וַיֵּ֥שֶׁב יִצְחָ֖ק בִּגְרָֽר׃

וַיֵּשֶׁב יִצְחָק בִּגְרָר.כיוון שנאסר עליו לצאת למצרים.

וַֽיִּשְׁאֲל֞וּ אַנְשֵׁ֤י הַמָּקוֹם֙ לְאִשְׁתּ֔וֹ וַיֹּ֖אמֶר אֲחֹ֣תִי הִ֑וא כִּ֤י יָרֵא֙ לֵאמֹ֣ר אִשְׁתִּ֔י פֶּן־יַֽהַרְגֻ֜נִי אַנְשֵׁ֤י הַמָּקוֹם֙ עַל־רִבְקָ֔ה כִּֽי־טוֹבַ֥ת מַרְאֶ֖ה הִֽיא׃

וַיִּשְׁאֲלוּ אַנְשֵׁי הַמָּקוֹם לְאִשְׁתּוֹ. וַיֹּאמֶר: אֲחֹתִי הִיא.בכך הוא צעד בעקבות אברהם. במובן מסוים היתה אמירה זו מוצדקת, שכן רבקה היתה קרובת משפחתו. ייתכן שיצחק ורבקה היו מספיק דומים זה לזה, כך שאמירה זו אף תתקבל על דעתם של שומעיו. כִּי יָרֵא לֵאמֹר: אִשְׁתִּי,שכן אמר לעצמו: פֶּן יַהַרְגֻנִי אַנְשֵׁי הַמָּקוֹם עַל רִבְקָה, כִּי טוֹבַת מַרְאֶה הִיא.כבר סופר על יופיה בהיותה נערה, אך אין אנו יודעים בת כמה היתה בזמן המאורע הזה. ייתכן שלאור חווייתם השלילית של אנשי גרר בביקורו של אברהם בעירם, הם קיבלו עתה את דברי יצחק, ונזהרו שלא לקחת אשה מן השבט הזה.

וַיְהִ֗י כִּ֣י אָֽרְכוּ־ל֥וֹ שָׁם֙ הַיָּמִ֔ים וַיַּשְׁקֵ֗ף אֲבִימֶ֙לֶךְ֙ מֶ֣לֶךְ פְּלִשְׁתִּ֔ים בְּעַ֖ד הַֽחַלּ֑וֹן וַיַּ֗רְא וְהִנֵּ֤ה יִצְחָק֙ מְצַחֵ֔ק אֵ֖ת רִבְקָ֥ה אִשְׁתּֽוֹ׃

אולם — וַיְהִי כִּי אָרְכוּ לוֹ שָׁם הַיָּמִים,וזהירותו של יצחק נשחקה, וַיַּשְׁקֵף אֲבִימֶלֶךְ מֶלֶךְ פְּלִשְׁתִּים בְּעַד הַחַלּוֹן.מן הסתם חי בארמון שהיה גבוה משאר הבניינים. וַיַּרְא וְהִנֵּה יִצְחָקבביתו מְצַחֵק אֵת, מתייחס מינית ל רִבְקָה אִשְׁתּוֹ.

וַיִּקְרָ֨א אֲבִימֶ֜לֶךְ לְיִצְחָ֗ק וַיֹּ֙אמֶר֙ אַ֣ךְ הִנֵּ֤ה אִשְׁתְּךָ֙ הִ֔וא וְאֵ֥יךְ אָמַ֖רְתָּ אֲחֹ֣תִי הִ֑וא וַיֹּ֤אמֶר אֵלָיו֙ יִצְחָ֔ק כִּ֣י אָמַ֔רְתִּי פֶּן־אָמ֖וּת עָלֶֽיהָ׃

וַיִּקְרָא אֲבִימֶלֶךְ לְיִצְחָק, וַיֹּאמֶר: אַךְ הִנֵּה אִשְׁתְּךָ הִיא,כפי שראיתי, וְאֵיךְ אָמַרְתָּ אֲחֹתִי הִיא?!מדוע רימית אותנו?! וַיֹּאמֶר אֵלָיו יִצְחָק: כִּי אָמַרְתִּי,חשבתי, פֶּן אָמוּת עָלֶיהָ,שמא אם אגלה שהיא אשתי ,יהרגו אותי ויקחו אותה.

וַיֹּ֣אמֶר אֲבִימֶ֔לֶךְ מַה־זֹּ֖את עָשִׂ֣יתָ לָּ֑נוּ כִּ֠מְעַט שָׁכַ֞ב אַחַ֤ד הָעָם֙ אֶת־אִשְׁתֶּ֔ךָ וְהֵבֵאתָ֥ עָלֵ֖ינוּ אָשָֽׁם׃

וַיֹּאמֶר אֲבִימֶלֶךְ: מַה זֹּאת עָשִׂיתָ לָּנוּ,שרימית אותנו? כִּמְעַט שָׁכַב אַחַדמאנשי הָעָם אֶת אִשְׁתֶּךָ.היו שפירשו את הביטוי אַחַד הָעָם כמתייחס אל המלך או אל אחד השרים. לפי פירוש זה הוא רומז בלשון מעודנת שהוא עצמו היה עלול לשכב עם רבקה, שכן חשב שהיא אשה פנויה. וְהֵבֵאתָ עָלֵינוּ אָשָׁם,היית מביא עלינו חטא.זֵכר מה שאירע בעקבות לקיחת שרה עדיין שמור בבית אבימלך. על כן אין הוא סומך על מוסריותם של אנשי עירו —

וַיְצַ֣ו אֲבִימֶ֔לֶךְ אֶת־כָּל־הָעָ֖ם לֵאמֹ֑ר הַנֹּגֵ֜עַ בָּאִ֥ישׁ הַזֶּ֛ה וּבְאִשְׁתּ֖וֹ מ֥וֹת יוּמָֽת׃

וַיְצַו אֲבִימֶלֶךְ אֶת כָּל הָעָם לֵאמֹר: הַנֹּגֵעַ בָּאִישׁ הַזֶּה וּבְאִשְׁתּוֹ, כפי שהתברר לנו עכשיו — מוֹת יוּמָת.

וַיִּזְרַ֤ע יִצְחָק֙ בָּאָ֣רֶץ הַהִ֔וא וַיִּמְצָ֛א בַּשָּׁנָ֥ה הַהִ֖וא מֵאָ֣ה שְׁעָרִ֑ים וַֽיְבָרֲכֵ֖הוּ יְהוָֽה׃

וַיִּזְרַע יִצְחָק בָּאָרֶץ הַהִיא, וַיִּמְצָא בַּשָּׁנָה הַהִיא מֵאָה שְׁעָרִים,כל גרגר חיטה או שעורה שזרע הניב פי מאה — תוצרת נאה מאוד גם בזמננו אנו. ההסבר לממדיו החריגים של היבול הוא — וַיְבָרֲכֵהוּ ה'.