וַיֹּ֧סֶף אַבְרָהָ֛ם וַיִּקַּ֥ח אִשָּׁ֖ה וּשְׁמָ֥הּ קְטוּרָֽה׃

וַיֹּסֶף אַבְרָהָם וַיִּקַּח אִשָּׁה וּשְׁמָהּ קְטוּרָה,

וַתֵּ֣לֶד ל֗וֹ אֶת־זִמְרָן֙ וְאֶת־יָקְשָׁ֔ן וְאֶת־מְדָ֖ן וְאֶת־מִדְיָ֑ן וְאֶת־יִשְׁבָּ֖ק וְאֶת־שֽׁוּחַ׃

וַתֵּלֶד לוֹהאשה הזו אֶת זִמְרָן וְאֶת יָקְשָׁן וְאֶת מְדָן וְאֶת מִדְיָן וְאֶת יִשְׁבָּק וְאֶת שׁוּחַ.

וְיָקְשָׁ֣ן יָלַ֔ד אֶת־שְׁבָ֖א וְאֶת־דְּדָ֑ן וּבְנֵ֣י דְדָ֔ן הָי֛וּ אַשּׁוּרִ֥ם וּלְטוּשִׁ֖ים וּלְאֻמִּֽים׃

וְיָקְשָׁן יָלַד אֶת שְׁבָא וְאֶת דְּדָן,ייתכן ששבטים אלו חיו בערב הדרומית. שבא ודדן הופיעו גם ברשימת בני רעמה בן כוש בן חם. וּבְנֵי דְדָן הָיוּ אַשּׁוּרִם וּלְטוּשִׁים וּלְאֻמִּים,שמות שבטים, או: תארים שמשמעם: חונים במחנות, זריזים, ויחידות לאומיות.

וּבְנֵ֣י מִדְיָ֗ן עֵיפָ֤ה וָעֵ֙פֶר֙ וַחֲנֹ֔ךְ וַאֲבִידָ֖ע וְאֶלְדָּעָ֑ה כָּל־אֵ֖לֶּה בְּנֵ֥י קְטוּרָֽה׃

וּבְנֵי מִדְיָן,שנמנה כאן בין בניו של אברהם, היו עֵיפָה וָעֵפֶר וַחֲנֹךְ וַאֲבִידָע וְאֶלְדָּעָה, כָּל אֵלֶּה בְּנֵי קְטוּרָה.היו שטענו כי היו אלה בניה של קטורה ולא של אברהם; ואברהם גידלם בביתו, אך אין הדברים מוכחים. אמנם אברהם ראה עצמו כזקן בא בימים, אך נראה שעדיין כוחו היה במתניו, והוא הוליד מקטורה ילדים אחדים. כמו מסיפור לידת ישמעאל, גם מפסוקים אלה עולה שבעיית הפריון היתה של שרה בלבד.

וַיִּתֵּ֧ן אַבְרָהָ֛ם אֶת־כָּל־אֲשֶׁר־ל֖וֹ לְיִצְחָֽק׃

למרות שנולדו לאברהם צאצאים נוספים, וַיִּתֵּן אַבְרָהָם אֶת כָּל אֲשֶׁר לוֹ לְיִצְחָק.

וְלִבְנֵ֤י הַפִּֽילַגְשִׁים֙ אֲשֶׁ֣ר לְאַבְרָהָ֔ם נָתַ֥ן אַבְרָהָ֖ם מַתָּנֹ֑ת וַֽיְשַׁלְּחֵ֞ם מֵעַ֨ל יִצְחָ֤ק בְּנוֹ֙ בְּעוֹדֶ֣נּוּ חַ֔י קֵ֖דְמָה אֶל־אֶ֥רֶץ קֶֽדֶם׃

וְלִבְנֵי הַפִּילַגְשִׁים אֲשֶׁר לְאַבְרָהָם, הגר וקטורה נָתַן אַבְרָהָם מַתָּנֹת,כיוון שלא החשיבם כיורשיו, העניק להם מתנות — כסף או דברי ערך, ולא קרקע, וַיְשַׁלְּחֵם מֵעַל יִצְחָק בְּנוֹ בְּעוֹדֶנּוּ חַי,כדי שלא יתחרו עם יצחק. בני הפילגשים נסעו קֵדְמָה אֶל אֶרֶץ קֶדֶם.העמים המוכרים לנו מתוכם אכן ישבו בעבר הירדן המזרחי והגיעו עד לדרום הנגב, ואולי גם לחצי האי ערב. עמים אלה נשלחו מזרחה, וחיו עם בני ישמעאל, ובכך יצאו מהמשך הסיפור.

וְאֵ֗לֶּה יְמֵ֛י שְׁנֵֽי־חַיֵּ֥י אַבְרָהָ֖ם אֲשֶׁר־חָ֑י מְאַ֥ת שָׁנָ֛ה וְשִׁבְעִ֥ים שָׁנָ֖ה וְחָמֵ֥שׁ שָׁנִֽים׃

וְאֵלֶּה יְמֵי שְׁנֵי חַיֵּי אַבְרָהָם אֲשֶׁר חָי: מְאַת שָׁנָה וְשִׁבְעִים שָׁנָה וְחָמֵשׁ שָׁנִים.אברהם האריך ימים הרבה אחרי אשתו.

וַיִּגְוַ֨ע וַיָּ֧מָת אַבְרָהָ֛ם בְּשֵׂיבָ֥ה טוֹבָ֖ה זָקֵ֣ן וְשָׂבֵ֑עַ וַיֵּאָ֖סֶף אֶל־עַמָּֽיו׃

וַיִּגְוַענטה למות, וַיָּמָת אַבְרָהָם בְּשֵׂיבָה טוֹבָה,ימי זקנותו היו יפים, ללא מלחמות, סכסוכים ומתחים במשפחה, זָקֵןבשנים וְשָׂבֵעַ,שבע רצון ומסופק מחייו. וַיֵּאָסֶף אֶל עַמָּיו,נפשו חזרה אל מקורה. בביטויים אלו נוהג הכתוב רק לתיאור הסתלקותם של צדיקים.

וַיִּקְבְּר֨וּ אֹת֜וֹ יִצְחָ֤ק וְיִשְׁמָעֵאל֙ בָּנָ֔יו אֶל־מְעָרַ֖ת הַמַּכְפֵּלָ֑ה אֶל־שְׂדֵ֞ה עֶפְרֹ֤ן בֶּן־צֹ֙חַר֙ הַֽחִתִּ֔י אֲשֶׁ֖ר עַל־פְּנֵ֥י מַמְרֵֽא׃

וַיִּקְבְּרוּ אֹתוֹ יִצְחָק וְיִשְׁמָעֵאל בָּנָיוהבכירים אֶל מְעָרַת הַמַּכְפֵּלָה, אֶל שְׂדֵה עֶפְרֹן בֶּן צֹחַר הַחִתִּי אֲשֶׁרנמצאת עַל פְּנֵי, לפני מַמְרֵא,כיוון שידעו על אחוזת הקבר שרכש בחייו, ובה קבר את שרה.

הַשָּׂדֶ֛ה אֲשֶׁר־קָנָ֥ה אַבְרָהָ֖ם מֵאֵ֣ת בְּנֵי־חֵ֑ת שָׁ֛מָּה קֻבַּ֥ר אַבְרָהָ֖ם וְשָׂרָ֥ה אִשְׁתּֽוֹ׃

הַשָּׂדֶה אֲשֶׁר קָנָה אַבְרָהָם מֵאֵת בְּנֵי חֵת — שָׁמָּה קֻבַּר אַבְרָהָם וְשָׂרָה אִשְׁתּוֹ,ושם גם ייקברו הדורות הבאים.

וַיְהִ֗י אַחֲרֵי֙ מ֣וֹת אַבְרָהָ֔ם וַיְבָ֥רֶךְ אֱלֹהִ֖ים אֶת־יִצְחָ֣ק בְּנ֑וֹ וַיֵּ֣שֶׁב יִצְחָ֔ק עִם־בְּאֵ֥ר לַחַ֖י רֹאִֽי׃ (ס)

וַיְהִי אַחֲרֵי מוֹת אַבְרָהָם, וַיְבָרֶךְ אֱלֹהִים אֶת יִצְחָק בְּנוֹ, וַיֵּשֶׁב יִצְחָק עִם, ליד בְּאֵר לַחַי רֹאִי,שבארץ הנגב, שם עסק בעיקר ברעיית צאן. בהמשך יסופר כי שלח ידו גם בחקלאות.

וְאֵ֛לֶּה תֹּלְדֹ֥ת יִשְׁמָעֵ֖אל בֶּן־אַבְרָהָ֑ם אֲשֶׁ֨ר יָלְדָ֜ה הָגָ֧ר הַמִּצְרִ֛ית שִׁפְחַ֥ת שָׂרָ֖ה לְאַבְרָהָֽם׃

וְאֵלֶּה תֹּלְדֹת יִשְׁמָעֵאל בֶּן אַבְרָהָם, אֲשֶׁר יָלְדָה הָגָר הַמִּצְרִית שִׁפְחַת שָׂרָה לְאַבְרָהָם.

וְאֵ֗לֶּה שְׁמוֹת֙ בְּנֵ֣י יִשְׁמָעֵ֔אל בִּשְׁמֹתָ֖ם לְתוֹלְדֹתָ֑ם בְּכֹ֤ר יִשְׁמָעֵאל֙ נְבָיֹ֔ת וְקֵדָ֥ר וְאַדְבְּאֵ֖ל וּמִבְשָֽׂם׃

וְאֵלֶּה שְׁמוֹת בְּנֵי יִשְׁמָעֵאל בִּשְׁמֹתָם לְתוֹלְדֹתָם: בְּכֹר יִשְׁמָעֵאלהוא נְבָיֹת,המזוהה כשבט הערבי Nabaiate,שוכן הספר המדברי של ארץ ישראל. שאר בניו של ישמעאל, שחלקם נעשו ראשי משפחות, ראשי שבטים או אבות לעמים קטנים הם: וְקֵדָר וְאַדְבְּאֵל וּמִבְשָׂם,

וּמִשְׁמָ֥ע וְדוּמָ֖ה וּמַשָּֽׂא׃

וּמִשְׁמָע וְדוּמָה וּמַשָּׂא,

חֲדַ֣ד וְתֵימָ֔א יְט֥וּר נָפִ֖ישׁ וָקֵֽדְמָה׃

חֲדַד וְתֵימָא, יְטוּר נָפִישׁ וָקֵדְמָה.

אֵ֣לֶּה הֵ֞ם בְּנֵ֤י יִשְׁמָעֵאל֙ וְאֵ֣לֶּה שְׁמֹתָ֔ם בְּחַצְרֵיהֶ֖ם וּבְטִֽירֹתָ֑ם שְׁנֵים־עָשָׂ֥ר נְשִׂיאִ֖ם לְאֻמֹּתָֽם׃

אֵלֶּה הֵם בְּנֵי יִשְׁמָעֵאל וְאֵלֶּה שְׁמֹתָם,בני ישמעאל לא נטו לבנות יישובי קבע. הם התגוררו בְּחַצְרֵיהֶם, מקומות קבועים למחצה וּבְטִירֹתָם, מבנים להגנה ולמסתור בשעת הדחק. סך כל בני ישמעאל שְׁנֵים עָשָׂר נְשִׂיאִם לְאֻמֹּתָם.כל אחד מהם היה נשיאה של אומה קטנה.

וְאֵ֗לֶּה שְׁנֵי֙ חַיֵּ֣י יִשְׁמָעֵ֔אל מְאַ֥ת שָׁנָ֛ה וּשְׁלֹשִׁ֥ים שָׁנָ֖ה וְשֶׁ֣בַע שָׁנִ֑ים וַיִּגְוַ֣ע וַיָּ֔מָת וַיֵּאָ֖סֶף אֶל־עַמָּֽיו׃

וְאֵלֶּה שְׁנֵי חַיֵּי יִשְׁמָעֵאל:ישמעאל חי מְאַת שָׁנָה וּשְׁלֹשִׁים שָׁנָה וְשֶׁבַע שָׁנִים. וַיִּגְוַע וַיָּמָת, וַיֵּאָסֶף אֶל עַמָּיו.ישמעאל הגיע לגיל מופלג.

וַיִּשְׁכְּנ֨וּ מֵֽחֲוִילָ֜ה עַד־שׁ֗וּר אֲשֶׁר֙ עַל־פְּנֵ֣י מִצְרַ֔יִם בֹּאֲכָ֖ה אַשּׁ֑וּרָה עַל־פְּנֵ֥י כָל־אֶחָ֖יו נָפָֽל׃ (פ)

וַיִּשְׁכְּנוּבני ישמעאל, מֵחֲוִילָה עַד שׁוּר, אֲשֶׁר עַל פְּנֵי מִצְרַיִם בֹּאֲכָה אַשּׁוּרָה. עַל פְּנֵי כָל אֶחָיו נָפָל.שכַן, או: נפל חלקו וגורלו. אולי יש לראות ביטוי זה במשמעות כיבוש, כלומר, שבטי ישמעאל שלטו על אחיהם, בני קטורה.

וְאֵ֛לֶּה תּוֹלְדֹ֥ת יִצְחָ֖ק בֶּן־אַבְרָהָ֑ם אַבְרָהָ֖ם הוֹלִ֥יד אֶת־יִצְחָֽק׃

וְאֵלֶּה תּוֹלְדֹת, השתלשלות המעשים של יִצְחָק בֶּן אַבְרָהָם, אַבְרָהָם הוֹלִיד אֶת יִצְחָק:

וַיְהִ֤י יִצְחָק֙ בֶּן־אַרְבָּעִ֣ים שָׁנָ֔ה בְּקַחְתּ֣וֹ אֶת־רִבְקָ֗ה בַּת־בְּתוּאֵל֙ הָֽאֲרַמִּ֔י מִפַּדַּ֖ן אֲרָ֑ם אֲח֛וֹת לָבָ֥ן הָאֲרַמִּ֖י ל֥וֹ לְאִשָּֽׁה׃

וַיְהִי יִצְחָק בֶּן אַרְבָּעִים שָׁנָה בְּקַחְתּוֹ אֶת רִבְקָה בַּת בְּתוּאֵל הָאֲרַמִּי מִפַּדַּן, משְּׂדה אֲרָם, שהיתה אֲחוֹת לָבָן הָאֲרַמִּי, לוֹ לְאִשָּׁה.

וַיֶּעְתַּ֨ר יִצְחָ֤ק לַֽיהוָה֙ לְנֹ֣כַח אִשְׁתּ֔וֹ כִּ֥י עֲקָרָ֖ה הִ֑וא וַיֵּעָ֤תֶר לוֹ֙ יְהוָ֔ה וַתַּ֖הַר רִבְקָ֥ה אִשְׁתּֽוֹ׃

וַיֶּעְתַּר, התפלל במרץ יִצְחָק לַה' לְנֹכַח אִשְׁתּוֹ,מול אשתו ועל אשתו. כיוון שלא ילדה במשך השנים שעברו מאז נישאו ועד שהפנה עתירתו לה', הסיק יצחק — כִּי עֲקָרָה הִיא. וַיֵּעָתֶר לוֹ ה', וַתַּהַר רִבְקָה אִשְׁתּוֹ.

וַיִּתְרֹֽצֲצ֤וּ הַבָּנִים֙ בְּקִרְבָּ֔הּ וַתֹּ֣אמֶר אִם־כֵּ֔ן לָ֥מָּה זֶּ֖ה אָנֹ֑כִי וַתֵּ֖לֶךְ לִדְרֹ֥שׁ אֶת־יְהוָֽה׃

וַיִּתְרֹצֲצוּ הַבָּנִים בְּקִרְבָּהּבזמן ההריון .מאוחר יותר יתברר שיש בבטנה תאומים שאינם זהים. כיוון שחשה רבקה שדבר-מה חריג ומטריד מתרחש בה, וַתֹּאמֶר: אִם כֵּן, אם קשה כל כך ההיריון — לָמָּה זֶּה אָנֹכִי?למה אני מעוניינת בו? ואולי גם: אם הסבל כה מרובה, למה אני חיה? וַתֵּלֶךְ לִדְרֹשׁ אֶת ה'.באותה תקופה היו אנשים גדולים שהאמינו באמונה שבה דבקה משפחת אברהם, דוגמת מלכי צדק מלך שלם. רבקה חיפשה הוראה נבואית מאדם כזה.

וַיֹּ֨אמֶר יְהוָ֜ה לָ֗הּ שְׁנֵ֤י גיים [גוֹיִם֙] בְּבִטְנֵ֔ךְ וּשְׁנֵ֣י לְאֻמִּ֔ים מִמֵּעַ֖יִךְ יִפָּרֵ֑דוּ וּלְאֹם֙ מִלְאֹ֣ם יֶֽאֱמָ֔ץ וְרַ֖ב יַעֲבֹ֥ד צָעִֽיר׃

וַיֹּאמֶר ה' לָהּ: שְׁנֵי גוֹיִם, עמים, או: מנהיגים בְּבִטְנֵךְ, וּשְׁנֵי לְאֻמִּים מִמֵּעַיִךְ יִפָּרֵדוּ.מיד לאחר שתלדי אותם, יתברר שהם שונים זה מזה. וּלְאֹם מִלְאֹם יֶאֱמָץ. המריבה ביניהם, שאת חשה כעת בבטנך, תימשך גם הלאה. וְרַב, הגדול יַעֲבֹדאת ה צָעִיר.גם אם הם תאומים, אחד מהם יצא מרחם אמו לפני חברו.

וַיִּמְלְא֥וּ יָמֶ֖יהָ לָלֶ֑דֶת וְהִנֵּ֥ה תוֹמִ֖ם בְּבִטְנָֽהּ׃

וַיִּמְלְאוּ יָמֶיהָ לָלֶדֶת, וְהִנֵּה תוֹמִם, תאומים בְּבִטְנָהּ.

וַיֵּצֵ֤א הָרִאשׁוֹן֙ אַדְמוֹנִ֔י כֻּלּ֖וֹ כְּאַדֶּ֣רֶת שֵׂעָ֑ר וַיִּקְרְא֥וּ שְׁמ֖וֹ עֵשָֽׂו׃

וַיֵּצֵא הָרִאשׁוֹן אַדְמוֹנִי,עור גופו אדום מהרגיל, והוא היה מכוסה כֻּלּוֹ כְּאַדֶּרֶת שֵׂעָר,שעיר מאוד. וַיִּקְרְאוּ שְׁמוֹ עֵשָׂו,אולי משום שהיה ילד גדול ושעיר היה כביכול עשוי.

וְאַֽחֲרֵי־כֵ֞ן יָצָ֣א אָחִ֗יו וְיָד֤וֹ אֹחֶ֙זֶת֙ בַּעֲקֵ֣ב עֵשָׂ֔ו וַיִּקְרָ֥א שְׁמ֖וֹ יַעֲקֹ֑ב וְיִצְחָ֛ק בֶּן־שִׁשִּׁ֥ים שָׁנָ֖ה בְּלֶ֥דֶת אֹתָֽם׃

וְאַחֲרֵי כֵן יָצָא אָחִיו,וגם בלידתו אירע דבר לא רגיל — וְיָדוֹ אֹחֶזֶת בַּעֲקֵב עֵשָׂו, וַיִּקְרָא שְׁמוֹ יַעֲקֹב.וְיִצְחָק בֶּן שִׁשִּׁים שָׁנָה בְּלֶדֶת אֹתָם.כיוון שנשא את רבקה כשהיה בן ארבעים, עברו עשרים שנה עד שהיא ילדה.

וַֽיִּגְדְּלוּ֙ הַנְּעָרִ֔ים וַיְהִ֣י עֵשָׂ֗ו אִ֛ישׁ יֹדֵ֥עַ צַ֖יִד אִ֣ישׁ שָׂדֶ֑ה וְיַעֲקֹב֙ אִ֣ישׁ תָּ֔ם יֹשֵׁ֖ב אֹהָלִֽים׃

וַיִּגְדְּלוּ הַנְּעָרִים,והנבואה שבישרה שדרכיהם ייפרדו זו מזו, אכן התקיימה. לצד מילוי חובותיהם הדומות במסגרת המשפחה, במשק הבית ובחקלאות, החלו להופיע נטיות האופי השונות שלהם: וַיְהִי עֵשָׂו אִישׁ יֹדֵעַ צַיִד,דמות הרפתקנית, שאינה מסתפקת במלאכתה הקרובה, אלא יוצאת לצוד בעלי חיים. אִישׁ שָׂדֶה,איש השדה הגדול, איש המרחב. וְיַעֲקֹב — אִישׁ תָּם, אין הוא מעוניין לעסוק בתחבולות ציד, במארבים ובטמינת מלכודות, יֹשֵׁב אֹהָלִים,איש בית, או: רועה מומחה בגידול צאן.

וַיֶּאֱהַ֥ב יִצְחָ֛ק אֶת־עֵשָׂ֖ו כִּי־צַ֣יִד בְּפִ֑יו וְרִבְקָ֖ה אֹהֶ֥בֶת אֶֽת־יַעֲקֹֽב׃

וַיֶּאֱהַב יִצְחָק אֶת עֵשָׂו כִּי צַיִד בְּפִיו. וְרִבְקָה אֹהֶבֶת אֶת יַעֲקֹב,ייתכן שמשום שחי בבית, בסמוך אליה.

וַיָּ֥זֶד יַעֲקֹ֖ב נָזִ֑יד וַיָּבֹ֥א עֵשָׂ֛ו מִן־הַשָּׂדֶ֖ה וְה֥וּא עָיֵֽף׃

וַיָּזֶד, בישל יַעֲקֹב נָזִיד,מרק. וַיָּבֹא עֵשָׂו מִן הַשָּׂדֶה,לאחר שהתרוצץ וכנראה לא מצא ציד, וְהוּא עָיֵף,מותש וצמא.

וַיֹּ֨אמֶר עֵשָׂ֜ו אֶֽל־יַעֲקֹ֗ב הַלְעִיטֵ֤נִי נָא֙ מִן־הָאָדֹ֤ם הָאָדֹם֙ הַזֶּ֔ה כִּ֥י עָיֵ֖ף אָנֹ֑כִי עַל־כֵּ֥ן קָרָֽא־שְׁמ֖וֹ אֱדֽוֹם׃

וַיֹּאמֶר עֵשָׂו אֶל יַעֲקֹב: הַלְעִיטֵנִי, האכל אותי נָא מִן הָאָדֹם הָאָדֹם הַזֶּה,עשו לא ידע מהו התבשיל האדום שבסיר, כִּי עָיֵף אָנֹכִי,עד כדי כך שקשה לי להגיש את הכף לפי.עַל כֵּן קָרָא שְׁמוֹ אֱדוֹם.אירוע זה, שבו נקשר עשו לאָדֹם הָאָדֹם הַזֶּה דבק בו לכל ימי חייו ולמשך דורות רבים, ונעשה לו כינוי נרדף.

וַיֹּ֖אמֶר יַעֲקֹ֑ב מִכְרָ֥ה כַיּ֛וֹם אֶת־בְּכֹֽרָתְךָ֖ לִֽי׃

וַיֹּאמֶר יַעֲקֹב:כשם שאתה פונה אלי בבקשה, אף אני אבקש ממך — מִכְרָה כַיּוֹם, עכשיו אֶת בְּכֹרָתְךָ לִי.

וַיֹּ֣אמֶר עֵשָׂ֔ו הִנֵּ֛ה אָנֹכִ֥י הוֹלֵ֖ךְ לָמ֑וּת וְלָמָּה־זֶּ֥ה לִ֖י בְּכֹרָֽה׃

וַיֹּאמֶר עֵשָׂו: הִנֵּה אָנֹכִי הוֹלֵךְ לָמוּת,בעייפותי הרבה אני חש שאני עומד להתמוטט , וְלָמָּה זֶּה לִי בְּכֹרָה?!גם אם כרוך בבכורה צד כלכלי כלשהו, הוא יתממש רק בעתיד הרחוק, ואילו עשו, הצד חיות בשדה אינו אדם מחושב המתכנן תכניות ארוכות טווח.

וַיֹּ֣אמֶר יַעֲקֹ֗ב הִשָּׁ֤בְעָה לִּי֙ כַּיּ֔וֹם וַיִּשָּׁבַ֖ע ל֑וֹ וַיִּמְכֹּ֥ר אֶת־בְּכֹרָת֖וֹ לְיַעֲקֹֽב׃

וַיֹּאמֶר יַעֲקֹב:אינני מסתפק בהכרזתך זו, שאתה אדיש לבכורה, הִשָּׁבְעָה לִּי כַּיּוֹםשאתה מעביר אותה אלי. וַיִּשָּׁבַע לוֹשהבכורה נתונה לו, וַיִּמְכֹּר אֶת בְּכֹרָתוֹ לְיַעֲקֹב.ייתכן שנזיד העדשים היה התמורה לבכורה. אולם אפשר שהנזיד, שהיה חלק ממזון המשפחה, אינו יכול להימכר על ידי יעקב לאחיו. אם כך, ייתכן שעשו מכר ליעקב את הבכורה תמורת תשלום ממשי שניתן מיד או שהובטח באותו מעמד.

וְיַעֲקֹ֞ב נָתַ֣ן לְעֵשָׂ֗ו לֶ֚חֶם וּנְזִ֣יד עֲדָשִׁ֔ים וַיֹּ֣אכַל וַיֵּ֔שְׁתְּ וַיָּ֖קָם וַיֵּלַ֑ךְ וַיִּ֥בֶז עֵשָׂ֖ו אֶת־הַבְּכֹרָֽה׃ (ס)

וְיַעֲקֹב נָתַן לְעֵשָׂו לֶחֶם וּנְזִיד עֲדָשִׁים.האכיל אותו, כשם שנוהגים לקבוע סעודה עם סיומו של קניין כלשהו. בקביעת סעודה זעירה זאת מבטא יעקב את כובד הראש שבו הוא רואה את קניית הבכורה. וַיֹּאכַלעשו וַיֵּשְׁתְּ,ולאחר שהתאושש, וכבר אינו הולך למות — וַיָּקָם וַיֵּלַךְ, וַיִּבֶז עֵשָׂו אֶת הַבְּכֹרָה.אף על פי שזכר את המכירה, היה המעשה מגוחך בעיניו, חסר טעם ומשמעות.