וַיִּשָּׂ֥א יַעֲקֹ֖ב רַגְלָ֑יו וַיֵּ֖לֶךְ אַ֥רְצָה בְנֵי־קֶֽדֶם׃

על כן — וַיִּשָּׂא יַעֲקֹב רַגְלָיו.הליכתו נעשתה קלה, שכן חש עתה מלֻּווה, שמור ומוגן. וַיֵּלֶךְ אַרְצָה בְנֵי קֶדֶם.בני המזרח, ובתוכם הארמיים.

וַיַּ֞רְא וְהִנֵּ֧ה בְאֵ֣ר בַּשָּׂדֶ֗ה וְהִנֵּה־שָׁ֞ם שְׁלֹשָׁ֤ה עֶדְרֵי־צֹאן֙ רֹבְצִ֣ים עָלֶ֔יהָ כִּ֚י מִן־הַבְּאֵ֣ר הַהִ֔וא יַשְׁק֖וּ הָעֲדָרִ֑ים וְהָאֶ֥בֶן גְּדֹלָ֖ה עַל־פִּ֥י הַבְּאֵֽר׃

וַיַּרְאבקרבת חרן וְהִנֵּה בְאֵר בַּשָּׂדֶה, וְהִנֵּה שָׁם שְׁלֹשָׁה עֶדְרֵי צֹאן רֹבְצִים עָלֶיהָ,לצד הבאר, כִּי מִן הַבְּאֵר הַהִיא יַשְׁקוּ הָעֲדָרִים. וְהָאֶבֶן גְּדֹלָה עַל פִּי הַבְּאֵר.פתח הבאר, שנועדה לשימוש אנשי העיר וצאנם, נחסם באבן גדולה, כדי שזרים לא יוכלו להשתמש במימיה.

וְנֶאֶסְפוּ־שָׁ֣מָּה כָל־הָעֲדָרִ֗ים וְגָלֲל֤וּ אֶת־הָאֶ֙בֶן֙ מֵעַל֙ פִּ֣י הַבְּאֵ֔ר וְהִשְׁק֖וּ אֶת־הַצֹּ֑אן וְהֵשִׁ֧יבוּ אֶת־הָאֶ֛בֶן עַל־פִּ֥י הַבְּאֵ֖ר לִמְקֹמָֽהּ׃

וְנֶאֶסְפוּ שָׁמָּה כָל הָעֲדָרִים, וְגָלֲלוּ אֶת הָאֶבֶן מֵעַל פִּי הַבְּאֵר.רק כאשר נאספים שם כל רועי העדרים יחדיו, ביכולתם לגלול את האבן הכבדה. וְהִשְׁקוּ אֶת הַצֹּאן, וְהֵשִׁיבוּ אֶת הָאֶבֶן עַל פִּי הַבְּאֵר לִמְקֹמָהּ.

וַיֹּ֤אמֶר לָהֶם֙ יַעֲקֹ֔ב אַחַ֖י מֵאַ֣יִן אַתֶּ֑ם וַיֹּ֣אמְר֔וּ מֵחָרָ֖ן אֲנָֽחְנוּ׃

וַיֹּאמֶר לָהֶם יַעֲקֹב: אַחַי, מֵאַיִן אַתֶּם?וַיֹּאמְרוּ: מֵחָרָן אֲנָחְנוּ.

וַיֹּ֣אמֶר לָהֶ֔ם הַיְדַעְתֶּ֖ם אֶת־לָבָ֣ן בֶּן־נָח֑וֹר וַיֹּאמְר֖וּ יָדָֽעְנוּ׃

וַיֹּאמֶר לָהֶם: הַיְדַעְתֶּם אֶת לָבָן בֶּן נָחוֹר,המתגורר בחרן? ייחוסו לנחור סבו ולא לבתואל אביו מחזק את ההשערה שבתואל כשלעצמו לא היה אישיות חשובה. וַיֹּאמְרוּ: יָדָעְנוּ.

וַיֹּ֥אמֶר לָהֶ֖ם הֲשָׁל֣וֹם ל֑וֹ וַיֹּאמְר֣וּ שָׁל֔וֹם וְהִנֵּה֙ רָחֵ֣ל בִּתּ֔וֹ בָּאָ֖ה עִם־הַצֹּֽאן׃

וַיֹּאמֶר לָהֶם: הֲשָׁלוֹם לוֹ?וַיֹּאמְרוּ: שָׁלוֹם, וְהִנֵּה רָחֵל בִּתּוֹ בָּאָה עִם הַצֹּאן.אם תרצה לדעת פרטים נוספים — שְׁאל אותה. נראה כי אין לרועים אלה עניין לדבר עם הזר.

וַיֹּ֗אמֶר הֵ֥ן עוֹד֙ הַיּ֣וֹם גָּד֔וֹל לֹא־עֵ֖ת הֵאָסֵ֣ף הַמִּקְנֶ֑ה הַשְׁק֥וּ הַצֹּ֖אן וּלְכ֥וּ רְעֽוּ׃

יעקב אינו מרפה מהם, ופונה אליהם שנית — וַיֹּאמֶר: הֵן עוֹד הַיּוֹם גָּדוֹל, לֹא עֵת הֵאָסֵף הַמִּקְנֶה.עדיין לא החשיך היום, והצאן אמור להמשיך לרעות. הַשְׁקוּ הַצֹּאן, וּלְכוּ רְעוּ.מדוע אתם ממתינים כאן במקום לרעות את הצאן?

וַיֹּאמְרוּ֮ לֹ֣א נוּכַל֒ עַ֣ד אֲשֶׁ֤ר יֵאָֽסְפוּ֙ כָּל־הָ֣עֲדָרִ֔ים וְגָֽלֲלוּ֙ אֶת־הָאֶ֔בֶן מֵעַ֖ל פִּ֣י הַבְּאֵ֑ר וְהִשְׁקִ֖ינוּ הַצֹּֽאן׃

וַיֹּאמְרוּ:היינו רוצים להשקות את הצאן, אך לֹא נוּכַל,שכן האבן גדולה, עַד אֲשֶׁר יֵאָסְפוּ כָּל הָעֲדָרִים, וְגָלֲלוּרועי העדרים אֶת הָאֶבֶן מֵעַל פִּי הַבְּאֵר, וְהִשְׁקִינוּ הַצֹּאן.

עוֹדֶ֖נּוּ מְדַבֵּ֣ר עִמָּ֑ם וְרָחֵ֣ל ׀ בָּ֗אָה עִם־הַצֹּאן֙ אֲשֶׁ֣ר לְאָבִ֔יהָ כִּ֥י רֹעָ֖ה הִֽוא׃

קודם לכן אמרו לו רק שרחל מתקרבת לבאר. ובינתיים — עוֹדֶנּוּ מְדַבֵּר עִמָּם, וְרָחֵל בָּאָה, הגיעה עִם הַצֹּאן אֲשֶׁר לְאָבִיהָ, כִּי רֹעָה הִיא.זה היה תפקידה במשפחה.

וַיְהִ֡י כַּאֲשֶׁר֩ רָאָ֨ה יַעֲקֹ֜ב אֶת־רָחֵ֗ל בַּת־לָבָן֙ אֲחִ֣י אִמּ֔וֹ וְאֶת־צֹ֥אן לָבָ֖ן אֲחִ֣י אִמּ֑וֹ וַיִּגַּ֣שׁ יַעֲקֹ֗ב וַיָּ֤גֶל אֶת־הָאֶ֙בֶן֙ מֵעַל֙ פִּ֣י הַבְּאֵ֔ר וַיַּ֕שְׁקְ אֶת־צֹ֥אן לָבָ֖ן אֲחִ֥י אִמּֽוֹ׃

וַיְהִי כַּאֲשֶׁר רָאָה יַעֲקֹב אֶת רָחֵל, קרובת משפחתו, בַּת לָבָן אֲחִי אִמּוֹ, וְאֶת צֹאן לָבָן אֲחִי אִמּוֹ,צאן השייך לקרוב משפחתו, וַיִּגַּשׁ יַעֲקֹבלבדו וַיָּגֶל אֶת הָאֶבֶן מֵעַל פִּי הַבְּאֵר, וַיַּשְׁקְ אֶת צֹאן לָבָן אֲחִי אִמּוֹ.יעקב היה חזק בגופו, והיה מסוגל להרים אבן ששלושה רועים לא יכלו להרים.

וַיִּשַּׁ֥ק יַעֲקֹ֖ב לְרָחֵ֑ל וַיִּשָּׂ֥א אֶת־קֹל֖וֹ וַיֵּֽבְךְּ׃

וַיִּשַּׁק יַעֲקֹב לְרָחֵל,נשיקת חיבה לילדה קרובת משפחה. וַיִּשָּׂא אֶת קֹלוֹ וַיֵּבְךְּמתוך התרגשותו. לאחר הליכה ממושכת של מאות קילומטרים, שארכה לו בוודאי כמה חודשים, שבהם לן בכל לילה במקום אחר, פגש סוף סוף במשפחתו.

וַיַּגֵּ֨ד יַעֲקֹ֜ב לְרָחֵ֗ל כִּ֣י אֲחִ֤י אָבִ֙יהָ֙ ה֔וּא וְכִ֥י בֶן־רִבְקָ֖ה ה֑וּא וַתָּ֖רָץ וַתַּגֵּ֥ד לְאָבִֽיהָ׃

אחרי כל המעשים, התחיל יעקב לדבר. וַיַּגֵּד יַעֲקֹב לְרָחֵל כִּי אֲחִי, קרוב משפחת אָבִיהָ הוּא, וְכִי בֶן רִבְקָה הוּא.היא בוודאי שמעה על דודתה שנסעה למרחקים. עתה הוא מתוודע בתור בנה. רחל, הצעירה, התרגשה לשמע הידיעה, ועל כן — וַתָּרָץ וַתַּגֵּד לְאָבִיהָ.

וַיְהִי֩ כִשְׁמֹ֨עַ לָבָ֜ן אֶת־שֵׁ֣מַע ׀ יַעֲקֹ֣ב בֶּן־אֲחֹת֗וֹ וַיָּ֤רָץ לִקְרָאתוֹ֙ וַיְחַבֶּק־לוֹ֙ וַיְנַשֶּׁק־ל֔וֹ וַיְבִיאֵ֖הוּ אֶל־בֵּית֑וֹ וַיְסַפֵּ֣ר לְלָבָ֔ן אֵ֥ת כָּל־הַדְּבָרִ֖ים הָאֵֽלֶּה׃

וַיְהִי כִשְׁמֹעַ לָבָן אֶת שֵׁמַע יַעֲקֹב בֶּן אֲחֹתוֹ,שהגיע בן אחותו, וַיָּרָץ לִקְרָאתוֹ וַיְחַבֶּק לוֹ וַיְנַשֶּׁק לוֹ, וַיְבִיאֵהוּ אֶל בֵּיתוֹכיאה לקרוב משפחה. עם זאת, בשל אופיו הבעייתי של לבן, שיתגלה בהמשך, היו שפירשו כי קבלת הפנים הזו נעשתה מתוך מניעים זרים. וַיְסַפֵּר לְלָבָן אֵת כָּל הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה.ייתכן שסיפר לו שהגיע כדי ליצור קשרים עם משפחת הדוד, ושמא הסביר גם את נסיבות בריחתו מביתו.

וַיֹּ֤אמֶר לוֹ֙ לָבָ֔ן אַ֛ךְ עַצְמִ֥י וּבְשָׂרִ֖י אָ֑תָּה וַיֵּ֥שֶׁב עִמּ֖וֹ חֹ֥דֶשׁ יָמִֽים׃

וַיֹּאמֶר לוֹ לָבָן: אַךְ עַצְמִי וּבְשָׂרִי, קרוב משפחה שלי אָתָּה.וַיֵּשֶׁב עִמּוֹ, עם לבן חֹדֶשׁ יָמִים.יעקב לא רק ישב אצל לבן, אלא גם התחיל לסייע לו, שכן חש מחויבות כלפי מארחיו קרובי משפחתו.

וַיֹּ֤אמֶר לָבָן֙ לְיַעֲקֹ֔ב הֲכִי־אָחִ֣י אַ֔תָּה וַעֲבַדְתַּ֖נִי חִנָּ֑ם הַגִּ֥ידָה לִּ֖י מַה־מַּשְׂכֻּרְתֶּֽךָ׃

לאחר חודש ימים, וַיֹּאמֶר לָבָן לְיַעֲקֹב: הֲכִיהאם משום ש אָחִי, קרוב משפחתי אַתָּה וַעֲבַדְתַּנִי חִנָּם?!מכיוון שאתה רוצה לעבוד, יש לנהוג בך באופן מסודר. הַגִּידָה לִּי מַה מַּשְׂכֻּרְתֶּךָ.

וּלְלָבָ֖ן שְׁתֵּ֣י בָנ֑וֹת שֵׁ֤ם הַגְּדֹלָה֙ לֵאָ֔ה וְשֵׁ֥ם הַקְּטַנָּ֖ה רָחֵֽל׃

כאן מופיעה הערה: וּלְלָבָןהיו שְׁתֵּי בָנוֹת, שֵׁם הַגְּדֹלָה לֵאָה וְשֵׁם הַקְּטַנָּה רָחֵל.

וְעֵינֵ֥י לֵאָ֖ה רַכּ֑וֹת וְרָחֵל֙ הָֽיְתָ֔ה יְפַת־תֹּ֖אַר וִיפַ֥ת מַרְאֶֽה׃

וְעֵינֵי לֵאָה רַכּוֹת.דבר-מה בעיניה היה פגום, ייתכן שעיניה היו רגישות, ואולי משום כך לא יצאה למרעה. ייתכן שעיניה היו כחולות, ועיניים כחולות נחשבו כרגישות יותר לאור השמש. וְרָחֵל הָיְתָה יְפַת תֹּאַר, יפה מבחינת פרטי המראה שלה וִיפַת מַרְאֶה,מבחינת המראה הכללי שלה. יופיה היה מושלם.