וַֽיהוָ֛ה פָּקַ֥ד אֶת־שָׂרָ֖ה כַּאֲשֶׁ֣ר אָמָ֑ר וַיַּ֧עַשׂ יְהוָ֛ה לְשָׂרָ֖ה כַּאֲשֶׁ֥ר דִּבֵּֽר׃

וַה' פָּקַד,זכר אֶת שָׂרָהואף נתן לה את ההיריון, שהתבקש מזכירה זו, כַּאֲשֶׁר אָמָר. וַיַּעַשׂ ה' לְשָׂרָה כַּאֲשֶׁר דִּבֵּר.

וַתַּהַר֩ וַתֵּ֨לֶד שָׂרָ֧ה לְאַבְרָהָ֛ם בֵּ֖ן לִזְקֻנָ֑יו לַמּוֹעֵ֕ד אֲשֶׁר־דִּבֶּ֥ר אֹת֖וֹ אֱלֹהִֽים׃

וַתַּהַר וַתֵּלֶד שָׂרָה לְאַבְרָהָם בֵּן לִזְקֻנָיו, לַמּוֹעֵד אֲשֶׁר דִּבֶּר אֹתוֹ אֱלֹהִים,שנה לאחר ביקורם של המלאכים באוהלו.

וַיִּקְרָ֨א אַבְרָהָ֜ם אֶֽת־שֶׁם־בְּנ֧וֹ הַנּֽוֹלַד־ל֛וֹ אֲשֶׁר־יָלְדָה־לּ֥וֹ שָׂרָ֖ה יִצְחָֽק׃

וַיִּקְרָא אַבְרָהָם אֶת שֶׁם בְּנוֹ הַנּוֹלַד לוֹ, אֲשֶׁר יָלְדָה לּוֹ שָׂרָה, יִצְחָק,כפי שאמר לו הקדוש ברוך הוא, שכן נולד בעקבות צחוק — הן צחוקו של אברהם, הן צחוקה של שרה. מעבר לכך, טמונים בשם זה גם רמזים למהותו של האיש ולדברים העתידים לבוא עליו.

וַיָּ֤מָל אַבְרָהָם֙ אֶת־יִצְחָ֣ק בְּנ֔וֹ בֶּן־שְׁמֹנַ֖ת יָמִ֑ים כַּאֲשֶׁ֛ר צִוָּ֥ה אֹת֖וֹ אֱלֹהִֽים׃

וַיָּמָל אַבְרָהָם אֶת יִצְחָק בְּנוֹ בֶּן שְׁמֹנַת יָמִים, כַּאֲשֶׁר צִוָּה אֹתוֹ אֱלֹהִיםבפרשת המילה. יצחק היה הבן הראשון שנימול לשמונה ימים.

וְאַבְרָהָ֖ם בֶּן־מְאַ֣ת שָׁנָ֑ה בְּהִוָּ֣לֶד ל֔וֹ אֵ֖ת יִצְחָ֥ק בְּנֽוֹ׃

וְאַבְרָהָם בֶּן מְאַת שָׁנָה בְּהִוָּלֶד לוֹ אֵת יִצְחָק בְּנוֹ.

וַתֹּ֣אמֶר שָׂרָ֔ה צְחֹ֕ק עָ֥שָׂה לִ֖י אֱלֹהִ֑ים כָּל־הַשֹּׁמֵ֖עַ יִֽצְחַק־לִֽי׃

וַתֹּאמֶר שָׂרָה: צְחֹק עָשָׂה לִי אֱלֹהִים,זהו מאורע מוזר, משמח, העשוי להתקשר גם למשחק. כָּל הַשֹּׁמֵעַ יִצְחַק לִי.נדירותו של האירוע והשמחה הכרוכה בו תעורר את כל מי שישמע עליו להשתתף בשמחתי.

וַתֹּ֗אמֶר מִ֤י מִלֵּל֙ לְאַבְרָהָ֔ם הֵינִ֥יקָה בָנִ֖ים שָׂרָ֑ה כִּֽי־יָלַ֥דְתִּי בֵ֖ן לִזְקֻנָֽיו׃

וַתֹּאמֶר: מִי מִלֵּל, יכול היה להגיד לְאַבְרָהָםמלים אלה : "הֵינִיקָה בָנִים שָׂרָה",כפי שקורה כעת?! שהרי אני נשואה לאברהם שנים רבות מאוד ולא ילדתי, ומפאת גילי לא היה כל סיכוי שאלד — כִּי יָלַדְתִּי בֵן לִזְקֻנָיו.

וַיִּגְדַּ֥ל הַיֶּ֖לֶד וַיִּגָּמַ֑ל וַיַּ֤עַשׂ אַבְרָהָם֙ מִשְׁתֶּ֣ה גָד֔וֹל בְּי֖וֹם הִגָּמֵ֥ל אֶת־יִצְחָֽק׃

וַיִּגְדַּל הַיֶּלֶד וַיִּגָּמַל.לא ברור באיזה גיל היה בדיוק. לפעמים נמשכה ההנקה אף עד גיל שלוש. וַיַּעַשׂ אַבְרָהָם מִשְׁתֶּה גָדוֹל בְּיוֹם הִגָּמֵל אֶת יִצְחָק.אברהם חגג את הפיכתו של יצחק מתינוק יונק לילד גמול, כנהוג.

וַתֵּ֨רֶא שָׂרָ֜ה אֶֽת־בֶּן־הָגָ֧ר הַמִּצְרִ֛ית אֲשֶׁר־יָלְדָ֥ה לְאַבְרָהָ֖ם מְצַחֵֽק׃

וַתֵּרֶא שָׂרָה אֶת בֶּן הָגָר הַמִּצְרִית אֲשֶׁר יָלְדָה לְאַבְרָהָם,ישמעאל, מְצַחֵק.נראה שאין משמעותו של פועל זה כאן משחק, אלא מדובר במשמעות מינית מפורשת או רמוזה — שרה ראתה את ישמעאל עושה מעשים מגונים.

וַתֹּ֙אמֶר֙ לְאַבְרָהָ֔ם גָּרֵ֛שׁ הָאָמָ֥ה הַזֹּ֖את וְאֶת־בְּנָ֑הּ כִּ֣י לֹ֤א יִירַשׁ֙ בֶּן־הָאָמָ֣ה הַזֹּ֔את עִם־בְּנִ֖י עִם־יִצְחָֽק׃

וַתֹּאמֶר לְאַבְרָהָם: גָּרֵשׁ הָאָמָה הַזֹּאת וְאֶת בְּנָהּ,יש לגרש את ישמעאל, אך מכיוון שהוא צעיר ויזדקק לאמו, יש לגרש גם את הגר, כִּי לֹא יִירַשׁ בֶּן הָאָמָה הַזֹּאת עִם בְּנִי, עִם יִצְחָק.אין מדובר כאן בירושה בלבד — שהרי שרה לא היתה זכאית ומסוגלת להכתיב למי תינתן ירושתו של אברהם, אלא בעצם הקשר בין הבנים. שרה התנגדה לכך שישמעאל ויצחק יחיו באותו בית, יתיידדו ויראו עצמם כאחים.

וַיֵּ֧רַע הַדָּבָ֛ר מְאֹ֖ד בְּעֵינֵ֣י אַבְרָהָ֑ם עַ֖ל אוֹדֹ֥ת בְּנֽוֹ׃

וַיֵּרַע הַדָּבָר מְאֹד בְּעֵינֵי אַבְרָהָם, עַל אוֹדֹת בְּנוֹ,ולאו דווקא על אודות שפחתו. כנראה התקבל על דעתו יותר שאשתו תהיה מסויגת מנוכחותה של שפחתו, אך גירושו של בנו הוא שחרה וכאב לו.

וַיֹּ֨אמֶר אֱלֹהִ֜ים אֶל־אַבְרָהָ֗ם אַל־יֵרַ֤ע בְּעֵינֶ֙יךָ֙ עַל־הַנַּ֣עַר וְעַל־אֲמָתֶ֔ךָ כֹּל֩ אֲשֶׁ֨ר תֹּאמַ֥ר אֵלֶ֛יךָ שָׂרָ֖ה שְׁמַ֣ע בְּקֹלָ֑הּ כִּ֣י בְיִצְחָ֔ק יִקָּרֵ֥א לְךָ֖ זָֽרַע׃

וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים אֶל אַבְרָהָם: אַל יֵרַע בְּעֵינֶיךָ עַל הַנַּעַר וְעַל אֲמָתֶךָ.ה' הדגיש שלא ירע לו גם על ישמעאל וגם על הגר. כֹּל אֲשֶׁר תֹּאמַר אֵלֶיךָ שָׂרָה — שְׁמַע בְּקֹלָהּ,בין שאתה מבין ומזדהה עם דבריה, ובין שאינך מבין ומזדהה — שרה מבטאת עכשיו את רצוני. לפיכך, למרות שדרישתה אינה הולמת את דעתך, עליך לציית לקולה, כִּי בְיִצְחָק יִקָּרֵא לְךָ זָרַע.יש לך בן משרה, ולא זו בלבד, בן זה הוא שיהיה יורשך וממשיכך. גם אם ייוולדו לך ילדים ביולוגיים אחרים — רק יצחק ייקרא 'זרע אברהם'.

וְגַ֥ם אֶת־בֶּן־הָאָמָ֖ה לְג֣וֹי אֲשִׂימֶ֑נּוּ כִּ֥י זַרְעֲךָ֖ הֽוּא׃

וְגַם אֶת בֶּן הָאָמָה לְגוֹי אֲשִׂימֶנּוּ,ישמעאל אינו מושלך ככלי אין חפץ בו, כִּי זַרְעֲךָ הוּא,וזכות אביו אברהם עומדת לו. משום כך, גם מחלציו יצא עם גדול, אלא שהוא לא ייקרא זרע אברהם המיוחד.

וַיַּשְׁכֵּ֣ם אַבְרָהָ֣ם ׀ בַּבֹּ֡קֶר וַיִּֽקַּֽח־לֶחֶם֩ וְחֵ֨מַת מַ֜יִם וַיִּתֵּ֣ן אֶל־הָ֠גָר שָׂ֧ם עַל־שִׁכְמָ֛הּ וְאֶת־הַיֶּ֖לֶד וַֽיְשַׁלְּחֶ֑הָ וַתֵּ֣לֶךְ וַתֵּ֔תַע בְּמִדְבַּ֖ר בְּאֵ֥ר שָֽׁבַע׃

וַיַּשְׁכֵּם אַבְרָהָם בַּבֹּקֶר,הזדרז לקיים את הצו בהקדם האפשרי. וַיִּקַּח לֶחֶם וְחֵמַת, נוד מַיִם, וַיִּתֵּן אֶל הָגָר, שָׂםאת אלה עַל שִׁכְמָהּ, וְנתן לה אֶת הַיֶּלֶד, וַיְשַׁלְּחֶהָ.וַתֵּלֶךְהגר, וַתֵּתַע בְּמִדְבַּר בְּאֵר שָׁבַע.לא ברור אם התכוונה להגיע לארץ מצרים, מולדתה. על כל פנים, במקום להגיע למקום יישוב, היא תעתה במדבר השמם.

וַיִּכְל֥וּ הַמַּ֖יִם מִן־הַחֵ֑מֶת וַתַּשְׁלֵ֣ךְ אֶת־הַיֶּ֔לֶד תַּ֖חַת אַחַ֥ד הַשִּׂיחִֽם׃

וַיִּכְלוּ הַמַּיִם מִן הַחֵמֶת,אזלו מי השתייה שלה, וַתַּשְׁלֵךְ אֶת הַיֶּלֶד תַּחַת אַחַד הַשִּׂיחִם,אחד משיחי המדבר, כדי שיצל עליו. תיאור זה מחזק את הסברה שישמעאל היה חולה, אולי מעולף, ולא היה מסוגל ללכת.

וַתֵּלֶךְ֩ וַתֵּ֨שֶׁב לָ֜הּ מִנֶּ֗גֶד הַרְחֵק֙ כִּמְטַחֲוֵ֣י קֶ֔שֶׁת כִּ֣י אָֽמְרָ֔ה אַל־אֶרְאֶ֖ה בְּמ֣וֹת הַיָּ֑לֶד וַתֵּ֣שֶׁב מִנֶּ֔גֶד וַתִּשָּׂ֥א אֶת־קֹלָ֖הּ וַתֵּֽבְךְּ׃

וַתֵּלֶךְ וַתֵּשֶׁב לָהּ מִנֶּגֶד,במקום רחוק, הַרְחֵק כִּמְטַחֲוֵי קֶשֶׁת,בטווח של יריית קשת. בקשתות שהיו מצויות באותו זמן מדובר בטווח של כמאה ושבעים מטר. מרחק זה אינו גדול מכדי להשקיף על הנעשה, אך גם אין הוא קטן, כך שיישמע קול בכיו של ילד, כִּי אָמְרָה: אַל אֶרְאֶה בְּמוֹת הַיָּלֶד.אינני רוצה לשבת מקרוב ולראותו גוסס. וַתֵּשֶׁב מִנֶּגֶד, וַתִּשָּׂא אֶת קֹלָהּ וַתֵּבְךְּ.

וַיִּשְׁמַ֣ע אֱלֹהִים֮ אֶת־ק֣וֹל הַנַּעַר֒ וַיִּקְרָא֩ מַלְאַ֨ךְ אֱלֹהִ֤ים ׀ אֶל־הָגָר֙ מִן־הַשָּׁמַ֔יִם וַיֹּ֥אמֶר לָ֖הּ מַה־לָּ֣ךְ הָגָ֑ר אַל־תִּ֣ירְאִ֔י כִּֽי־שָׁמַ֧ע אֱלֹהִ֛ים אֶל־ק֥וֹל הַנַּ֖עַר בַּאֲשֶׁ֥ר הוּא־שָֽׁם׃

וַיִּשְׁמַע אֱלֹהִים אֶת קוֹל הַנַּעַר. וַיִּקְרָא מַלְאַךְ אֱלֹהִים אֶל הָגָר מִן הַשָּׁמַיִם, וַיֹּאמֶר לָהּ: מַה לָּךְ, הָגָר? אַל תִּירְאִי,תפחדי, כִּי שָׁמַע אֱלֹהִים אֶל קוֹל הַנַּעַר בַּאֲשֶׁר הוּא שָׁם.בכייתו וצרכיו נשמעו למעלה. בכל מקום ובכל נסיבות שבהם נתון נער זה, ה' שומר אותו.

ק֚וּמִי שְׂאִ֣י אֶת־הַנַּ֔עַר וְהַחֲזִ֥יקִי אֶת־יָדֵ֖ךְ בּ֑וֹ כִּֽי־לְג֥וֹי גָּד֖וֹל אֲשִׂימֶֽנּוּ׃

קוּמִי שְׂאִי אֶת הַנַּעַר,שהרי כאמור, היתה צריכה לגרור אותו, או להחזיקו עליה מפאת חולשתו, וְהַחֲזִיקִי אֶת יָדֵךְ בּוֹלתומכו, כִּי לְגוֹי גָּדוֹל אֲשִׂימֶנּוּ.הוא לא ימות עתה, שהרי עם גדול עתיד לצאת ממנו.

וַיִּפְקַ֤ח אֱלֹהִים֙ אֶת־עֵינֶ֔יהָ וַתֵּ֖רֶא בְּאֵ֣ר מָ֑יִם וַתֵּ֜לֶךְ וַתְּמַלֵּ֤א אֶת־הַחֵ֙מֶת֙ מַ֔יִם וַתַּ֖שְׁקְ אֶת־הַנָּֽעַר׃

וַיִּפְקַח אֱלֹהִים אֶת עֵינֶיהָ, וַתֵּרֶא בְּאֵר מָיִם. וַתֵּלֶךְ וַתְּמַלֵּא אֶת הַחֵמֶת מַיִם, וַתַּשְׁקְ אֶת הַנָּעַר.בעקבות השתייה הוא התאושש, לאחר שהתעלף מאיבוד נוזלים.

וַיְהִ֧י אֱלֹהִ֛ים אֶת־הַנַּ֖עַר וַיִּגְדָּ֑ל וַיֵּ֙שֶׁב֙ בַּמִּדְבָּ֔ר וַיְהִ֖י רֹבֶ֥ה קַשָּֽׁת׃

וַיְהִי אֱלֹהִים אֶת, עם הַנַּעַר וַיִּגְדָּל. וַיֵּשֶׁב בַּמִּדְבָּר, וַיְהִי רֹבֶה קַשָּׁת,איש ציד המיומן בירייה בקשתות.

וַיֵּ֖שֶׁב בְּמִדְבַּ֣ר פָּארָ֑ן וַתִּֽקַּֽח־ל֥וֹ אִמּ֛וֹ אִשָּׁ֖ה מֵאֶ֥רֶץ מִצְרָֽיִם׃ (פ)

וַיֵּשֶׁב בְּמִדְבַּר פָּארָן, וַתִּקַּח לוֹ אִמּוֹ אִשָּׁה מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם,שהרי מוצאה במצרים. במדבר פארן התחילו קורות חייו של ישמעאל, שהפך ברבות הימים לראש אומה גדולה.

וַֽיְהִי֙ בָּעֵ֣ת הַהִ֔וא וַיֹּ֣אמֶר אֲבִימֶ֗לֶךְ וּפִיכֹל֙ שַׂר־צְבָא֔וֹ אֶל־אַבְרָהָ֖ם לֵאמֹ֑ר אֱלֹהִ֣ים עִמְּךָ֔ בְּכֹ֥ל אֲשֶׁר־אַתָּ֖ה עֹשֶֽׂה׃

וַיְהִי בָּעֵת הַהִיא,לאחר שנולד לאברהם בן, וַיֹּאמֶר אֲבִימֶלֶךְ וּפִיכֹל, שם פרטי, או: תואר לתפקיד שר הצבא בלשון הפלשתית שַׂר צְבָאוֹ אֶל אַבְרָהָם לֵאמֹר.אף על פי שהם מבקשים לשוחח שיחה מדינית, הם מקדימים ואומרים : אֱלֹהִים עִמְּךָ בְּכֹל אֲשֶׁר אַתָּה עֹשֶׂה.ניכר שאלוקים מסייע לך, למרות שאין לך ממלכה גדולה.

וְעַתָּ֗ה הִשָּׁ֨בְעָה לִּ֤י בֵֽאלֹהִים֙ הֵ֔נָּה אִם־תִּשְׁקֹ֣ר לִ֔י וּלְנִינִ֖י וּלְנֶכְדִּ֑י כַּחֶ֜סֶד אֲשֶׁר־עָשִׂ֤יתִי עִמְּךָ֙ תַּעֲשֶׂ֣ה עִמָּדִ֔י וְעִם־הָאָ֖רֶץ אֲשֶׁר־גַּ֥רְתָּה בָּֽהּ׃

וְעַתָּה, הִשָּׁבְעָה לִּי בֵאלֹהִים הֵנָּה,כאן ועכשיו, אִם תִּשְׁקֹר, תשקר, או: תבגוד במחויבות שיש לך לִי וּלְנִינִי, לבני, או: לכל צאצא מצאצאי, וּלְנֶכְדִּי. כַּחֶסֶד אֲשֶׁר עָשִׂיתִי עִמְּךָ,שהרשיתי לך לגור בתחומי והייתי אף אחראי לשלומך במידה מסוימת, תַּעֲשֶׂה עִמָּדִיבאופן אישי וְגם עִם הָאָרֶץ אֲשֶׁר גַּרְתָּה בָּהּ.

וַיֹּ֙אמֶר֙ אַבְרָהָ֔ם אָנֹכִ֖י אִשָּׁבֵֽעַ׃

וַיֹּאמֶר אַבְרָהָם: אָנֹכִי אִשָּׁבֵעַ.אני מסכים להישבע שאשמור על יחסי אמון עם עמך ומדינתך.

וְהוֹכִ֥חַ אַבְרָהָ֖ם אֶת־אֲבִימֶ֑לֶךְ עַל־אֹדוֹת֙ בְּאֵ֣ר הַמַּ֔יִם אֲשֶׁ֥ר גָּזְל֖וּ עַבְדֵ֥י אֲבִימֶֽלֶךְ׃

אולם בהזדמנות זו — וְהוֹכִחַ אַבְרָהָם אֶת אֲבִימֶלֶךְ, עַל אֹדוֹת בְּאֵר הַמַּיִם אֲשֶׁר גָּזְלוּ עַבְדֵי אֲבִימֶלֶךְ.קודם לכן אברהם חפר באר מים, ועבדי אבימלך גזלו אותה. בעת ההיא בחר אברהם שלא להתלונן על כך, אבל עתה, בהזדמנות שבה מוסדרים היחסים מחדש, אברהם מזכיר עניין בלתי פתור זה. כיוון שאבימלך הצהיר על יחסיו החיוביים עם אברהם ועל החסד שעשה עמו, אברהם מצא לנכון לציין את הליקויים שהיו ביחסים אלו וביקש ליישבם.

וַיֹּ֣אמֶר אֲבִימֶ֔לֶךְ לֹ֣א יָדַ֔עְתִּי מִ֥י עָשָׂ֖ה אֶת־הַדָּבָ֣ר הַזֶּ֑ה וְגַם־אַתָּ֞ה לֹא־הִגַּ֣דְתָּ לִּ֗י וְגַ֧ם אָנֹכִ֛י לֹ֥א שָׁמַ֖עְתִּי בִּלְתִּ֥י הַיּֽוֹם׃

וַיֹּאמֶר אֲבִימֶלֶךְ: לֹא יָדַעְתִּי מִי עָשָׂה אֶת הַדָּבָר הַזֶּה, וְגַם אַתָּה לֹא הִגַּדְתָּ לִּי,לא התלוננת בפנַי, וְגַם אָנֹכִי לֹא שָׁמַעְתִּי בִּלְתִּי הַיּוֹם,המעשה כלל אינו תחת אחריותי. לא אני שלחתי את האנשים, ולא זו בלבד אלא שאפילו לא שמעתי על המאורע עד היום הזה. בדבריו אלו מודה אבימלך שהבאר שייכת לאברהם.

וַיִּקַּ֤ח אַבְרָהָם֙ צֹ֣אן וּבָקָ֔ר וַיִּתֵּ֖ן לַאֲבִימֶ֑לֶךְ וַיִּכְרְת֥וּ שְׁנֵיהֶ֖ם בְּרִֽית׃

וַיִּקַּח אַבְרָהָם צֹאן וּבָקָר וַיִּתֵּן לַאֲבִימֶלֶךְהן כדורון, הן כחלק מהסעודה הנערכת שם, וַיִּכְרְתוּ שְׁנֵיהֶם בְּרִית.ייתכן שברית זו כללה גם בעלי חיים שנבתרו לשניים.

וַיַּצֵּ֣ב אַבְרָהָ֗ם אֶת־שֶׁ֛בַע כִּבְשֹׂ֥ת הַצֹּ֖אן לְבַדְּהֶֽן׃

וַיַּצֵּב אַבְרָהָם אֶת שֶׁבַע כִּבְשֹׂת הַצֹּאן לְבַדְּהֶן.אברהם הפריש שבע כבשים מתוך מתנת הצאן והבקר.

וַיֹּ֥אמֶר אֲבִימֶ֖לֶךְ אֶל־אַבְרָהָ֑ם מָ֣ה הֵ֗נָּה שֶׁ֤בַע כְּבָשֹׂת֙ הָאֵ֔לֶּה אֲשֶׁ֥ר הִצַּ֖בְתָּ לְבַדָּֽנָה׃

וַיֹּאמֶר אֲבִימֶלֶךְ אֶל אַבְרָהָם: מָה הֵנָּה שֶׁבַע כְּבָשֹׂת הָאֵלֶּה אֲשֶׁר הִצַּבְתָּ לְבַדָּנָה?אם ברצונך לתת לי את הכבשים הללו או לתרום אותן לסעודה, מדוע הצבת אותן לחוד?

וַיֹּ֕אמֶר כִּ֚י אֶת־שֶׁ֣בַע כְּבָשֹׂ֔ת תִּקַּ֖ח מִיָּדִ֑י בַּעֲבוּר֙ תִּֽהְיֶה־לִּ֣י לְעֵדָ֔ה כִּ֥י חָפַ֖רְתִּי אֶת־הַבְּאֵ֥ר הַזֹּֽאת׃

וַיֹּאמֶראברהם : כִּי אֶת שֶׁבַע כְּבָשֹׂת תִּקַּח מִיָּדִיכעין מקדמה המוכיחה על המתנה כולה, בַּעֲבוּר תִּהְיֶה לִּי לְעֵדָה כִּי חָפַרְתִּי אֶת הַבְּאֵר הַזֹּאת.שבע הכבשים הללו יסמלו מעין חתימה על חוזה קטן נפרד שבו תאושר שייכותה של הבאר לי ובו תתחייב שעבדיך לא ישובו לגזול אותה ממני.

עַל־כֵּ֗ן קָרָ֛א לַמָּק֥וֹם הַה֖וּא בְּאֵ֣ר שָׁ֑בַע כִּ֛י שָׁ֥ם נִשְׁבְּע֖וּ שְׁנֵיהֶֽם׃

עַל כֵּן קָרָא לַמָּקוֹם הַהוּא בְּאֵר שָׁבַע, כִּי שָׁם נִשְׁבְּעוּ שְׁנֵיהֶם.השם מתייחס הן לשבע הכבשות הן לשבועה.

וַיִּכְרְת֥וּ בְרִ֖ית בִּבְאֵ֣ר שָׁ֑בַע וַיָּ֣קָם אֲבִימֶ֗לֶךְ וּפִיכֹל֙ שַׂר־צְבָא֔וֹ וַיָּשֻׁ֖בוּ אֶל־אֶ֥רֶץ פְּלִשְׁתִּֽים׃

וַיִּכְרְתוּ בְרִית בִּבְאֵר שָׁבַע. וַיָּקָםמשם אֲבִימֶלֶךְ וּפִיכֹל שַׂר צְבָאוֹ, וַיָּשֻׁבוּ אֶל אֶרֶץ פְּלִשְׁתִּים.שהרי קודם לכן יצאו מארצם למקום המאהל של אברהם.

וַיִּטַּ֥ע אֶ֖שֶׁל בִּבְאֵ֣ר שָׁ֑בַע וַיִּ֨קְרָא־שָׁ֔ם בְּשֵׁ֥ם יְהוָ֖ה אֵ֥ל עוֹלָֽם׃

וַיִּטַּעאברהם אֶשֶׁל, עץ מסוים בִּבְאֵר שָׁבַע, וַיִּקְרָא שָׁם בְּשֵׁם ה' אֵל עוֹלָם.כך נהג אברהם לעשות בכל מקום שבו היה קובע את ישיבתו — היה בונה בו מזבח, מלמד את הבריות דעת ה', ומקריא את שמו בפי הבריות.

וַיָּ֧גָר אַבְרָהָ֛ם בְּאֶ֥רֶץ פְּלִשְׁתִּ֖ים יָמִ֥ים רַבִּֽים׃ (פ)

אברהם לא חזר מיד לחברון, אלא — וַיָּגָר, חי כגר אַבְרָהָם בְּאֶרֶץ פְּלִשְׁתִּים יָמִים רַבִּים.