתָּ לִּי בְּרָכָה?האם השארת לי ברכה כלשהי? הרי לא ייתכן שבירכת אותו בכל הברכות האפשריות.

וַיַּ֨עַן יִצְחָ֜ק וַיֹּ֣אמֶר לְעֵשָׂ֗ו הֵ֣ן גְּבִ֞יר שַׂמְתִּ֥יו לָךְ֙ וְאֶת־כָּל־אֶחָ֗יו נָתַ֤תִּי לוֹ֙ לַעֲבָדִ֔ים וְדָגָ֥ן וְתִירֹ֖שׁ סְמַכְתִּ֑יו וּלְכָ֣ה אֵפ֔וֹא מָ֥ה אֶֽעֱשֶׂ֖ה בְּנִֽי׃

וַיַּעַן יִצְחָק וַיֹּאמֶר לְעֵשָׂו: הֵן גְּבִיר שַׂמְתִּיו לָךְ,עשיתי אותו אדון לך, וְאֶת כָּל אֶחָיו נָתַתִּי לוֹ לַעֲבָדִים, וְדָגָן וְתִירֹשׁ סְמַכְתִּיו.בירכתי אותו בכך שהתבואה והיין יימצאו בהישג ידו, וּלְכָה אֵפוֹא מָה אֶעֱשֶׂה בְּנִי?מאחר שאינני יכול לבטל את הברכה הקודמת, איזו ברכה אוכל להעניק לך, שתעמוד כנגד ברכתו?

וַיֹּ֨אמֶר עֵשָׂ֜ו אֶל־אָבִ֗יו הַֽבְרָכָ֨ה אַחַ֤ת הִֽוא־לְךָ֙ אָבִ֔י בָּרֲכֵ֥נִי גַם־אָ֖נִי אָבִ֑י וַיִּשָּׂ֥א עֵשָׂ֛ו קֹל֖וֹ וַיֵּֽבְךְּ׃

וַיֹּאמֶר עֵשָׂו אֶל אָבִיו: הַבְרָכָה אַחַת הִיא לְךָ, אָבִי?הרי יכולה להיות ברכה שלא תסתור את הברכה הראשונה. בָּרֲכֵנִי גַם אָנִי, אָבִיבברכות כלשהן. בייאושו — וַיִּשָּׂא עֵשָׂו קֹלוֹ וַיֵּבְךְּ.

וַיַּ֛עַן יִצְחָ֥ק אָבִ֖יו וַיֹּ֣אמֶר אֵלָ֑יו הִנֵּ֞ה מִשְׁמַנֵּ֤י הָאָ֙רֶץ֙ יִהְיֶ֣ה מֽוֹשָׁבֶ֔ךָ וּמִטַּ֥ל הַשָּׁמַ֖יִם מֵעָֽל׃

וַיַּעַן יִצְחָק אָבִיו וַיֹּאמֶר אֵלָיו: הִנֵּה מִשְׁמַנֵּי הָאָרֶץ יִהְיֶה מוֹשָׁבֶךָ,אף אתה תנחל אדמה דשנה, וּמִטַּל הַשָּׁמַיִם מֵעָל.

וְעַל־חַרְבְּךָ֣ תִֽחְיֶ֔ה וְאֶת־אָחִ֖יךָ תַּעֲבֹ֑ד וְהָיָה֙ כַּאֲשֶׁ֣ר תָּרִ֔יד וּפָרַקְתָּ֥ עֻלּ֖וֹ מֵעַ֥ל צַוָּארֶֽךָ׃

וְעַל חַרְבְּךָ תִחְיֶה,מאחר שאינך הבן הבכור, אין לך זכות גמורה על המקום שתחיה בו, ותמיד תיאלץ להילחם עליו. וְאֶת אָחִיךָ תַּעֲבֹד. וְהָיָה כַּאֲשֶׁר תָּרִיד,תתקומם, וּפָרַקְתָּ עֻלּוֹ מֵעַל צַוָּארֶךָ,תצליח להשתחרר ממנו, אך במציאות הבסיסית הוא יהיה האדון, ואתה תהיה לו לעבד.

וַיִּשְׂטֹ֤ם עֵשָׂו֙ אֶֽת־יַעֲקֹ֔ב עַל־הַ֨בְּרָכָ֔ה אֲשֶׁ֥ר בֵּרֲכ֖וֹ אָבִ֑יו וַיֹּ֨אמֶר עֵשָׂ֜ו בְּלִבּ֗וֹ יִקְרְבוּ֙ יְמֵי֙ אֵ֣בֶל אָבִ֔י וְאַֽהַרְגָ֖ה אֶת־יַעֲקֹ֥ב אָחִֽי׃

וַיִּשְׂטֹם, שנא עֵשָׂו אֶת יַעֲקֹב עַל הַבְּרָכָה אֲשֶׁר בֵּרֲכוֹ אָבִיו,ובגלל תוצאותיה. וַיֹּאמֶר עֵשָׂו בְּלִבּוֹ: יִקְרְבוּ יְמֵי אֵבֶל אָבִי,כשאבי ימות — וְאַהַרְגָה אֶת יַעֲקֹב אָחִי.שוב מתחשב עשו באביו ורואה בו סמכות. על כן לא יעז להתנכל לאחיו כל עוד אביו חי.

וַיֻּגַּ֣ד לְרִבְקָ֔ה אֶת־דִּבְרֵ֥י עֵשָׂ֖ו בְּנָ֣הּ הַגָּדֹ֑ל וַתִּשְׁלַ֞ח וַתִּקְרָ֤א לְיַעֲקֹב֙ בְּנָ֣הּ הַקָּטָ֔ן וַתֹּ֣אמֶר אֵלָ֔יו הִנֵּה֙ עֵשָׂ֣ו אָחִ֔יךָ מִתְנַחֵ֥ם לְךָ֖ לְהָרְגֶֽךָ׃

וַיֻּגַּד לְרִבְקָה אֶת דִּבְרֵי עֵשָׂו בְּנָהּ הַגָּדֹל.ייתכן שעשו אמר את הדברים לא רק בלבו. כדמות מוחצנת, אפשר לשער שהיה מוקף בידידים, וביטא את מזימותיו במחיצתם, אולי בעת שהיה מבושם ביין, וכך התגלגלו ונודעו לרבקה. לפי דעה אחרת, הדברים נאמרו בלבו בלבד, ורבקה שמעה אותם בכוח הנבואי שבו ניחנה. וַתִּשְׁלַח וַתִּקְרָא לְיַעֲקֹב בְּנָהּ הַקָּטָן, וַתֹּאמֶר אֵלָיו: הִנֵּה עֵשָׂו אָחִיךָ מִתְנַחֵם לְךָ לְהָרְגֶךָ,מנחם את עצמו במחשבה שיהרוג אותך.

וְעַתָּ֥ה בְנִ֖י שְׁמַ֣ע בְּקֹלִ֑י וְק֧וּם בְּרַח־לְךָ֛ אֶל־לָבָ֥ן אָחִ֖י חָרָֽנָה׃

וְעַתָּה בְנִי שְׁמַע בְּקֹלִי,שמעת בקולי ובעקבות זאת נכנסת לסבך זה. כדאי שתמשיך לשמוע בקולי, והפעם — כדי לצאת ממנו — וְקוּם בְּרַח לְךָ אֶל לָבָן אָחִי חָרָנָה.אצלו תוכל לחסות.

וְיָשַׁבְתָּ֥ עִמּ֖וֹ יָמִ֣ים אֲחָדִ֑ים עַ֥ד אֲשֶׁר־תָּשׁ֖וּב חֲמַ֥ת אָחִֽיךָ׃

וְיָשַׁבְתָּ עִמּוֹ יָמִים אֲחָדִים,שנים אחדות, עַד אֲשֶׁר תָּשׁוּב חֲמַת, עד שישקוט כעסו של אָחִיךָ,

עַד־שׁ֨וּב אַף־אָחִ֜יךָ מִמְּךָ֗ וְשָׁכַח֙ אֵ֣ת אֲשֶׁר־עָשִׂ֣יתָ לּ֔וֹ וְשָׁלַחְתִּ֖י וּלְקַחְתִּ֣יךָ מִשָּׁ֑ם לָמָ֥ה אֶשְׁכַּ֛ל גַּם־שְׁנֵיכֶ֖ם י֥וֹם אֶחָֽד׃

עַד שׁוּב אַף, כעסו של אָחִיךָ מִמְּךָ, וְשָׁכַח אֵת אֲשֶׁר עָשִׂיתָ לּוֹ,עד שעניין הברכות יפסיק להטריד אותו. כשאדע שכעסו נרגע — וְשָׁלַחְתִּישליח וּלְקַחְתִּיךָ מִשָּׁם,מחרן. שהרי אתם עלולים להילחם ולהרוג זה את זה — לָמָה אֶשְׁכַּל גַּם שְׁנֵיכֶם יוֹם אֶחָד?

וַתֹּ֤אמֶר רִבְקָה֙ אֶל־יִצְחָ֔ק קַ֣צְתִּי בְחַיַּ֔י מִפְּנֵ֖י בְּנ֣וֹת חֵ֑ת אִם־לֹקֵ֣חַ יַ֠עֲקֹב אִשָּׁ֨ה מִבְּנֽוֹת־חֵ֤ת כָּאֵ֙לֶּה֙ מִבְּנ֣וֹת הָאָ֔רֶץ לָ֥מָּה לִּ֖י חַיִּֽים׃

וַתֹּאמֶר רִבְקָה אֶל יִצְחָק: קַצְתִּי בְחַיַּי, נמאסו עלי החיים מִפְּנֵי בְּנוֹת חֵת,שנשא כבר עשו, אך אִם לֹקֵחַ יַעֲקֹב אִשָּׁה מִבְּנוֹת חֵת כָּאֵלֶּה, מִבְּנוֹת הָאָרֶץ — לָמָּה לִּי חַיִּים?!רבקה רומזת ליצחק, שיציע ליעקב לעשות כמותו — לקחת אשה ממשפחתו היושבת הרחק, ולא מבנות חת.