וַיֹּאמַ֑ר נָקְבָ֧ה שְׂכָרְךָ֛ עָלַ֖י וְאֶתֵּֽנָה׃

וַיֹּאמַרלבן ליעקב : נָקְבָה שְׂכָרְךָ עָלַי,קבע אתה את השכר המגיע לך ממני, וְאֶתֵּנָה. עד עתה עבדת תמורת שתי נשיך, אך משנודע לי מניחושי שאתה הוא שהבאת עלי שגשוג כלכלי — תוכל לנקוב בכל סכום שתרצה.

וַיֹּ֣אמֶר אֵלָ֔יו אַתָּ֣ה יָדַ֔עְתָּ אֵ֖ת אֲשֶׁ֣ר עֲבַדְתִּ֑יךָ וְאֵ֛ת אֲשֶׁר־הָיָ֥ה מִקְנְךָ֖ אִתִּֽי׃

וַיֹּאמֶר אֵלָיויעקב : אַתָּה יָדַעְתָּ אֵת אֲשֶׁר עֲבַדְתִּיךָ, וְאֵת אֲשֶׁר הָיָה מִקְנְךָ אִתִּי,

כִּ֡י מְעַט֩ אֲשֶׁר־הָיָ֨ה לְךָ֤ לְפָנַי֙ וַיִּפְרֹ֣ץ לָרֹ֔ב וַיְבָ֧רֶךְ יְהוָ֛ה אֹתְךָ֖ לְרַגְלִ֑י וְעַתָּ֗ה מָתַ֛י אֶֽעֱשֶׂ֥ה גַם־אָנֹכִ֖י לְבֵיתִֽי׃

כִּי מְעַט אֲשֶׁר הָיָה לְךָ לְפָנַי — וַיִּפְרֹץ לָרֹב, וַיְבָרֶךְ ה' אֹתְךָ לְרַגְלִי.יעקב אישר את דברי לבן, אך הדגיש בפניו שאין צורך בניחושים נסתרים כדי לראות כיצד שורה הברכה בביתו, מאז הגעתו של יעקב. וְעַתָּה, מָתַי אֶעֱשֶׂה גַם אָנֹכִי לְבֵיתִי?!אין לי דבר משלי, מלבד נשים וילדים, כיוון שעד כה עבדתי וחייתי אצלך.

וַיֹּ֖אמֶר מָ֣ה אֶתֶּן־לָ֑ךְ וַיֹּ֤אמֶר יַעֲקֹב֙ לֹא־תִתֶּן־לִ֣י מְא֔וּמָה אִם־תַּֽעֲשֶׂה־לִּי֙ הַדָּבָ֣ר הַזֶּ֔ה אָשׁ֛וּבָה אֶרְעֶ֥ה צֹֽאנְךָ֖ אֶשְׁמֹֽר׃

וַיֹּאמֶרלבן ליעקב : מָה אֶתֶּן לָךְ?מה רצונך? וַיֹּאמֶר יַעֲקֹב: לֹא תִתֶּן לִי מְאוּמָה.אל תשלם לי כסף או שווה כסף מרכושך הנוכחי. אִם תַּעֲשֶׂה לִּי הַדָּבָר הַזֶּה — אָשׁוּבָהלעבוד אצלך, אֶרְעֶה צֹאנְךָ, אֶשְׁמֹר.

אֶֽעֱבֹ֨ר בְּכָל־צֹֽאנְךָ֜ הַיּ֗וֹם הָסֵ֨ר מִשָּׁ֜ם כָּל־שֶׂ֣ה ׀ נָקֹ֣ד וְטָל֗וּא וְכָל־שֶׂה־חוּם֙ בַּכְּשָׂבִ֔ים וְטָל֥וּא וְנָקֹ֖ד בָּעִזִּ֑ים וְהָיָ֖ה שְׂכָרִֽי׃

אֶעֱבֹרעמך בְּכָל צֹאנְךָ הַיּוֹם, הָסֵר מִשָּׁם, הוצא מתוך הצאן כָּל שֶׂה נָקֹד וְטָלוּא,שיש עליו כתמים חומים. צבעם של הכבשים החיות באזורנו הוא לרוב לבן, אבל לעתים מופיע ביניהן שה שעל עורו כתמים. וְכָל שֶׂהשהוא לגמרי חוּם בַּכְּשָׂבִים, בין הכבשים. וְכן, אם תמצא טָלוּא וְנָקֹד בָּעִזִּים.לרוב העזים שחורות לגמרי, אך יש ביניהן גם עזים שעליהן כתמי צבע. וְהָיָה שְׂכָרִיכל יוצאי הדופן הללו שיימצאו אצלי מכאן ולהבא, לאחר שתסיר את אלו הנמצאים עתה בעדר. הצעתו של יעקב מאפשרת את הקצאת שכרו ללא עמימות, העלולה לעורר ויכוחים —

וְעָֽנְתָה־בִּ֤י צִדְקָתִי֙ בְּי֣וֹם מָחָ֔ר כִּֽי־תָב֥וֹא עַל־שְׂכָרִ֖י לְפָנֶ֑יךָ כֹּ֣ל אֲשֶׁר־אֵינֶנּוּ֩ נָקֹ֨ד וְטָל֜וּא בָּֽעִזִּ֗ים וְחוּם֙ בַּכְּשָׂבִ֔ים גָּנ֥וּב ה֖וּא אִתִּֽי׃

וְעָנְתָה בִּי צִדְקָתִי בְּיוֹם מָחָר, כִּי תָבוֹא עַל שְׂכָרִי לְפָנֶיךָ,כאשר תשלם לי את שכרי, תוכל לדעת בבירור ש כֹּל אֲשֶׁר אֵינֶנּוּ נָקֹד וְטָלוּא בָּעִזִּים וְחוּם בַּכְּשָׂבִים,אם תמצא אצלי בעלי חיים בעלי צבע טבעי אחר — גָּנוּב הוּא אִתִּי.

וַיֹּ֥אמֶר לָבָ֖ן הֵ֑ן ל֖וּ יְהִ֥י כִדְבָרֶֽךָ׃

וַיֹּאמֶר לָבָן: הֵן, לוּ יְהִי כִדְבָרֶךָ.לבן ראה בכך הצעה מצוינת, שכן מספר הבהמות הללו קטן יחסית.

וַיָּ֣סַר בַּיּוֹם֩ הַה֨וּא אֶת־הַתְּיָשִׁ֜ים הָֽעֲקֻדִּ֣ים וְהַטְּלֻאִ֗ים וְאֵ֤ת כָּל־הָֽעִזִּים֙ הַנְּקֻדּ֣וֹת וְהַטְּלֻאֹ֔ת כֹּ֤ל אֲשֶׁר־לָבָן֙ בּ֔וֹ וְכָל־ח֖וּם בַּכְּשָׂבִ֑ים וַיִּתֵּ֖ן בְּיַד־בָּנָֽיו׃

כדי שלא ייוולדו כבשים ועזים נוספים טלואים ונקודים על ידי תערובת — וַיָּסַרלבן בַּיּוֹם הַהוּא אֶת הַתְּיָשִׁים, בוגרי הכבשים הָעֲקֻדִּים, שעל רגליהם במקום עקדתם, כלומר במקום כפיתתם, מופיעים פסים שונים, וְהַטְּלֻאִים, וְאֵת כָּל הָעִזִּיםהממליטות הַנְּקֻדּוֹת וְהַטְּלֻאֹת, כֹּל אֲשֶׁר לָבָן בּוֹ,בעזים, וְכָל חוּם בַּכְּשָׂבִים. וַיִּתֵּןאותם בְּיַד בָּנָיובעדר רחוק, שלא יתערב בעדרו של יעקב.

וַיָּ֗שֶׂם דֶּ֚רֶךְ שְׁלֹ֣שֶׁת יָמִ֔ים בֵּינ֖וֹ וּבֵ֣ין יַעֲקֹ֑ב וְיַעֲקֹ֗ב רֹעֶ֛ה אֶת־צֹ֥אן לָבָ֖ן הַנּוֹתָרֹֽת׃

וַיָּשֶׂם דֶּרֶךְ שְׁלֹשֶׁת יָמִים בֵּינוֹ וּבֵין יַעֲקֹב,מרחק גדול עבור צאן, וְיַעֲקֹב רֹעֶה אֶת צֹאן לָבָן הַנּוֹתָרֹתבמקום אחר.

וַיִּֽקַּֽח־ל֣וֹ יַעֲקֹ֗ב מַקַּ֥ל לִבְנֶ֛ה לַ֖ח וְל֣וּז וְעֶרְמ֑וֹן וַיְפַצֵּ֤ל בָּהֵן֙ פְּצָל֣וֹת לְבָנ֔וֹת מַחְשֹׂף֙ הַלָּבָ֔ן אֲשֶׁ֖ר עַל־הַמַּקְלֽוֹת׃

וַיִּקַּח לוֹ יַעֲקֹב מַקַּלשל עץ לִבְנֶה לַח, וְלוּז וְעַרְמוֹן, וַיְפַצֵּל בָּהֵן פְּצָלוֹת לְבָנוֹת.חתך במקלות חיתוכים והסיר מעט מקליפתם, כך שהתגלה מַחְשֹׂף הַלָּבָן אֲשֶׁר עַל הַמַּקְלוֹת,צבעו הלבן של גוף העץ.

וַיַּצֵּ֗ג אֶת־הַמַּקְלוֹת֙ אֲשֶׁ֣ר פִּצֵּ֔ל בָּרֳהָטִ֖ים בְּשִֽׁקֲת֣וֹת הַמָּ֑יִם אֲשֶׁר֩ תָּבֹ֨אןָ הַצֹּ֤אן לִשְׁתּוֹת֙ לְנֹ֣כַח הַצֹּ֔אן וַיֵּחַ֖מְנָה בְּבֹאָ֥ן לִשְׁתּֽוֹת׃

וַיַּצֵּג אֶת הַמַּקְלוֹת אֲשֶׁר פִּצֵּל, בָּרְהָטִים, כלומר בְּשִׁקֲתוֹת הַמָּיִם, אֲשֶׁרמהן תָּבֹאןָ הַצֹּאן לִשְׁתּוֹת לְנֹכַח הַצֹּאן,מול שאר בני הצאן, כלומר במקום שבו מתקבץ העדר, וַיֵּחַמְנָה, בצאן התעוררה תאווה בְּבֹאָן לִשְׁתּוֹת.

וַיֶּחֱמ֥וּ הַצֹּ֖אן אֶל־הַמַּקְל֑וֹת וַתֵּלַ֣דְןָ הַצֹּ֔אן עֲקֻדִּ֥ים נְקֻדִּ֖ים וּטְלֻאִֽים׃

וַיֶּחֱמוּ הַצֹּאן אֶל, לנוכח הַמַּקְלוֹת, וַתֵּלַדְןָ הַצֹּאן עֲקֻדִּים נְקֻדִּים וּטְלֻאִים.

וְהַכְּשָׂבִים֮ הִפְרִ֣יד יַעֲקֹב֒ וַ֠יִּתֵּן פְּנֵ֨י הַצֹּ֧אן אֶל־עָקֹ֛ד וְכָל־ח֖וּם בְּצֹ֣אן לָבָ֑ן וַיָּֽשֶׁת־ל֤וֹ עֲדָרִים֙ לְבַדּ֔וֹ וְלֹ֥א שָׁתָ֖ם עַל־צֹ֥אן לָבָֽן׃

וְאת הַכְּשָׂבִים הִפְרִיד יַעֲקֹבובודד אותם, וַיִּתֵּן פְּנֵי הַצֹּאן אֶלמול עָקֹד וְכָל חוּם בְּצֹאן לָבָן,העמיד את אלו בראש הצאן, וַיָּשֶׁת לוֹ עֲדָרִים לְבַדּוֹ וְלֹא שָׁתָם עַל, ולא שם אותם עם צֹאן לָבָן,שהרי לפי התנאים שנקבעו, זהו עדרו של יעקב.

וְהָיָ֗ה בְּכָל־יַחֵם֮ הַצֹּ֣אן הַמְקֻשָּׁרוֹת֒ וְשָׂ֨ם יַעֲקֹ֧ב אֶת־הַמַּקְל֛וֹת לְעֵינֵ֥י הַצֹּ֖אן בָּרֳהָטִ֑ים לְיַחְמֵ֖נָּה בַּמַּקְלֽוֹת׃

וְהָיָה בְּכָל יַחֵם, בעונת הייחום של הַצֹּאן הַמְקֻשָּׁרוֹת,הצאן המשובחות, הקשורות יותר להזדווגות בעונה זו, או: שאלייתן קשורה למעלה כדי שיעלו עליהן הזכרים, וְשָׂם יַעֲקֹב אֶת הַמַּקְלוֹת לְעֵינֵי הַצֹּאן בָּרֳהָטִים, לְיַחְמֵנָּה בַּמַּקְלוֹת,לייחם אותן כשהן מסתכלות במקלות.

וּבְהַעֲטִ֥יף הַצֹּ֖אן לֹ֣א יָשִׂ֑ים וְהָיָ֤ה הָעֲטֻפִים֙ לְלָבָ֔ן וְהַקְּשֻׁרִ֖ים לְיַעֲקֹֽב׃

וּבְהַעֲטִיף הַצֹּאן,כאשר הצאן חלושות ורפות, כלומר כשאין הן בעונת הייחום, או: אותן שהן מכוסות באליה כמצבן הטבעי. לֹא יָשִׂיםאת המקלות. וְהָיָה הָעֲטֻפִים,הכבשים והעזים הנרפות, שאינן מתייחמות בזמן, לְלָבָן, וְהַקְּשֻׁרִים, המובחרות, המתרבות יפה, לְיַעֲקֹב, מפני שיעקב חשב שלא כדאי לו להשקיע מאמץ בחלשות.

וַיִּפְרֹ֥ץ הָאִ֖ישׁ מְאֹ֣ד מְאֹ֑ד וַֽיְהִי־לוֹ֙ צֹ֣אן רַבּ֔וֹת וּשְׁפָחוֹת֙ וַעֲבָדִ֔ים וּגְמַלִּ֖ים וַחֲמֹרִֽים׃

וַיִּפְרֹץ הָאִישׁ, יעקב גדל מְאֹד מְאֹד, וַיְהִי לוֹ צֹאן רַבּוֹת,וכיוון שלא היה זקוק לצאן רב כל כך, קנה תמורתו רכוש רב וּשְׁפָחוֹת וַעֲבָדִים וּגְמַלִּים וַחֲמֹרִים,והפך לראש שבט.

וַיִּשְׁמַ֗ע אֶת־דִּבְרֵ֤י בְנֵֽי־לָבָן֙ לֵאמֹ֔ר לָקַ֣ח יַעֲקֹ֔ב אֵ֖ת כָּל־אֲשֶׁ֣ר לְאָבִ֑ינוּ וּמֵאֲשֶׁ֣ר לְאָבִ֔ינוּ עָשָׂ֕ה אֵ֥ת כָּל־הַכָּבֹ֖ד הַזֶּֽה׃

כיוון שיעקב ישב בקרב משפחתו של לבן — וַיִּשְׁמַעיעקב אֶת דִּבְרֵי בְנֵי לָבָן לֵאמֹר: לָקַח יַעֲקֹב אֵת כָּל אֲשֶׁר לְאָבִינוּ, וּמֵאֲשֶׁר לְאָבִינוּ עָשָׂה אֵת כָּל הַכָּבֹד הַזֶּה.מתוך קנאתם דיברו בני לבן בינם לבין עצמם סרה ביעקב, ואמרו כי גדל על חשבונם.

וַיַּ֥רְא יַעֲקֹ֖ב אֶת־פְּנֵ֣י לָבָ֑ן וְהִנֵּ֥ה אֵינֶ֛נּוּ עִמּ֖וֹ כִּתְמ֥וֹל שִׁלְשֽׁוֹם׃

נראה כי השמצות אלו הגיעו גם לאוזני לבן — וַיַּרְא יַעֲקֹב אֶת פְּנֵי לָבָן, וְהִנֵּה אֵינֶנּוּ עִמּוֹ כִּתְמוֹל שִׁלְשׁוֹם.גם אם לבן לא השתכנע בטענותיהם, התעורר בו חשד כלפי יעקב, והדבר התבטא בפניו ואולי בהתנהגותו.

וַיֹּ֤אמֶר יְהוָה֙ אֶֽל־יַעֲקֹ֔ב שׁ֛וּב אֶל־אֶ֥רֶץ אֲבוֹתֶ֖יךָ וּלְמוֹלַדְתֶּ֑ךָ וְאֶֽהְיֶ֖ה עִמָּֽךְ׃

באותו זמן — וַיֹּאמֶר ה' אֶל יַעֲקֹב: שׁוּב אֶל אֶרֶץ אֲבוֹתֶיךָ וּלְמוֹלַדְתֶּךָ, וְאֶהְיֶה עִמָּךְ.ה' הורה לו לשוב, אף על פי שלא הגדיר מתי עליו לעשות זאת.

וַיִּשְׁלַ֣ח יַעֲקֹ֔ב וַיִּקְרָ֖א לְרָחֵ֣ל וּלְלֵאָ֑ה הַשָּׂדֶ֖ה אֶל־צֹאנֽוֹ׃

וַיִּשְׁלַח יַעֲקֹב וַיִּקְרָא לְרָחֵל וּלְלֵאָההַשָּׂדֶה אֶל צֹאנולשם שיחה והתייעצות פרטית, שכן ידע שזו תהיה שיחה טעונה.

וַיֹּ֣אמֶר לָהֶ֗ן רֹאֶ֤ה אָנֹכִי֙ אֶת־פְּנֵ֣י אֲבִיכֶ֔ן כִּֽי־אֵינֶ֥נּוּ אֵלַ֖י כִּתְמֹ֣ל שִׁלְשֹׁ֑ם וֵֽאלֹהֵ֣י אָבִ֔י הָיָ֖ה עִמָּדִֽי׃

וַיֹּאמֶר לָהֶן: רֹאֶה אָנֹכִי אֶת פְּנֵי אֲבִיכֶן, כִּי אֵינֶנּוּ אֵלַי כִּתְמֹל שִׁלְשֹׁם.התנהגותו של אביכן כלפי השתנתה. וֵאלֹהֵי אָבִי הָיָה עִמָּדִי.

וְאַתֵּ֖נָה יְדַעְתֶּ֑ן כִּ֚י בְּכָל־כֹּחִ֔י עָבַ֖דְתִּי אֶת־אֲבִיכֶֽן׃

וְאַתֵּנָה, אתן יְדַעְתֶּן כִּי בְּכָל כֹּחִי עָבַדְתִּי אֶת אֲבִיכֶן,

וַאֲבִיכֶן֙ הֵ֣תֶל בִּ֔י וְהֶחֱלִ֥ף אֶת־מַשְׂכֻּרְתִּ֖י עֲשֶׂ֣רֶת מֹנִ֑ים וְלֹֽא־נְתָנ֣וֹ אֱלֹהִ֔ים לְהָרַ֖ע עִמָּדִֽי׃

וַאֲבִיכֶן הֵתֶל בִּי,לא עמד בהסכמים בינינו, וְהֶחֱלִף אֶת מַשְׂכֻּרְתִּי, שינה את תנאי השכר שלי עֲשֶׂרֶת מֹנִים.פעמים רבות, ובכל זאת לֹא נְתָנוֹ אֱלֹהִים לְהָרַע עִמָּדִי,לי.

אִם־כֹּ֣ה יֹאמַ֗ר נְקֻדִּים֙ יִהְיֶ֣ה שְׂכָרֶ֔ךָ וְיָלְד֥וּ כָל־הַצֹּ֖אן נְקֻדִּ֑ים וְאִם־כֹּ֣ה יֹאמַ֗ר עֲקֻדִּים֙ יִהְיֶ֣ה שְׂכָרֶ֔ךָ וְיָלְד֥וּ כָל־הַצֹּ֖אן עֲקֻדִּֽים׃

אִם כֹּה יֹאמַרלבן : "נְקֻדִּים יִהְיֶה שְׂכָרֶךָ", לך יהיה הצאן שיש עליו נקודות — וְיָלְדוּ כָל הַצֹּאן נְקֻדִּים.וכך הרווחתי. וְאִם כֹּה יֹאמַר: "עֲקֻדִּים יִהְיֶה שְׂכָרֶךָ" — וְיָלְדוּ כָל הַצֹּאן עֲקֻדִּים.מדברי יעקב מתברר שלבן ניסה לשנות את החוזה פעם אחר פעם, ובסופו של דבר ניכר כי על יעקב שורה ברכת שמים.

וַיַּצֵּ֧ל אֱלֹהִ֛ים אֶת־מִקְנֵ֥ה אֲבִיכֶ֖ם וַיִּתֶּן־לִֽי׃

וַיַּצֵּל אֱלֹהִים אֶת מִקְנֵה אֲבִיכֶם וַיִּתֶּן לִי.ה' הוא שהעביר אלי צאן ממקנה אביכן.

וַיְהִ֗י בְּעֵת֙ יַחֵ֣ם הַצֹּ֔אן וָאֶשָּׂ֥א עֵינַ֛י וָאֵ֖רֶא בַּחֲל֑וֹם וְהִנֵּ֤ה הָֽעַתֻּדִים֙ הָעֹלִ֣ים עַל־הַצֹּ֔אן עֲקֻדִּ֥ים נְקֻדִּ֖ים וּבְרֻדִּֽים׃

וַיְהִי בְּעֵת יַחֵם הַצֹּאן, וָאֶשָּׂא עֵינַי וָאֵרֶא בַּחֲלוֹם, וְהִנֵּה הָעַתֻּדִים,הזכרים, הָעֹלִים עַל הַצֹּאן,המפרים את הצאן, הם עֲקֻדִּים נְקֻדִּים וּבְרֻדִּים,במגוון צבעים מעורבים, אף על פי שלא תמיד כך היה במציאות.

וַיֹּ֨אמֶר אֵלַ֜י מַלְאַ֧ךְ הָאֱלֹהִ֛ים בַּחֲל֖וֹם יַֽעֲקֹ֑ב וָאֹמַ֖ר הִנֵּֽנִי׃

וַיֹּאמֶר אֵלַי מַלְאַךְ הָאֱלֹהִים בַּחֲלוֹם: "יַעֲקֹב!" וָאֹמַר: "הִנֵּנִי".

וַיֹּ֗אמֶר שָׂא־נָ֨א עֵינֶ֤יךָ וּרְאֵה֙ כָּל־הָֽעַתֻּדִים֙ הָעֹלִ֣ים עַל־הַצֹּ֔אן עֲקֻדִּ֥ים נְקֻדִּ֖ים וּבְרֻדִּ֑ים כִּ֣י רָאִ֔יתִי אֵ֛ת כָּל־אֲשֶׁ֥ר לָבָ֖ן עֹ֥שֶׂה לָּֽךְ׃

וַיֹּאמֶר: "שָׂא נָא עֵינֶיךָ וּרְאֵה, כָּל הָעַתֻּדִים הָעֹלִים עַל הַצֹּאן עֲקֻדִּים נְקֻדִּים וּבְרֻדִּים, כִּי רָאִיתִי אֵת כָּל אֲשֶׁר לָבָן עֹשֶׂה לָּךְ,ולכן אני בא לסייע לך. גם אם אינך רואה זאת עדיין במציאות, מה שאתה רואה בחלומך יתגשם, והצאן שייוולד יישא כתמים ונקודות שונות על גופו.

אָנֹכִ֤י הָאֵל֙ בֵּֽית־אֵ֔ל אֲשֶׁ֨ר מָשַׁ֤חְתָּ שָּׁם֙ מַצֵּבָ֔ה אֲשֶׁ֨ר נָדַ֥רְתָּ לִּ֛י שָׁ֖ם נֶ֑דֶר עַתָּ֗ה ק֥וּם צֵא֙ מִן־הָאָ֣רֶץ הַזֹּ֔את וְשׁ֖וּב אֶל־אֶ֥רֶץ מוֹלַדְתֶּֽךָ׃

אָנֹכִי הָאֵלשפגשת ב בֵּית אֵל, אֲשֶׁר מָשַׁחְתָּ שָּׁם מַצֵּבָה,שיצקת עליה שמן להקדישה, אֲשֶׁר נָדַרְתָּ לִּי שָׁם נֶדֶר. עַתָּה קוּם צֵא מִן הָאָרֶץ הַזֹּאת,הגיע הזמן שתשלם נדרך וְשׁוּב אֶל אֶרֶץ מוֹלַדְתֶּךָ".

וַתַּ֤עַן רָחֵל֙ וְלֵאָ֔ה וַתֹּאמַ֖רְנָה ל֑וֹ הַע֥וֹד לָ֛נוּ חֵ֥לֶק וְנַחֲלָ֖ה בְּבֵ֥ית אָבִֽינוּ׃

וַתַּעַן רָחֵל וְלֵאָה וַתֹּאמַרְנָה לוֹ: הַעוֹד לָנוּ חֵלֶק וְנַחֲלָה בְּבֵית אָבִינוּ?!איננו חשות קשורות למשפחת אבינו.

הֲל֧וֹא נָכְרִיּ֛וֹת נֶחְשַׁ֥בְנוּ ל֖וֹ כִּ֣י מְכָרָ֑נוּ וַיֹּ֥אכַל גַּם־אָכ֖וֹל אֶת־כַּסְפֵּֽנוּ׃

הֲלוֹא נָכְרִיּוֹת נֶחְשַׁבְנוּ לוֹ כִּי מְכָרָנוּתמורת עבודתך. הרי לא היה זה הסכם נישואין רגיל, הכרוך בהענקת מתנות גדולות בין בני הזוג, אלא עסקה מסחרית. וַיֹּאכַל גַּם אָכוֹל אֶת כַּסְפֵּנוּ.אפילו חלק מכסף זה לא ניתן לנו; כולו עמד לשימושו של אבינו בלי כל היסוס.

כִּ֣י כָל־הָעֹ֗שֶׁר אֲשֶׁ֨ר הִצִּ֤יל אֱלֹהִים֙ מֵֽאָבִ֔ינוּ לָ֥נוּ ה֖וּא וּלְבָנֵ֑ינוּ וְעַתָּ֗ה כֹּל֩ אֲשֶׁ֨ר אָמַ֧ר אֱלֹהִ֛ים אֵלֶ֖יךָ עֲשֵֽׂה׃

כִּי כָל הָעֹשֶׁר אֲשֶׁר הִצִּיל אֱלֹהִים מֵאָבִינוּ — לָנוּ הוּא וּלְבָנֵינוּ.כל העושר והרכוש שבידך הם שלנו ושל בנינו. וְעַתָּה, כֹּל אֲשֶׁר אָמַר אֱלֹהִים אֵלֶיךָ — עֲשֵׂה.אנחנו מוכנות לעזוב את ביתנו ולנסוע אתך.