וַיְהִ֤י רָעָב֙ בָּאָ֔רֶץ מִלְּבַד֙ הָרָעָ֣ב הָרִאשׁ֔וֹן אֲשֶׁ֥ר הָיָ֖ה בִּימֵ֣י אַבְרָהָ֑ם וַיֵּ֧לֶךְ יִצְחָ֛ק אֶל־אֲבִימֶּ֥לֶךְ מֶֽלֶךְ־פְּלִשְׁתִּ֖ים גְּרָֽרָה׃

וַיְהִי רָעָב בָּאָרֶץ, מִלְּבַד הָרָעָב הָרִאשׁוֹן אֲשֶׁר הָיָה בִּימֵי אַבְרָהָם. וַיֵּלֶךְ יִצְחָקשהיה רועה צאן, כפי שעולה מהמשך העניין, וחי בדרום הארץ, אֶל אֲבִימֶלֶךְ מֶלֶךְ פְּלִשְׁתִּים,אחד המושלים המקומיים מטעם הפלשתים, שאולי היה באותה עת מלך כל הפלשתים, גְּרָרָה.

וַיֵּרָ֤א אֵלָיו֙ יְהוָ֔ה וַיֹּ֖אמֶר אַל־תֵּרֵ֣ד מִצְרָ֑יְמָה שְׁכֹ֣ן בָּאָ֔רֶץ אֲשֶׁ֖ר אֹמַ֥ר אֵלֶֽיךָ׃

וַיֵּרָא אֵלָיו ה' וַיֹּאמֶר: אַל תֵּרֵד מִצְרָיְמָה, שְׁכֹן בָּאָרֶץ אֲשֶׁר אֹמַר אֵלֶיךָ.ככל האבות, אף יצחק זכה בהתגלות אלוקית.

גּ֚וּר בָּאָ֣רֶץ הַזֹּ֔את וְאֶֽהְיֶ֥ה עִמְּךָ֖ וַאֲבָרְכֶ֑ךָּ כִּֽי־לְךָ֣ וּֽלְזַרְעֲךָ֗ אֶתֵּן֙ אֶת־כָּל־הָֽאֲרָצֹ֣ת הָאֵ֔ל וַהֲקִֽמֹתִי֙ אֶת־הַשְּׁבֻעָ֔ה אֲשֶׁ֥ר נִשְׁבַּ֖עְתִּי לְאַבְרָהָ֥ם אָבִֽיךָ׃

גּוּר בָּאָרֶץ הַזֹּאת, וְאֶהְיֶה עִמְּךָ וַאֲבָרְכֶךָּ, כִּי לְךָ וּלְזַרְעֲךָ אֶתֵּן אֶת כָּל הָאֲרָצֹת הָאֵל,האלה, וַהֲקִמֹתִי אֶת הַשְּׁבֻעָה אֲשֶׁר נִשְׁבַּעְתִּי לְאַבְרָהָם אָבִיךָ.אתה מחובר לארץ הזאת, והיא שייכת לך ולצאצאיך, ועל כן עליך להישאר לחיות בה.

וְהִרְבֵּיתִ֤י אֶֽת־זַרְעֲךָ֙ כְּכוֹכְבֵ֣י הַשָּׁמַ֔יִם וְנָתַתִּ֣י לְזַרְעֲךָ֔ אֵ֥ת כָּל־הָאֲרָצֹ֖ת הָאֵ֑ל וְהִתְבָּרֲכ֣וּ בְזַרְעֲךָ֔ כֹּ֖ל גּוֹיֵ֥י הָאָֽרֶץ׃

וְהִרְבֵּיתִי אֶת זַרְעֲךָ כְּכוֹכְבֵי הַשָּׁמַיִם. וְנָתַתִּי לְזַרְעֲךָ אֵת כָּל הָאֲרָצֹת הָאֵל. וְהִתְבָּרֲכוּ בְזַרְעֲךָ כֹּל גּוֹיֵי הָאָרֶץ.

עֵ֕קֶב אֲשֶׁר־שָׁמַ֥ע אַבְרָהָ֖ם בְּקֹלִ֑י וַיִּשְׁמֹר֙ מִשְׁמַרְתִּ֔י מִצְוֺתַ֖י חֻקּוֹתַ֥י וְתוֹרֹתָֽי׃

ואולם זכותך לגבי הארץ אינה נובעת ממך בלבד, אלא תחילתה — עֵקֶב אֲשֶׁר שָׁמַע אַבְרָהָם בְּקֹלִי, וַיִּשְׁמֹר מִשְׁמַרְתִּי, מִצְוֹתַי, חֻקּוֹתַי וְתוֹרֹתָי.

וַיֵּ֥שֶׁב יִצְחָ֖ק בִּגְרָֽר׃

וַיֵּשֶׁב יִצְחָק בִּגְרָר.כיוון שנאסר עליו לצאת למצרים.

וַֽיִּשְׁאֲל֞וּ אַנְשֵׁ֤י הַמָּקוֹם֙ לְאִשְׁתּ֔וֹ וַיֹּ֖אמֶר אֲחֹ֣תִי הִ֑וא כִּ֤י יָרֵא֙ לֵאמֹ֣ר אִשְׁתִּ֔י פֶּן־יַֽהַרְגֻ֜נִי אַנְשֵׁ֤י הַמָּקוֹם֙ עַל־רִבְקָ֔ה כִּֽי־טוֹבַ֥ת מַרְאֶ֖ה הִֽיא׃

וַיִּשְׁאֲלוּ אַנְשֵׁי הַמָּקוֹם לְאִשְׁתּוֹ. וַיֹּאמֶר: אֲחֹתִי הִיא.בכך הוא צעד בעקבות אברהם. במובן מסוים היתה אמירה זו מוצדקת, שכן רבקה היתה קרובת משפחתו. ייתכן שיצחק ורבקה היו מספיק דומים זה לזה, כך שאמירה זו אף תתקבל על דעתם של שומעיו. כִּי יָרֵא לֵאמֹר: אִשְׁתִּי,שכן אמר לעצמו: פֶּן יַהַרְגֻנִי אַנְשֵׁי הַמָּקוֹם עַל רִבְקָה, כִּי טוֹבַת מַרְאֶה הִיא.כבר סופר על יופיה בהיותה נערה, אך אין אנו יודעים בת כמה היתה בזמן המאורע הזה. ייתכן שלאור חווייתם השלילית של אנשי גרר בביקורו של אברהם בעירם, הם קיבלו עתה את דברי יצחק, ונזהרו שלא לקחת אשה מן השבט הזה.

וַיְהִ֗י כִּ֣י אָֽרְכוּ־ל֥וֹ שָׁם֙ הַיָּמִ֔ים וַיַּשְׁקֵ֗ף אֲבִימֶ֙לֶךְ֙ מֶ֣לֶךְ פְּלִשְׁתִּ֔ים בְּעַ֖ד הַֽחַלּ֑וֹן וַיַּ֗רְא וְהִנֵּ֤ה יִצְחָק֙ מְצַחֵ֔ק אֵ֖ת רִבְקָ֥ה אִשְׁתּֽוֹ׃

אולם — וַיְהִי כִּי אָרְכוּ לוֹ שָׁם הַיָּמִים,וזהירותו של יצחק נשחקה, וַיַּשְׁקֵף אֲבִימֶלֶךְ מֶלֶךְ פְּלִשְׁתִּים בְּעַד הַחַלּוֹן.מן הסתם חי בארמון שהיה גבוה משאר הבניינים. וַיַּרְא וְהִנֵּה יִצְחָקבביתו מְצַחֵק אֵת, מתייחס מינית ל רִבְקָה אִשְׁתּוֹ.

וַיִּקְרָ֨א אֲבִימֶ֜לֶךְ לְיִצְחָ֗ק וַיֹּ֙אמֶר֙ אַ֣ךְ הִנֵּ֤ה אִשְׁתְּךָ֙ הִ֔וא וְאֵ֥יךְ אָמַ֖רְתָּ אֲחֹ֣תִי הִ֑וא וַיֹּ֤אמֶר אֵלָיו֙ יִצְחָ֔ק כִּ֣י אָמַ֔רְתִּי פֶּן־אָמ֖וּת עָלֶֽיהָ׃

וַיִּקְרָא אֲבִימֶלֶךְ לְיִצְחָק, וַיֹּאמֶר: אַךְ הִנֵּה אִשְׁתְּךָ הִיא,כפי שראיתי, וְאֵיךְ אָמַרְתָּ אֲחֹתִי הִיא?!מדוע רימית אותנו?! וַיֹּאמֶר אֵלָיו יִצְחָק: כִּי אָמַרְתִּי,חשבתי, פֶּן אָמוּת עָלֶיהָ,שמא אם אגלה שהיא אשתי ,יהרגו אותי ויקחו אותה.

וַיֹּ֣אמֶר אֲבִימֶ֔לֶךְ מַה־זֹּ֖את עָשִׂ֣יתָ לָּ֑נוּ כִּ֠מְעַט שָׁכַ֞ב אַחַ֤ד הָעָם֙ אֶת־אִשְׁתֶּ֔ךָ וְהֵבֵאתָ֥ עָלֵ֖ינוּ אָשָֽׁם׃

וַיֹּאמֶר אֲבִימֶלֶךְ: מַה זֹּאת עָשִׂיתָ לָּנוּ,שרימית אותנו? כִּמְעַט שָׁכַב אַחַדמאנשי הָעָם אֶת אִשְׁתֶּךָ.היו שפירשו את הביטוי אַחַד הָעָם כמתייחס אל המלך או אל אחד השרים. לפי פירוש זה הוא רומז בלשון מעודנת שהוא עצמו היה עלול לשכב עם רבקה, שכן חשב שהיא אשה פנויה. וְהֵבֵאתָ עָלֵינוּ אָשָׁם,היית מביא עלינו חטא.זֵכר מה שאירע בעקבות לקיחת שרה עדיין שמור בבית אבימלך. על כן אין הוא סומך על מוסריותם של אנשי עירו —

וַיְצַ֣ו אֲבִימֶ֔לֶךְ אֶת־כָּל־הָעָ֖ם לֵאמֹ֑ר הַנֹּגֵ֜עַ בָּאִ֥ישׁ הַזֶּ֛ה וּבְאִשְׁתּ֖וֹ מ֥וֹת יוּמָֽת׃

וַיְצַו אֲבִימֶלֶךְ אֶת כָּל הָעָם לֵאמֹר: הַנֹּגֵעַ בָּאִישׁ הַזֶּה וּבְאִשְׁתּוֹ, כפי שהתברר לנו עכשיו — מוֹת יוּמָת.

וַיִּזְרַ֤ע יִצְחָק֙ בָּאָ֣רֶץ הַהִ֔וא וַיִּמְצָ֛א בַּשָּׁנָ֥ה הַהִ֖וא מֵאָ֣ה שְׁעָרִ֑ים וַֽיְבָרֲכֵ֖הוּ יְהוָֽה׃

וַיִּזְרַע יִצְחָק בָּאָרֶץ הַהִיא, וַיִּמְצָא בַּשָּׁנָה הַהִיא מֵאָה שְׁעָרִים,כל גרגר חיטה או שעורה שזרע הניב פי מאה — תוצרת נאה מאוד גם בזמננו אנו. ההסבר לממדיו החריגים של היבול הוא — וַיְבָרֲכֵהוּ ה'.

וַיִּגְדַּ֖ל הָאִ֑ישׁ וַיֵּ֤לֶךְ הָלוֹךְ֙ וְגָדֵ֔ל עַ֥ד כִּֽי־גָדַ֖ל מְאֹֽד׃

וַיִּגְדַּל הָאִישׁ, וַיֵּלֶךְ הָלוֹךְ וְגָדֵל עַד כִּי גָדַל מְאֹד.כיוון שיבולו צמח מעבר למה שנזקק לו, מכר את תוצרתו והתעשר —

וַֽיְהִי־ל֤וֹ מִקְנֵה־צֹאן֙ וּמִקְנֵ֣ה בָקָ֔ר וַעֲבֻדָּ֖ה רַבָּ֑ה וַיְקַנְא֥וּ אֹת֖וֹ פְּלִשְׁתִּֽים׃

וַיְהִי לוֹ מִקְנֵה צֹאן וּמִקְנֵה בָקָר וַעֲבֻדָּה— שם מופשט לעבדים, שפחות וכל צוות עובדיו, רַבָּה, וַיְקַנְאוּ אֹתוֹ פְּלִשְׁתִּים.שכן שכניו לא מצאו ברכה כה גדולה בשדותיהם.

וְכָל־הַבְּאֵרֹ֗ת אֲשֶׁ֤ר חָֽפְרוּ֙ עַבְדֵ֣י אָבִ֔יו בִּימֵ֖י אַבְרָהָ֣ם אָבִ֑יו סִתְּמ֣וּם פְּלִשְׁתִּ֔ים וַיְמַלְא֖וּם עָפָֽר׃

וְכָל הַבְּאֵרֹת אֲשֶׁר חָפְרוּ עַבְדֵי אָבִיו בִּימֵי אַבְרָהָם אָבִיו, סִתְּמוּם פְּלִשְׁתִּיםאחרי שאברהם יצא מגרר, וַיְמַלְאוּם עָפָר.יצחק לא חש נוח בגרר, לא רק בשל רכושו הרב, שעורר את קנאת שכניו, אלא גם בשל סתימת בארות אביו.

וַיֹּ֥אמֶר אֲבִימֶ֖לֶךְ אֶל־יִצְחָ֑ק לֵ֚ךְ מֵֽעִמָּ֔נוּ כִּֽי־עָצַֽמְתָּ־מִמֶּ֖נּוּ מְאֹֽד׃

וַיֹּאמֶר אֲבִימֶלֶךְ אֶל יִצְחָק: לֵךְ מֵעִמָּנוּ, כִּי עָצַמְתָּ מִמֶּנּוּ מְאֹד, נעשית גדול מדי עבורנו. מי שמתעשר באופן חריג עלול לשבש את שיווי המשקל החברתי והמדיני בסביבתו.

וַיֵּ֥לֶךְ מִשָּׁ֖ם יִצְחָ֑ק וַיִּ֥חַן בְּנַֽחַל־גְּרָ֖ר וַיֵּ֥שֶׁב שָֽׁם׃

וַיֵּלֶךְ מִשָּׁם יִצְחָקכנראה דרומה , וַיִּחַן בְּנַחַל גְּרָר וַיֵּשֶׁב שָׁם.

וַיָּ֨שָׁב יִצְחָ֜ק וַיַּחְפֹּ֣ר ׀ אֶת־בְּאֵרֹ֣ת הַמַּ֗יִם אֲשֶׁ֤ר חָֽפְרוּ֙ בִּימֵי֙ אַבְרָהָ֣ם אָבִ֔יו וַיְסַתְּמ֣וּם פְּלִשְׁתִּ֔ים אַחֲרֵ֖י מ֣וֹת אַבְרָהָ֑ם וַיִּקְרָ֤א לָהֶן֙ שֵׁמ֔וֹת כַּשֵּׁמֹ֕ת אֲשֶׁר־קָרָ֥א לָהֶ֖ן אָבִֽיו׃

מכיוון שנזקק למים — וַיָּשָׁב יִצְחָק וַיַּחְפֹּר אֶת בְּאֵרֹת הַמַּיִם אֲשֶׁר חָפְרוּ בִּימֵי אַבְרָהָם אָבִיו, וַיְסַתְּמוּם פְּלִשְׁתִּים אַחֲרֵי מוֹת אַבְרָהָם.בוודאי נותרו סימנים לבארות אביו. וַיִּקְרָא לָהֶן שֵׁמוֹת. בשל חשיבותן היו מכנים את הבארות הראויות בשמות. כַּשֵּׁמֹת אֲשֶׁר קָרָא לָהֶן אָבִיו.

וַיַּחְפְּר֥וּ עַבְדֵֽי־יִצְחָ֖ק בַּנָּ֑חַל וַיִּ֨מְצְאוּ־שָׁ֔ם בְּאֵ֖ר מַ֥יִם חַיִּֽים׃

וַיַּחְפְּרוּ עַבְדֵי יִצְחָק בַּנָּחַל,שכן באפיקי הנחלים קל למצוא מי תהום, וַיִּמְצְאוּ שָׁם בְּאֵר מַיִם חַיִּים.

וַיָּרִ֜יבוּ רֹעֵ֣י גְרָ֗ר עִם־רֹעֵ֥י יִצְחָ֛ק לֵאמֹ֖ר לָ֣נוּ הַמָּ֑יִם וַיִּקְרָ֤א שֵֽׁם־הַבְּאֵר֙ עֵ֔שֶׂק כִּ֥י הִֽתְעַשְּׂק֖וּ עִמּֽוֹ׃

וַיָּרִיבוּ רֹעֵי גְרָר עִם רֹעֵי יִצְחָק לֵאמֹר, רועי גרר טענו : לָנוּ הַמָּיִם.כיווון שאתה יושב סמוך לגרר עירנו, אתה מצוי בשטח ממלכתנו, ועל כן המים שייכים לנו. וַיִּקְרָא שֵׁם הַבְּאֵר עֵשֶׂק, כִּי הִתְעַשְּׂקוּ, רבו עִמּוֹ.

וַֽיַּחְפְּרוּ֙ בְּאֵ֣ר אַחֶ֔רֶת וַיָּרִ֖יבוּ גַּם־עָלֶ֑יהָ וַיִּקְרָ֥א שְׁמָ֖הּ שִׂטְנָֽה׃

וַיַּחְפְּרוּעבדי יצחק בְּאֵר אַחֶרֶת וַיָּרִיבוּהפלשתים גַּם עָלֶיהָ, וַיִּקְרָא שְׁמָהּ שִׂטְנָה.

וַיַּעְתֵּ֣ק מִשָּׁ֗ם וַיַּחְפֹּר֙ בְּאֵ֣ר אַחֶ֔רֶת וְלֹ֥א רָב֖וּ עָלֶ֑יהָ וַיִּקְרָ֤א שְׁמָהּ֙ רְחֹב֔וֹת וַיֹּ֗אמֶר כִּֽי־עַתָּ֞ה הִרְחִ֧יב יְהוָ֛ה לָ֖נוּ וּפָרִ֥ינוּ בָאָֽרֶץ׃

וַיַּעְתֵּק, יצחק שוב נסע מִשָּׁם, וַיַּחְפֹּר בְּאֵר אַחֶרֶת, וְלֹא רָבוּ עָלֶיהָ. וַיִּקְרָא שְׁמָהּשל הבאר החדשה רְחֹבוֹת, וַיֹּאמֶר: כִּי עַתָּה הִרְחִיב ה' לָנוּ וּפָרִינוּ בָאָרֶץ,נוכל לשכון במקומנו בשקט. נראה שהניח שרועי גרר לא ייטפלו לבאר זאת, כיוון שמן הסתם ירצו לרעות בסמוך לגרר, ובאר זו היתה רחוקה מתחומם.

וַיַּ֥עַל מִשָּׁ֖ם בְּאֵ֥ר שָֽׁבַע׃

וַיַּעַליצחק מִשָּׁם בְּאֵר שָׁבַע.באר שבע היתה גבוהה מן המקום שבו ישב יצחק בנחל גרר מפני שהיתה בנויה על תל. ואולי מפני חשיבותה של העיר מכונה ההליכה אליה עלייה.

וַיֵּרָ֨א אֵלָ֤יו יְהוָה֙ בַּלַּ֣יְלָה הַה֔וּא וַיֹּ֕אמֶר אָנֹכִ֕י אֱלֹהֵ֖י אַבְרָהָ֣ם אָבִ֑יךָ אַל־תִּירָא֙ כִּֽי־אִתְּךָ֣ אָנֹ֔כִי וּבֵֽרַכְתִּ֙יךָ֙ וְהִרְבֵּיתִ֣י אֶֽת־זַרְעֲךָ֔ בַּעֲב֖וּר אַבְרָהָ֥ם עַבְדִּֽי׃

וַיֵּרָא אֵלָיו ה' בַּלַּיְלָה הַהוּא, וַיֹּאמֶר: אָנֹכִי אֱלֹהֵי אַבְרָהָם אָבִיךָ, אַל תִּירָא,אף על פי שרחקת ממקומך בעטיים של הפלשתים , כִּי אִתְּךָ אָנֹכִי. וּבֵרַכְתִּיךָ וְהִרְבֵּיתִי אֶת זַרְעֲךָ, בַּעֲבוּר אַבְרָהָם עַבְדִּי.

וַיִּ֧בֶן שָׁ֣ם מִזְבֵּ֗חַ וַיִּקְרָא֙ בְּשֵׁ֣ם יְהוָ֔ה וַיֶּט־שָׁ֖ם אָהֳל֑וֹ וַיִּכְרוּ־שָׁ֥ם עַבְדֵי־יִצְחָ֖ק בְּאֵֽר׃

וַיִּבֶן שָׁם מִזְבֵּחַ, וַיִּקְרָא בְּשֵׁם ה',כאברהם, אף יצחק קיים טקס או תפילה שבהם קרא בפומבי בשם ה'. וַיֶּט שָׁם אָהֳלוֹ. וַיִּכְרוּ שָׁם, ליד באר שבע עַבְדֵי יִצְחָק בְּאֵר.

וַאֲבִימֶ֕לֶךְ הָלַ֥ךְ אֵלָ֖יו מִגְּרָ֑ר וַאֲחֻזַּת֙ מֵֽרֵעֵ֔הוּ וּפִיכֹ֖ל שַׂר־צְבָאֽוֹ׃

מאוחר יותר — וַאֲבִימֶלֶךְמלך פלשתים הָלַךְ אֵלָיו,אל יצחק, מִגְּרָרעם משלחת — וַאֲחֻזַּת מֵרֵעֵהוּ,קבוצת ידידיו. לפי פירוש אחר אֲחֻזַּת היה שמו הפרטי של האיש שהיה רעו הקרוב של אבימלך, יועצו ואיש סודו. וּפִיכֹל שַׂר צְבָאוֹ.

וַיֹּ֤אמֶר אֲלֵהֶם֙ יִצְחָ֔ק מַדּ֖וּעַ בָּאתֶ֣ם אֵלָ֑י וְאַתֶּם֙ שְׂנֵאתֶ֣ם אֹתִ֔י וַתְּשַׁלְּח֖וּנִי מֵאִתְּכֶֽם׃

יצחק התרשם שהגיעה אליו משלחת ידידותית. על כן — וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם יִצְחָק: מַדּוּעַ בָּאתֶם אֵלָי, וְאַתֶּם שְׂנֵאתֶם אֹתִי, וַתְּשַׁלְּחוּנִי מֵאִתְּכֶם.הרי גירשתם אותי ממקומכם?!

וַיֹּאמְר֗וּ רָא֣וֹ רָאִינוּ֮ כִּֽי־הָיָ֣ה יְהוָ֣ה ׀ עִמָּךְ֒ וַנֹּ֗אמֶר תְּהִ֨י נָ֥א אָלָ֛ה בֵּינוֹתֵ֖ינוּ בֵּינֵ֣ינוּ וּבֵינֶ֑ךָ וְנִכְרְתָ֥ה בְרִ֖ית עִמָּֽךְ׃

וַיֹּאמְרוּ:רָאוֹ רָאִינוּ כִּי הָיָה ה' עִמָּךְ,מאחר שגדלת ושגשגת מעבר למעמדו של אדם פרטי, וַנֹּאמֶר: תְּהִי נָא אָלָה, שבועה, ברית בֵּינוֹתֵינוּ — בֵּינֵינוּ וּבֵינֶךָ, וְנִכְרְתָה בְרִית עִמָּךְ,

אִם־תַּעֲשֵׂ֨ה עִמָּ֜נוּ רָעָ֗ה כַּאֲשֶׁר֙ לֹ֣א נְגַֽעֲנ֔וּךָ וְכַאֲשֶׁ֨ר עָשִׂ֤ינוּ עִמְּךָ֙ רַק־ט֔וֹב וַנְּשַׁלֵּֽחֲךָ֖ בְּשָׁל֑וֹם אַתָּ֥ה עַתָּ֖ה בְּר֥וּךְ יְהוָֽה׃

אִם, כדי שלא תַּעֲשֵׂה עִמָּנוּ רָעָה, כַּאֲשֶׁר לֹא נְגַעֲנוּךָ, וְכַאֲשֶׁר עָשִׂינוּ עִמְּךָ רַק טוֹב וַנְּשַׁלֵּחֲךָ בְּשָׁלוֹם.אמנם פחדנו ממך וסילקנו אותך מארצנו, אבל בכל זאת שָׁהית בינינו זמן מסוים, וכששולחת — לא נעשה הדבר באלימות ולא בשנאה. ייתכן שטעינו כששילחנו אותך, מכל מקום אנחנו רואים ש אַתָּה עַתָּה בְּרוּךְ ה', ועל כן, אנו רוצים לכרות אתך ברית.

וַיַּ֤עַשׂ לָהֶם֙ מִשְׁתֶּ֔ה וַיֹּאכְל֖וּ וַיִּשְׁתּֽוּ׃

יצחק הסכים לכך — וַיַּעַשׂ לָהֶם מִשְׁתֶּה, וַיֹּאכְלוּ וַיִּשְׁתּוּ, כנהוג בעקבות כריתת ברית.

וַיַּשְׁכִּ֣ימוּ בַבֹּ֔קֶר וַיִּשָּׁבְע֖וּ אִ֣ישׁ לְאָחִ֑יו וַיְשַׁלְּחֵ֣ם יִצְחָ֔ק וַיֵּלְכ֥וּ מֵאִתּ֖וֹ בְּשָׁלֽוֹם׃

וַיַּשְׁכִּימוּ בַבֹּקֶר, וַיִּשָּׁבְעוּ אִישׁ לְאָחִיושישמרו את הברית ויקיימו ביניהם יחסי ידידות מכאן והלאה. וַיְשַׁלְּחֵם יִצְחָקחזרה, וַיֵּלְכוּ מֵאִתּוֹ בְּשָׁלוֹם.

וַיְהִ֣י ׀ בַּיּ֣וֹם הַה֗וּא וַיָּבֹ֙אוּ֙ עַבְדֵ֣י יִצְחָ֔ק וַיַּגִּ֣דוּ ל֔וֹ עַל־אֹד֥וֹת הַבְּאֵ֖ר אֲשֶׁ֣ר חָפָ֑רוּ וַיֹּ֥אמְרוּ ל֖וֹ מָצָ֥אנוּ מָֽיִם׃

וַיְהִי בַּיּוֹם הַהוּא,שבו יצא אבימלך, וַיָּבֹאוּ עַבְדֵי יִצְחָק, וַיַּגִּדוּ לוֹ עַל אֹדוֹת הַבְּאֵר אֲשֶׁר חָפָרוּ.עבדי יצחק המשיכו לחפור בארות, וַיֹּאמְרוּ לוֹ: מָצָאנוּשוב מָיִם.

וַיִּקְרָ֥א אֹתָ֖הּ שִׁבְעָ֑ה עַל־כֵּ֤ן שֵׁם־הָעִיר֙ בְּאֵ֣ר שֶׁ֔בַע עַ֖ד הַיּ֥וֹם הַזֶּֽה׃ (ס)

וַיִּקְרָא אֹתָהּ שִׁבְעָה,על שם השבועה, עַל כֵּן שֵׁם הָעִיר בְּאֵר שֶׁבַע.כבר הוזכר לעיל שהמקום נקרא כך בגלל שבועה קודמת ובגלל שבע הכבשים של אברהם, שכרת ברית דומה. כאן זכה השם בחיזוק, ואולי אף העיר התחזקה בינתיים. ייתכן שבעקבות קריאת הבאר שִׁבְעָה נשאר שמה של העיר עַד הַיּוֹם הַזֶּה.

וַיְהִ֤י עֵשָׂו֙ בֶּן־אַרְבָּעִ֣ים שָׁנָ֔ה וַיִּקַּ֤ח אִשָּׁה֙ אֶת־יְהוּדִ֔ית בַּת־בְּאֵרִ֖י הַֽחִתִּ֑י וְאֶת־בָּ֣שְׂמַ֔ת בַּת־אֵילֹ֖ן הַֽחִתִּֽי׃

וַיְהִי עֵשָׂו בֶּן אַרְבָּעִים שָׁנָה.לפחות באופן חיצוני ניסה עשו להידמות לאביו. בבחירתו להתחתן בגיל ארבעים ניסה לחקות את אביו, ולהינשא, כמותו, בגיל שבו כבר עמד על דעתו – וַיִּקַּח אִשָּׁה אֶת יְהוּדִית בַּת בְּאֵרִי הַחִתִּי וְאֶת בָּשְׂמַת בַּת אֵילֹן הַחִתִּי,שתי נשים חִתיות.

וַתִּהְיֶ֖יןָ מֹ֣רַת ר֑וּחַ לְיִצְחָ֖ק וּלְרִבְקָֽה׃ (ס)

והכתוב מעיד — וַתִּהְיֶיןָ מֹרַת, מרירות רוּחַ לְיִצְחָק וּלְרִבְקָה.