וַיִּגַּ֨שׁ אֵלָ֜יו יְהוּדָ֗ה וַיֹּאמֶר֮ בִּ֣י אֲדֹנִי֒ יְדַבֶּר־נָ֨א עַבְדְּךָ֤ דָבָר֙ בְּאָזְנֵ֣י אֲדֹנִ֔י וְאַל־יִ֥חַר אַפְּךָ֖ בְּעַבְדֶּ֑ךָ כִּ֥י כָמ֖וֹךָ כְּפַרְעֹֽה׃

וַיִּגַּשׁ אֵלָיו יְהוּדָה.כאן בולט יהודה כאח הדומיננטי והאחראי. וַיֹּאמֶר: בִּי אֲדֹנִי,בבקשה, יְדַבֶּר נָא עַבְדְּךָ דָבָר בְּאָזְנֵי אֲדֹנִי.הרשה לי לדבר דבר. אינני מתכוון רק להביע הסכמה או סירוב להצעתך, אלא לשטוח לפניך את כל השתלשלות האירועים שברקע, כפי שאני מבין אותם. וְאַל יִחַר אַפְּךָ בְּעַבְדֶּךָ,אל תכעס אם אחזור על דברים ידועים, ואנסחם בסגנון שלי, כִּימבחינתנו כָמוֹךָ כְּפַרְעֹה.אתה הנכבד ביותר בסביבה, ועל כן אנחנו מדברים אתך מתוך אימה וכבוד, ובכל זאת אבקש ממך רשות לדבר לפניך.

אֲדֹנִ֣י שָׁאַ֔ל אֶת־עֲבָדָ֖יו לֵאמֹ֑ר הֲיֵשׁ־לָכֶ֥ם אָ֖ב אוֹ־אָֽח׃

אֲדֹנִי שָׁאַל אֶת עֲבָדָיובפעם הקודמת, בין שאר השאלות, לֵאמֹר: “הֲיֵשׁ לָכֶם אָב אוֹ אָח?״

וַנֹּ֙אמֶר֙ אֶל־אֲדֹנִ֔י יֶשׁ־לָ֙נוּ֙ אָ֣ב זָקֵ֔ן וְיֶ֥לֶד זְקֻנִ֖ים קָטָ֑ן וְאָחִ֨יו מֵ֜ת וַיִּוָּתֵ֨ר ה֧וּא לְבַדּ֛וֹ לְאִמּ֖וֹ וְאָבִ֥יו אֲהֵבֽוֹ׃

וַנֹּאמֶר אֶל אֲדֹנִי: “יֶשׁ לָנוּ אָב זָקֵן, וְיֶלֶד זְקֻנִים קָטָןיחסית, וְאָחִיושל בן הזקונים הזה מֵת, וַיִּוָּתֵר הוּא לְבַדּוֹ לְאִמּוֹ.הוא בנה היחיד של אשה זו שנותר בחיים, ומלבד עובדה אובייקטיבית זו – וְאָבִיו אֲהֵבוֹבמיוחד״.

וַתֹּ֙אמֶר֙ אֶל־עֲבָדֶ֔יךָ הוֹרִדֻ֖הוּ אֵלָ֑י וְאָשִׂ֥ימָה עֵינִ֖י עָלָֽיו׃

וַתֹּאמֶר אֶל עֲבָדֶיךָ: “הוֹרִדֻהוּ אֵלָי – וְאָשִׂימָה עֵינִי עָלָיו,אנהג בו יפה ואשים לב אליו במיוחד״.

וַנֹּ֙אמֶר֙ אֶל־אֲדֹנִ֔י לֹא־יוּכַ֥ל הַנַּ֖עַר לַעֲזֹ֣ב אֶת־אָבִ֑יו וְעָזַ֥ב אֶת־אָבִ֖יו וָמֵֽת׃

וַנֹּאמֶר אֶל אֲדֹנִי: “לֹא יוּכַל הַנַּעַר לַעֲזֹב אֶת אָבִיו,כי וְעָזַב אֶת אָבִיו, אם הוא יעזוב את אביו – וָמֵתהאב״.

וַתֹּ֙אמֶר֙ אֶל־עֲבָדֶ֔יךָ אִם־לֹ֥א יֵרֵ֛ד אֲחִיכֶ֥ם הַקָּטֹ֖ן אִתְּכֶ֑ם לֹ֥א תֹסִפ֖וּן לִרְא֥וֹת פָּנָֽי׃

וַתֹּאמֶר אֶל עֲבָדֶיךָ:“בכל זאת, אִם לֹא יֵרֵד אֲחִיכֶם הַקָּטֹן אִתְּכֶם לֹא תֹסִפוּן לִרְאוֹת פָּנָי״.

וַיְהִי֙ כִּ֣י עָלִ֔ינוּ אֶֽל־עַבְדְּךָ֖ אָבִ֑י וַנַּ֨גֶּד־ל֔וֹ אֵ֖ת דִּבְרֵ֥י אֲדֹנִֽי׃

וַיְהִי כִּי עָלִינוּ אֶל עַבְדְּךָ אָבִי – וַנַּגֶּד לוֹ אֵת דִּבְרֵי אֲדֹנִי.

וַיֹּ֖אמֶר אָבִ֑ינוּ שֻׁ֖בוּ שִׁבְרוּ־לָ֥נוּ מְעַט־אֹֽכֶל׃

וַיֹּאמֶר אָבִינוּלבסוף : “שֻׁבוּ שִׁבְרוּ לָנוּ מְעַט אֹכֶל״.

וַנֹּ֕אמֶר לֹ֥א נוּכַ֖ל לָרֶ֑דֶת אִם־יֵשׁ֩ אָחִ֨ינוּ הַקָּטֹ֤ן אִתָּ֙נוּ֙ וְיָרַ֔דְנוּ כִּי־לֹ֣א נוּכַ֗ל לִרְאוֹת֙ פְּנֵ֣י הָאִ֔ישׁ וְאָחִ֥ינוּ הַקָּטֹ֖ן אֵינֶ֥נּוּ אִתָּֽנוּ׃

וַנֹּאמֶר: “לֹא נוּכַל לָרֶדֶת,לשוב למצרים. אִם יֵשׁ אָחִינוּ הַקָּטֹן אִתָּנוּ – וְיָרַדְנוּ, כִּי לֹא נוּכַל לִרְאוֹת פְּנֵי הָאִישׁ וְאָחִינוּ הַקָּטֹן אֵינֶנּוּ אִתָּנוּ״.

וַיֹּ֛אמֶר עַבְדְּךָ֥ אָבִ֖י אֵלֵ֑ינוּ אַתֶּ֣ם יְדַעְתֶּ֔ם כִּ֥י שְׁנַ֖יִם יָֽלְדָה־לִּ֥י אִשְׁתִּֽי׃

וַיֹּאמֶר עַבְדְּךָ אָבִי אֵלֵינוּ: “אַתֶּם יְדַעְתֶּם כִּי שְׁנַיִם יָלְדָה לִּי אִשְׁתִּי.

וַיֵּצֵ֤א הָֽאֶחָד֙ מֵֽאִתִּ֔י וָאֹמַ֕ר אַ֖ךְ טָרֹ֣ף טֹרָ֑ף וְלֹ֥א רְאִיתִ֖יו עַד־הֵֽנָּה׃

וַיֵּצֵא הָאֶחָד מֵאִתִּי,וָאֹמַרשיערתי בהתאם לנתונים : אַךְ טָרֹף טֹרָף.יעקב לא היה בטוח בדבר, שכן איש לא מצא את גופת יוסף, אלא רק סימנים שמהם עולה שנטרף. וְלֹא רְאִיתִיו עַד הֵנָּה.

וּלְקַחְתֶּ֧ם גַּם־אֶת־זֶ֛ה מֵעִ֥ם פָּנַ֖י וְקָרָ֣הוּ אָס֑וֹן וְהֽוֹרַדְתֶּ֧ם אֶת־שֵׂיבָתִ֛י בְּרָעָ֖ה שְׁאֹֽלָה׃

וּלְקַחְתֶּם גַּם אֶת זֶה מֵעִם פָּנַי וְקָרָהוּ אָסוֹן,ואז, וְהוֹרַדְתֶּם אֶת שֵׂיבָתִי בְּרָעָה שְׁאֹלָה.זִקְנתי תהיה הרבה יותר גרועה מכפי שהיא, ואהיה אפוף ברעה כשאסתלק מן העולם״.

וְעַתָּ֗ה כְּבֹאִי֙ אֶל־עַבְדְּךָ֣ אָבִ֔י וְהַנַּ֖עַר אֵינֶ֣נּוּ אִתָּ֑נוּ וְנַפְשׁ֖וֹ קְשׁוּרָ֥ה בְנַפְשֽׁוֹ׃

עד כאן שחזר יהודה את מה שאירע. כעת הוא חוזר אל עצמו: וְעַתָּה, כְּבֹאִי אֶל עַבְדְּךָ אָבִי,כשאחזור הביתה, וְהַנַּעַר אֵינֶנּוּ אִתָּנוּ, וְנַפְשׁוֹשל האב קְשׁוּרָה בְנַפְשׁוֹשל הבן,