וְאַבְרָהָ֣ם זָקֵ֔ן בָּ֖א בַּיָּמִ֑ים וַֽיהוָ֛ה בֵּרַ֥ךְ אֶת־אַבְרָהָ֖ם בַּכֹּֽל׃

וְאַבְרָהָם זָקֵן בָּא בַּיָּמִים.לפי חשבון הזמנים, גילו של יצחק באותה עת היה שלושים ושבע או שלושים ושמונה, ועל כן אברהם הוא בן מאה שלושים ושבע או מעט יותר. ייתכן שפתיחה זו משקפת גם את תחושתו של אברהם לגבי עצמו. וַה' בֵּרַךְ אֶת אַבְרָהָם בַּכֹּל,ברכה זו כוללת גם מנוחה ושלווה מטרדותיו וממסעות נדודיו.

וַיֹּ֣אמֶר אַבְרָהָ֗ם אֶל־עַבְדּוֹ֙ זְקַ֣ן בֵּית֔וֹ הַמֹּשֵׁ֖ל בְּכָל־אֲשֶׁר־ל֑וֹ שִֽׂים־נָ֥א יָדְךָ֖ תַּ֥חַת יְרֵכִֽי׃

וַיֹּאמֶר אַבְרָהָם אֶל עַבְדּוֹ זְקַן בֵּיתוֹ,לאו דווקא היה אדם זקן, אלא בעל התפקיד הבכיר והמכובד ביותר, הַמֹּשֵׁל בְּכָל אֲשֶׁר לוֹ,המנהל הכללי של משק ביתו של אברהם : שִׂים נָא יָדְךָ תַּחַת יְרֵכִי— טקס עתיק מאוד של שבועה. בניגוד לתקיעת כף או לחיצת יד — מחוות התחייבות הנעשית בין אנשים בין אותו מעמד, השבועה שבהנחת היד תחת ירכו של המשביע, בעוד הוא יושב, מתחוללת בין משביע בכיר לבין מי שכפוף לו. בפעולה זו מבטא הנשבע את התחייבותו לתת את ידו למשביע.

וְאַשְׁבִּ֣יעֲךָ֔ בַּֽיהוָה֙ אֱלֹהֵ֣י הַשָּׁמַ֔יִם וֵֽאלֹהֵ֖י הָאָ֑רֶץ אֲשֶׁ֨ר לֹֽא־תִקַּ֤ח אִשָּׁה֙ לִבְנִ֔י מִבְּנוֹת֙ הַֽכְּנַעֲנִ֔י אֲשֶׁ֥ר אָנֹכִ֖י יוֹשֵׁ֥ב בְּקִרְבּֽוֹ׃

וְאַשְׁבִּיעֲךָ בַּה' אֱלֹהֵי הַשָּׁמַיִם וֵאלֹהֵי הָאָרֶץ,שבידו הכול, אֲשֶׁר לֹא תִקַּח אִשָּׁה לִבְנִי מִבְּנוֹת הַכְּנַעֲנִי אֲשֶׁר אָנֹכִי יוֹשֵׁב בְּקִרְבּוֹ.אברהם הזקן לא ידע כמה שנים עוד יחיה, ואם יצליח בעצמו להשיא אשה לבנו. על כן דרש מעבדו שידאג שלא להשיאו לבנות כנען, כאשר הוא עצמו כבר לא יהיה בין החיים.

כִּ֧י אֶל־אַרְצִ֛י וְאֶל־מוֹלַדְתִּ֖י תֵּלֵ֑ךְ וְלָקַחְתָּ֥ אִשָּׁ֖ה לִבְנִ֥י לְיִצְחָֽק׃

כִּי אֶל אַרְצִיארם נהריים וְאֶל מוֹלַדְתִּיחרן, מקום משפחתי המורחבת, השבט שלתוכו נולדתי, לשם תֵּלֵךְ, וְלָקַחְתָּ אִשָּׁה לִבְנִי לְיִצְחָקמשם.

וַיֹּ֤אמֶר אֵלָיו֙ הָעֶ֔בֶד אוּלַי֙ לֹא־תֹאבֶ֣ה הָֽאִשָּׁ֔ה לָלֶ֥כֶת אַחֲרַ֖י אֶל־הָאָ֣רֶץ הַזֹּ֑את הֶֽהָשֵׁ֤ב אָשִׁיב֙ אֶת־בִּנְךָ֔ אֶל־הָאָ֖רֶץ אֲשֶׁר־יָצָ֥אתָ מִשָּֽׁם׃

וַיֹּאמֶר אֵלָיו הָעֶבֶד: אוּלַי לֹא תֹאבֶה, תרצה הָאִשָּׁה לָלֶכֶת אַחֲרַי אֶל הָאָרֶץ הַזֹּאת.חרן מצויה הרחק מכאן, בגבולה הדרומי של תורכיה של היום. זוהי הליכה רבה. כיצד אנהג אם היא תסרב להרחיק מביתה עד לכאן — הֶהָשֵׁב אָשִׁיב אֶת בִּנְךָ אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר יָצָאתָ מִשָּׁם?

וַיֹּ֥אמֶר אֵלָ֖יו אַבְרָהָ֑ם הִשָּׁ֣מֶר לְךָ֔ פֶּן־תָּשִׁ֥יב אֶת־בְּנִ֖י שָֽׁמָּה׃

וַיֹּאמֶר אֵלָיו אַבְרָהָם: הִשָּׁמֶר לְךָ פֶּן תָּשִׁיב אֶת בְּנִי שָׁמָּה.לא אני בחרתי להרחיק נדוד מארץ מולדתי,

יְהוָ֣ה ׀ אֱלֹהֵ֣י הַשָּׁמַ֗יִם אֲשֶׁ֨ר לְקָחַ֜נִי מִבֵּ֣ית אָבִי֮ וּמֵאֶ֣רֶץ מֽוֹלַדְתִּי֒ וַאֲשֶׁ֨ר דִּבֶּר־לִ֜י וַאֲשֶׁ֤ר נִֽשְׁבַּֽע־לִי֙ לֵאמֹ֔ר לְזַ֨רְעֲךָ֔ אֶתֵּ֖ן אֶת־הָאָ֣רֶץ הַזֹּ֑את ה֗וּא יִשְׁלַ֤ח מַלְאָכוֹ֙ לְפָנֶ֔יךָ וְלָקַחְתָּ֥ אִשָּׁ֛ה לִבְנִ֖י מִשָּֽׁם׃

אלא — ה' אֱלֹהֵי הַשָּׁמַיִם, אֲשֶׁר לְקָחַנִי מִבֵּית אָבִי וּמֵאֶרֶץ מוֹלַדְתִּי, וַאֲשֶׁר דִּבֶּר לִיבנבואה, וַאֲשֶׁר נִשְׁבַּע לִי לֵאמֹר: "לְזַרְעֲךָ אֶתֵּן אֶת הָאָרֶץ הַזֹּאת" — הוּא יִשְׁלַח מַלְאָכוֹ לְפָנֶיךָ,הוא יעזור לך, וְלָקַחְתָּ, ואתה תצליח למצוא אִשָּׁה לִבְנִי מִשָּׁם.

וְאִם־לֹ֨א תֹאבֶ֤ה הָֽאִשָּׁה֙ לָלֶ֣כֶת אַחֲרֶ֔יךָ וְנִקִּ֕יתָ מִשְּׁבֻעָתִ֖י זֹ֑את רַ֣ק אֶת־בְּנִ֔י לֹ֥א תָשֵׁ֖ב שָֽׁמָּה׃

וְאִם לֹא תֹאבֶה, תרצה הָאִשָּׁה לָלֶכֶת אַחֲרֶיךָ — וְנִקִּיתָ מִשְּׁבֻעָתִי זֹאת,ולא תצטרך לחפש עוד. רַק אֶת בְּנִי לֹא תָשֵׁב שָׁמָּה.יצחק צריך להישאר בארץ הזאת. את הארץ הזאת נתן לי ה', ובה ציווה עלי לשבת, ועל כן גם בני לא יצא ממנה.

וַיָּ֤שֶׂם הָעֶ֙בֶד֙ אֶת־יָד֔וֹ תַּ֛חַת יֶ֥רֶךְ אַבְרָהָ֖ם אֲדֹנָ֑יו וַיִּשָּׁ֣בַֽע ל֔וֹ עַל־הַדָּבָ֖ר הַזֶּֽה׃

וַיָּשֶׂם הָעֶבֶד אֶת יָדוֹ תַּחַת יֶרֶךְ אַבְרָהָם אֲדֹנָיו, וַיִּשָּׁבַע לוֹ עַל הַדָּבָר הַזֶּה.

וַיִּקַּ֣ח הָ֠עֶבֶד עֲשָׂרָ֨ה גְמַלִּ֜ים מִגְּמַלֵּ֤י אֲדֹנָיו֙ וַיֵּ֔לֶךְ וְכָל־ט֥וּב אֲדֹנָ֖יו בְּיָד֑וֹ וַיָּ֗קָם וַיֵּ֛לֶךְ אֶל־אֲרַ֥ם נַֽהֲרַ֖יִם אֶל־עִ֥יר נָחֽוֹר׃

וַיִּקַּח הָעֶבֶד עֲשָׂרָה גְמַלִּים מִגְּמַלֵּי אֲדֹנָיולשם המסע הממושך והקשה הזה מדרום ארץ כנען עד חרן, וַיֵּלֶךְ וְכָל טוּב אֲדֹנָיו בְּיָדוֹ.מתנות וחפצים מיוחדים אחרים, שבאמצעותם יוכל לייצג את מעמדו ואת כוחו של אברהם, וכן דברים שיזדקק להם במסעו. וַיָּקָם וַיֵּלֶךְ אֶל אֲרַם נַהֲרַיִם, אֶל עִיר נָחוֹר.

וַיַּבְרֵ֧ךְ הַגְּמַלִּ֛ים מִח֥וּץ לָעִ֖יר אֶל־בְּאֵ֣ר הַמָּ֑יִם לְעֵ֣ת עֶ֔רֶב לְעֵ֖ת צֵ֥את הַשֹּׁאֲבֹֽת׃

בסוף מסעו — וַיַּבְרֵךְ הַגְּמַלִּים, בניגוד לסוסים וחמורים, הנשארים לרוב בעמידה, הגמלים רובצים על ברכיהם, מִחוּץ לָעִיר אֶל בְּאֵר הַמָּיִם,בסמוך לבאר המים לְעֵת עֶרֶב, לְעֵת צֵאת הַשֹּׁאֲבֹת.כיוון שעבד אברהם אינו יכול לעבור מבית לבית ולחפש אשה נאה לבן אדוניו, הוא מעריך שבשעה זו, שעת הערב, ובמקום זה, ליד הבאר, יוכל לראות את בנות הארץ.

וַיֹּאמַ֓ר ׀ יְהוָ֗ה אֱלֹהֵי֙ אֲדֹנִ֣י אַבְרָהָ֔ם הַקְרֵה־נָ֥א לְפָנַ֖י הַיּ֑וֹם וַעֲשֵׂה־חֶ֕סֶד עִ֖ם אֲדֹנִ֥י אַבְרָהָֽם׃

וַיֹּאמַרבתפילה : ה' אֱלֹהֵי אֲדֹנִי אַבְרָהָם, הַקְרֵה, זַמֵּן נָא לְפָנַי הַיּוֹם, וַעֲשֵׂה חֶסֶד עִם אֲדֹנִי אַבְרָהָםלמענו ולמען כבודו.

הִנֵּ֛ה אָנֹכִ֥י נִצָּ֖ב עַל־עֵ֣ין הַמָּ֑יִם וּבְנוֹת֙ אַנְשֵׁ֣י הָעִ֔יר יֹצְאֹ֖ת לִשְׁאֹ֥ב מָֽיִם׃

הִנֵּה אָנֹכִי נִצָּב עַל עֵין, מעיין הַמָּיִם, וּבְנוֹת אַנְשֵׁי הָעִיר יֹצְאֹת לִשְׁאֹב מָיִם.

וְהָיָ֣ה הַֽנַּעֲרָ֗ אֲשֶׁ֨ר אֹמַ֤ר אֵלֶ֙יהָ֙ הַטִּי־נָ֤א כַדֵּךְ֙ וְאֶשְׁתֶּ֔ה וְאָמְרָ֣ה שְׁתֵ֔ה וְגַם־גְּמַלֶּ֖יךָ אַשְׁקֶ֑ה אֹתָ֤הּ הֹכַ֙חְתָּ֙ לְעַבְדְּךָ֣ לְיִצְחָ֔ק וּבָ֣הּ אֵדַ֔ע כִּי־עָשִׂ֥יתָ חֶ֖סֶד עִם־אֲדֹנִֽי׃

וְהָיָה הַנַּעֲרָה אֲשֶׁר אֹמַר אֵלֶיהָ: "הַטִּי נָא כַדֵּךְ וְאֶשְׁתֶּה",הטיית הכד בעודו על הכתף היתה הדרך המקובלת להשקיית הזולת. וְאָמְרָהאותה נערה : "שְׁתֵה, וְגַם גְּמַלֶּיךָ אַשְׁקֶה" —אבין שזאת היא הנערה ש אֹתָהּ הֹכַחְתָּ, קבעת להיות לאשה לְעַבְדְּךָ לְיִצְחָק, וּבָהּ, אם אמצא כזאת — אֵדַע כִּי עָשִׂיתָ חֶסֶד עִם אֲדֹנִי.

וַֽיְהִי־ה֗וּא טֶרֶם֮ כִּלָּ֣ה לְדַבֵּר֒ וְהִנֵּ֧ה רִבְקָ֣ה יֹצֵ֗את אֲשֶׁ֤ר יֻלְּדָה֙ לִבְתוּאֵ֣ל בֶּן־מִלְכָּ֔ה אֵ֥שֶׁת נָח֖וֹר אֲחִ֣י אַבְרָהָ֑ם וְכַדָּ֖הּ עַל־שִׁכְמָֽהּ׃

וַיְהִי הוּא טֶרֶם כִּלָּה לְדַבֵּר,בעודנו עומד ומתפלל, וְהִנֵּה רִבְקָה, שכבר נזכרה קודם לכן, יֹצֵאת,אולי יצאה ראשונה, או: בלטה באופן כלשהו. ייחוסה מתואר בפירוט: אֲשֶׁר יֻלְּדָה לִבְתוּאֵל,שהוא בֶּן מִלְכָּה אֵשֶׁת נָחוֹר, שהיתה האשה הראשית ולא הפילגש, אֲחִי אַבְרָהָם,זוהי המשפחה הקרובה ביותר של אברהם. וְכַדָּהּ עַל שִׁכְמָהּ.

וְהַֽנַּעֲרָ֗ טֹבַ֤ת מַרְאֶה֙ מְאֹ֔ד בְּתוּלָ֕ה וְאִ֖ישׁ לֹ֣א יְדָעָ֑הּ וַתֵּ֣רֶד הָעַ֔יְנָה וַתְּמַלֵּ֥א כַדָּ֖הּ וַתָּֽעַל׃

וְהַנַּעֲרָה טֹבַת מַרְאֶה, יפה מְאֹד, בְּתוּלָה, וְאִישׁ לֹא יְדָעָהּ,ומכאן שהיא צנועה. מידע זה, כמובן, שמע לאחר מכן. וַתֵּרֶד הָעַיְנָה,למעיין, וַתְּמַלֵּא כַדָּהּ, וַתָּעַלמן המעיין, הנמוך מעט מהקרקע. הנערה, שכנראה לבושה העיד שאין היא נשואה, ואשר נראתה בעיניו מהוגנת ומתאימה מבחינת הגיל — הרשימה אותו,

וַיָּ֥רָץ הָעֶ֖בֶד לִקְרָאתָ֑הּ וַיֹּ֕אמֶר הַגְמִיאִ֥ינִי נָ֛א מְעַט־מַ֖יִם מִכַּדֵּֽךְ׃

ועל כן — וַיָּרָץ הָעֶבֶד לִקְרָאתָהּ. וַיֹּאמֶר: הַגְמִיאִינִי נָא, אַפשרי לי לגמוע מְעַט מַיִם מִכַּדֵּךְ.

וַתֹּ֖אמֶר שְׁתֵ֣ה אֲדֹנִ֑י וַתְּמַהֵ֗ר וַתֹּ֧רֶד כַּדָּ֛הּ עַל־יָדָ֖הּ וַתַּשְׁקֵֽהוּ׃

וַתֹּאמֶר: שְׁתֵה, אֲדֹנִי.וַתְּמַהֵר, וַתֹּרֶד כַּדָּהּ עַל יָדָהּ וַתַּשְׁקֵהוּ,במקום להטות את הכד, בעודו על כתפה, רבקה התאמצה להוריד את הכד הכבד מן הכתף, כדי להקל על שתיית העבד.

וַתְּכַ֖ל לְהַשְׁקֹת֑וֹ וַתֹּ֗אמֶר גַּ֤ם לִגְמַלֶּ֙יךָ֙ אֶשְׁאָ֔ב עַ֥ד אִם־כִּלּ֖וּ לִשְׁתֹּֽת׃

וַתְּכַל לְהַשְׁקֹתוֹ,לאחר ששתה די צורכו, וַתֹּאמֶר: גַּם לִגְמַלֶּיךָ אֶשְׁאָב, עַד אִם כִּלּוּ לִשְׁתֹּת.לא די בכך שאתה תשתה; אשקה גם את גמליך, עד שירוו את צימאונם.

וַתְּמַהֵ֗ר וַתְּעַ֤ר כַּדָּהּ֙ אֶל־הַשֹּׁ֔קֶת וַתָּ֥רָץ ע֛וֹד אֶֽל־הַבְּאֵ֖ר לִשְׁאֹ֑ב וַתִּשְׁאַ֖ב לְכָל־גְּמַלָּֽיו׃

וַתְּמַהֵר, וַתְּעַר, שפכה את המים שנותרו ב כַּדָּהּ אֶל הַשֹּׁקֶת. וַתָּרָץ עוֹד אֶל הַבְּאֵר לִשְׁאֹב, וַתִּשְׁאַב לְכָל גְּמַלָּיו.השקייתם של עשרה גמלים אינה עניין של מה-בכך. אפילו גמל בודד הבא מדרך ארוכה שותה כמות עצומה של מים; ועשרה גמלים — על אחת כמה וכמה.

וְהָאִ֥ישׁ מִשְׁתָּאֵ֖ה לָ֑הּ מַחֲרִ֕ישׁ לָדַ֗עַת הַֽהִצְלִ֧יחַ יְהוָ֛ה דַּרְכּ֖וֹ אִם־לֹֽא׃

על כן — וְהָאִישׁ מִשְׁתָּאֵה לָהּ,מסתכל בה מתרוצצת הלוך ושוב מן הבאר אל השוקת ומתפלא, מַחֲרִישׁ,עדיין אינו אומר דבר, לָדַעַת הַהִצְלִיחַ ה' דַּרְכּוֹ אִם לֹא.לנוכח התנהגותה הוא בוודאי שואל את עצמו מי הנערה הזאת, מאיזו משפחה היא, וכיצד יוכל לדעת עליה עוד.

וַיְהִ֗י כַּאֲשֶׁ֨ר כִּלּ֤וּ הַגְּמַלִּים֙ לִשְׁתּ֔וֹת וַיִּקַּ֤ח הָאִישׁ֙ נֶ֣זֶם זָהָ֔ב בֶּ֖קַע מִשְׁקָל֑וֹ וּשְׁנֵ֤י צְמִידִים֙ עַל־יָדֶ֔יהָ עֲשָׂרָ֥ה זָהָ֖ב מִשְׁקָלָֽם׃

וַיְהִי כַּאֲשֶׁר כִּלּוּ הַגְּמַלִּים לִשְׁתּוֹת, וַיִּקַּח הָאִישׁ נֶזֶם זָהָב,תכשיט שתולים על האף או על האוזן, ש בֶּקַע, חצי שקל מִשְׁקָלוֹ. וּשְׁנֵי צְמִידִיםהמיועדים לענידה עַל יָדֶיהָ,ש עֲשָׂרָה זָהָב מִשְׁקָלָם —מתוך השוואה למקומות אחרים עולה שאלו הם תכשיטים גדולים ויקרים. תחילה העבד רק הוציא את התכשיטים הללו מאמתחתו, אחר כך שאל אותה לזהותה, ורק כשקיבל תשובה משביעה רצון — נתן לה את הנזם והצמידים.

וַיֹּ֙אמֶר֙ בַּת־מִ֣י אַ֔תְּ הַגִּ֥ידִי נָ֖א לִ֑י הֲיֵ֧שׁ בֵּית־אָבִ֛יךְ מָק֥וֹם לָ֖נוּ לָלִֽין׃

שתי שאלות שאל העבד את רבקה: וַיֹּאמֶר:א. בַּת מִי אַתְּ? — הַגִּידִי נָא לִי.אין זה מן הנימוס לשאול אותה לשמה, ולכן שאל לאיזו משפחה היא שייכת. ב. הֲיֵשׁ בֵּית אָבִיךְ מָקוֹם לָנוּ לָלִין?שכן נראה שבאת ממשפחה מכניסת אורחים.

וַתֹּ֣אמֶר אֵלָ֔יו בַּת־בְּתוּאֵ֖ל אָנֹ֑כִי בֶּן־מִלְכָּ֕ה אֲשֶׁ֥ר יָלְדָ֖ה לְנָחֽוֹר׃

וַתֹּאמֶר אֵלָיו: בַּת בְּתוּאֵל אָנֹכִי, בֶּן מִלְכָּה, אֲשֶׁר יָלְדָה לְנָחוֹר. וַתֹּאמֶר אֵלָיו:ובאשר לשאלתך השנייה —

וַתֹּ֣אמֶר אֵלָ֔יו גַּם־תֶּ֥בֶן גַּם־מִסְפּ֖וֹא רַ֣ב עִמָּ֑נוּ גַּם־מָק֖וֹם לָלֽוּן׃

גַּם תֶּבֶן גַּם מִסְפּוֹא רַב עִמָּנוּ,ויש גַּם מָקוֹם לָלוּן.תשובותיה ערוכות לפי סדר השאלות.

וַיִּקֹּ֣ד הָאִ֔ישׁ וַיִּשְׁתַּ֖חוּ לַֽיהוָֽה׃

הסימן כשלעצמו אינו אלא ניחוש, ועדיין אינו מוכיח דבר, אך כיוון שהתברר שאותה נערה שהתקיים בה הסימן, היא גם ממשפחתו הקרובה ביותר של אברהם, וַיִּקֹּד הָאִישׁ וַיִּשְׁתַּחוּ לַה'.

וַיֹּ֗אמֶר בָּר֤וּךְ יְהוָה֙ אֱלֹהֵי֙ אֲדֹנִ֣י אַבְרָהָ֔ם אֲ֠שֶׁר לֹֽא־עָזַ֥ב חַסְדּ֛וֹ וַאֲמִתּ֖וֹ מֵעִ֣ם אֲדֹנִ֑י אָנֹכִ֗י בַּדֶּ֙רֶךְ֙ נָחַ֣נִי יְהוָ֔ה בֵּ֖ית אֲחֵ֥י אֲדֹנִֽי׃

וַיֹּאמֶר: בָּרוּךְ ה' אֱלֹהֵי אֲדֹנִי אַבְרָהָם, אֲשֶׁר לֹא עָזַב חַסְדּוֹ וַאֲמִתּוֹ מֵעִם אֲדֹנִי. אָנֹכִי בַּדֶּרֶךְהנכונה והישרה נָחַנִי, הדריך אותי ה', ובדיוק הגעתי אל בֵּית אֲחֵי אֲדֹנִי.

וַתָּ֙רָץ֙ הַֽנַּעֲרָ֔ וַתַּגֵּ֖ד לְבֵ֣ית אִמָּ֑הּ כַּדְּבָרִ֖ים הָאֵֽלֶּה׃

וַתָּרָץ הַנַּעֲרָ, וַתַּגֵּד לְבֵית אִמָּהּ כַּדְּבָרִים הָאֵלֶּה.

וּלְרִבְקָ֥ה אָ֖ח וּשְׁמ֣וֹ לָבָ֑ן וַיָּ֨רָץ לָבָ֧ן אֶל־הָאִ֛ישׁ הַח֖וּצָה אֶל־הָעָֽיִן׃

וּלְרִבְקָה אָח וּשְׁמוֹ לָבָן.מן ההמשך נראה שהוא היה הבכור ובעל הכוח במשפחה. וַיָּרָץ לָבָן אֶל הָאִישׁ הַחוּצָה אֶל הָעָיִן.לאחר ריצתה הביתה מתוארת ריצת אחיה לכיוון השני — לראות מיהו אותו איש מסתורי שבא מרחוק, נתן מתנות לאחותו, שאל אותה שאלות וביקש להתארח בביתם. ייתכן שבתור האח הגדול ביקש לבן לוודא שהכל מתרחש בדרך הראויה והמוסרית, ומשום כך רץ לעבר העבד, אך יש הסבר נוסף לריצתו —

וַיְהִ֣י ׀ כִּרְאֹ֣ת אֶת־הַנֶּ֗זֶם וְֽאֶת־הַצְּמִדִים֮ עַל־יְדֵ֣י אֲחֹתוֹ֒ וּכְשָׁמְע֗וֹ אֶת־דִּבְרֵ֞י רִבְקָ֤ה אֲחֹתוֹ֙ לֵאמֹ֔ר כֹּֽה־דִבֶּ֥ר אֵלַ֖י הָאִ֑ישׁ וַיָּבֹא֙ אֶל־הָאִ֔ישׁ וְהִנֵּ֛ה עֹמֵ֥ד עַל־הַגְּמַלִּ֖ים עַל־הָעָֽיִן׃

וַיְהִי כִּרְאֹת אֶת הַנֶּזֶם וְאֶת הַצְּמִדִים עַל יְדֵי אֲחֹתוֹ,מתנה המבטאת עושר, וּכְשָׁמְעוֹ אֶת דִּבְרֵי רִבְקָה אֲחֹתוֹ לֵאמֹר: כֹּה דִבֶּר אֵלַי הָאִישׁ.הוא שאל אותי שאלות אלו, עשה מעשים שונים והתפלל, אך לא סיפר דבר על עצמו. וַיָּבֹא אֶל הָאִישׁ, וְהִנֵּה עֹמֵד עַל, ליד הַגְּמַלִּים עַל הָעָיִן,סמוך למעיין.

וַיֹּ֕אמֶר בּ֖וֹא בְּר֣וּךְ יְהוָ֑ה לָ֤מָּה תַעֲמֹד֙ בַּח֔וּץ וְאָנֹכִי֙ פִּנִּ֣יתִי הַבַּ֔יִת וּמָק֖וֹם לַגְּמַלִּֽים׃

וַיֹּאמֶרלבן : בּוֹא, בְּרוּךְ ה'! לָמָּה תַעֲמֹד בַּחוּץ? וְאָנֹכִי פִּנִּיתִי הַבַּיִת,ויהיה לך ולאנשיך מקום ללון בו, שהרי אל עבד אברהם התלוו עבדים זוטרים, ויש אף מָקוֹם לַגְּמַלִּים,שכן עשרה גמלים תופסים הרבה מקום.

וַיָּבֹ֤א הָאִישׁ֙ הַבַּ֔יְתָה וַיְפַתַּ֖ח הַגְּמַלִּ֑ים וַיִּתֵּ֨ן תֶּ֤בֶן וּמִסְפּוֹא֙ לַגְּמַלִּ֔ים וּמַ֙יִם֙ לִרְחֹ֣ץ רַגְלָ֔יו וְרַגְלֵ֥י הָאֲנָשִׁ֖ים אֲשֶׁ֥ר אִתּֽוֹ׃

וַיָּבֹא הָאִישׁ הַבַּיְתָה וַיְפַתַּח,לבן עזר להוריד את המשא מן הַגְּמַלִּים, וַיִּתֵּן תֶּבֶן וּמִסְפּוֹא לַגְּמַלִּים,וכפי שהיו רגילים לעשות לאורח שבא מדרך רחוקה — וּמַיִם לִרְחֹץ רַגְלָיו וְרַגְלֵי הָאֲנָשִׁים אֲשֶׁר אִתּוֹ.

ויישם [וַיּוּשַׂ֤ם] לְפָנָיו֙ לֶאֱכֹ֔ל וַיֹּ֙אמֶר֙ לֹ֣א אֹכַ֔ל עַ֥ד אִם־דִּבַּ֖רְתִּי דְּבָרָ֑י וַיֹּ֖אמֶר דַּבֵּֽר׃

אחרי קבלת הפנים נכנס עבד אברהם הביתה, וַיּוּשַׂם לְפָנָיו לֶאֱכֹל, וַיֹּאמֶרהעבד: לֹא אֹכַל, עַד אִם דִּבַּרְתִּי דְּבָרָי.אם העבד יאכל עם בעלי הבית וישב בביתם, הוא מבטא בכך מחויבות כלשהי כלפי בעל הבית. לכן הוא ביקש להגדיר תחילה את כוונותיו ועמדתו, ורק לאחר שישטח אותן בפניו, יאכל. וַיֹּאמֶרלבן : דַּבֵּר.

וַיֹּאמַ֑ר עֶ֥בֶד אַבְרָהָ֖ם אָנֹֽכִי׃

וַיֹּאמַר: עֶבֶד אַבְרָהָם אָנֹכִי.אני האיש הממונה על ענייניו של אברהם.

וַיהוָ֞ה בֵּרַ֧ךְ אֶת־אֲדֹנִ֛י מְאֹ֖ד וַיִּגְדָּ֑ל וַיִּתֶּן־ל֞וֹ צֹ֤אן וּבָקָר֙ וְכֶ֣סֶף וְזָהָ֔ב וַעֲבָדִם֙ וּשְׁפָחֹ֔ת וּגְמַלִּ֖ים וַחֲמֹרִֽים׃

וַה' בֵּרַךְ אֶת אֲדֹנִי מְאֹד וַיִּגְדָּליותר ממה שהכרתם אותו, כאשר חי במחיצת משפחתכם, וַיִּתֶּןה' לוֹ צֹאן וּבָקָר וְכֶסֶף וְזָהָב וַעֲבָדִם וּשְׁפָחֹת וּגְמַלִּים וַחֲמֹרִים.הוא הפך עשיר, ומלבד זאת, כשאברהם ושרה יצאו מחרן הם היו מבוגרים למדי וחשוכי ילדים,

וַתֵּ֡לֶד שָׂרָה֩ אֵ֨שֶׁת אֲדֹנִ֥י בֵן֙ לַֽאדֹנִ֔י אַחֲרֵ֖י זִקְנָתָ֑הּ וַיִּתֶּן־לּ֖וֹ אֶת־כָּל־אֲשֶׁר־לֽוֹ׃

ובינתיים — וַתֵּלֶד שָׂרָה אֵשֶׁת אֲדֹנִי בֵן לַאדֹנִי אַחֲרֵי זִקְנָתָהּ.בן זה של אברהם נולד לו מאשה שאתם מכירים היטב, אף היא ממשפחתכם. ומכיוון שהוא בנו החשוב של אברהם — וַיִּתֶּן לּוֹ אֶת כָּל אֲשֶׁר לוֹ.

וַיַּשְׁבִּעֵ֥נִי אֲדֹנִ֖י לֵאמֹ֑ר לֹא־תִקַּ֤ח אִשָּׁה֙ לִבְנִ֔י מִבְּנוֹת֙ הַֽכְּנַעֲנִ֔י אֲשֶׁ֥ר אָנֹכִ֖י יֹשֵׁ֥ב בְּאַרְצֽוֹ׃

וַיַּשְׁבִּעֵנִי אֲדֹנִי לֵאמֹר: "לֹא תִקַּח אִשָּׁה לִבְנִי מִבְּנוֹת הַכְּנַעֲנִי אֲשֶׁר אָנֹכִי יֹשֵׁב בְּאַרְצוֹ.

אִם־לֹ֧א אֶל־בֵּית־אָבִ֛י תֵּלֵ֖ךְ וְאֶל־מִשְׁפַּחְתִּ֑י וְלָקַחְתָּ֥ אִשָּׁ֖ה לִבְנִֽי׃

אִם לֹא אֶל בֵּית אָבִי תֵּלֵךְ וְאֶל מִשְׁפַּחְתִּי, וְלָקַחְתָּ אִשָּׁה לִבְנִי".כיוון שאדוני רוצה לדבוק במשפחתו, הוא עמד על כך שלא אביא לבנו אשה מן העמים האחרים, אלא מן המשפחה בלבד.

וָאֹמַ֖ר אֶל־אֲדֹנִ֑י אֻלַ֛י לֹא־תֵלֵ֥ךְ הָאִשָּׁ֖ה אַחֲרָֽי׃

וָאֹמַר אֶל אֲדֹנִי: "אֻלַי לֹא תֵלֵךְ הָאִשָּׁה אַחֲרָי".עניין זה משמעותי להבנת המשך ההתרחשויות.

וַיֹּ֖אמֶר אֵלָ֑י יְהוָ֞ה אֲשֶׁר־הִתְהַלַּ֣כְתִּי לְפָנָ֗יו יִשְׁלַ֨ח מַלְאָכ֤וֹ אִתָּךְ֙ וְהִצְלִ֣יחַ דַּרְכֶּ֔ךָ וְלָקַחְתָּ֤ אִשָּׁה֙ לִבְנִ֔י מִמִּשְׁפַּחְתִּ֖י וּמִבֵּ֥ית אָבִֽי׃

וַיֹּאמֶר אֵלָי: "ה' אֲשֶׁר הִתְהַלַּכְתִּי לְפָנָיו,שירַתִּי אותו, יִשְׁלַח מַלְאָכוֹ אִתָּךְ וְהִצְלִיחַ דַּרְכֶּךָ, וְלָקַחְתָּ אִשָּׁה לִבְנִי מִמִּשְׁפַּחְתִּי וּמִבֵּית אָבִי.

אָ֤ז תִּנָּקֶה֙ מֵאָ֣לָתִ֔י כִּ֥י תָב֖וֹא אֶל־מִשְׁפַּחְתִּ֑י וְאִם־לֹ֤א יִתְּנוּ֙ לָ֔ךְ וְהָיִ֥יתָ נָקִ֖י מֵאָלָתִֽי׃

אם תיקח אשה כזאת אָז תִּנָּקֶה מֵאָלָתִי,משבועתי, כִּי תָבוֹא אֶל מִשְׁפַּחְתִּי,ותבקש מהם אשה, וְאִם לֹא יִתְּנוּ לָךְ — וְהָיִיתָ נָקִי מֵאָלָתִי".

וָאָבֹ֥א הַיּ֖וֹם אֶל־הָעָ֑יִן וָאֹמַ֗ר יְהוָה֙ אֱלֹהֵי֙ אֲדֹנִ֣י אַבְרָהָ֔ם אִם־יֶשְׁךָ־נָּא֙ מַצְלִ֣יחַ דַּרְכִּ֔י אֲשֶׁ֥ר אָנֹכִ֖י הֹלֵ֥ךְ עָלֶֽיהָ׃

וָאָבֹא הַיּוֹם אֶל הָעָיִן,וָאֹמַר: ה' אֱלֹהֵי אֲדֹנִי אַבְרָהָם! אִם יֶשְׁךָ נָּא מַצְלִיחַ דַּרְכִּי אֲשֶׁר אָנֹכִי הֹלֵךְ עָלֶיהָ.

הִנֵּ֛ה אָנֹכִ֥י נִצָּ֖ב עַל־עֵ֣ין הַמָּ֑יִם וְהָיָ֤ה הָֽעַלְמָה֙ הַיֹּצֵ֣את לִשְׁאֹ֔ב וְאָמַרְתִּ֣י אֵלֶ֔יהָ הַשְׁקִֽינִי־נָ֥א מְעַט־מַ֖יִם מִכַּדֵּֽךְ׃

הִנֵּה אָנֹכִי נִצָּב עַל עֵין הַמָּיִם, וְהָיָה הָעַלְמָה, האשה הצעירה, הַיֹּצֵאת לִשְׁאֹב וְאָמַרְתִּי אֵלֶיהָ: "הַשְׁקִינִי נָא מְעַט מַיִם מִכַּדֵּךְ".

וְאָמְרָ֤ה אֵלַי֙ גַּם־אַתָּ֣ה שְׁתֵ֔ה וְגַ֥ם לִגְמַלֶּ֖יךָ אֶשְׁאָ֑ב הִ֣וא הָֽאִשָּׁ֔ה אֲשֶׁר־הֹכִ֥יחַ יְהוָ֖ה לְבֶן־אֲדֹנִֽי׃

וְאָמְרָה אֵלַי: "גַּם אַתָּה שְׁתֵה וְגַם לִגְמַלֶּיךָ אֶשְׁאָב" — הִיא הָאִשָּׁה אֲשֶׁר הֹכִיחַ ה' לְבֶן אֲדֹנִי.

אֲנִי֩ טֶ֨רֶם אֲכַלֶּ֜ה לְדַבֵּ֣ר אֶל־לִבִּ֗י וְהִנֵּ֨ה רִבְקָ֤ה יֹצֵאת֙ וְכַדָּ֣הּ עַל־שִׁכְמָ֔הּ וַתֵּ֥רֶד הָעַ֖יְנָה וַתִּשְׁאָ֑ב וָאֹמַ֥ר אֵלֶ֖יהָ הַשְׁקִ֥ינִי נָֽא׃

אֲנִי טֶרֶם אֲכַלֶּה, עוד לא סיימתי לְדַבֵּר אֶל לִבִּי, וְהִנֵּה רִבְקָה יֹצֵאת וְכַדָּהּ עַל שִׁכְמָהּ, וַתֵּרֶד הָעַיְנָה וַתִּשְׁאָב. וָאֹמַר אֵלֶיהָ: "הַשְׁקִינִי נָא".

וַתְּמַהֵ֗ר וַתּ֤וֹרֶד כַּדָּהּ֙ מֵֽעָלֶ֔יהָ וַתֹּ֣אמֶר שְׁתֵ֔ה וְגַם־גְּמַלֶּ֖יךָ אַשְׁקֶ֑ה וָאֵ֕שְׁתְּ וְגַ֥ם הַגְּמַלִּ֖ים הִשְׁקָֽתָה׃

וַתְּמַהֵר וַתּוֹרֶד כַּדָּהּ מֵעָלֶיהָ, וַתֹּאמֶר: "שְׁתֵה, וְגַם גְּמַלֶּיךָ אַשְׁקֶה". וָאֵשְׁתְּ, וְגַם הַגְּמַלִּים הִשְׁקָתָה.

וָאֶשְׁאַ֣ל אֹתָ֗הּ וָאֹמַר֮ בַּת־מִ֣י אַתְּ֒ וַתֹּ֗אמֶר בַּת־בְּתוּאֵל֙ בֶּן־נָח֔וֹר אֲשֶׁ֥ר יָֽלְדָה־לּ֖וֹ מִלְכָּ֑ה וָאָשִׂ֤ם הַנֶּ֙זֶם֙ עַל־אַפָּ֔הּ וְהַצְּמִידִ֖ים עַל־יָדֶֽיהָ׃

ואז, וָאֶשְׁאַל אֹתָהּ וָאֹמַר: "בַּת מִי אַתְּ?" וַתֹּאמֶר: "בַּת בְּתוּאֵל בֶּן נָחוֹר אֲשֶׁר יָלְדָה לּוֹ מִלְכָּה". וָאָשִׂם הַנֶּזֶם עַל אַפָּהּ וְהַצְּמִידִים עַל יָדֶיהָ.

וָאֶקֹּ֥ד וָֽאֶשְׁתַּחֲוֶ֖ה לַיהוָ֑ה וָאֲבָרֵ֗ךְ אֶת־יְהוָה֙ אֱלֹהֵי֙ אֲדֹנִ֣י אַבְרָהָ֔ם אֲשֶׁ֤ר הִנְחַ֙נִי֙ בְּדֶ֣רֶךְ אֱמֶ֔ת לָקַ֛חַת אֶת־בַּת־אֲחִ֥י אֲדֹנִ֖י לִבְנֽוֹ׃

וָאֶקֹּד וָאֶשְׁתַּחֲוֶה לַה'. וָאֲבָרֵךְ אֶת ה' אֱלֹהֵי אֲדֹנִי אַבְרָהָם, אֲשֶׁר הִנְחַנִי בְּדֶרֶךְ אֱמֶת, לָקַחַת אֶת בַּת אֲחִי אֲדֹנִי לִבְנוֹ.עד כאן סיפור מאורעותי –

וְ֠עַתָּה אִם־יֶשְׁכֶ֨ם עֹשִׂ֜ים חֶ֧סֶד וֶֽאֱמֶ֛ת אֶת־אֲדֹנִ֖י הַגִּ֣ידוּ לִ֑י וְאִם־לֹ֕א הַגִּ֣ידוּ לִ֔י וְאֶפְנֶ֥ה עַל־יָמִ֖ין א֥וֹ עַל־שְׂמֹֽאל׃

וְעַתָּה, אִם יֶשְׁכֶם עֹשִׂים חֶסֶד וֶאֱמֶת אֶת אֲדֹנִי, ותסכימו לתת את הנערה לבן אדוני — הַגִּידוּ לִי, וְאִם לֹא — הַגִּידוּ לִי, וְאֶפְנֶה עַל יָמִין אוֹ עַל שְׂמֹאל.הרי מצויים כאן בני משפחה נוספים. אם אינכם רוצים בזיווג זה, אחפש אשה לבן אדוני במקומות אחרים.

וַיַּ֨עַן לָבָ֤ן וּבְתוּאֵל֙ וַיֹּ֣אמְר֔וּ מֵיְהוָ֖ה יָצָ֣א הַדָּבָ֑ר לֹ֥א נוּכַ֛ל דַּבֵּ֥ר אֵלֶ֖יךָ רַ֥ע אוֹ־טֽוֹב׃

וַיַּעַן לָבָן וּבְתוּאֵל, מהקדמת שמו של לבן לבתואל אביו ניכר שלבן הוא האיש הדומיננטי. ייתכן שבתואל חלוש או חולה, וַיֹּאמְרוּ: מֵה' יָצָא הַדָּבָר.כיוון שרבקה מיועדת ליצחק מן השמים, לֹא נוּכַל דַּבֵּר אֵלֶיךָ רַע אוֹ טוֹב.

הִנֵּֽה־רִבְקָ֥ה לְפָנֶ֖יךָ קַ֣ח וָלֵ֑ךְ וּתְהִ֤י אִשָּׁה֙ לְבֶן־אֲדֹנֶ֔יךָ כַּאֲשֶׁ֖ר דִּבֶּ֥ר יְהוָֽה׃

הִנֵּה רִבְקָה לְפָנֶיךָ — קַח וָלֵךְ, וּתְהִי אִשָּׁה לְבֶן אֲדֹנֶיךָ, כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר ה'.

וַיְהִ֕י כַּאֲשֶׁ֥ר שָׁמַ֛ע עֶ֥בֶד אַבְרָהָ֖ם אֶת־דִּבְרֵיהֶ֑ם וַיִּשְׁתַּ֥חוּ אַ֖רְצָה לַֽיהוָֽה׃

וַיְהִי כַּאֲשֶׁר שָׁמַע עֶבֶד אַבְרָהָם אֶת דִּבְרֵיהֶםואת הסכמתם, וַיִּשְׁתַּחוּ אַרְצָה לַה'.שוב הוא מודה לה' כי הצליח משימתו.

וַיּוֹצֵ֨א הָעֶ֜בֶד כְּלֵי־כֶ֨סֶף וּכְלֵ֤י זָהָב֙ וּבְגָדִ֔ים וַיִּתֵּ֖ן לְרִבְקָ֑ה וּמִ֨גְדָּנֹ֔ת נָתַ֥ן לְאָחִ֖יהָ וּלְאִמָּֽהּ׃

וַיּוֹצֵא הָעֶבֶד כְּלֵי כֶסֶף וּכְלֵי זָהָב וּבְגָדִים וַיִּתֵּן לְרִבְקָה, וּמִגְדָּנֹת, מיני מאכלים, או: מתנות נָתַן לְאָחִיהָ וּלְאִמָּהּ,לכבדם בעקבות השידוך.

וַיֹּאכְל֣וּ וַיִּשְׁתּ֗וּ ה֛וּא וְהָאֲנָשִׁ֥ים אֲשֶׁר־עִמּ֖וֹ וַיָּלִ֑ינוּ וַיָּק֣וּמוּ בַבֹּ֔קֶר וַיֹּ֖אמֶר שַׁלְּחֻ֥נִי לַֽאדֹנִֽי׃

וַיֹּאכְלוּ וַיִּשְׁתּוּ, הוּא וְהָאֲנָשִׁים אֲשֶׁר עִמּוֹ, וַיָּלִינוּ.כל זה נעשה בשעות הערב. את רבקה פגש בעת צאת השואבות, בעוד השמש זורחת; מן הסתם הגיע לביתם בתחילת הערב, ושם סעדו. וַיָּקוּמוּ בַבֹּקֶר, וַיֹּאמֶרהעבד : שַׁלְּחֻנִי לַאדֹנִי.ברצוני לשוב אל אדוני ולמלא מצוותו. מאחורי מלותיו מסתתרת הבקשה: שלחוני עם הנערה, כדי שאמלא את שליחותי.

וַיֹּ֤אמֶר אָחִ֙יהָ֙ וְאִמָּ֔הּ תֵּשֵׁ֨ב הַנַּעֲרָ֥ אִתָּ֛נוּ יָמִ֖ים א֣וֹ עָשׂ֑וֹר אַחַ֖ר תֵּלֵֽךְ׃

וַיֹּאמֶר אָחִיהָ וְאִמָּהּ, גם כאן האח מדבר ראשון : תֵּשֵׁב הַנַּעֲרָ אִתָּנוּ יָמִים, מניין שלם של ימים, כלומר שנה אוֹ עָשׂוֹר,עשרה חודשים, אַחַר תֵּלֵךְ.ראוי שהיא תתעכב כאן, ולאחר שנעשה את כל ההכנות הראויות לעזיבתה ולחתונתה, תצא לדרכה.

וַיֹּ֤אמֶר אֲלֵהֶם֙ אַל־תְּאַחֲר֣וּ אֹתִ֔י וַֽיהוָ֖ה הִצְלִ֣יחַ דַּרְכִּ֑י שַׁלְּח֕וּנִי וְאֵלְכָ֖ה לַֽאדֹנִֽי׃

וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם: אַל תְּאַחֲרוּ, תעכבו אֹתִי, וַה' הִצְלִיחַ דַּרְכִּי. שַׁלְּחוּנִי וְאֵלְכָה לַאדֹנִי.

וַיֹּאמְר֖וּ נִקְרָ֣א לַֽנַּעֲרָ֑ וְנִשְׁאֲלָ֖ה אֶת־פִּֽיהָ׃

וַיֹּאמְרוּ: נִקְרָא לַנַּעֲרָ וְנִשְׁאֲלָה אֶת פִּיהָ.

וַיִּקְרְא֤וּ לְרִבְקָה֙ וַיֹּאמְר֣וּ אֵלֶ֔יהָ הֲתֵלְכִ֖י עִם־הָאִ֣ישׁ הַזֶּ֑ה וַתֹּ֖אמֶר אֵלֵֽךְ׃

וַיִּקְרְאוּ לְרִבְקָה וַיֹּאמְרוּ אֵלֶיהָ: הֲתֵלְכִי עִם הָאִישׁ הַזֶּה?היו ששמעו במלים הָאִישׁ הַזֶּה — במקום 'עבד אברהם' — התראה רמוזה: האמנם תסכימי לצאת אל הדרך הארוכה הזאת עם אדם שאינך מכירה? וַתֹּאמֶר: אֵלֵךְ.

וַֽיְשַׁלְּח֛וּ אֶת־רִבְקָ֥ה אֲחֹתָ֖ם וְאֶת־מֵנִקְתָּ֑הּ וְאֶת־עֶ֥בֶד אַבְרָהָ֖ם וְאֶת־אֲנָשָֽׁיו׃

וַיְשַׁלְּחוּ אֶת רִבְקָה אֲחֹתָם וְאֶת מֵנִקְתָּהּ,אומנתה וְאֶת עֶבֶד אַבְרָהָם וְאֶת אֲנָשָׁיו.

וַיְבָרֲכ֤וּ אֶת־רִבְקָה֙ וַיֹּ֣אמְרוּ לָ֔הּ אֲחֹתֵ֕נוּ אַ֥תְּ הֲיִ֖י לְאַלְפֵ֣י רְבָבָ֑ה וְיִירַ֣שׁ זַרְעֵ֔ךְ אֵ֖ת שַׁ֥עַר שֹׂנְאָֽיו׃

וַיְבָרֲכוּ אֶת רִבְקָה וַיֹּאמְרוּ לָהּ: אֲחֹתֵנוּ! אַתְּ הֲיִי לְאַלְפֵי רְבָבָה,יֵצא ממך עם גדול, וְיִירַשׁ זַרְעֵךְ אֵת שַׁעַר שֹׂנְאָיו,ינצח את אויביו.

וַתָּ֨קָם רִבְקָ֜ה וְנַעֲרֹתֶ֗יהָ וַתִּרְכַּ֙בְנָה֙ עַל־הַגְּמַלִּ֔ים וַתֵּלַ֖כְנָה אַחֲרֵ֣י הָאִ֑ישׁ וַיִּקַּ֥ח הָעֶ֛בֶד אֶת־רִבְקָ֖ה וַיֵּלַֽךְ׃

וַתָּקָם רִבְקָה וְנַעֲרֹתֶיהָ,כיוון שבית נחור הוא משפחת אצולה עשירה, נשלחו עמה המינקת ובנות לוויה נוספות. וַתִּרְכַּבְנָה עַל הַגְּמַלִּים, וַתֵּלַכְנָה אַחֲרֵי הָאִישׁ. וַיִּקַּח הָעֶבֶד אֶת רִבְקָהתחת חסותו. המינקת ושאר הנערות רכבו על הגמלים, והעבדים האחרים הוליכו אותם, ואילו על רבקה השגיח עבד אברהם באופן אישי, וַיֵּלַךְ.

וְיִצְחָק֙ בָּ֣א מִבּ֔וֹא בְּאֵ֥ר לַחַ֖י רֹאִ֑י וְה֥וּא יוֹשֵׁ֖ב בְּאֶ֥רֶץ הַנֶּֽגֶב׃

וְיִצְחָק בָּא מִבּוֹא, מביקורו בסביבת בְּאֵר לַחַי רֹאִי.אותה באר שבה מצא מלאך ה' את הגר, ושנקראה כך על שם ראיית ה'. וְהוּא,יצחק, יוֹשֵׁב בְּאֶרֶץ הַנֶּגֶב.

וַיֵּצֵ֥א יִצְחָ֛ק לָשׂ֥וּחַ בַּשָּׂדֶ֖ה לִפְנ֣וֹת עָ֑רֶב וַיִּשָּׂ֤א עֵינָיו֙ וַיַּ֔רְא וְהִנֵּ֥ה גְמַלִּ֖ים בָּאִֽים׃

וַיֵּצֵא יִצְחָק לָשׂוּחַ, לטייל בין השיחים בַּשָּׂדֶה לִפְנוֹת עָרֶב. וַיִּשָּׂא עֵינָיו וַיַּרְא וְהִנֵּה גְמַלִּים בָּאִים.

וַתִּשָּׂ֤א רִבְקָה֙ אֶת־עֵינֶ֔יהָ וַתֵּ֖רֶא אֶת־יִצְחָ֑ק וַתִּפֹּ֖ל מֵעַ֥ל הַגָּמָֽל׃

וַתִּשָּׂא רִבְקָה אֶת עֵינֶיהָ, וַתֵּרֶא אֶת יִצְחָק.אולי תיארו לה את דמותו קודם לכן, אולי היא זיהתה אותו בשל אופן לבושו כאיש אצולה, שהרי עתה לא עבד אלא טייל בשדה, ושמא חשה אינטואיטיבית שזהו האיש. בוודאי התרגשה, וַתִּפֹּל מֵעַל הַגָּמָל.כנראה גחנה אל העבד ההולך לידה ומוליך את הגמל.

וַתֹּ֣אמֶר אֶל־הָעֶ֗בֶד מִֽי־הָאִ֤ישׁ הַלָּזֶה֙ הַהֹלֵ֤ךְ בַּשָּׂדֶה֙ לִקְרָאתֵ֔נוּ וַיֹּ֥אמֶר הָעֶ֖בֶד ה֣וּא אֲדֹנִ֑י וַתִּקַּ֥ח הַצָּעִ֖יף וַתִּתְכָּֽס׃

וַתֹּאמֶר אֶל הָעֶבֶד: מִי הָאִישׁ הַלָּזֶה הַהֹלֵךְ בַּשָּׂדֶה לִקְרָאתֵנוּ?שכן הוא נראה לי אדם מיוחד. וַיֹּאמֶר הָעֶבֶד: הוּא אֲדֹנִי,יצחק. וַתִּקַּח הַצָּעִיף וַתִּתְכָּס.מכיוון שמסעה בדרך הסתיים, ועתה היא באה בין אנשים אציליים, היא מכסה את עצמה בצעיף באופן רשמי ומסודר.

וַיְסַפֵּ֥ר הָעֶ֖בֶד לְיִצְחָ֑ק אֵ֥ת כָּל־הַדְּבָרִ֖ים אֲשֶׁ֥ר עָשָֽׂה׃

וַיְסַפֵּר הָעֶבֶד לְיִצְחָק אֵת כָּל הַדְּבָרִים אֲשֶׁר עָשָׂה,הן על מעשיו והן על הנס שהוכיח את מימוש שליחותו.

וַיְבִאֶ֣הָ יִצְחָ֗ק הָאֹ֙הֱלָה֙ שָׂרָ֣ה אִמּ֔וֹ וַיִּקַּ֧ח אֶת־רִבְקָ֛ה וַתְּהִי־ל֥וֹ לְאִשָּׁ֖ה וַיֶּאֱהָבֶ֑הָ וַיִּנָּחֵ֥ם יִצְחָ֖ק אַחֲרֵ֥י אִמּֽוֹ׃ (פ)

וַיְבִאֶהָ יִצְחָק הָאֹהֱלָה שָׂרָה אִמּוֹ.נראה שבתור אשה מכובדת, היה לשרה אוהל מיוחד, ובו חפציה ואביזריה האישיים. אוהל זה שבחברון נותר פנוי מאז מותה, ואליו הביא יצחק את רבקה. וַיִּקַּח אֶת רִבְקָה, וַתְּהִי לוֹ לְאִשָּׁה וַיֶּאֱהָבֶהָ. וַיִּנָּחֵם יִצְחָק אַחֲרֵי אִמּוֹ.כפי הנראה, אמו מתה זמן לא רב לפני כן. בהיותו בנה היחיד של שרה, נפער בנפשו חלל עמוק עם הסתלקותה. עם הגעת רבקה הוא מצא בה השלמה לחייו. עתה, כשהגיע ההמשך הפוטנציאלי לקיומו, יוכל להתנחם אחרי אמו. הוא הכניס את רבקה לאוהל שרה, משום שהיא אמורה למלא את מקום אם המשפחה, תפקיד שאכן תמלא בהמשך.