וַיֶּאֱהַ֥ב יַעֲקֹ֖ב אֶת־רָחֵ֑ל וַיֹּ֗אמֶר אֶֽעֱבָדְךָ֙ שֶׁ֣בַע שָׁנִ֔ים בְּרָחֵ֥ל בִּתְּךָ֖ הַקְּטַנָּֽה׃

וַיֶּאֱהַב יַעֲקֹב אֶת רָחֵל,בין אם התעוררה אהבתו מיד כשראה אותה באה עם הצאן, ובין אם אהב אותה משהכירה מקרוב במשך החודש שבו חי בביתם. וַיֹּאמֶר: אֶעֱבָדְךָ שֶׁבַע שָׁנִים בְּעד רָחֵל בִּתְּךָ הַקְּטַנָּה,מעבר לשכר עבודתי שאני מקבל בכך שאני סועד על שולחנך. יעקב לא הביא עמו כסף, מוהר או מתן. על כן שילם בעבודתו. נראה שגם לבן ראה בשבע שנות עבודה תמורה הולמת לבתו רחל, ולכן קיבל את הצעתו.

וַיֹּ֣אמֶר לָבָ֗ן ט֚וֹב תִּתִּ֣י אֹתָ֣הּ לָ֔ךְ מִתִּתִּ֥י אֹתָ֖הּ לְאִ֣ישׁ אַחֵ֑ר שְׁבָ֖ה עִמָּדִֽי׃

וַיֹּאמֶר לָבָן:טוֹב תִּתִּי אֹתָהּ לָךְ מִתִּתִּי אֹתָהּ לְאִישׁ אַחֵר.שְׁבָה עִמָּדִי. אני מקבל את ההסכם ואת תנאיו.

וַיַּעֲבֹ֧ד יַעֲקֹ֛ב בְּרָחֵ֖ל שֶׁ֣בַע שָׁנִ֑ים וַיִּהְי֤וּ בְעֵינָיו֙ כְּיָמִ֣ים אֲחָדִ֔ים בְּאַהֲבָת֖וֹ אֹתָֽהּ׃

וַיַּעֲבֹד יַעֲקֹב בְּרָחֵלשֶׁבַע שָׁנִים. וַיִּהְיוּ בְעֵינָיו כְּיָמִים אֲחָדִים בְּאַהֲבָתוֹ אֹתָהּ.כיוון שיעקב אהב את רחל, שבע שנות עבודה נראו לו תשלום ראוי והגון עבורה.

וַיֹּ֨אמֶר יַעֲקֹ֤ב אֶל־לָבָן֙ הָבָ֣ה אֶת־אִשְׁתִּ֔י כִּ֥י מָלְא֖וּ יָמָ֑י וְאָב֖וֹאָה אֵלֶֽיהָ׃

וַיֹּאמֶר יַעֲקֹב אֶל לָבָן:הָבָה אֶת אִשְׁתִּי,כפי שסיכמנו, כִּי מָלְאוּ יָמָי,השלמתי את ימי העבודה שקבענו, וְאָבוֹאָה אֵלֶיהָ.במשך כל אותן שנים רחל היתה מיועדת ליעקב, כעין מאורסת לו, ועתה ביקש להשלים את התהליך בנישואין.

וַיֶּאֱסֹ֥ף לָבָ֛ן אֶת־כָּל־אַנְשֵׁ֥י הַמָּק֖וֹם וַיַּ֥עַשׂ מִשְׁתֶּֽה׃

וַיֶּאֱסֹף לָבָן אֶת כָּל אַנְשֵׁי הַמָּקוֹם, וַיַּעַשׂ מִשְׁתֶּהחתונה.

וַיְהִ֣י בָעֶ֔רֶב וַיִּקַּח֙ אֶת־לֵאָ֣ה בִתּ֔וֹ וַיָּבֵ֥א אֹתָ֖הּ אֵלָ֑יו וַיָּבֹ֖א אֵלֶֽיהָ׃

וַיְהִי בָעֶרֶב, וַיִּקַּחלבן אֶת לֵאָה בִתּוֹהגדולה, וַיָּבֵא אֹתָהּ אֵלָיו,אל יעקב. וַיָּבֹא אֵלֶיהָ,שכן הניח שהיא רחל.

וַיִּתֵּ֤ן לָבָן֙ לָ֔הּ אֶת־זִלְפָּ֖ה שִׁפְחָת֑וֹ לְלֵאָ֥ה בִתּ֖וֹ שִׁפְחָֽה׃

וַיִּתֵּן לָבָן לָהּ אֶת זִלְפָּה שִׁפְחָתוֹ, לְלֵאָה בִתּוֹ שִׁפְחָהכחלק ממתנות החתונה.

וַיְהִ֣י בַבֹּ֔קֶר וְהִנֵּה־הִ֖וא לֵאָ֑ה וַיֹּ֣אמֶר אֶל־לָבָ֗ן מַה־זֹּאת֙ עָשִׂ֣יתָ לִּ֔י הֲלֹ֤א בְרָחֵל֙ עָבַ֣דְתִּי עִמָּ֔ךְ וְלָ֖מָּה רִמִּיתָֽנִי׃

וַיְהִי בַבֹּקֶר,יעקב גילה — וְהִנֵּה הִיא לֵאָה. וַיֹּאמֶר אֶל לָבָן: מַה זֹּאת עָשִׂיתָ לִּי?! הֲלֹא בְרָחֵל עָבַדְתִּי עִמָּךְ, וְלָמָּה רִמִּיתָנִי?

וַיֹּ֣אמֶר לָבָ֔ן לֹא־יֵעָשֶׂ֥ה כֵ֖ן בִּמְקוֹמֵ֑נוּ לָתֵ֥ת הַצְּעִירָ֖ה לִפְנֵ֥י הַבְּכִירָֽה׃

וַיֹּאמֶר לָבָן: לֹא יֵעָשֶׂה כֵן בִּמְקוֹמֵנוּ, לָתֵת הַצְּעִירָה לִפְנֵי הַבְּכִירָה.לפי מנהגנו, הבכירה נישאת לפני אחותה הצעירה. זוהי עסקת חבילה —

מַלֵּ֖א שְׁבֻ֣עַ זֹ֑את וְנִתְּנָ֨ה לְךָ֜ גַּם־אֶת־זֹ֗את בַּעֲבֹדָה֙ אֲשֶׁ֣ר תַּעֲבֹ֣ד עִמָּדִ֔י ע֖וֹד שֶֽׁבַע־שָׁנִ֥ים אֲחֵרֽוֹת׃

מַלֵּא שְׁבֻעַ זֹאת,השלם את שבוע הנישואין של הכלה הזאת, וְנִתְּנָה לְךָ גַּם אֶת זֹאת, את האחות השנייה בַּעֲבֹדָהתמורת העבודה אֲשֶׁר תַּעֲבֹד עִמָּדִי עוֹד שֶׁבַע שָׁנִים אֲחֵרוֹת.בנותי חביבות עלי במידה שווה, וכל אחת מהן שווה בעיני לשבע שנות עבודה. אמנם חשבת שאתה עובד עבור רחל, אך למעשה עבדת עבור לאה. אם אינך מסתפק בה — עליך לעבוד שבע שנים נוספות.

וַיַּ֤עַשׂ יַעֲקֹב֙ כֵּ֔ן וַיְמַלֵּ֖א שְׁבֻ֣עַ זֹ֑את וַיִּתֶּן־ל֛וֹ אֶת־רָחֵ֥ל בִּתּ֖וֹ ל֥וֹ לְאִשָּֽׁה׃

וַיַּעַשׂ יַעֲקֹב, שהיה זר במקום ובודד, כֵּן.בעל כרחו נכנע לתנאיו של לבן. וַיְמַלֵּא שְׁבֻעַ זֹאת,השלים את שבוע הנישואין של הבת האחת — לאה, וַיִּתֶּן לוֹלבן אֶת רָחֵל בִּתּוֹ לוֹ לְאִשָּׁה.לבן לא רצה שרחל תמתין עוד שבע שנים. כנראה הגיעה לפרקה בעת שבה יעקב חשב לשאתה.

וַיִּתֵּ֤ן לָבָן֙ לְרָחֵ֣ל בִּתּ֔וֹ אֶת־בִּלְהָ֖ה שִׁפְחָת֑וֹ לָ֖הּ לְשִׁפְחָֽה׃

וַיִּתֵּן לָבָן לְרָחֵל בִּתּוֹ אֶת בִּלְהָה שִׁפְחָתוֹ לָהּ לְשִׁפְחָה.

וַיָּבֹא֙ גַּ֣ם אֶל־רָחֵ֔ל וַיֶּאֱהַ֥ב גַּֽם־אֶת־רָחֵ֖ל מִלֵּאָ֑ה וַיַּעֲבֹ֣ד עִמּ֔וֹ ע֖וֹד שֶֽׁבַע־שָׁנִ֥ים אֲחֵרֽוֹת׃

וַיָּבֹא גַּם אֶל רָחֵל, וַיֶּאֱהַב גַּם אֶת רָחֵליותר מִלֵּאָה.אף שלא היתה אִתו בראשונה, העדיף אותה על לאה. וַיַּעֲבֹד עִמּוֹ עוֹד שֶׁבַע שָׁנִים אֲחֵרוֹת,כפי שהוסכם.

וַיַּ֤רְא יְהוָה֙ כִּֽי־שְׂנוּאָ֣ה לֵאָ֔ה וַיִּפְתַּ֖ח אֶת־רַחְמָ֑הּ וְרָחֵ֖ל עֲקָרָֽה׃

וַיַּרְא ה' כִּי שְׂנוּאָה לֵאָהבאופן יחסי לרחל, לכן עזר ה' ללאה, ומיד — וַיִּפְתַּח אֶת רַחְמָהּ,היא הרתה, וְרָחֵלהיתה עֲקָרָה.כיוון שהן נישאו ליעקב בהפרש של שבוע ימים, בלטה העובדה שלאה הרתה, ואילו אחותה נותרה חשוכת ילדים.

וַתַּ֤הַר לֵאָה֙ וַתֵּ֣לֶד בֵּ֔ן וַתִּקְרָ֥א שְׁמ֖וֹ רְאוּבֵ֑ן כִּ֣י אָֽמְרָ֗ה כִּֽי־רָאָ֤ה יְהוָה֙ בְּעָנְיִ֔י כִּ֥י עַתָּ֖ה יֶאֱהָבַ֥נִי אִישִֽׁי׃

וַתַּהַר לֵאָה וַתֵּלֶד בֵּן. וַתִּקְרָא שְׁמוֹ רְאוּבֵן,כִּי אָמְרָה: כִּי רָאָה ה' בְּעָנְיִי, כִּי עַתָּה יֶאֱהָבַנִי אִישִׁיכאם בנו.

וַתַּ֣הַר עוֹד֮ וַתֵּ֣לֶד בֵּן֒ וַתֹּ֗אמֶר כִּֽי־שָׁמַ֤ע יְהוָה֙ כִּֽי־שְׂנוּאָ֣ה אָנֹ֔כִי וַיִּתֶּן־לִ֖י גַּם־אֶת־זֶ֑ה וַתִּקְרָ֥א שְׁמ֖וֹ שִׁמְעֽוֹן׃

כעבור זמן וַתַּהַר עוֹד, וַתֵּלֶד בֵּן. וַתֹּאמֶר: כִּי שָׁמַע ה' כִּי שְׂנוּאָה אָנֹכִי, וַיִּתֶּן לִי גַּם אֶת זֶה. וַתִּקְרָא שְׁמוֹ שִׁמְעוֹן.הסבר זה של לאה מפורש יותר, אולי משום שהיחסים נעשו מובהקים. מן הסתם הולדת ראובן לא שינתה באופן מהותי את יחסו של יעקב ללאה, לכן שם בנה השני אינו מבטא את תקוותה להיות אהובה, אלא את היותה שנואה.

וַתַּ֣הַר עוֹד֮ וַתֵּ֣לֶד בֵּן֒ וַתֹּ֗אמֶר עַתָּ֤ה הַפַּ֙עַם֙ יִלָּוֶ֤ה אִישִׁי֙ אֵלַ֔י כִּֽי־יָלַ֥דְתִּי ל֖וֹ שְׁלֹשָׁ֣ה בָנִ֑ים עַל־כֵּ֥ן קָרָֽא־שְׁמ֖וֹ לֵוִֽי׃

וַתַּהַר עוֹד וַתֵּלֶד בֵּן. וַתֹּאמֶר:בוודאי עַתָּה הַפַּעַם יִלָּוֶה, יתקרב אִישִׁי אֵלַי, כִּי יָלַדְתִּי לוֹ שְׁלֹשָׁה בָנִים.יעקב יהיה מרוצה מכך שילדתי לו בן נוסף, שכן הולדת בן היא חלק מהגשמת ייעודו של יעקב — הפיכתו לעם. ככל שיתרבו בניו — כך יתקדם תהליך זה. עַל כֵּן קָרָאיעקב שְׁמוֹ לֵוִי, שאף הוא שמח בילד שנוסף ונלווה אליו.

וַתַּ֨הַר ע֜וֹד וַתֵּ֣לֶד בֵּ֗ן וַתֹּ֙אמֶר֙ הַפַּ֙עַם֙ אוֹדֶ֣ה אֶת־יְהוָ֔ה עַל־כֵּ֛ן קָרְאָ֥ה שְׁמ֖וֹ יְהוּדָ֑ה וַֽתַּעֲמֹ֖ד מִלֶּֽדֶת׃

וַתַּהַר עוֹד וַתֵּלֶד בֵּן.וַתֹּאמֶר: הַפַּעַם אוֹדֶה אֶת ה',לה' על האושר שבלידת כל הילדים הללו ובאמהוּת. עַל כֵּן קָרְאָה שְׁמוֹ יְהוּדָה,מלשון הודאה. וַתַּעֲמֹד מִלֶּדֶת.תקופה מסוימת היא נשארה אם לארבעה בנים, ולא המשיכה ללדת באותו קצב.

וַתֵּ֣רֶא רָחֵ֗ל כִּ֣י לֹ֤א יָֽלְדָה֙ לְיַעֲקֹ֔ב וַתְּקַנֵּ֥א רָחֵ֖ל בַּאֲחֹתָ֑הּ וַתֹּ֤אמֶר אֶֽל־יַעֲקֹב֙ הָֽבָה־לִּ֣י בָנִ֔ים וְאִם־אַ֖יִן מֵתָ֥ה אָנֹֽכִי׃

בניגוד לפוריותה המרשימה של לאה — וַתֵּרֶא רָחֵל כִּי לֹא יָלְדָה לְיַעֲקֹב, וַתְּקַנֵּא רָחֵל בַּאֲחֹתָהּ, וַתֹּאמֶר אֶל יַעֲקֹב: הָבָה, תן לִּי בָנִים, וְאִם אַיִן, אם לא יהיו לי בנים — מֵתָה אָנֹכִי. לא יהיו לי חיים.

וַיִּֽחַר־אַ֥ף יַעֲקֹ֖ב בְּרָחֵ֑ל וַיֹּ֗אמֶר הֲתַ֤חַת אֱלֹהִים֙ אָנֹ֔כִי אֲשֶׁר־מָנַ֥ע מִמֵּ֖ךְ פְּרִי־בָֽטֶן׃

וַיִּחַר אַף יַעֲקֹב בְּרָחֵל.יעקב לא כעס עליה בגלל רצונה בבנים. בוודאי לא מנע מאשתו האהובה את חברתו. נראה כי סגנונה התובעני והמתפנק וההנחה שהניחה כאילו יעקב מסוגל לפעול למען פוריותה גם בדרכים שאינן טבעיות, הם שעוררו את חמתו. וַיֹּאמֶר: הֲתַחַת אֱלֹהִים אָנֹכִי, אֲשֶׁר מָנַע מִמֵּךְ פְּרִי בָטֶן?לא אלי את צריכה לפנות, שהרי אותי חנן ה' בילדים, ואם הוא מונע אותם ממך — זהו עניין שבינו לבינך.

וַתֹּ֕אמֶר הִנֵּ֛ה אֲמָתִ֥י בִלְהָ֖ה בֹּ֣א אֵלֶ֑יהָ וְתֵלֵד֙ עַל־בִּרְכַּ֔י וְאִבָּנֶ֥ה גַם־אָנֹכִ֖י מִמֶּֽנָּה׃

וַתֹּאמֶר:הִנֵּה אֲמָתִי בִלְהָה — בֹּא אֵלֶיהָ, וְתֵלֵד עַל בִּרְכַּי, וְאִבָּנֶה גַם אָנֹכִי מִמֶּנָּה.

וַתִּתֶּן־ל֛וֹ אֶת־בִּלְהָ֥ה שִׁפְחָתָ֖הּ לְאִשָּׁ֑ה וַיָּבֹ֥א אֵלֶ֖יהָ יַעֲקֹֽב׃

וַתִּתֶּן לוֹ אֶת בִּלְהָה שִׁפְחָתָהּ לְאִשָּׁהחוקית. בלהה, שהיתה שפחה, השתחררה כדי להפוך לאשת יעקב, ולכך יהיו השלכות על מעמדם של בניה. וַיָּבֹא אֵלֶיהָ יַעֲקֹב.

וַתַּ֣הַר בִּלְהָ֔ה וַתֵּ֥לֶד לְיַעֲקֹ֖ב בֵּֽן׃

וַתַּהַר בִּלְהָה, וַתֵּלֶד לְיַעֲקֹב בֵּן.

וַתֹּ֤אמֶר רָחֵל֙ דָּנַ֣נִּי אֱלֹהִ֔ים וְגַם֙ שָׁמַ֣ע בְּקֹלִ֔י וַיִּתֶּן־לִ֖י בֵּ֑ן עַל־כֵּ֛ן קָרְאָ֥ה שְׁמ֖וֹ דָּֽן׃

וַתֹּאמֶר רָחֵל, שנהגה מנהג אמהוּת בתינוק הזה, ועל כן היא שהעניקה לו את שמו : דָּנַנִּי אֱלֹהִיםאם אני ראויה לילדים, וְגַם שָׁמַע בְּקֹלִי, וַיִּתֶּן לִי בֵּן. עַל כֵּן קָרְאָה שְׁמוֹ דָּן.

וַתַּ֣הַר ע֔וֹד וַתֵּ֕לֶד בִּלְהָ֖ה שִׁפְחַ֣ת רָחֵ֑ל בֵּ֥ן שֵׁנִ֖י לְיַעֲקֹֽב׃

וַתַּהַר עוֹד וַתֵּלֶד בִּלְהָה שִׁפְחַת רָחֵל בֵּן שֵׁנִי לְיַעֲקֹב.

וַתֹּ֣אמֶר רָחֵ֗ל נַפְתּוּלֵ֨י אֱלֹהִ֧ים ׀ נִפְתַּ֛לְתִּי עִם־אֲחֹתִ֖י גַּם־יָכֹ֑לְתִּי וַתִּקְרָ֥א שְׁמ֖וֹ נַפְתָּלִֽי׃

וַתֹּאמֶר רָחֵל: נַפְתּוּלֵי אֱלֹהִים נִפְתַּלְתִּי עִם אֲחֹתִי,נאבקתי אִתה בריב קמאי ועצום על פרי הבטן. גַּם יָכֹלְתִּי,שהרי נולד לי בן נוסף. וַתִּקְרָא שְׁמוֹ נַפְתָּלִי.אף על פי שבנים אלו לא היו בניה הביולוגיים, רחל התייחסה אליהם כאילו היו בניה שלה.

וַתֵּ֣רֶא לֵאָ֔ה כִּ֥י עָמְדָ֖ה מִלֶּ֑דֶת וַתִּקַּח֙ אֶת־זִלְפָּ֣ה שִׁפְחָתָ֔הּ וַתִּתֵּ֥ן אֹתָ֛הּ לְיַעֲקֹ֖ב לְאִשָּֽׁה׃

וַתֵּרֶא לֵאָה כִּי עָמְדָה מִלֶּדֶת,לאחר לידת יהודה, וַתִּקַּח אֶת זִלְפָּה שִׁפְחָתָהּ, וַתִּתֵּן אֹתָהּ לְיַעֲקֹב לְאִשָּׁה.

וַתֵּ֗לֶד זִלְפָּ֛ה שִׁפְחַ֥ת לֵאָ֖ה לְיַעֲקֹ֥ב בֵּֽן׃

וַתֵּלֶד זִלְפָּה שִׁפְחַת לֵאָה לְיַעֲקֹב בֵּן.

וַתֹּ֥אמֶר לֵאָ֖ה בגד [בָּ֣א] [גָ֑ד] וַתִּקְרָ֥א אֶת־שְׁמ֖וֹ גָּֽד׃

וַתֹּאמֶר לֵאָה: בָּא גָד,מזל, וַתִּקְרָא אֶת שְׁמוֹ גָּד.

וַתֵּ֗לֶד זִלְפָּה֙ שִׁפְחַ֣ת לֵאָ֔ה בֵּ֥ן שֵׁנִ֖י לְיַעֲקֹֽב׃

וַתֵּלֶד זִלְפָּה שִׁפְחַת לֵאָה בֵּן שֵׁנִי לְיַעֲקֹב.

וַתֹּ֣אמֶר לֵאָ֔ה בְּאָשְׁרִ֕י כִּ֥י אִשְּׁר֖וּנִי בָּנ֑וֹת וַתִּקְרָ֥א אֶת־שְׁמ֖וֹ אָשֵֽׁר׃

וַתֹּאמֶר לֵאָה: בְּאָשְׁרִי, אני מאושרת כִּי אִשְּׁרוּנִי בָּנוֹת.הנשים מעודדות ומחזקות אותי. וַתִּקְרָא אֶת שְׁמוֹ אָשֵׁר.