חזור
וַיִּגַּשׁ
עלייה זוַיּוֹשֵׁ֣ב יוֹסֵף֮ אֶת־אָבִ֣יו וְאֶת־אֶחָיו֒ וַיִּתֵּ֨ן לָהֶ֤ם אֲחֻזָּה֙ בְּאֶ֣רֶץ מִצְרַ֔יִם בְּמֵיטַ֥ב הָאָ֖רֶץ בְּאֶ֣רֶץ רַעְמְסֵ֑ס כַּאֲשֶׁ֖ר צִוָּ֥ה פַרְעֹֽה׃
וַיּוֹשֵׁב יוֹסֵף אֶת אָבִיו וְאֶת אֶחָיו, וַיִּתֵּן לָהֶם אֲחֻזָּה בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם, בְּמֵיטַב הָאָרֶץ בְּאֶרֶץ רַעְמְסֵס, כַּאֲשֶׁר צִוָּה פַרְעֹה.
רש"י
רעמסס.מֵאֶרֶץ גֹּשֶׁן הִיא:
וַיְכַלְכֵּ֤ל יוֹסֵף֙ אֶת־אָבִ֣יו וְאֶת־אֶחָ֔יו וְאֵ֖ת כָּל־בֵּ֣ית אָבִ֑יו לֶ֖חֶם לְפִ֥י הַטָּֽף׃
וַיְכַלְכֵּל יוֹסֵף אֶת אָבִיו וְאֶת אֶחָיו וְאֵת כָּל בֵּית אָבִיו, לֶחֶם לְפִי הַטָּף.למרות שלא היה אוכל רב בארץ, יוסף סיפק את צרכיהם של כל בני משפחתו.
רש"י
לפי הטף.לְפִי הַצָּרִיךְ לְכָל בְּנֵי בֵיתָם:
וְלֶ֤חֶם אֵין֙ בְּכָל־הָאָ֔רֶץ כִּֽי־כָבֵ֥ד הָרָעָ֖ב מְאֹ֑ד וַתֵּ֜לַהּ אֶ֤רֶץ מִצְרַ֙יִם֙ וְאֶ֣רֶץ כְּנַ֔עַן מִפְּנֵ֖י הָרָעָֽב׃
וְלֶחֶם אֵין בְּכָל הָאָרֶץ, כִּי כָבֵד הָרָעָב מְאֹד, וַתֵּלַהּ, התעייפה אֶרֶץ מִצְרַיִם וְאֶרֶץ כְּנַעַן מִפְּנֵי הָרָעָב.בבצורת החמורה לא צמח דבר, ועל כן נראתה הארץ עייפה.
רש"י
ולחם אין בכל הארץ.חוֹזֵר לָעִנְיָן הָרִאשׁוֹן – לִתְחִלַּת שְׁנֵי הָרָעָב:
ותלה.כְּמוֹ וַתִּלְאֶה, לְשׁוֹן עֲיֵפוּת, כְּתַרְגּוּמוֹ; וְדוֹמֶה לוֹ כְּמִתְלַהְלֵהַּ הַיֹּרֶה זִקִּים (משלי כ"ו):
וַיְלַקֵּ֣ט יוֹסֵ֗ף אֶת־כָּל־הַכֶּ֙סֶף֙ הַנִּמְצָ֤א בְאֶֽרֶץ־מִצְרַ֙יִם֙ וּבְאֶ֣רֶץ כְּנַ֔עַן בַּשֶּׁ֖בֶר אֲשֶׁר־הֵ֣ם שֹׁבְרִ֑ים וַיָּבֵ֥א יוֹסֵ֛ף אֶת־הַכֶּ֖סֶף בֵּ֥יתָה פַרְעֹֽה׃
כיוון שיוסף אגר את התבואה במחסני החרום של פרעה לצורך מכירתה – וַיְלַקֵּט יוֹסֵף אֶת כָּל הַכֶּסֶף הַנִּמְצָא בְאֶרֶץ מִצְרַיִם וּבְאֶרֶץ כְּנַעַן, בַּשֶּׁבֶר אֲשֶׁר הֵם שֹׁבְרִים,עבור התבואה שהם קונים. וַיָּבֵא יוֹסֵף אֶת הַכֶּסֶף בֵּיתָה פַרְעֹה.את הכסף הרב שהגיע העביר יוסף, כשליח נאמן, לבית פרעה.
רש"י
בשבר אשר הם שברים.נוֹתְנִין לוֹ אֶת הַכֶּסֶף:
וַיִּתֹּ֣ם הַכֶּ֗סֶף מֵאֶ֣רֶץ מִצְרַיִם֮ וּמֵאֶ֣רֶץ כְּנַעַן֒ וַיָּבֹאוּ֩ כָל־מִצְרַ֨יִם אֶל־יוֹסֵ֤ף לֵאמֹר֙ הָֽבָה־לָּ֣נוּ לֶ֔חֶם וְלָ֥מָּה נָמ֖וּת נֶגְדֶּ֑ךָ כִּ֥י אָפֵ֖ס כָּֽסֶף׃
לאחר שרוב האנשים השתמשו בכל עודפי היבול שלהם והוציאו את כל חסכונותיהם, וַיִּתֹּם, נגמר הַכֶּסֶף מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם וּמֵאֶרֶץ כְּנַעַן. וַיָּבֹאוּ כָל מִצְרַיִם אֶל יוֹסֵף לֵאמֹר: הָבָה לָּנוּ לֶחֶם,תן לנו לאכול, וְלָמָּה נָמוּת נֶגְדֶּךָ, לפניך ?! כִּי אָפֵס כָּסֶףמזומן לשלם תמורת האוכל.
רש"י
אפס.כְּתַרְגּוּמוֹ שְׁלִים:
וַיֹּ֤אמֶר יוֹסֵף֙ הָב֣וּ מִקְנֵיכֶ֔ם וְאֶתְּנָ֥ה לָכֶ֖ם בְּמִקְנֵיכֶ֑ם אִם־אָפֵ֖ס כָּֽסֶף׃
וַיֹּאמֶר יוֹסֵף: הָבוּ מִקְנֵיכֶם, וְאֶתְּנָה לָכֶםאוכל בְּמִקְנֵיכֶם,תמורת מקניכם, אִם אָפֵס כָּסֶף.
וַיָּבִ֣יאוּ אֶת־מִקְנֵיהֶם֮ אֶל־יוֹסֵף֒ וַיִּתֵּ֣ן לָהֶם֩ יוֹסֵ֨ף לֶ֜חֶם בַּסּוּסִ֗ים וּבְמִקְנֵ֥ה הַצֹּ֛אן וּבְמִקְנֵ֥ה הַבָּקָ֖ר וּבַחֲמֹרִ֑ים וַיְנַהֲלֵ֤ם בַּלֶּ֙חֶם֙ בְּכָל־מִקְנֵהֶ֔ם בַּשָּׁנָ֖ה הַהִֽוא׃
וַיָּבִיאוּ אֶת מִקְנֵיהֶם אֶל יוֹסֵף. וַיִּתֵּן לָהֶם יוֹסֵף לֶחֶם בעד ה סּוּסִים וּבְעד מִקְנֵה הַצֹּאן וּבְעד מִקְנֵה הַבָּקָר וּבעד ה חֲמֹרִים. וַיְנַהֲלֵם, יוסף פרנס אותם בַּלֶּחֶם בְּכָל, תמורת כל מִקְנֵהֶם בַּשָּׁנָה הַהִיא,השנה השנייה לרעב.
רש"י
וינהלם.כְּמוֹ וַיְנַהֲגֵם, וְדוֹמֶה לוֹ אֵין מְנַהֵל לָהּ (ישעיהו נ"א), עַל מֵי מְנֻחוֹת יְנַהֲלֵנִי (תהילים כ"ג):
וַתִּתֹּם֮ הַשָּׁנָ֣ה הַהִוא֒ וַיָּבֹ֨אוּ אֵלָ֜יו בַּשָּׁנָ֣ה הַשֵּׁנִ֗ית וַיֹּ֤אמְרוּ לוֹ֙ לֹֽא־נְכַחֵ֣ד מֵֽאֲדֹנִ֔י כִּ֚י אִם־תַּ֣ם הַכֶּ֔סֶף וּמִקְנֵ֥ה הַבְּהֵמָ֖ה אֶל־אֲדֹנִ֑י לֹ֤א נִשְׁאַר֙ לִפְנֵ֣י אֲדֹנִ֔י בִּלְתִּ֥י אִם־גְּוִיָּתֵ֖נוּ וְאַדְמָתֵֽנוּ׃
וַתִּתֹּם הַשָּׁנָה הַהִיא. וַיָּבֹאוּ אֵלָיו בַּשָּׁנָה הַשֵּׁנִית,שנה לאחר מכן, וַיֹּאמְרוּ לוֹ: לֹא נְכַחֵד מֵאֲדֹנִי,לא נסתיר ממך, כִּי אִם תַּם הַכֶּסֶף וּמִקְנֵה הַבְּהֵמָה אֶל אֲדֹנִי.נגמרו הן הכסף הן המקנה. לֹא נִשְׁאַר לִפְנֵי אֲדֹנִיכל רכוש מיטלטל בִּלְתִּי אִם גְּוִיָּתֵנוּ, גופנו וְאַדְמָתֵנוּ.
רש"י
בשנה השנית.לִשְׁנֵי הָרָעָב:
כי אם תם הכסף וגו'.כִּי אֲשֶׁר תַּם הַכֶּסֶף וְהַמִּקְנֶה וּבָא הַכֹּל אֶל יַד אֲדוֹנִי:
בלתי אם גויתנו.כְּמוֹ אִם לֹא גְּוִיָּתֵנוּ:
לָ֧מָּה נָמ֣וּת לְעֵינֶ֗יךָ גַּם־אֲנַ֙חְנוּ֙ גַּ֣ם אַדְמָתֵ֔נוּ קְנֵֽה־אֹתָ֥נוּ וְאֶת־אַדְמָתֵ֖נוּ בַּלָּ֑חֶם וְנִֽהְיֶ֞ה אֲנַ֤חְנוּ וְאַדְמָתֵ֙נוּ֙ עֲבָדִ֣ים לְפַרְעֹ֔ה וְתֶן־זֶ֗רַע וְנִֽחְיֶה֙ וְלֹ֣א נָמ֔וּת וְהָאֲדָמָ֖ה לֹ֥א תֵשָֽׁם׃
לָמָּה נָמוּת לְעֵינֶיךָ? גַּם אֲנַחְנוּ,ו גַּם אַדְמָתֵנוּתהיה שממה ?! קְנֵה אֹתָנוּ וְאֶת אַדְמָתֵנוּ בַּלָּחֶם, וְנִהְיֶה אֲנַחְנוּ וְאַדְמָתֵנוּ עֲבָדִים לְפַרְעֹה.אנו מציעים שפרעה ירכוש מאתנו את גופנו ואת אדמתנו. הם מציעים להפוך מאיכרים חופשיים אזרחי מצרים לצמיתים של פרעה. וְתֶן זֶרַע, וְנִחְיֶה וְלֹא נָמוּת, וְהָאֲדָמָה לֹא תֵשָׁם,תהפוך שממה.
רש"י
ותן זרע.לִזְרֹעַ הָאֲדָמָה; וְאַף עַל פִּי שֶׁאָמַר יוֹסֵף וְעוֹד חָמֵשׁ שָׁנִים אֲשֶׁר אֵין חָרִישׁ וְקָצִיר, מִכֵּיוָן שֶׁבָּא יַעֲקֹב לְמִצְרַיִם בָּאָה בְרָכָה לְרַגְלָיו וְהִתְחִיל לִזְרֹעַ, וְכָלָה הָרָעָב, וְכֵן שָׁנִינוּ בְּתוֹסֶפְתָּא דְּסוֹטָה:
לא תשם.לֹא תְהֵא שְׁמָמָה; לָא תְבוּר – לְשׁוֹן שְׂדֵה בּוּר, שֶׁאֵינוֹ חָרוּשׁ:
וַיִּ֨קֶן יוֹסֵ֜ף אֶת־כָּל־אַדְמַ֤ת מִצְרַ֙יִם֙ לְפַרְעֹ֔ה כִּֽי־מָכְר֤וּ מִצְרַ֙יִם֙ אִ֣ישׁ שָׂדֵ֔הוּ כִּֽי־חָזַ֥ק עֲלֵהֶ֖ם הָרָעָ֑ב וַתְּהִ֥י הָאָ֖רֶץ לְפַרְעֹֽה׃
וַיִּקֶן יוֹסֵף אֶת כָּל אַדְמַת מִצְרַיִם לְפַרְעֹה, כִּי מָכְרוּ מִצְרַיִם אִישׁ שָׂדֵהוּ, כִּי חָזַק עֲלֵהֶם הָרָעָב.וַתְּהִי הָאָרֶץ לְפַרְעֹה.כיוון שפרעה קנה את הארץ שבה משל, היא הפכה לקניינו הפרטי, וכיוון שקנה את אזרחי מצרים, הפכו כל האיכרים לעבדיו.
רש"י
ותהי הארץ לפרעה.קְנוּיָה לוֹ:
וְאֶ֨ת־הָעָ֔ם הֶעֱבִ֥יר אֹת֖וֹ לֶעָרִ֑ים מִקְצֵ֥ה גְבוּל־מִצְרַ֖יִם וְעַד־קָצֵֽהוּ׃
וְאֶת הָעָם הֶעֱבִיר אֹתוֹ לֶעָרִים, מִקְצֵה גְבוּל מִצְרַיִם וְעַד קָצֵהוּ.העברת האוכלוסין ממקום למקום נועדה להדגיש את העובדה שהם מחוסרי קרקע ושהם עבדים. הרי אדם החי על אדמה, גם אם אין לו בעלות משפטית גמורה עליה, עדיין חש שזוהי אדמתו במובן כלשהו. יוסף העביר את האנשים ופיזרם כדי לעקור מהם את תחושת המולדת ואת חוויות הבעלות והשייכות. מעתה הם עבדים הנשלחים לעבוד במקום זר, שלא לפי בחירתם.
רש"י
ואת העם העביר.יוֹסֵף מֵעִיר לְעִיר לְזִכָּרוֹן, שֶׁאֵין לָהֶם עוֹד חֵלֶק בָּאָרֶץ, וְהוֹשִׁיב שֶׁל עִיר זוֹ בַחֲבֶרְתָּהּ, וְלֹא הֻצְרַךְ הַכָּתוּב לִכְתֹּב זֹאת אֶלָּא לְהוֹדִיעֲךָ שִׁבְחוֹ שֶׁל יוֹסֵף שֶׁנִּתְכַּוֵּן לְהָסִיר חֶרְפָּה מֵעַל אֶחָיו, שֶׁלֹא יִהְיוּ קוֹרִין אוֹתָם גּוֹלִים (חולין ס'):
מקצה גבול מצרים וגו'.כֵּן עָשָׂה לְכָל הֶעָרִים אֲשֶׁר בְּמַלְכוּת מִצְרַיִם, מִקְצֵה גְבוּלָהּ וְעַד קְצֵה גְבוּלָהּ:
רַ֛ק אַדְמַ֥ת הַכֹּהֲנִ֖ים לֹ֣א קָנָ֑ה כִּי֩ חֹ֨ק לַכֹּהֲנִ֜ים מֵאֵ֣ת פַּרְעֹ֗ה וְאָֽכְל֤וּ אֶת־חֻקָּם֙ אֲשֶׁ֨ר נָתַ֤ן לָהֶם֙ פַּרְעֹ֔ה עַל־כֵּ֕ן לֹ֥א מָכְר֖וּ אֶת־אַדְמָתָֽם׃
כאן באה הערה: רַק אַדְמַת הַכֹּהֲנִים לֹא קָנָהיוסף, כִּי חֹק לַכֹּהֲנִים מֵאֵת פַּרְעֹה,לכהנים במצרים נקצבה מנה מטעם פרעה, וְאָכְלוּ אֶת חֻקָּם, מנתם אֲשֶׁר נָתַן לָהֶם פַּרְעֹה. עַל כֵּן לֹא מָכְרוּ אֶת אַדְמָתָם.מכיוון שהכהנים המצריים לא רעבו, הם לא נזקקו למכור את עצמם ואת קרקעותיהם.
רש"י
הכהנים.הַכּוּמָרִים, כָּל לְשׁוֹן כֹּהֵן מְשָׁרֵת לֶאֱלֹהוּת הוּא, חוּץ מֵאוֹתָן שֶׁהֵם לְשׁוֹן גְּדֻלָּה, כְּמוֹ כֹּהֵן מִדְיָן, כֹּהֵן אוֹן:
חק לכהנים.חֹק כָּךְ וְכָךְ לֶחֶם לַיּוֹם:
וַיֹּ֤אמֶר יוֹסֵף֙ אֶל־הָעָ֔ם הֵן֩ קָנִ֨יתִי אֶתְכֶ֥ם הַיּ֛וֹם וְאֶת־אַדְמַתְכֶ֖ם לְפַרְעֹ֑ה הֵֽא־לָכֶ֣ם זֶ֔רַע וּזְרַעְתֶּ֖ם אֶת־הָאֲדָמָֽה׃
וַיֹּאמֶר יוֹסֵף אֶל הָעָם: הֵן קָנִיתִי אֶתְכֶם הַיּוֹם וְאֶת אַדְמַתְכֶם לְפַרְעֹה. הֵא לָכֶם זֶרַע, וּזְרַעְתֶּם אֶת הָאֲדָמָה.מכיוון שפרעה היה בעל האדמות, הוא דאג להן והיה מעוניין להשקיע בפיתוחן. מכאן ברור שהרעב התמתן בינתיים במצרים, אך בארצות רחוקות, כמו כנען, נזקיו עדיין ניכרו ולא אפשרו להן להשתקם. תושבי הארצות הללו לא יכלו לזרוע דבר, שכן כל הזרעים נאכלו. כך נמשך הרעב שנה אחר שנה, עד שהאוכלוסייה התאוששה.
רש"י
הא.כְּמוֹ הִנֵּה, כְּמוֹ וְגַם אֲנִי הֵא דַּרְכֵּךְ בְּרֹאשׁ נָתַתִּי (יחזקאל ט"ז):
וְהָיָה֙ בַּתְּבוּאֹ֔ת וּנְתַתֶּ֥ם חֲמִישִׁ֖ית לְפַרְעֹ֑ה וְאַרְבַּ֣ע הַיָּדֹ֡ת יִהְיֶ֣ה לָכֶם֩ לְזֶ֨רַע הַשָּׂדֶ֧ה וּֽלְאָכְלְכֶ֛ם וְלַאֲשֶׁ֥ר בְּבָתֵּיכֶ֖ם וְלֶאֱכֹ֥ל לְטַפְּכֶֽם׃
לעומת זאת, במצרים יוסף הציע לתושבים זרע לזריעת האדמה, אך הוא דרש גם תמורה – וְהָיָה בַּתְּבוּאֹת,כשיצמחו – וּנְתַתֶּם חֲמִישִׁיתמהיבול לְפַרְעֹה, וְאַרְבַּע הַיָּדֹת, ארבע החמישיות, שיישארו בידכם, יִהְיֶה לָכֶם לְזֶרַע הַשָּׂדֶה וּלְאָכְלְכֶם וְלַאֲשֶׁר בְּבָתֵּיכֶם וְלֶאֱכֹל לְטַפְּכֶם.
רש"י
לזרע השדה.שֶׁבְּכָל שָׁנָה:
ולאשר בבתיכם.וְלֶאֱכֹל הָעֲבָדִים וְהַשְּׁפָחוֹת אֲשֶׁר בְּבָתֵּיכֶם:
לטפכם.בָּנִים קְטַנִּים:
וַיֹּאמְר֖וּ הֶחֱיִתָ֑נוּ נִמְצָא־חֵן֙ בְּעֵינֵ֣י אֲדֹנִ֔י וְהָיִ֥ינוּ עֲבָדִ֖ים לְפַרְעֹֽה׃
וַיֹּאמְרוּ: הֶחֱיִתָנוּ! נִמְצָא חֵן בְּעֵינֵי אֲדֹנִי,ותעשה כדבריך. זוהי הצעה נדיבה. מתוך שביעות רצונם הגיבו – וְהָיִינוּ עֲבָדִים לְפַרְעֹה.
רש"י
נמצא חן.לַעֲשׂוֹת לָנוּ זֹאת כְּמוֹ שֶׁאָמַרְתָּ:
והיינו עבדים לפרעה.לְהַעֲלוֹת לוֹ הַמַּס הַזֶּה בְּכָל שָׁנָה:
וַיָּ֣שֶׂם אֹתָ֣הּ יוֹסֵ֡ף לְחֹק֩ עַד־הַיּ֨וֹם הַזֶּ֜ה עַל־אַדְמַ֥ת מִצְרַ֛יִם לְפַרְעֹ֖ה לַחֹ֑מֶשׁ רַ֞ק אַדְמַ֤ת הַכֹּֽהֲנִים֙ לְבַדָּ֔ם לֹ֥א הָיְתָ֖ה לְפַרְעֹֽה׃
וַיָּשֶׂם אֹתָהּ, את תקנתו של יוֹסֵף לְחֹק עַד הַיּוֹם הַזֶּה עַל אַדְמַת מִצְרַיִם לְפַרְעֹה לַחֹמֶשׁ,שמאדמת מצרים יקבל פרעה חמישית. רַק אַדְמַת הַכֹּהֲנִים לְבַדָּם לֹא הָיְתָה לְפַרְעֹה,משום שכאמור, קיבלו סיוע ישיר מאת המלך.
רש"י
לחק.שֶׁלֹּא יַעֲבֹר:
וַיֵּ֧שֶׁב יִשְׂרָאֵ֛ל בְּאֶ֥רֶץ מִצְרַ֖יִם בְּאֶ֣רֶץ גֹּ֑שֶׁן וַיֵּאָחֲז֣וּ בָ֔הּ וַיִּפְר֥וּ וַיִּרְבּ֖וּ מְאֹֽד׃
וַיֵּשֶׁב יִשְׂרָאֵלכאן לראשונה אין זה שמו הפרטי של יעקב, אלא שמו של השבט. בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם, בְּאֶרֶץ גֹּשֶׁן, וַיֵּאָחֲזוּ בָהּ.יעקב ומשפחתו חיו בתנאים נוחים ונטולי דאגות. הם עסקו בעבודתם, ויוסף דאג לפרנסתם, וכך – וַיִּפְרוּ וַיִּרְבּוּ מְאֹד.
רש"י
וישב ישראל בארץ מצרים.וְהֵיכָן? בְּאֶרֶץ גֹּשֶׁן שֶׁהִיא מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם:
(ויאחזו בה.לְשׁוֹן אֲחֻזָּה):