וַיֵּ֣שֶׁב יַעֲקֹ֔ב בְּאֶ֖רֶץ מְגוּרֵ֣י אָבִ֑יו בְּאֶ֖רֶץ כְּנָֽעַן׃

שלא כעשו, שעבר להר שעיר – וַיֵּשֶׁב יַעֲקֹבעוד בחיי אביו בְּאֶרֶץ מְגוּרֵי אָבִיו, בְּאֶרֶץ כְּנָעַן.

אֵ֣לֶּה ׀ תֹּלְד֣וֹת יַעֲקֹ֗ב יוֹסֵ֞ף בֶּן־שְׁבַֽע־עֶשְׂרֵ֤ה שָׁנָה֙ הָיָ֨ה רֹעֶ֤ה אֶת־אֶחָיו֙ בַּצֹּ֔אן וְה֣וּא נַ֗עַר אֶת־בְּנֵ֥י בִלְהָ֛ה וְאֶת־בְּנֵ֥י זִלְפָּ֖ה נְשֵׁ֣י אָבִ֑יו וַיָּבֵ֥א יוֹסֵ֛ף אֶת־דִּבָּתָ֥ם רָעָ֖ה אֶל־אֲבִיהֶֽם׃

אֵלֶּה תֹּלְדוֹת יַעֲקֹב: יוֹסֵף. משעה שיעקב חזר לכנען, הסיפור בעיקרו יתמקד ביוסף. אף על פי שיעקב היה עדיין חי ופעיל, קורותיו כמנהיג וכיוצר התמעטו והלכו, והמוקד עבר ליוסף. בֶּן שְׁבַע עֶשְׂרֵה שָׁנָה הָיָה רֹעֶה אֶת, עם אֶחָיו בַּצֹּאןשל הבית, כהמשך למסורת רעיית הצאן של המשפחה, וְהוּא נַעַר, צעיר, או: משרת אֶת, בחברת בְּנֵי בִלְהָה וְאֶת בְּנֵי זִלְפָּה, נְשֵׁי אָבִיו,שהיו קרובים לגילו מבני לאה. יעקב לא הפגין את מעמדם הנחות של בני השפחות, אדרבא, בברכותיו לבניו הוא השווה את מעמדם של בני השפחות לבני רחל ולאה. ובכל זאת, בפועל היה פער בין מעמדם למעמד בני הגבירות. כיוון שיוסף היה קרוב אליהם, ולמרות חברותו עמם – וַיָּבֵא יוֹסֵף אֶת דִּבָּתָם רָעָה אֶל אֲבִיהֶם,הלשין על התנהגויותיהם הבלתי-ראויות.

וְיִשְׂרָאֵ֗ל אָהַ֤ב אֶת־יוֹסֵף֙ מִכָּל־בָּנָ֔יו כִּֽי־בֶן־זְקֻנִ֥ים ה֖וּא ל֑וֹ וְעָ֥שָׂה ל֖וֹ כְּתֹ֥נֶת פַּסִּֽים׃

וְיִשְׂרָאֵל, יעקב אָהַב אֶת יוֹסֵף מִכָּל בָּנָיו, כִּי בֶן זְקֻנִים הוּא לוֹ,בנו הקטן. אמנם בנימין, שהיה אף הוא בן האשה האהובה, רחל, היה קטן ממנו, אך אישיותו בלטה פחות. יעקב העדיף את יוסף בן רחל, בהיותו האישיות המבריקה ביותר בבניו, כפי שיעלה מן ההמשך. נראה שרחל אמנם מתה, אך זכרהּ לא מת. להלן יוזכר שאף יוסף היה יפה תואר ויפה מראה, וייתכן שתווי פניו הזכירו את תווי פניה של אמו. קל לשער שיוסף הועדף על פני בניו הראשונים של יעקב גם מפאת המעשים שעשו הם: ראובן סרח בתוך המשפחה, ומעשיהם של שמעון ולוי באנשי שכם עוררו מורת רוח ביעקב. וְעָשָׂה לוֹ כְּתֹנֶת פַּסִּים,כתונת מיוחדת שלא דמתה לבגדיהם של שאר האחים.

וַיִּרְא֣וּ אֶחָ֗יו כִּֽי־אֹת֞וֹ אָהַ֤ב אֲבִיהֶם֙ מִכָּל־אֶחָ֔יו וַֽיִּשְׂנְא֖וּ אֹת֑וֹ וְלֹ֥א יָכְל֖וּ דַּבְּר֥וֹ לְשָׁלֹֽם׃

וַיִּרְאוּ אֶחָיו כִּי אֹתוֹ אָהַב אֲבִיהֶם מִכָּל אֶחָיו,העדפת יוסף בלטה לעין הן ביחסו הכללי של יעקב לבנו והן בכתונת שעשה לו – וַיִּשְׂנְאוּ אֹתוֹ וְלֹא יָכְלוּ דַּבְּרוֹ לְשָׁלֹם.לא היו מסוגלים לקיים אתו תקשורת נינוחה. הם נמנעו מלפתוח עמו בשיחה והרחיקוהו ככל האפשר.

וַיַּחֲלֹ֤ם יוֹסֵף֙ חֲל֔וֹם וַיַּגֵּ֖ד לְאֶחָ֑יו וַיּוֹסִ֥פוּ ע֖וֹד שְׂנֹ֥א אֹתֽוֹ׃

וַיַּחֲלֹם יוֹסֵף חֲלוֹם וַיַּגֵּד לְאֶחָיו, וַיּוֹסִפוּ עוֹד שְׂנֹא אֹתוֹ.שנאתם גברה משום שסיפר להם.

וַיֹּ֖אמֶר אֲלֵיהֶ֑ם שִׁמְעוּ־נָ֕א הַחֲל֥וֹם הַזֶּ֖ה אֲשֶׁ֥ר חָלָֽמְתִּי׃

וַיֹּאמֶר אֲלֵיהֶם: שִׁמְעוּ נָא הַחֲלוֹם הַזֶּה אֲשֶׁר חָלָמְתִּי: וְהִנֵּה אֲנַחְנוּ מְאַלְּמִים,קושרים אֲלֻמִּים, אלומות, קבוצות שיבולים בְּתוֹךְ הַשָּׂדֶהכרגיל. אף שבעיקר היו רועים, היו להם גם שדות משלהם. וְהִנֵּהבמקום שאלומתי תהיה מונחת לצד שאר האלומות – קָמָה אֲלֻמָּתִי וְגַם נִצָּבָהעל עמדהּ.

וְ֠הִנֵּה אֲנַ֜חְנוּ מְאַלְּמִ֤ים אֲלֻמִּים֙ בְּת֣וֹךְ הַשָּׂדֶ֔ה וְהִנֵּ֛ה קָ֥מָה אֲלֻמָּתִ֖י וְגַם־נִצָּ֑בָה וְהִנֵּ֤ה תְסֻבֶּ֙ינָה֙ אֲלֻמֹּ֣תֵיכֶ֔ם וַתִּֽשְׁתַּחֲוֶ֖יןָ לַאֲלֻמָּתִֽי׃

וְהִנֵּה תְסֻבֶּינָה אֲלֻמֹּתֵיכֶם,האלומות המואנשות בחלום נעו סביב אלומתי, וַתִּשְׁתַּחֲוֶיןָ לַאֲלֻמָּתִי.

וַיֹּ֤אמְרוּ לוֹ֙ אֶחָ֔יו הֲמָלֹ֤ךְ תִּמְלֹךְ֙ עָלֵ֔ינוּ אִם־מָשׁ֥וֹל תִּמְשֹׁ֖ל בָּ֑נוּ וַיּוֹסִ֤פוּ עוֹד֙ שְׂנֹ֣א אֹת֔וֹ עַל־חֲלֹמֹתָ֖יו וְעַל־דְּבָרָֽיו׃

וַיֹּאמְרוּ לוֹ אֶחָיו, שהבינו שהחלום רומז למשילתו של יוסף בהם : הֲמָלֹךְ תִּמְלֹךְ עָלֵינוּ, אִם מָשׁוֹל תִּמְשֹׁל בָּנוּ?!אין לך סיכוי לכך. וַיּוֹסִפוּ עוֹד שְׂנֹא אֹתוֹ עַל חֲלֹמֹתָיו וְעַל דְּבָרָיו.שנאת האחים ליוסף, שנבעה מהיותו הבן המועדף ומן הדיבורים השליליים שדיבר עליהם באוזני אביו, הוחרפה עוד בשל יומרתו שהתבטאה בחלום שחלם. היה עליהם להתמודד לא רק עם אח מועדף אלא עם אדם שבראשו מקננים רעיונות מגלומניים.

וַיַּחֲלֹ֥ם עוֹד֙ חֲל֣וֹם אַחֵ֔ר וַיְסַפֵּ֥ר אֹת֖וֹ לְאֶחָ֑יו וַיֹּ֗אמֶר הִנֵּ֨ה חָלַ֤מְתִּֽי חֲלוֹם֙ ע֔וֹד וְהִנֵּ֧ה הַשֶּׁ֣מֶשׁ וְהַיָּרֵ֗חַ וְאַחַ֤ד עָשָׂר֙ כּֽוֹכָבִ֔ים מִֽשְׁתַּחֲוִ֖ים לִֽי׃

וַיַּחֲלֹם עוֹד חֲלוֹם אַחֵר,כנראה בלילה אחר, וַיְסַפֵּר אֹתוֹ לְאֶחָיו. וַיֹּאמֶר: הִנֵּה חָלַמְתִּי חֲלוֹם עוֹד, וְהִנֵּה הַשֶּׁמֶשׁ וְהַיָּרֵחַ וְאַחַד עָשָׂר כּוֹכָבִים מִשְׁתַּחֲוִים לִי. וַיְסַפֵּר אֶל אָבִיו וְאֶל אֶחָיו.בחלום הזה, שלא כבראשון, גם יעקב נטל חלק. על כן יוסף סיפר את החלום גם לאביו.

וַיְסַפֵּ֣ר אֶל־אָבִיו֮ וְאֶל־אֶחָיו֒ וַיִּגְעַר־בּ֣וֹ אָבִ֔יו וַיֹּ֣אמֶר ל֔וֹ מָ֛ה הַחֲל֥וֹם הַזֶּ֖ה אֲשֶׁ֣ר חָלָ֑מְתָּ הֲב֣וֹא נָב֗וֹא אֲנִי֙ וְאִמְּךָ֣ וְאַחֶ֔יךָ לְהִשְׁתַּחֲוֺ֥ת לְךָ֖ אָֽרְצָה׃

וַיִּגְעַר בּוֹ אָבִיו, וַיֹּאמֶר לוֹ: מָה הַחֲלוֹם הַזֶּה אֲשֶׁר חָלָמְתָּ?!לבטח אין זה חלום אמתי, שהרי השמש והירח אמורים לייצג את ההורים, ואם כן – הֲבוֹא נָבוֹא אֲנִי וְאִמְּךָ וְאַחֶיךָ, האם ייתכן שאני ואמך ואחיך נבוא לְהִשְׁתַּחֲוֹת לְךָ אָרְצָה?!ומעבר לכך, הרי אמך כבר מתה, ולבטח החלום לא עתיד להתגשם.

וַיְקַנְאוּ־ב֖וֹ אֶחָ֑יו וְאָבִ֖יו שָׁמַ֥ר אֶת־הַדָּבָֽר׃

וַיְקַנְאוּ בוֹ אֶחָיו,האחים קינאו בו הן בשל החלומות החריגים שחלם הן בגלל תגובת אביהם. יעקב לא גער בו, כאחיו, על יומרת השווא, אלא רק טען כנגדו שהחלום לא יתממש. וְאָבִיו שָׁמַר, זכר אֶת הַדָּבָר.אף על פי שבחוג המשפחה יעקב אמר שחלומות יוסף אינם אלא חלומות הבל, הוא זכר את החלום שכן האמין שאצורה בו משמעות.