וְשָׂרַי֙ אֵ֣שֶׁת אַבְרָ֔ם לֹ֥א יָלְדָ֖ה ל֑וֹ וְלָ֛הּ שִׁפְחָ֥ה מִצְרִ֖ית וּשְׁמָ֥הּ הָגָֽר׃

וְשָׂרַי אֵשֶׁת אַבְרָם לֹא יָלְדָה לוֹ,למרות שהיו נשואים שנים רבות, וְלָהּ שִׁפְחָה מִצְרִית וּשְׁמָהּ הָגָר.כפי הנראה, היתה שפחתה הפרטית של שרי.

וַתֹּ֨אמֶר שָׂרַ֜י אֶל־אַבְרָ֗ם הִנֵּה־נָ֞א עֲצָרַ֤נִי יְהוָה֙ מִלֶּ֔דֶת בֹּא־נָא֙ אֶל־שִׁפְחָתִ֔י אוּלַ֥י אִבָּנֶ֖ה מִמֶּ֑נָּה וַיִּשְׁמַ֥ע אַבְרָ֖ם לְק֥וֹל שָׂרָֽי׃

וַתֹּאמֶר שָׂרַי אֶל אַבְרָם: הִנֵּה נָא עֲצָרַנִי ה' מִלֶּדֶת,אינני יכולה ללדת, בֹּא נָא אֶל שִׁפְחָתִי, אוּלַי אִבָּנֶה מִמֶּנָּה,אולי יהיו לי בנים ממנה. ייתכן ששרי חשה שהגיעה לסוף תקופת פריונה, והיא מקווה שמעשה זה יגרום אף לה ללדת. וַיִּשְׁמַע אַבְרָם לְקוֹל שָׂרָי.אברם לא יזם את העניין ממניעיו הוא, אלא שיתף פעולה עם שרי וציית לה למענה בלבד.

וַתִּקַּ֞ח שָׂרַ֣י אֵֽשֶׁת־אַבְרָ֗ם אֶת־הָגָ֤ר הַמִּצְרִית֙ שִׁפְחָתָ֔הּ מִקֵּץ֙ עֶ֣שֶׂר שָׁנִ֔ים לְשֶׁ֥בֶת אַבְרָ֖ם בְּאֶ֣רֶץ כְּנָ֑עַן וַתִּתֵּ֥ן אֹתָ֛הּ לְאַבְרָ֥ם אִישָׁ֖הּ ל֥וֹ לְאִשָּֽׁה׃

וַתִּקַּח שָׂרַי אֵשֶׁת אַבְרָם אֶת הָגָר הַמִּצְרִית שִׁפְחָתָהּ, מִקֵּץ עֶשֶׂר שָׁנִים לְשֶׁבֶת אַבְרָם בְּאֶרֶץ כְּנָעַן.הצעתה של שרי באה לאחר ששניהם עברו מסעות רחוקים יחדיו, וכבר עברו עשר שנים מאז הגיעו לכנען, ועדיין לא היה להם פרי בטן. וַתִּתֵּן אֹתָהּ לְאַבְרָם אִישָׁהּ לוֹ לְאִשָּׁה.נראה שהגר ניתנה כאשה חוקית ולא כשפחה או פילגש בלבד. אולם השינוי שחל במעמדה הוא שיעורר בעיות בהמשך —

וַיָּבֹ֥א אֶל־הָגָ֖ר וַתַּ֑הַר וַתֵּ֙רֶא֙ כִּ֣י הָרָ֔תָה וַתֵּקַ֥ל גְּבִרְתָּ֖הּ בְּעֵינֶֽיהָ׃

וַיָּבֹאאברם אֶל הָגָר וַתַּהַרתוך זמן קצר, וַתֵּרֶא כִּי הָרָתָה — וַתֵּקַל גְּבִרְתָּהּ בְּעֵינֶיהָ.הגר פירשה את הריונה כסימן לשינוי במעמדה. לפי דרשות שונות, הגר פירשה את הריונה כאות לעדיפותה המוסרית על פני גברתה. אפשר להסביר את השינוי ביחסה של הגר לשרי גם באופן אחר: לפי חוקיהן ומנהגיהן של כמה מדינות בעולם העתיק, אשה הנשואה לגבר שיש לו כמה נשים, והיא היולדת לו ילד — ובעיקר אם הוא בן — הופכת לאשה הראשית. לפיכך הריונה של הגר מעצים אותה, וגם אם איננה מזלזלת באופן גלוי בגברתה, הרי שדימויה העצמי מתחזק.

וַתֹּ֨אמֶר שָׂרַ֣י אֶל־אַבְרָם֮ חֲמָסִ֣י עָלֶיךָ֒ אָנֹכִ֗י נָתַ֤תִּי שִׁפְחָתִי֙ בְּחֵיקֶ֔ךָ וַתֵּ֙רֶא֙ כִּ֣י הָרָ֔תָה וָאֵקַ֖ל בְּעֵינֶ֑יהָ יִשְׁפֹּ֥ט יְהוָ֖ה בֵּינִ֥י וּבֵינֶֽיׄךָ׃

וַתֹּאמֶר שָׂרַי אֶל אַבְרָם: חֲמָסִי עָלֶיךָ.גרמת לי עוול. חמס כאן אינו גנֵבה או גזֵלה, אלא מעשה שנעשה שלא כדין ושלא כראוי. אָנֹכִי נָתַתִּי שִׁפְחָתִי בְּחֵיקֶךָ,היתה זו שפחתי, והמעשה נבע מהחלטתי, וַתֵּרֶא כִּי הָרָתָה — וָאֵקַל בְּעֵינֶיהָ. יִשְׁפֹּט ה' בֵּינִי וּבֵינֶיךָ.אין בדברים אלה האשמה ברורה, אלא דרישה מאברם שיעמוד לצדה באופן בולט יותר.

וַיֹּ֨אמֶר אַבְרָ֜ם אֶל־שָׂרַ֗י הִנֵּ֤ה שִׁפְחָתֵךְ֙ בְּיָדֵ֔ךְ עֲשִׂי־לָ֖הּ הַטּ֣וֹב בְּעֵינָ֑יִךְ וַתְּעַנֶּ֣הָ שָׂרַ֔י וַתִּבְרַ֖ח מִפָּנֶֽיהָ׃

וַיֹּאמֶר אַבְרָם אֶל שָׂרַי: הִנֵּה שִׁפְחָתֵךְ בְּיָדֵךְ.למרות שהיא הרה, לא אגן עליה. את יכולה לקבלה חזרה בתור שפחה. נראה כי אין לאברם קשר עמוק עם הגר, או שמא התפתח קשר כזה, אך אברם נכון לוותר עליו למען שרי — עֲשִׂי לָהּ הַטּוֹב בְּעֵינָיִךְ. וַתְּעַנֶּהָ שָׂרַי,שרי הציקה להגר. הכתוב אינו מפרש אם מדובר בהצקה נפשית או גופנית, אם בנזיפות, בקללות, בהטלת עבודה קשה או בדברים אחרים. וַתִּבְרַחהגר מִפָּנֶיהָ.

וַֽיִּמְצָאָ֞הּ מַלְאַ֧ךְ יְהוָ֛ה עַל־עֵ֥ין הַמַּ֖יִם בַּמִּדְבָּ֑ר עַל־הָעַ֖יִן בְּדֶ֥רֶךְ שֽׁוּר׃

וַיִּמְצָאָהּ מַלְאַךְ ה' עַל עֵין הַמַּיִם בַּמִּדְבָּר, עַל הָעַיִן, ליד המעיין בְּדֶרֶךְ שׁוּרבנגב.

וַיֹּאמַ֗ר הָגָ֞ר שִׁפְחַ֥ת שָׂרַ֛י אֵֽי־מִזֶּ֥ה בָ֖את וְאָ֣נָה תֵלֵ֑כִי וַתֹּ֕אמֶר מִפְּנֵי֙ שָׂרַ֣י גְּבִרְתִּ֔י אָנֹכִ֖י בֹּרַֽחַת׃

וַיֹּאמַר: הָגָר שִׁפְחַת שָׂרַי,המלאך קרא לה בשמה; הוא הכיר אותה. אֵי מִזֶּה, מאין בָאת, וְאָנָה, ולאן תֵלֵכִי? וַתֹּאמֶר: מִפְּנֵי שָׂרַי גְּבִרְתִּי אָנֹכִי בֹּרַחַת.

וַיֹּ֤אמֶר לָהּ֙ מַלְאַ֣ךְ יְהוָ֔ה שׁ֖וּבִי אֶל־גְּבִרְתֵּ֑ךְ וְהִתְעַנִּ֖י תַּ֥חַת יָדֶֽיהָ׃

וַיֹּאמֶר לָהּ מַלְאַךְ ה': שׁוּבִי אֶל גְּבִרְתֵּךְ, וְהִתְעַנִּי תַּחַת יָדֶיהָ.כך נגזר עלייך, וזו הדרך הטובה עבורך.

וַיֹּ֤אמֶר לָהּ֙ מַלְאַ֣ךְ יְהוָ֔ה הַרְבָּ֥ה אַרְבֶּ֖ה אֶת־זַרְעֵ֑ךְ וְלֹ֥א יִסָּפֵ֖ר מֵרֹֽב׃

וַיֹּאמֶר לָהּ מַלְאַךְ ה': הַרְבָּה אַרְבֶּה אֶת זַרְעֵךְ,הילד שברחמך יגדל ויהיה לעם גדול, וְלֹא יִסָּפֵר מֵרֹב.אף בנה של הגר יזכה בהתגשמותה של ברכת הזרע ועצמתו שניתנה לאברם.

וַיֹּ֤אמֶר לָהּ֙ מַלְאַ֣ךְ יְהוָ֔ה הִנָּ֥ךְ הָרָ֖ה וְיֹלַ֣דְתְּ בֵּ֑ן וְקָרָ֤את שְׁמוֹ֙ יִשְׁמָעֵ֔אל כִּֽי־שָׁמַ֥ע יְהוָ֖ה אֶל־עָנְיֵֽךְ׃

וַיֹּאמֶר לָהּ מַלְאַךְ ה': הִנָּךְ הָרָה,כפי שאת כבר יודעת, אבל אני מבשר לך — וְיֹלַדְתְּ בֵּן,ולא בת. וְקָרָאת שְׁמוֹ יִשְׁמָעֵאל כִּי שָׁמַע ה' אֶל עָנְיֵךְ.

וְה֤וּא יִהְיֶה֙ פֶּ֣רֶא אָדָ֔ם יָד֣וֹ בַכֹּ֔ל וְיַ֥ד כֹּ֖ל בּ֑וֹ וְעַל־פְּנֵ֥י כָל־אֶחָ֖יו יִשְׁכֹּֽן׃

וְהוּא יִהְיֶה פֶּרֶא אָדָם,בין בני האדם הוא יהיה דמות פראית, בלתי ממוסדת ובלתי מיושבת. יָדוֹ בַכֹּל וְיַד כֹּל בּוֹ,תמיד יהיה מעורב בתגרות, בקטטות ובמלחמות. ייתכן שהמלאך רומז בדבריו לנטייתם של ישמעאל וצאצאיו לחיי נוודות, וכדרכם של נוודים, הם צפויים לחיי שוד וסכסוכים, ובכל זאת — וְעַל פְּנֵי כָל אֶחָיו יִשְׁכֹּן.הוא יגיע לגדולה בעיני אחיו ובני משפחתו.

וַתִּקְרָ֤א שֵׁם־יְהוָה֙ הַדֹּבֵ֣ר אֵלֶ֔יהָ אַתָּ֖ה אֵ֣ל רֳאִ֑י כִּ֣י אָֽמְרָ֗ה הֲגַ֥ם הֲלֹ֛ם רָאִ֖יתִי אַחֲרֵ֥י רֹאִֽי׃

וַתִּקְרָא שֵׁם ה' הַדֹּבֵר אֵלֶיהָ— שהרי המלאך אינו אלא שליח. אמנם קשה לדעת הרבה על דמותה השקטה של הגר, ובכל זאת, כמי שהגיעה מבית אברם, ספגה הגר את השקפת עולמו. על כן ידעה שהמלאך איננו אל לעצמו, אלא ה' מדבר אליה באמצעותו. משום כך היא קוראת לה' : אַתָּה אֵל רֳאִי,אתה האל הנראה, האל המתגלה. כִּי אָמְרָה: הֲגַם הֲלֹם, אף כאן רָאִיתִיהתגלות אַחֲרֵי רֹאִי,בנוסף על מה שראיתי בבית אברם. כאשה שזכתה להכיר מלאכים כבר קודם לכן, וכמי שאף בהווה חיה בעולם מיסטי, היא אמרה בהתפעלות כי אפילו כאן, במדבר המרוחק, מתגלה אליה האל שהכירה בבית אֵ–ל רֳאִי.

עַל־כֵּן֙ קָרָ֣א לַבְּאֵ֔ר בְּאֵ֥ר לַחַ֖י רֹאִ֑י הִנֵּ֥ה בֵין־קָדֵ֖שׁ וּבֵ֥ין בָּֽרֶד׃

עַל כֵּן קָרָאהקורא לַבְּאֵר: בְּאֵר לַחַי רֹאִי.בארו של ה', החי הנראה. הִנֵּהבאר זו עדיין ידועה, ומקומה הוא בֵין קָדֵשׁ וּבֵין בָּרֶד,בדרומה של כנען.

וַתֵּ֧לֶד הָגָ֛ר לְאַבְרָ֖ם בֵּ֑ן וַיִּקְרָ֨א אַבְרָ֧ם שֶׁם־בְּנ֛וֹ אֲשֶׁר־יָלְדָ֥ה הָגָ֖ר יִשְׁמָעֵֽאל׃

הגר שבה הביתה כמאמר המלאך, ולבסוף, וַתֵּלֶד הָגָר לְאַבְרָם בֵּן. וַיִּקְרָא אַבְרָם שֶׁם בְּנוֹ אֲשֶׁר יָלְדָה הָגָר, יִשְׁמָעֵאל.ייתכן שאף על פי שאברם לא שמע מהגר את השם שעליו המליץ המלאך, הוא בחר בעצמו שם זה, כיוון שה' שמע אליו ואל עוניו, כשנתן לו את בנו בכורו.

וְאַבְרָ֕ם בֶּן־שְׁמֹנִ֥ים שָׁנָ֖ה וְשֵׁ֣שׁ שָׁנִ֑ים בְּלֶֽדֶת־הָגָ֥ר אֶת־יִשְׁמָעֵ֖אל לְאַבְרָֽם׃ (ס)

וְאַבְרָם בֶּן שְׁמֹנִים שָׁנָה וְשֵׁשׁ שָׁנִים בְּלֶדֶת הָגָר אֶת יִשְׁמָעֵאל לְאַבְרָם.חשיפת גילו של אברם עם הולדת ישמעאל מסייעת להבין את סדרם של המאורעות, שכן סדר הכתובים במקרא אינו משקף בהכרח את סדר ההתרחשויות. למשל, אין ודאות באשר לזמנה של ברית בין הבתרים ביחס למועד הגעתו של אברם לארץ. הפעם הראשונה שבה הוזכר תאריך ביחס לחיי אברם, היתה ביציאתו מחרן, ואילו כאן, עם לידת בנו הראשון, נזכר שוב גילו, כאחת עשרה שנים לאחר הגעתו לארץ כנען.