אַחַ֣ר ׀ הַדְּבָרִ֣ים הָאֵ֗לֶּה הָיָ֤ה דְבַר־יְהוָה֙ אֶל־אַבְרָ֔ם בַּֽמַּחֲזֶ֖ה לֵאמֹ֑ר אַל־תִּירָ֣א אַבְרָ֗ם אָנֹכִי֙ מָגֵ֣ן לָ֔ךְ שְׂכָרְךָ֖ הַרְבֵּ֥ה מְאֹֽד׃

אַחַר הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה,אחר מלחמתו של אברם במלכי הצפון הגדולים. אמנם אברם ניצח, אך עתה יש מקום לחשש שמא ישובו מלכים תקיפים אלו לארץ כנען במסע מלחמה נוסף, שהרי הם נתקלו בה באויב גדול יותר, שיכול להם. הָיָה דְבַר ה' אֶל אַבְרָם בַּמַּחֲזֶה, בראייה נבואית לֵאמֹר: אַל תִּירָא אַבְרָם, אָנֹכִי מָגֵן לָךְשלא יאונה לך כל רע, ובנוסף לכך — שְׂכָרְךָעבור המעשים שעשית הַרְבֵּה מְאֹד, לעתיד לבוא.

וַיֹּ֣אמֶר אַבְרָ֗ם אֲדֹנָ֤י יֱהוִה֙ מַה־תִּתֶּן־לִ֔י וְאָנֹכִ֖י הוֹלֵ֣ךְ עֲרִירִ֑י וּבֶן־מֶ֣שֶׁק בֵּיתִ֔י ה֖וּא דַּמֶּ֥שֶׂק אֱלִיעֶֽזֶר׃

וַיֹּאמֶר אַבְרָם: ה' אֱלֹהִים, מַה תִּתֶּן לִי? וְאָנֹכִי הוֹלֵךְ עֲרִירִי. אתה מבטיח לי שכר רב מאוד, אך מה אעשה בו, הרי אין לי ילדים, וּבֶן מֶשֶׁק בֵּיתִי, הממונה על כל עסקיי הוּא דַּמֶּשֶׂק אֱלִיעֶזֶר,אליעזר שבא מדמשק. אמנם אדם נאמן והגון זה מלווה אותי, אך אין הוא מזרעי.

וַיֹּ֣אמֶר אַבְרָ֔ם הֵ֣ן לִ֔י לֹ֥א נָתַ֖תָּה זָ֑רַע וְהִנֵּ֥ה בֶן־בֵּיתִ֖י יוֹרֵ֥שׁ אֹתִֽי׃

וַיֹּאמֶר אַבְרָם: הֵן לִי לֹא נָתַתָּה זָרַע, וְהִנֵּה בֶן בֵּיתִי יוֹרֵשׁ אֹתִי.כיוון שאין לי בן, יירש אותי בן משק ביתי, ועל כן אין למתנה זו כל משמעות עבורי.

וְהִנֵּ֨ה דְבַר־יְהוָ֤ה אֵלָיו֙ לֵאמֹ֔ר לֹ֥א יִֽירָשְׁךָ֖ זֶ֑ה כִּי־אִם֙ אֲשֶׁ֣ר יֵצֵ֣א מִמֵּעֶ֔יךָ ה֖וּא יִֽירָשֶֽׁךָ׃

וְהִנֵּה דְבַר ה' אֵלָיו, לֵאמֹר. לרוב משמעות הביטוי לֵאמֹר, הנזכר בתורה פעמים רבות מאוד, הוא 'כך', 'כדברים הללו ובביטוי הזה'. בימינו היינו ממירים אותו בנקודתיים הפותחות ציטוט : לֹא יִירָשְׁךָ זֶה,בן משק הבית, כִּי אִם אֲשֶׁר יֵצֵא מִמֵּעֶיךָ, הוּא יִירָשֶׁךָ.

וַיּוֹצֵ֨א אֹת֜וֹ הַח֗וּצָה וַיֹּ֙אמֶר֙ הַבֶּט־נָ֣א הַשָּׁמַ֗יְמָה וּסְפֹר֙ הַכּ֣וֹכָבִ֔ים אִם־תּוּכַ֖ל לִסְפֹּ֣ר אֹתָ֑ם וַיֹּ֣אמֶר ל֔וֹ כֹּ֥ה יִהְיֶ֖ה זַרְעֶֽךָ׃

וַיּוֹצֵא אֹתוֹ הַחוּצָה,ה' מורה לו לצאת החוצה, וַיֹּאמֶר: הַבֶּט נָא הַשָּׁמַיְמָה, וּסְפֹר הַכּוֹכָבִים, אִם תּוּכַל לִסְפֹּר אֹתָם,האם אתה יכול לספור אותם? וַיֹּאמֶר לוֹה', אחרי שהביט אברם בשמים : כֹּה יִהְיֶה זַרְעֶךָ,יהיו לך צאצאים, ומספרם יהיה רב ככוכבים.

וְהֶאֱמִ֖ן בַּֽיהוָ֑ה וַיַּחְשְׁבֶ֥הָ לּ֖וֹ צְדָקָֽה׃

למרות שהדבר היה נראה לאברם בלתי אפשרי, שכן הוא ואשתו זקנים — וְהֶאֱמִן בַּה'. וַיַּחְשְׁבֶהָה' החשיב את אמונתו של אברם לּוֹ צְדָקָה,למעשה נכון, ישר וראוי.

וַיֹּ֖אמֶר אֵלָ֑יו אֲנִ֣י יְהוָ֗ה אֲשֶׁ֤ר הוֹצֵאתִ֙יךָ֙ מֵא֣וּר כַּשְׂדִּ֔ים לָ֧תֶת לְךָ֛ אֶת־הָאָ֥רֶץ הַזֹּ֖את לְרִשְׁתָּֽהּ׃

וַיֹּאמֶר אֵלָיושנית: אֲנִי ה' אֲשֶׁר הוֹצֵאתִיךָ מֵאוּר כַּשְׂדִּים,בין היתר, כדי לָתֶת לְךָ אֶת הָאָרֶץ הַזֹּאת לְרִשְׁתָּהּ.

וַיֹּאמַ֑ר אֲדֹנָ֣י יֱהוִ֔ה בַּמָּ֥ה אֵדַ֖ע כִּ֥י אִֽירָשֶֽׁנָּה׃

וַיֹּאמַר: ה' אֱלֹהִים, בַּמָּה אֵדַע כִּי אִירָשֶׁנָּה?מלים אלו אינן מביעות אי—אמון בקיום ההבטחה, אולם כיוון שההבטחה תתקיים רק בזרעו של אברם שטרם נולד, ואילו בהווה אין לירושת הארץ כל ביטוי ממשי במציאות, הוא מבקש מסמך, חוזה או סימן שיהוו אישור ואישוש ממשי לברית.

וַיֹּ֣אמֶר אֵלָ֗יו קְחָ֥ה לִי֙ עֶגְלָ֣ה מְשֻׁלֶּ֔שֶׁת וְעֵ֥ז מְשֻׁלֶּ֖שֶׁת וְאַ֣יִל מְשֻׁלָּ֑שׁ וְתֹ֖ר וְגוֹזָֽל׃

וַיֹּאמֶר אֵלָיוה' : קְחָה לִי עֶגְלָה מְשֻׁלֶּשֶׁת וְעֵז מְשֻׁלֶּשֶׁת וְאַיִל מְשֻׁלָּשׁ— יש ממפרשי המקרא המפרשים מְשֻׁלָּשׁ כמובחר, כלומר כבעל ערך גדול יותר, לא כפליים אלא פי שלוש מהרגיל. אחרים מפרשים: שלוש עגלות, שלוש עזים ושלושה אילים. וְתֹר, עוף ממשפחת היונים וְגוֹזָל,בן יונה קטן.

וַיִּֽקַּֽח־ל֣וֹ אֶת־כָּל־אֵ֗לֶּה וַיְבַתֵּ֤ר אֹתָם֙ בַּתָּ֔וֶךְ וַיִּתֵּ֥ן אִישׁ־בִּתְר֖וֹ לִקְרַ֣את רֵעֵ֑הוּ וְאֶת־הַצִפֹּ֖ר לֹ֥א בָתָֽר׃

וַיִּקַּח לוֹ אֶת כָּל אֵלֶּה, וַיְבַתֵּר, חתך אֹתָםלאחר שנשחטו בַּתָּוֶךְ, באמצע, לשני חלקים פחות או יותר שווים. וַיִּתֵּן אִישׁ בִּתְרוֹ לִקְרַאת רֵעֵהוּ,הניח את שני חלקיו של כל בעל חיים זה מול זה, והותיר ביניהם רווח. וְאֶת הַצִּפֹּר, את העופות — התור והגוזל לֹא בָתָר.

וַיֵּ֥רֶד הָעַ֖יִט עַל־הַפְּגָרִ֑ים וַיַּשֵּׁ֥ב אֹתָ֖ם אַבְרָֽם׃

וַיֵּרֶד הָעַיִט. כאן אין זה שמו של עוף מסוים, אלא שם כולל לעופות העטים על הטרף, עַל הַפְּגָרִים.העופות העטים על הטרף מסמלים את האויבים המנסים להתנכל לברית. וַיַּשֵּׁב אֹתָם אַבְרָם.אברם הבריח אותם. הוא ניסה להילחם באויבים סמליים אלה כדי לגרשם. יש בכך כדי לבשר כי הברית ומימושה צפויות להיתקל בקשיים ובאיומים רבים, ויהיה צורך לעמוד כנגדם בעתיד.

וַיְהִ֤י הַשֶּׁ֙מֶשׁ֙ לָב֔וֹא וְתַרְדֵּמָ֖ה נָפְלָ֣ה עַל־אַבְרָ֑ם וְהִנֵּ֥ה אֵימָ֛ה חֲשֵׁכָ֥ה גְדֹלָ֖ה נֹפֶ֥לֶת עָלָֽיו׃

וַיְהִי הַשֶּׁמֶשׁ לָבוֹא,לשקוע, וְתַרְדֵּמָה נָפְלָה עַל אַבְרָם,אין מדובר בשינה פשוטה הבאה מתוך עייפות, אלא בהיעדר אפשרות להישאר ער, כאילו דבר מה מרדים אותו מן החוץ. וְהִנֵּהעם התרדמה אֵימָה חֲשֵׁכָה גְדֹלָה, פחד קודר שאין לו משמעות ואין לו תוכן מסוים, נֹפֶלֶת עָלָיו.

וַיֹּ֣אמֶר לְאַבְרָ֗ם יָדֹ֨עַ תֵּדַ֜ע כִּי־גֵ֣ר ׀ יִהְיֶ֣ה זַרְעֲךָ֗ בְּאֶ֙רֶץ֙ לֹ֣א לָהֶ֔ם וַעֲבָד֖וּם וְעִנּ֣וּ אֹתָ֑ם אַרְבַּ֥ע מֵא֖וֹת שָׁנָֽה׃

וַיֹּאמֶרה' לְאַבְרָם: יָדֹעַ תֵּדַע כִּי גֵר יִהְיֶה זַרְעֲךָ. אכן יהיו לך ילדים, ואף תירש את הארץ, אלא שצאצאיך לא יזכו בה מיד. הברית לא תתממש באופן חלק ופשוט. לפני כן עליהם להיות גרים ונוודים, כמוך, אך בניגוד אליך, הם לא ינדדו בארץ הזאת, אלא בְּאֶרֶץ לֹא לָהֶם.ומעבר לכך — וַעֲבָדוּם, ישעבדו אותם וְעִנּוּ אֹתָם אַרְבַּע מֵאוֹת שָׁנָה.כפי שהראו חכמים, מספר שנים זה כולל את התהליך מראשיתו, מאז לידת זרעו של אברהם בארץ לא לו, ואילו עבודת הפרך בארץ מצרים היתה מאתים ועשר שנים. תוכנה של הנבואה הולם את האימה שחש אברם, אך מיד ה' הבטיח לו:

וְגַ֧ם אֶת־הַגּ֛וֹי אֲשֶׁ֥ר יַעֲבֹ֖דוּ דָּ֣ן אָנֹ֑כִי וְאַחֲרֵי־כֵ֥ן יֵצְא֖וּ בִּרְכֻ֥שׁ גָּדֽוֹל׃

וְגַם אֶת הַגּוֹי אֲשֶׁר יַעֲבֹדוּ דָּן אָנֹכִי,בניך יסבלו שם בשל חישובים כלשהם, אך העם שיעביד אותם ייענש על כך. וְאַחֲרֵי כֵן, אחרי שיעבור הזמן היעוד, בניך יֵצְאוּ בִּרְכֻשׁ גָּדוֹל.

וְאַתָּ֛ה תָּב֥וֹא אֶל־אֲבֹתֶ֖יךָ בְּשָׁל֑וֹם תִּקָּבֵ֖ר בְּשֵׂיבָ֥ה טוֹבָֽה׃

וְאַתָּהבאופן אישי, לא תִּגלה ולא תעונה, אלא תָּבוֹא אֶל אֲבֹתֶיךָ, תמות בְּשָׁלוֹם,תשוב ותתאחד עם אבותיך ואף תִּקָּבֵר בְּשֵׂיבָה טוֹבָה,חייך יעברו בשלום.

וְד֥וֹר רְבִיעִ֖י יָשׁ֣וּבוּ הֵ֑נָּה כִּ֧י לֹא־שָׁלֵ֛ם עֲוֺ֥ן הָאֱמֹרִ֖י עַד־הֵֽנָּה׃

וְדוֹר רְבִיעִישל צאצאיך יָשׁוּבוּ הֵנָּה,לרשת את הארץ שהובטחה, כִּי לֹא שָׁלֵם עֲוֹן הָאֱמֹרִי עַד הֵנָּה.קיום ההבטחה נדחה, בין השאר, משום שישנם חשבונות נוספים בהתנהלות ההיסטורית. האמורי ושאר העמים היושבים בארץ כנען אינם נוהגים כראוי. מעשיהם המגונים — בעבודתם הזרה ובהתנהגות המינית המופקרת שלהם — מצטברים והולכים. רק כאשר יגיע הזמן להענישם, יכבשו בניך את הארץ ויהיו כלי העונשין ביד אלוקים.

וַיְהִ֤י הַשֶּׁ֙מֶשׁ֙ בָּ֔אָה וַעֲלָטָ֖ה הָיָ֑ה וְהִנֵּ֨ה תַנּ֤וּר עָשָׁן֙ וְלַפִּ֣יד אֵ֔שׁ אֲשֶׁ֣ר עָבַ֔ר בֵּ֖ין הַגְּזָרִ֥ים הָאֵֽלֶּה׃

וַיְהִי הַשֶּׁמֶשׁ בָּאָה,לאחר שהשמש שקעה, וַעֲלָטָה, חושך גדול הָיָה, וְהִנֵּהמראה של תַנּוּר עָשָׁן, ענן עשן סמיך, כפי שהוא יוצא מן התנור, וְלַפִּיד אֵשׁ אֲשֶׁר עָבַר בֵּין הַגְּזָרִים הָאֵלֶּהתנור העשן ולפיד האש מסמלים את הנוכחות האלוקית, שעברה בין הבתרים הללו, ובכך נשלם הצד הטקסי של הברית.

בַּיּ֣וֹם הַה֗וּא כָּרַ֧ת יְהוָ֛ה אֶת־אַבְרָ֖ם בְּרִ֣ית לֵאמֹ֑ר לְזַרְעֲךָ֗ נָתַ֙תִּי֙ אֶת־הָאָ֣רֶץ הַזֹּ֔את מִנְּהַ֣ר מִצְרַ֔יִם עַד־הַנָּהָ֥ר הַגָּדֹ֖ל נְהַר־פְּרָֽת׃

בַּיּוֹם הַהוּא כָּרַת ה' אֶת אַבְרָם בְּרִית לֵאמֹר: לְזַרְעֲךָ נָתַתִּי אֶת הָאָרֶץ הַזֹּאתבהיקפה הגדול ביותר — מִנְּהַר מִצְרַיִם. מסתבר כי הוא הזרוע המזרחית של הנילוס, הנקראת ברוב המקומות נַחַל מִצְרַיִם. זהו גבולה הדרומי-מערבי של ארץ ישראל. עַד הַנָּהָר הַגָּדֹל, נְהַר פְּרָת,התוחם אותה בצדה הצפוני-מזרחי. ההבטחה על ירושת הארץ כוללת את הורשת העמים היושבים בה:

אֶת־הַקֵּינִי֙ וְאֶת־הַקְּנִזִּ֔י וְאֵ֖ת הַקַּדְמֹנִֽי׃

אֶת הַקֵּינִי וְאֶת הַקְּנִזִּי וְאֵת הַקַּדְמֹנִי, שזהותם אינה ידועה, אך מניחים כי עמים אלו ישבו מחוץ לארץ כנען במובנה המצומצם.

וְאֶת־הַחִתִּ֥י וְאֶת־הַפְּרִזִּ֖י וְאֶת־הָרְפָאִֽים׃

וְאֶת הַחִתִּי וְאֶת הַפְּרִזִּי, מעמי כנען וְאֶת הָרְפָאִים, הענקים

וְאֶת־הָֽאֱמֹרִי֙ וְאֶת־הַֽכְּנַעֲנִ֔י וְאֶת־הַגִּרְגָּשִׁ֖י וְאֶת־הַיְבוּסִֽי׃ (ס)

וְאֶת הָאֱמֹרִי וְאֶת הַכְּנַעֲנִי וְאֶת הַגִּרְגָּשִׁי וְאֶת הַיְבוּסִי.