וְיוֹסֵ֖ף הוּרַ֣ד מִצְרָ֑יְמָה וַיִּקְנֵ֡הוּ פּוֹטִיפַר֩ סְרִ֨יס פַּרְעֹ֜ה שַׂ֤ר הַטַּבָּחִים֙ אִ֣ישׁ מִצְרִ֔י מִיַּד֙ הַיִּשְׁמְעֵאלִ֔ים אֲשֶׁ֥ר הוֹרִדֻ֖הוּ שָֽׁמָּה׃

וְיוֹסֵף הוּרַד מִצְרָיְמָהכעבד חסר זכויות. וַיִּקְנֵהוּ פּוֹטִיפַר סְרִיס פַּרְעֹה, שַׂר הַטַּבָּחִיםשהיה אִישׁ מִצְרִי מִיַּד הַיִּשְׁמְעֵאלִים אֲשֶׁר הוֹרִדֻהוּ שָׁמָּה.

וַיְהִ֤י יְהוָה֙ אֶת־יוֹסֵ֔ף וַיְהִ֖י אִ֣ישׁ מַצְלִ֑יחַ וַיְהִ֕י בְּבֵ֖ית אֲדֹנָ֥יו הַמִּצְרִֽי׃

וַיְהִי ה׳ אֶת, עם יוֹסֵף, וַיְהִי אִישׁ מַצְלִיחַבבית פוטיפר. אף על פי שהגיע כצעיר חסר ניסיון שאינו דובר את לשון המקום, ולמרות שהיה עליו לגשר על פער תרבותי גדול, שכן בא מתרבות כפרית אל העיר המפותחת, הצלחתו בלטה לעיני כול. וַיְהִי בְּבֵית אֲדֹנָיו הַמִּצְרִי.

וַיַּ֣רְא אֲדֹנָ֔יו כִּ֥י יְהוָ֖ה אִתּ֑וֹ וְכֹל֙ אֲשֶׁר־ה֣וּא עֹשֶׂ֔ה יְהוָ֖ה מַצְלִ֥יחַ בְּיָדֽוֹ׃

אחרי שיוסף שהה שם – וַיַּרְא אֲדֹנָיו כִּי ה׳ אִתּוֹ, וְכֹל אֲשֶׁר הוּא עֹשֶׂה ה׳ מַצְלִיחַ בְּיָדוֹ.תחילה פוטיפר הבחין בהצלחתו.

וַיִּמְצָ֨א יוֹסֵ֥ף חֵ֛ן בְּעֵינָ֖יו וַיְשָׁ֣רֶת אֹת֑וֹ וַיַּפְקִדֵ֙הוּ֙ עַל־בֵּית֔וֹ וְכָל־יֶשׁ־ל֖וֹ נָתַ֥ן בְּיָדֽוֹ׃

וַיִּמְצָא יוֹסֵף חֵן בְּעֵינָיו,בעיני פוטיפר, וַיְשָׁרֶת אֹתוֹ.עָבד כמשרתו האישי. לאחר מכן, העלה אותו פוטיפר בדרגה – וַיַּפְקִדֵהוּ, מינה אותו עַל בֵּיתוֹ, וְכָלמה ש יֶשׁ לוֹ נָתַן בְּיָדוֹ,מפני שראה הן את הצלחתו הן את אמינותו.

וַיְהִ֡י מֵאָז֩ הִפְקִ֨יד אֹת֜וֹ בְּבֵית֗וֹ וְעַל֙ כָּל־אֲשֶׁ֣ר יֶשׁ־ל֔וֹ וַיְבָ֧רֶךְ יְהוָ֛ה אֶת־בֵּ֥ית הַמִּצְרִ֖י בִּגְלַ֣ל יוֹסֵ֑ף וַיְהִ֞י בִּרְכַּ֤ת יְהוָה֙ בְּכָל־אֲשֶׁ֣ר יֶשׁ־ל֔וֹ בַּבַּ֖יִת וּבַשָּׂדֶֽה׃

וַיְהִי מֵאָז הִפְקִיד אֹתוֹ בְּבֵיתוֹ וְעַל כָּל אֲשֶׁר יֶשׁ לוֹ, וַיְבָרֶךְ ה׳ אֶת בֵּית הַמִּצְרִי בִּגְלַל יוֹסֵף. וַיְהִי בִּרְכַּת ה׳ בְּכָל אֲשֶׁר יֶשׁ לוֹ – בַּבַּיִת וּבַשָּׂדֶה.נוסף על שגשוגו של יוסף, גילה פוטיפר שההצלחה האירה פניה גם לו עצמו. הוא חש שנוכחותו של יוסף הביאה אל ביתו ונכסיו ברכה.

וַיַּעֲזֹ֣ב כָּל־אֲשֶׁר־לוֹ֮ בְּיַד־יוֹסֵף֒ וְלֹא־יָדַ֤ע אִתּוֹ֙ מְא֔וּמָה כִּ֥י אִם־הַלֶּ֖חֶם אֲשֶׁר־ה֣וּא אוֹכֵ֑ל וַיְהִ֣י יוֹסֵ֔ף יְפֵה־תֹ֖אַר וִיפֵ֥ה מַרְאֶֽה׃

על כן – וַיַּעֲזֹב כָּל אֲשֶׁר לוֹ בְּיַד יוֹסֵף,הוא העביר את ניהול משק ביתו ביד יוסף. וְלֹא יָדַע אִתּוֹ מְאוּמָה. מכיוון שסמך על יוסף לחלוטין לא ערך ביקורת אחריו ולא בדק אחריו, כִּי אִם הַלֶּחֶם אֲשֶׁר הוּא אוֹכֵל.פוטיפר היה מגיע לביתו רק לשם אכילת לחמו, ולא נדרש לעסוק עוד בענייני הבית. ההערה הבאה משמעותית להמשך הסיפור – וַיְהִי יוֹסֵף יְפֵה תֹאַר וִיפֵה מַרְאֶה.נראה שיוסף, שהיה אז כבן שמונה עשרה או עשרים, היה דומה לאמו, שאף היא תוארה כך.