וְאֶת־יְהוּדָ֞ה שָׁלַ֤ח לְפָנָיו֙ אֶל־יוֹסֵ֔ף לְהוֹרֹ֥ת לְפָנָ֖יו גֹּ֑שְׁנָה וַיָּבֹ֖אוּ אַ֥רְצָה גֹּֽשֶׁן׃

וְאֶת יְהוּדָה, שנעשה נציג האחים כלפי יוסף, שָׁלַחיעקב לְפָנָיו אֶל יוֹסֵף, לְהוֹרֹת לְפָנָיו גֹּשְׁנָה,לארץ גושן. יהודה הוא שיורה להם כיצד בדיוק יגיעו לגושן, הארץ שבה הם אמורים לגור, לפי דברי יוסף. וַיָּבֹאוּ אַרְצָה גֹּשֶׁן.

וַיֶּאְסֹ֤ר יוֹסֵף֙ מֶרְכַּבְתּ֔וֹ וַיַּ֛עַל לִקְרַֽאת־יִשְׂרָאֵ֥ל אָבִ֖יו גֹּ֑שְׁנָה וַיֵּרָ֣א אֵלָ֗יו וַיִּפֹּל֙ עַל־צַוָּארָ֔יו וַיֵּ֥בְךְּ עַל־צַוָּארָ֖יו עֽוֹד׃

וַיֶּאְסֹר יוֹסֵף מֶרְכַּבְתּוֹ, וַיַּעַל לִקְרַאת יִשְׂרָאֵל אָבִיו גֹּשְׁנָה. וַיֵּרָאיוסף אֵלָיו,ליעקב, וַיִּפֹּל עַל צַוָּארָיו,יוסף חיבק את אביו, וַיֵּבְךְּבהתרגשות עַל צַוָּארָיו עוֹד.

וַיֹּ֧אמֶר יִשְׂרָאֵ֛ל אֶל־יוֹסֵ֖ף אָמ֣וּתָה הַפָּ֑עַם אַחֲרֵי֙ רְאוֹתִ֣י אֶת־פָּנֶ֔יךָ כִּ֥י עוֹדְךָ֖ חָֽי׃

וַיֹּאמֶר יִשְׂרָאֵל אֶל יוֹסֵף: אָמוּתָה הַפָּעַם,עכשיו אני יכול למות בשלום, אַחֲרֵי רְאוֹתִי אֶת פָּנֶיךָ, כִּי עוֹדְךָ חָי.נסעתי לכאן כדי לראות את פניך, ועתה, משנפגשנו, זכיתי לקבל את כל משאלות לבי, ולא חסר לי עוד דבר בחיי.

וַיֹּ֨אמֶר יוֹסֵ֤ף אֶל־אֶחָיו֙ וְאֶל־בֵּ֣ית אָבִ֔יו אֶעֱלֶ֖ה וְאַגִּ֣ידָה לְפַרְעֹ֑ה וְאֹֽמְרָ֣ה אֵלָ֔יו אַחַ֧י וּבֵית־אָבִ֛י אֲשֶׁ֥ר בְּאֶֽרֶץ־כְּנַ֖עַן בָּ֥אוּ אֵלָֽי׃

וַיֹּאמֶר יוֹסֵף אֶל אֶחָיו וְאֶל בֵּית אָבִיו: אֶעֱלֶה וְאַגִּידָה לְפַרְעֹה,עלי לעלות לעיר הבירה ולדווח לפרעה על החדשות. וְאֹמְרָה אֵלָיו: “אַחַי וּבֵית אָבִי אֲשֶׁר בְּאֶרֶץ כְּנַעַן בָּאוּ אֵלָי.

וְהָאֲנָשִׁים֙ רֹ֣עֵי צֹ֔אן כִּֽי־אַנְשֵׁ֥י מִקְנֶ֖ה הָי֑וּ וְצֹאנָ֧ם וּבְקָרָ֛ם וְכָל־אֲשֶׁ֥ר לָהֶ֖ם הֵבִֽיאוּ׃

וְהָאֲנָשִׁיםהללו הם רֹעֵי צֹאן, כִּי אַנְשֵׁי מִקְנֶה הָיוּ.זהו עיסוקם מעולם. וְצֹאנָם וּבְקָרָם וְכָל אֲשֶׁר לָהֶם הֵבִיאוּ״.

וְהָיָ֕ה כִּֽי־יִקְרָ֥א לָכֶ֖ם פַּרְעֹ֑ה וְאָמַ֖ר מַה־מַּעֲשֵׂיכֶֽם׃

עלי לספר זאת לפרעה, כי ייתכן שפרעה ירצה לפגוש אתכם אישית – וְהָיָה כִּי יִקְרָא לָכֶם פַּרְעֹה, וְאָמַר “מַה מַּעֲשֵׂיכֶם?״

וַאֲמַרְתֶּ֗ם אַנְשֵׁ֨י מִקְנֶ֜ה הָי֤וּ עֲבָדֶ֙יךָ֙ מִנְּעוּרֵ֣ינוּ וְעַד־עַ֔תָּה גַּם־אֲנַ֖חְנוּ גַּם־אֲבֹתֵ֑ינוּ בַּעֲב֗וּר תֵּשְׁבוּ֙ בְּאֶ֣רֶץ גֹּ֔שֶׁן כִּֽי־תוֹעֲבַ֥ת מִצְרַ֖יִם כָּל־רֹ֥עֵה צֹֽאן׃

וַאֲמַרְתֶּם: “אַנְשֵׁי מִקְנֶה הָיוּ עֲבָדֶיךָ מִנְּעוּרֵינוּ וְעַד עַתָּה, גַּם אֲנַחְנוּו גַּם אֲבֹתֵינוּ״, בַּעֲבוּר תֵּשְׁבוּ בְּאֶרֶץ גֹּשֶׁן, כִּי תוֹעֲבַת מִצְרַיִם כָּל רֹעֵה צֹאן.המצרים תיעבו את רעיית הצאן, משום שהיתה כרוכה בהריגת הבהמות, מעשה שנגד את דתם ופגע במאמיניה.

וַיָּבֹ֣א יוֹסֵף֮ וַיַּגֵּ֣ד לְפַרְעֹה֒ וַיֹּ֗אמֶר אָבִ֨י וְאַחַ֜י וְצֹאנָ֤ם וּבְקָרָם֙ וְכָל־אֲשֶׁ֣ר לָהֶ֔ם בָּ֖אוּ מֵאֶ֣רֶץ כְּנָ֑עַן וְהִנָּ֖ם בְּאֶ֥רֶץ גֹּֽשֶׁן׃

וַיָּבֹא יוֹסֵף וַיַּגֵּד לְפַרְעֹהוַיֹּאמֶר: אָבִי וְאַחַי וְצֹאנָם וּבְקָרָם וְכָל אֲשֶׁר לָהֶם בָּאוּ מֵאֶרֶץ כְּנָעַן, וְהִנָּם בְּאֶרֶץ גֹּשֶׁן.אמנם כנראה היתה הוראה כללית במצרים, הקובעת שאנשי מקנה צריכים לשבת בארץ גושן, אבל דברי יוסף נועדו לדווח לפרעה שההוראה התבצעה.

וּמִקְצֵ֣ה אֶחָ֔יו לָקַ֖ח חֲמִשָּׁ֣ה אֲנָשִׁ֑ים וַיַּצִּגֵ֖ם לִפְנֵ֥י פַרְעֹֽה׃

וּמִקְצֵה אֶחָיו לָקַח חֲמִשָּׁה אֲנָשִׁים, וַיַּצִּגֵם לִפְנֵי פַרְעֹה.ייתכן שלא היה נאה בעיניו להציג את כל אחד עשר האחים, ועל כן בחר בנציגיהם. חכמים הסבירו שיוסף בחר דווקא באחים שלא נראו גיבורים, כדי שלא יעלה על דעתו של פרעה לגייסם לצבאו. הוא ואחיו היו מעוניינים ביחסי שלום ענייניים בינם לפרעה, כך שיוכלו להישאר במקומם ולעסוק בעיסוקיהם ללא הפרעה.

וַיֹּ֧אמֶר פַּרְעֹ֛ה אֶל־אֶחָ֖יו מַה־מַּעֲשֵׂיכֶ֑ם וַיֹּאמְר֣וּ אֶל־פַּרְעֹ֗ה רֹעֵ֥ה צֹאן֙ עֲבָדֶ֔יךָ גַּם־אֲנַ֖חְנוּ גַּם־אֲבוֹתֵֽינוּ׃

וכפי שיוסף צפה – וַיֹּאמֶר פַּרְעֹה אֶל אֶחָיושל יוסף : מַה מַּעֲשֵׂיכֶם?מה עיסוקכם? וַיֹּאמְרוּ אֶל פַּרְעֹהבהתאם להדרכתו של יוסף אותם : רֹעֵה, רועי צֹאן עֲבָדֶיךָ, גַּם אֲנַחְנוּ גַּם אֲבוֹתֵינוּ.

וַיֹּאמְר֣וּ אֶל־פַּרְעֹ֗ה לָג֣וּר בָּאָרֶץ֮ בָּאנוּ֒ כִּי־אֵ֣ין מִרְעֶ֗ה לַצֹּאן֙ אֲשֶׁ֣ר לַעֲבָדֶ֔יךָ כִּֽי־כָבֵ֥ד הָרָעָ֖ב בְּאֶ֣רֶץ כְּנָ֑עַן וְעַתָּ֛ה יֵֽשְׁבוּ־נָ֥א עֲבָדֶ֖יךָ בְּאֶ֥רֶץ גֹּֽשֶׁן׃

וַיֹּאמְרוּ אֶל פַּרְעֹה: לָגוּרלהתגורר מגורי עראי, כגרים, ולא להשתקע בָּאָרֶץ בָּאנוּ, כִּי אֵין מִרְעֶה לַצֹּאן אֲשֶׁר לַעֲבָדֶיךָ, כִּי כָבֵד הָרָעָב בְּאֶרֶץ כְּנָעַן. וְעַתָּה, כיוון שכך יֵשְׁבוּ נָא עֲבָדֶיךָ בְּאֶרֶץ גֹּשֶׁן.

וַיֹּ֣אמֶר פַּרְעֹ֔ה אֶל־יוֹסֵ֖ף לֵאמֹ֑ר אָבִ֥יךָ וְאַחֶ֖יךָ בָּ֥אוּ אֵלֶֽיךָ׃

לאחר שפרעה שמע את הצעת האחים, הוא בחר שלא להמשיך את השיחה אִתם, אלא לפנות ליוסף. וַיֹּאמֶר פַּרְעֹה אֶל יוֹסֵף לֵאמֹר: אָבִיךָ וְאַחֶיךָ בָּאוּ אֵלֶיךָ.

אֶ֤רֶץ מִצְרַ֙יִם֙ לְפָנֶ֣יךָ הִ֔וא בְּמֵיטַ֣ב הָאָ֔רֶץ הוֹשֵׁ֥ב אֶת־אָבִ֖יךָ וְאֶת־אַחֶ֑יךָ יֵשְׁבוּ֙ בְּאֶ֣רֶץ גֹּ֔שֶׁן וְאִם־יָדַ֗עְתָּ וְיֶשׁ־בָּם֙ אַנְשֵׁי־חַ֔יִל וְשַׂמְתָּ֛ם שָׂרֵ֥י מִקְנֶ֖ה עַל־אֲשֶׁר־לִֽי׃

אֶרֶץ מִצְרַיִם לְפָנֶיךָ, ברשותך הִיא, בְּמֵיטַב הָאָרֶץ הוֹשֵׁב אֶת אָבִיךָ וְאֶת אַחֶיךָ.אני מסכים לבקשתם – יֵשְׁבוּ בְּאֶרֶץ גֹּשֶׁן,שכן זהו אכן המקום המתאים. וְאִם יָדַעְתָּ וְיֶשׁ בָּם אַנְשֵׁי חַיִל, אנשים מוצלחים וכשרוניים – וְשַׂמְתָּם שָׂרֵי מִקְנֶה, מנהלי הצאן עַל אֲשֶׁר לִי.למרות שהמצרים אינם רועי צאן, יש ברשותם מקנה שאינו מיועד לאכילה אלא לגיזת צמר, חליבה וכיוצא באלה.

וַיָּבֵ֤א יוֹסֵף֙ אֶת־יַֽעֲקֹ֣ב אָבִ֔יו וַיַּֽעֲמִדֵ֖הוּ לִפְנֵ֣י פַרְעֹ֑ה וַיְבָ֥רֶךְ יַעֲקֹ֖ב אֶת־פַּרְעֹֽה׃

וַיָּבֵא יוֹסֵף אֶת יַעֲקֹב אָבִיו, וַיַּעֲמִדֵהוּ לִפְנֵי פַרְעֹה.מעמדו השונה של יעקב נוכח פרעה הכתיב שיחה ממין אחר – וַיְבָרֶךְ יַעֲקֹב אֶת פַּרְעֹה,כנראה בנוסח הברכה המקובל שבו מברכים את המלך, כאשר נכנסים אליו.

וַיֹּ֥אמֶר פַּרְעֹ֖ה אֶֽל־יַעֲקֹ֑ב כַּמָּ֕ה יְמֵ֖י שְׁנֵ֥י חַיֶּֽיךָ׃

וַיֹּאמֶר פַּרְעֹה אֶל יַעֲקֹב: כַּמָּה יְמֵי שְׁנֵי, שנות חַיֶּיךָ?יעקב נראה בעיני פרעה כזקן מופלג. שאלתו נבעה מהתעניינות סקרנית ואולי מנימוס.

וַיֹּ֤אמֶר יַעֲקֹב֙ אֶל־פַּרְעֹ֔ה יְמֵי֙ שְׁנֵ֣י מְגוּרַ֔י שְׁלֹשִׁ֥ים וּמְאַ֖ת שָׁנָ֑ה מְעַ֣ט וְרָעִ֗ים הָיוּ֙ יְמֵי֙ שְׁנֵ֣י חַיַּ֔י וְלֹ֣א הִשִּׂ֗יגוּ אֶת־יְמֵי֙ שְׁנֵי֙ חַיֵּ֣י אֲבֹתַ֔י בִּימֵ֖י מְגוּרֵיהֶֽם׃

וַיֹּאמֶר יַעֲקֹב אֶל פַּרְעֹה: יְמֵי שְׁנֵי מְגוּרַיהשנים שבהן התגוררתי, שבהן הייתי גֵר בעולם – שנות החיים נתפסות בעיניו כשנות נדודים ועראי – הן שְׁלֹשִׁים וּמְאַת שָׁנָה. מְעַט וְרָעִים הָיוּ יְמֵי שְׁנֵי חַיַּי,אמנם אני זקן מרבים אחרים, אך אינני ישיש מופלג כל כך. אני נראה מבוגר משנותי בגלל ייסורי. וְלֹא הִשִּׂיגוּימי שני חיי אֶת יְמֵי שְׁנֵי חַיֵּי אֲבֹתַי בִּימֵי מְגוּרֵיהֶם.הן אברהם הן יצחק האריכו ימים הרבה יותר ממנו.

וַיְבָ֥רֶךְ יַעֲקֹ֖ב אֶת־פַּרְעֹ֑ה וַיֵּצֵ֖א מִלִּפְנֵ֥י פַרְעֹֽה׃

וַיְבָרֶךְ יַעֲקֹב אֶת פַּרְעֹה, וַיֵּצֵא מִלִּפְנֵי פַרְעֹה.