וַיִּקְרָ֧א יַעֲקֹ֛ב שֵׁ֥ם הַמָּק֖וֹם פְּנִיאֵ֑ל כִּֽי־רָאִ֤יתִי אֱלֹהִים֙ פָּנִ֣ים אֶל־פָּנִ֔ים וַתִּנָּצֵ֖ל נַפְשִֽׁי׃

וַיִּקְרָא יַעֲקֹב שֵׁם הַמָּקוֹם פְּנִיאֵל,כִּי רָאִיתִי אֱלֹהִים, מלאך פָּנִים אֶל פָּנִים.היו מי שראו מלאך וחששו שהם עומדים למות. יעקב לא רק ראה מלאך, הוא ידע בוודאות כי פגש בו פנים אל פנים, ובכל זאת — וַתִּנָּצֵל נַפְשִׁי.

וַיִּֽזְרַֽח־ל֣וֹ הַשֶּׁ֔מֶשׁ כַּאֲשֶׁ֥ר עָבַ֖ר אֶת־פְּנוּאֵ֑ל וְה֥וּא צֹלֵ֖עַ עַל־יְרֵכֽוֹ׃

המלאך נפרד מיעקב עם עלות השחר, ובינתיים — וַיִּזְרַח לוֹ הַשֶּׁמֶשׁ כַּאֲשֶׁר עָבַר אֶת פְּנוּאֵל.יעקב היה בוודאי נרגש ומזועזע הן מעצם הפגישה במלאך, הן מפציעתו — וְהוּא צֹלֵעַ עַל יְרֵכוֹ.

עַל־כֵּ֡ן לֹֽא־יֹאכְל֨וּ בְנֵֽי־יִשְׂרָאֵ֜ל אֶת־גִּ֣יד הַנָּשֶׁ֗ה אֲשֶׁר֙ עַל־כַּ֣ף הַיָּרֵ֔ךְ עַ֖ד הַיּ֣וֹם הַזֶּ֑ה כִּ֤י נָגַע֙ בְּכַף־יֶ֣רֶךְ יַעֲקֹ֔ב בְּגִ֖יד הַנָּשֶֽׁה׃

וכאן הערה הלכתית: עַל כֵּן לֹא יֹאכְלוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת גִּיד הַנָּשֶׁה,העצב או הגיד הגדול הנמשך מחלקה העליון של הירך ועד העקב, אֲשֶׁר עַל כַּף, שקע הַיָּרֵךְ, עַד הַיּוֹם הַזֶּה. כִּי נָגַע בְּכַף יֶרֶךְ יַעֲקֹב, בְּגִיד הַנָּשֶׁה,אזור פגיע בגוף. בעקבות נקעו של יעקב נאסרה אכילת גיד זה בבעלי החיים על זרעו לדורותיו.

וַיִּשָּׂ֨א יַעֲקֹ֜ב עֵינָ֗יו וַיַּרְא֙ וְהִנֵּ֣ה עֵשָׂ֣ו בָּ֔א וְעִמּ֕וֹ אַרְבַּ֥ע מֵא֖וֹת אִ֑ישׁ וַיַּ֣חַץ אֶת־הַיְלָדִ֗ים עַל־לֵאָה֙ וְעַל־רָחֵ֔ל וְעַ֖ל שְׁתֵּ֥י הַשְּׁפָחֽוֹת׃

וַיִּשָּׂא יַעֲקֹב עֵינָיו, וַיַּרְא וְהִנֵּה עֵשָׂו בָּא, וְעִמּוֹ אַרְבַּע מֵאוֹת אִישׁ.מול מחנהו המשפחתי המצומצם של יעקב, המלווה בעבדים, שפחות ונכסים, הופיע מחנה צבאי גדול. וַיַּחַץ אֶת הַיְלָדִים, עַל לֵאָה וְעַל רָחֵל וְעַל שְׁתֵּי הַשְּׁפָחוֹת.יעקב ארגן את צאצאיו, כך שכל אם תשגיח על ילדיה.

וַיָּ֧שֶׂם אֶת־הַשְּׁפָח֛וֹת וְאֶת־יַלְדֵיהֶ֖ן רִֽאשֹׁנָ֑ה וְאֶת־לֵאָ֤ה וִֽילָדֶ֙יהָ֙ אַחֲרֹנִ֔ים וְאֶת־רָחֵ֥ל וְאֶת־יוֹסֵ֖ף אַחֲרֹנִֽים׃

וַיָּשֶׂם אֶת הַשְּׁפָחוֹת וְאֶת יַלְדֵיהֶן רִאשֹׁנָה, וְאֶת לֵאָה וִילָדֶיהָ אַחֲרֹנִים, וְאֶת רָחֵל וְאֶת יוֹסֵף אַחֲרֹנִים.כיוון שיעקב חשש מהתנהגותו הקשה של עשו, הוא העמיד אותם בסדר מהופך לסדר חשיבותם בעיניו: הוא הקדים את השפחות וילדיהן, אחריהן העמיד את לאה וילדיה, ולבסוף את רחל, אשתו האהובה ביותר, ואת בנה.

וְה֖וּא עָבַ֣ר לִפְנֵיהֶ֑ם וַיִּשְׁתַּ֤חוּ אַ֙רְצָה֙ שֶׁ֣בַע פְּעָמִ֔ים עַד־גִּשְׁתּ֖וֹ עַד־אָחִֽיו׃

וְהוּא, יעקב עָבַר לִפְנֵיהֶם,לפני בני המשפחה, וַיִּשְׁתַּחוּ אַרְצָה שֶׁבַע פְּעָמִים,מספר סמלי, עַד גִּשְׁתּוֹ עַד אָחִיו.הליכתו, שכללה השתחוויות רבות, ביטאה כבוד וקבלת מרותו של עשו, עוד קודם שנאמר ביניהם דבר.

וַיָּ֨רָץ עֵשָׂ֤ו לִקְרָאתוֹ֙ וַֽיְחַבְּקֵ֔הוּ וַיִּפֹּ֥ל עַל־צַוָּארָ֖ו וַׄיִּׄשָּׁׄקֵ֑ׄהׄוּׄ וַיִּבְכּֽוּ׃

וַיָּרָץ עֵשָׂו לִקְרָאתוֹ וַיְחַבְּקֵהוּ וַיִּפֹּל עַל צַוָּארָו וַיִּשָּׁקֵהוּ, וַיִּבְכּוּיחד.

וַיִּשָּׂ֣א אֶת־עֵינָ֗יו וַיַּ֤רְא אֶת־הַנָּשִׁים֙ וְאֶת־הַיְלָדִ֔ים וַיֹּ֖אמֶר מִי־אֵ֣לֶּה לָּ֑ךְ וַיֹּאמַ֕ר הַיְלָדִ֕ים אֲשֶׁר־חָנַ֥ן אֱלֹהִ֖ים אֶת־עַבְדֶּֽךָ׃

וַיִּשָּׂאעשו אֶת עֵינָיו, וַיַּרְא אֶת הַנָּשִׁים וְאֶת הַיְלָדִים,שצעדו לאחר יעקב. וַיֹּאמֶר: מִי אֵלֶּה לָּךְ?למרות שיכול היה לשער.וַיֹּאמַריעקב : הַיְלָדִים אֲשֶׁר חָנַן אֱלֹהִים אֶת עַבְדֶּךָ.אלו ילדַי. יעקב חזר וכינה עצמו עבדו של עשו. הוא העדיף להחניף לעשו, ובלבד שיישמרו היחסים ביניהם.