וְעֵינֵ֤י יִשְׂרָאֵל֙ כָּבְד֣וּ מִזֹּ֔קֶן לֹ֥א יוּכַ֖ל לִרְא֑וֹת וַיַּגֵּ֤שׁ אֹתָם֙ אֵלָ֔יו וַיִּשַּׁ֥ק לָהֶ֖ם וַיְחַבֵּ֥ק לָהֶֽם׃

וְעֵינֵי יִשְׂרָאֵל כָּבְדוּ מִזֹּקֶן,מחמת זקנתו. בעבר כמעט לא היתה דרך לרפא את ירידת הראייה בזקנה. משנעכרה עדשת העין, יכול היה לקוי הראייה רק להבחין בין אור לחושך. לפיכך, יעקב לֹא יוּכַל לִרְאוֹתאלא צללים. וַיַּגֵּשׁיוסף אֹתָם אֵלָיו, וַיִּשַּׁק לָהֶםיעקב, וַיְחַבֵּק לָהֶם.

וַיֹּ֤אמֶר יִשְׂרָאֵל֙ אֶל־יוֹסֵ֔ף רְאֹ֥ה פָנֶ֖יךָ לֹ֣א פִלָּ֑לְתִּי וְהִנֵּ֨ה הֶרְאָ֥ה אֹתִ֛י אֱלֹהִ֖ים גַּ֥ם אֶת־זַרְעֶֽךָ׃

וַיֹּאמֶר יִשְׂרָאֵל אֶל יוֹסֵף:אחרי שנים כה רבות רְאֹה פָנֶיךָ לֹא פִלָּלְתִּי,לא ציפיתי, לא האמנתי לראות את פניך, וְהִנֵּה, לא זו בלבד אלא הֶרְאָה אֹתִי אֱלֹהִים גַּם אֶת זַרְעֶךָ.בביטוי ההשתאות הזה, מחזק יעקב את עצמו לקראת הברכה.

וַיּוֹצֵ֥א יוֹסֵ֛ף אֹתָ֖ם מֵעִ֣ם בִּרְכָּ֑יו וַיִּשְׁתַּ֥חוּ לְאַפָּ֖יו אָֽרְצָה׃

מנשה ואפרים, שהיו צעירים באותה עת, עמדו בינתיים בין ברכי יעקב. וַיּוֹצֵא יוֹסֵף אֹתָם מֵעִם בִּרְכָּיו. וַיִּשְׁתַּחוּיוסף לְאַפָּיו אָרְצָה.יוסף לא השתחווה ליעקב אלא לה׳, כהכנה להתגלות.

וַיִּקַּ֣ח יוֹסֵף֮ אֶת־שְׁנֵיהֶם֒ אֶת־אֶפְרַ֤יִם בִּֽימִינוֹ֙ מִשְּׂמֹ֣אל יִשְׂרָאֵ֔ל וְאֶת־מְנַשֶּׁ֥ה בִשְׂמֹאל֖וֹ מִימִ֣ין יִשְׂרָאֵ֑ל וַיַּגֵּ֖שׁ אֵלָֽיו׃

וַיִּקַּח יוֹסֵף אֶת שְׁנֵיהֶם, אֶת אֶפְרַיִם, בנו הקטן, בִּימִינוֹ,כדי שיהיה מִשְּׂמֹאל יִשְׂרָאֵל,היושב מולו. יוסף הניח שהקטן צריך לעמוד משמאלו של אביו. וְאֶת מְנַשֶּׁה, בנו הגדול, בִשְׂמֹאלוֹ – מִימִין יִשְׂרָאֵל, וַיַּגֵּשׁאותם קרוב אֵלָיו.

וַיִּשְׁלַח֩ יִשְׂרָאֵ֨ל אֶת־יְמִינ֜וֹ וַיָּ֨שֶׁת עַל־רֹ֤אשׁ אֶפְרַ֙יִם֙ וְה֣וּא הַצָּעִ֔יר וְאֶת־שְׂמֹאל֖וֹ עַל־רֹ֣אשׁ מְנַשֶּׁ֑ה שִׂכֵּל֙ אֶת־יָדָ֔יו כִּ֥י מְנַשֶּׁ֖ה הַבְּכֽוֹר׃

ושלא כציפייתו של יוסף, שיעקב יושיט את ידיו הישר על ראשי הבנים – וַיִּשְׁלַח יִשְׂרָאֵל אֶתיד יְמִינוֹ,הסמוכה למנשה, וַיָּשֶׁת, ושם אותה עַל רֹאשׁ אֶפְרַיִם, וְהוּאהיה האח הַצָּעִיר. וְאֶת שְׂמֹאלוֹשל יעקב הניח עַל רֹאשׁ מְנַשֶּׁה. שִׂכֵּל, השתמש בידיו באופן מושכל, אֶת יָדָיו. המעשה כוון בעליל, כִּיהביא בחשבון ש מְנַשֶּׁה הַבְּכוֹר.

וַיְבָ֥רֶךְ אֶת־יוֹסֵ֖ף וַיֹּאמַ֑ר הָֽאֱלֹהִ֡ים אֲשֶׁר֩ הִתְהַלְּכ֨וּ אֲבֹתַ֤י לְפָנָיו֙ אַבְרָהָ֣ם וְיִצְחָ֔ק הָֽאֱלֹהִים֙ הָרֹעֶ֣ה אֹתִ֔י מֵעוֹדִ֖י עַד־הַיּ֥וֹם הַזֶּֽה׃

וַיְבָרֶךְיעקב אֶת יוֹסֵף,אמנם הברכה התייחסה לבניו, אבל ברכת הבנים היא ממילא גם ברכה לאבות. וַיֹּאמַר: הָאֱלֹהִים אֲשֶׁר הִתְהַלְּכוּ אֲבֹתַי לְפָנָיו – אַבְרָהָם וְיִצְחָק, הָאֱלֹהִים הָרֹעֶה, שהוליך והנהיג אֹתִי מֵעוֹדִי עַד הַיּוֹם הַזֶּה.

הַמַּלְאָךְ֩ הַגֹּאֵ֨ל אֹתִ֜י מִכָּל־רָ֗ע יְבָרֵךְ֮ אֶת־הַנְּעָרִים֒ וְיִקָּרֵ֤א בָהֶם֙ שְׁמִ֔י וְשֵׁ֥ם אֲבֹתַ֖י אַבְרָהָ֣ם וְיִצְחָ֑ק וְיִדְגּ֥וּ לָרֹ֖ב בְּקֶ֥רֶב הָאָֽרֶץ׃

הַמַּלְאָךְ, שליחו של האלוקים, הַגֹּאֵל אֹתִי מִכָּל רָע,ששמר עלי עד כה, הוא יְבָרֵךְ אֶת הַנְּעָרִיםמכוחו של ה׳, שולחו. הברכה הראשונה: וְיִקָּרֵא בָהֶם,בבנים האלה, גם שְׁמִי וְשֵׁם אֲבֹתַי – אַבְרָהָם וְיִצְחָק.קודם לכן אימץ אותם כבניו, ועתה הוא מוסיף שהם יהיו המשך שמו ושם אבותיו. וכשם שאלוקיו הוליך את אבותיו ואותו כל ימיהם – כך יוליך את נכדיו אלו. וברכה נוספת: וְיִדְגּוּ לָרֹב, יתרבו כמו דגים בְּקֶרֶב הָאָרֶץ.