וַיֹּ֙אמֶר֙ יִשְׂרָאֵ֔ל רַ֛ב עוֹד־יוֹסֵ֥ף בְּנִ֖י חָ֑י אֵֽלְכָ֥ה וְאֶרְאֶ֖נּוּ בְּטֶ֥רֶם אָמֽוּת׃

וַיֹּאמֶר יִשְׂרָאֵלהתמורה בחייו של יעקב מתבטאת גם בהחלפת שמו. שוב כונָּה ישראל, השם שניתן לו כששרה עם אלוקים : רַב,די לי ש עוֹד יוֹסֵף בְּנִי חָי.איני זקוק עוד לדבר. אֵלְכָה וְאֶרְאֶנּוּ בְּטֶרֶם אָמוּת.

וַיִּסַּ֤ע יִשְׂרָאֵל֙ וְכָל־אֲשֶׁר־ל֔וֹ וַיָּבֹ֖א בְּאֵ֣רָה שָּׁ֑בַע וַיִּזְבַּ֣ח זְבָחִ֔ים לֵאלֹהֵ֖י אָבִ֥יו יִצְחָֽק׃

וַיִּסַּע יִשְׂרָאֵל וְכָל אֲשֶׁר לוֹכנראה מחברון, מקום מגוריו, וַיָּבֹא בְּאֵרָה שָּׁבַע,שהיתה בדרכו דרומה, למצרים. כנראה ביקש לחזור אל ציון הדרך הזה – מזבחם של אבותיו, אברהם ויצחק, כמו ביציאתו הראשונה, לחרן. וַיִּזְבַּח זְבָחִים לֵאלֹהֵי אָבִיו יִצְחָק.

וַיֹּ֨אמֶר אֱלֹהִ֤ים ׀ לְיִשְׂרָאֵל֙ בְּמַרְאֹ֣ת הַלַּ֔יְלָה וַיֹּ֖אמֶר יַעֲקֹ֣ב ׀ יַעֲקֹ֑ב וַיֹּ֖אמֶר הִנֵּֽנִי׃

וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים לְיִשְׂרָאֵל בְּמַרְאֹת הַלַּיְלָה,בחלום או בחיזיון דמוי חלום, וַיֹּאמֶר: יַעֲקֹב יַעֲקֹב.וַיֹּאמֶר: הִנֵּנִי.

וַיֹּ֕אמֶר אָנֹכִ֥י הָאֵ֖ל אֱלֹהֵ֣י אָבִ֑יךָ אַל־תִּירָא֙ מֵרְדָ֣ה מִצְרַ֔יְמָה כִּֽי־לְג֥וֹי גָּד֖וֹל אֲשִֽׂימְךָ֥ שָֽׁם׃

כיוון שיעקב לא ראה דמות אלא שמע קול שמקורו נסתר ממנו, ה׳ גילה לו מפורשות שהוא הדובר אליו. וַיֹּאמֶרלו אלוקים : אָנֹכִי הָאֵל אֱלֹהֵי אָבִיךָ. אַל תִּירָא מֵרְדָה מִצְרַיְמָה, כִּי לְגוֹי גָּדוֹל אֲשִׂימְךָ שָׁם.הבטחה זו, שבמצרים תהפוך משפחת יעקב לעם בפני עצמו, מכוונת כנגד החשש שמא תיטמע משפחתו בקרב תושבי הארץ הזרה.

אָנֹכִ֗י אֵרֵ֤ד עִמְּךָ֙ מִצְרַ֔יְמָה וְאָנֹכִ֖י אַֽעַלְךָ֣ גַם־עָלֹ֑ה וְיוֹסֵ֕ף יָשִׁ֥ית יָד֖וֹ עַל־עֵינֶֽיךָ׃

אָנֹכִי אֵרֵד עִמְּךָ מִצְרַיְמָה,ואסייע לך, וְאָנֹכִי אַעַלְךָ גַם עָלֹהממצרים, אם כי לאו דווקא בחייך. אתה תזכה לראות את בנך החביב עליך, ולא זו בלבד – וְיוֹסֵף יָשִׁית יָדוֹ עַל עֵינֶיךָ,הוא שידאג לטפל בך במותך. הנחת יד הבן על עיני האב היא כנראה חלק מטקס הכנה לקבורה. מגעו האחרון של הבן באביו הוא בעצימת עיניו, ויש בכך ביטוי לקִרבה ולכבוד.

וַיָּ֥קָם יַעֲקֹ֖ב מִבְּאֵ֣ר שָׁ֑בַע וַיִּשְׂא֨וּ בְנֵֽי־יִשְׂרָאֵ֜ל אֶת־יַעֲקֹ֣ב אֲבִיהֶ֗ם וְאֶת־טַפָּם֙ וְאֶת־נְשֵׁיהֶ֔ם בָּעֲגָל֕וֹת אֲשֶׁר־שָׁלַ֥ח פַּרְעֹ֖ה לָשֵׂ֥את אֹתֽוֹ׃

וַיָּקָם יַעֲקֹב מִבְּאֵר שָׁבַע. מן הסתם הוקל לו לאחר שאלוקים אישר את יציאתו מן הארץ והבטיח שימשיך ללוותו בנכר. וַיִּשְׂאוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת יַעֲקֹב אֲבִיהֶם וְאֶת טַפָּם וְאֶת נְשֵׁיהֶם בָּעֲגָלוֹת אֲשֶׁר שָׁלַח פַּרְעֹה לָשֵׂאת אֹתוֹ.בניו היו רכובים, אך ליעקב הזקן, שכבר נתקשה לרכב, ניתן מקום בעגלות יחד עם הילדים והנשים.

וַיִּקְח֣וּ אֶת־מִקְנֵיהֶ֗ם וְאֶת־רְכוּשָׁם֙ אֲשֶׁ֤ר רָֽכְשׁוּ֙ בְּאֶ֣רֶץ כְּנַ֔עַן וַיָּבֹ֖אוּ מִצְרָ֑יְמָה יַעֲקֹ֖ב וְכָל־זַרְע֥וֹ אִתּֽוֹ׃

וַיִּקְחוּ אֶת מִקְנֵיהֶם,עיקר רכושם כרועי צאן, וְאֶת רְכוּשָׁםהמיטלטל אֲשֶׁר רָכְשׁוּ בְּאֶרֶץ כְּנַעַן. וַיָּבֹאוּ מִצְרָיְמָה, יַעֲקֹב וְכָל זַרְעוֹ אִתּוֹ:

בָּנָ֞יו וּבְנֵ֤י בָנָיו֙ אִתּ֔וֹ בְּנֹתָ֛יו וּבְנ֥וֹת בָּנָ֖יו וְכָל־זַרְע֑וֹ הֵבִ֥יא אִתּ֖וֹ מִצְרָֽיְמָה׃ (ס)

בָּנָיו וּבְנֵי בָנָיובאו אִתּוֹ, בְּנֹתָיו, בתו ונשות בניו, שהרי עד כה סופר שליעקב היתה רק בת אחת, דינה, וּבְנוֹת בָּנָיו,נכדתו ונשות נכדיו, שכן ברשימת נכדותיו שבפסוקים הבאים תיזכר רק בת אחת, שרח, וְכָל זַרְעוֹ הֵבִיא אִתּוֹ מִצְרָיְמָה.