וְאֵ֛לֶּה תּוֹלְדֹ֥ת יִצְחָ֖ק בֶּן־אַבְרָהָ֑ם אַבְרָהָ֖ם הוֹלִ֥יד אֶת־יִצְחָֽק׃

וְאֵלֶּה תּוֹלְדֹת, השתלשלות המעשים של יִצְחָק בֶּן אַבְרָהָם, אַבְרָהָם הוֹלִיד אֶת יִצְחָק:

וַיְהִ֤י יִצְחָק֙ בֶּן־אַרְבָּעִ֣ים שָׁנָ֔ה בְּקַחְתּ֣וֹ אֶת־רִבְקָ֗ה בַּת־בְּתוּאֵל֙ הָֽאֲרַמִּ֔י מִפַּדַּ֖ן אֲרָ֑ם אֲח֛וֹת לָבָ֥ן הָאֲרַמִּ֖י ל֥וֹ לְאִשָּֽׁה׃

וַיְהִי יִצְחָק בֶּן אַרְבָּעִים שָׁנָה בְּקַחְתּוֹ אֶת רִבְקָה בַּת בְּתוּאֵל הָאֲרַמִּי מִפַּדַּן, משְּׂדה אֲרָם, שהיתה אֲחוֹת לָבָן הָאֲרַמִּי, לוֹ לְאִשָּׁה.

וַיֶּעְתַּ֨ר יִצְחָ֤ק לַֽיהוָה֙ לְנֹ֣כַח אִשְׁתּ֔וֹ כִּ֥י עֲקָרָ֖ה הִ֑וא וַיֵּעָ֤תֶר לוֹ֙ יְהוָ֔ה וַתַּ֖הַר רִבְקָ֥ה אִשְׁתּֽוֹ׃

וַיֶּעְתַּר, התפלל במרץ יִצְחָק לַה' לְנֹכַח אִשְׁתּוֹ,מול אשתו ועל אשתו. כיוון שלא ילדה במשך השנים שעברו מאז נישאו ועד שהפנה עתירתו לה', הסיק יצחק — כִּי עֲקָרָה הִיא. וַיֵּעָתֶר לוֹ ה', וַתַּהַר רִבְקָה אִשְׁתּוֹ.

וַיִּתְרֹֽצֲצ֤וּ הַבָּנִים֙ בְּקִרְבָּ֔הּ וַתֹּ֣אמֶר אִם־כֵּ֔ן לָ֥מָּה זֶּ֖ה אָנֹ֑כִי וַתֵּ֖לֶךְ לִדְרֹ֥שׁ אֶת־יְהוָֽה׃

וַיִּתְרֹצֲצוּ הַבָּנִים בְּקִרְבָּהּבזמן ההריון .מאוחר יותר יתברר שיש בבטנה תאומים שאינם זהים. כיוון שחשה רבקה שדבר-מה חריג ומטריד מתרחש בה, וַתֹּאמֶר: אִם כֵּן, אם קשה כל כך ההיריון — לָמָּה זֶּה אָנֹכִי?למה אני מעוניינת בו? ואולי גם: אם הסבל כה מרובה, למה אני חיה? וַתֵּלֶךְ לִדְרֹשׁ אֶת ה'.באותה תקופה היו אנשים גדולים שהאמינו באמונה שבה דבקה משפחת אברהם, דוגמת מלכי צדק מלך שלם. רבקה חיפשה הוראה נבואית מאדם כזה.

וַיֹּ֨אמֶר יְהוָ֜ה לָ֗הּ שְׁנֵ֤י גיים [גוֹיִם֙] בְּבִטְנֵ֔ךְ וּשְׁנֵ֣י לְאֻמִּ֔ים מִמֵּעַ֖יִךְ יִפָּרֵ֑דוּ וּלְאֹם֙ מִלְאֹ֣ם יֶֽאֱמָ֔ץ וְרַ֖ב יַעֲבֹ֥ד צָעִֽיר׃

וַיֹּאמֶר ה' לָהּ: שְׁנֵי גוֹיִם, עמים, או: מנהיגים בְּבִטְנֵךְ, וּשְׁנֵי לְאֻמִּים מִמֵּעַיִךְ יִפָּרֵדוּ.מיד לאחר שתלדי אותם, יתברר שהם שונים זה מזה. וּלְאֹם מִלְאֹם יֶאֱמָץ. המריבה ביניהם, שאת חשה כעת בבטנך, תימשך גם הלאה. וְרַב, הגדול יַעֲבֹדאת ה צָעִיר.גם אם הם תאומים, אחד מהם יצא מרחם אמו לפני חברו.

וַיִּמְלְא֥וּ יָמֶ֖יהָ לָלֶ֑דֶת וְהִנֵּ֥ה תוֹמִ֖ם בְּבִטְנָֽהּ׃

וַיִּמְלְאוּ יָמֶיהָ לָלֶדֶת, וְהִנֵּה תוֹמִם, תאומים בְּבִטְנָהּ.

וַיֵּצֵ֤א הָרִאשׁוֹן֙ אַדְמוֹנִ֔י כֻּלּ֖וֹ כְּאַדֶּ֣רֶת שֵׂעָ֑ר וַיִּקְרְא֥וּ שְׁמ֖וֹ עֵשָֽׂו׃

וַיֵּצֵא הָרִאשׁוֹן אַדְמוֹנִי,עור גופו אדום מהרגיל, והוא היה מכוסה כֻּלּוֹ כְּאַדֶּרֶת שֵׂעָר,שעיר מאוד. וַיִּקְרְאוּ שְׁמוֹ עֵשָׂו,אולי משום שהיה ילד גדול ושעיר היה כביכול עשוי.

וְאַֽחֲרֵי־כֵ֞ן יָצָ֣א אָחִ֗יו וְיָד֤וֹ אֹחֶ֙זֶת֙ בַּעֲקֵ֣ב עֵשָׂ֔ו וַיִּקְרָ֥א שְׁמ֖וֹ יַעֲקֹ֑ב וְיִצְחָ֛ק בֶּן־שִׁשִּׁ֥ים שָׁנָ֖ה בְּלֶ֥דֶת אֹתָֽם׃

וְאַחֲרֵי כֵן יָצָא אָחִיו,וגם בלידתו אירע דבר לא רגיל — וְיָדוֹ אֹחֶזֶת בַּעֲקֵב עֵשָׂו, וַיִּקְרָא שְׁמוֹ יַעֲקֹב.וְיִצְחָק בֶּן שִׁשִּׁים שָׁנָה בְּלֶדֶת אֹתָם.כיוון שנשא את רבקה כשהיה בן ארבעים, עברו עשרים שנה עד שהיא ילדה.

וַֽיִּגְדְּלוּ֙ הַנְּעָרִ֔ים וַיְהִ֣י עֵשָׂ֗ו אִ֛ישׁ יֹדֵ֥עַ צַ֖יִד אִ֣ישׁ שָׂדֶ֑ה וְיַעֲקֹב֙ אִ֣ישׁ תָּ֔ם יֹשֵׁ֖ב אֹהָלִֽים׃

וַיִּגְדְּלוּ הַנְּעָרִים,והנבואה שבישרה שדרכיהם ייפרדו זו מזו, אכן התקיימה. לצד מילוי חובותיהם הדומות במסגרת המשפחה, במשק הבית ובחקלאות, החלו להופיע נטיות האופי השונות שלהם: וַיְהִי עֵשָׂו אִישׁ יֹדֵעַ צַיִד,דמות הרפתקנית, שאינה מסתפקת במלאכתה הקרובה, אלא יוצאת לצוד בעלי חיים. אִישׁ שָׂדֶה,איש השדה הגדול, איש המרחב. וְיַעֲקֹב — אִישׁ תָּם, אין הוא מעוניין לעסוק בתחבולות ציד, במארבים ובטמינת מלכודות, יֹשֵׁב אֹהָלִים,איש בית, או: רועה מומחה בגידול צאן.

וַיֶּאֱהַ֥ב יִצְחָ֛ק אֶת־עֵשָׂ֖ו כִּי־צַ֣יִד בְּפִ֑יו וְרִבְקָ֖ה אֹהֶ֥בֶת אֶֽת־יַעֲקֹֽב׃

וַיֶּאֱהַב יִצְחָק אֶת עֵשָׂו כִּי צַיִד בְּפִיו. וְרִבְקָה אֹהֶבֶת אֶת יַעֲקֹב,ייתכן שמשום שחי בבית, בסמוך אליה.

וַיָּ֥זֶד יַעֲקֹ֖ב נָזִ֑יד וַיָּבֹ֥א עֵשָׂ֛ו מִן־הַשָּׂדֶ֖ה וְה֥וּא עָיֵֽף׃

וַיָּזֶד, בישל יַעֲקֹב נָזִיד,מרק. וַיָּבֹא עֵשָׂו מִן הַשָּׂדֶה,לאחר שהתרוצץ וכנראה לא מצא ציד, וְהוּא עָיֵף,מותש וצמא.

וַיֹּ֨אמֶר עֵשָׂ֜ו אֶֽל־יַעֲקֹ֗ב הַלְעִיטֵ֤נִי נָא֙ מִן־הָאָדֹ֤ם הָאָדֹם֙ הַזֶּ֔ה כִּ֥י עָיֵ֖ף אָנֹ֑כִי עַל־כֵּ֥ן קָרָֽא־שְׁמ֖וֹ אֱדֽוֹם׃

וַיֹּאמֶר עֵשָׂו אֶל יַעֲקֹב: הַלְעִיטֵנִי, האכל אותי נָא מִן הָאָדֹם הָאָדֹם הַזֶּה,עשו לא ידע מהו התבשיל האדום שבסיר, כִּי עָיֵף אָנֹכִי,עד כדי כך שקשה לי להגיש את הכף לפי.עַל כֵּן קָרָא שְׁמוֹ אֱדוֹם.אירוע זה, שבו נקשר עשו לאָדֹם הָאָדֹם הַזֶּה דבק בו לכל ימי חייו ולמשך דורות רבים, ונעשה לו כינוי נרדף.

וַיֹּ֖אמֶר יַעֲקֹ֑ב מִכְרָ֥ה כַיּ֛וֹם אֶת־בְּכֹֽרָתְךָ֖ לִֽי׃

וַיֹּאמֶר יַעֲקֹב:כשם שאתה פונה אלי בבקשה, אף אני אבקש ממך — מִכְרָה כַיּוֹם, עכשיו אֶת בְּכֹרָתְךָ לִי.

וַיֹּ֣אמֶר עֵשָׂ֔ו הִנֵּ֛ה אָנֹכִ֥י הוֹלֵ֖ךְ לָמ֑וּת וְלָמָּה־זֶּ֥ה לִ֖י בְּכֹרָֽה׃

וַיֹּאמֶר עֵשָׂו: הִנֵּה אָנֹכִי הוֹלֵךְ לָמוּת,בעייפותי הרבה אני חש שאני עומד להתמוטט , וְלָמָּה זֶּה לִי בְּכֹרָה?!גם אם כרוך בבכורה צד כלכלי כלשהו, הוא יתממש רק בעתיד הרחוק, ואילו עשו, הצד חיות בשדה אינו אדם מחושב המתכנן תכניות ארוכות טווח.

וַיֹּ֣אמֶר יַעֲקֹ֗ב הִשָּׁ֤בְעָה לִּי֙ כַּיּ֔וֹם וַיִּשָּׁבַ֖ע ל֑וֹ וַיִּמְכֹּ֥ר אֶת־בְּכֹרָת֖וֹ לְיַעֲקֹֽב׃

וַיֹּאמֶר יַעֲקֹב:אינני מסתפק בהכרזתך זו, שאתה אדיש לבכורה, הִשָּׁבְעָה לִּי כַּיּוֹםשאתה מעביר אותה אלי. וַיִּשָּׁבַע לוֹשהבכורה נתונה לו, וַיִּמְכֹּר אֶת בְּכֹרָתוֹ לְיַעֲקֹב.ייתכן שנזיד העדשים היה התמורה לבכורה. אולם אפשר שהנזיד, שהיה חלק ממזון המשפחה, אינו יכול להימכר על ידי יעקב לאחיו. אם כך, ייתכן שעשו מכר ליעקב את הבכורה תמורת תשלום ממשי שניתן מיד או שהובטח באותו מעמד.

וְיַעֲקֹ֞ב נָתַ֣ן לְעֵשָׂ֗ו לֶ֚חֶם וּנְזִ֣יד עֲדָשִׁ֔ים וַיֹּ֣אכַל וַיֵּ֔שְׁתְּ וַיָּ֖קָם וַיֵּלַ֑ךְ וַיִּ֥בֶז עֵשָׂ֖ו אֶת־הַבְּכֹרָֽה׃ (ס)

וְיַעֲקֹב נָתַן לְעֵשָׂו לֶחֶם וּנְזִיד עֲדָשִׁים.האכיל אותו, כשם שנוהגים לקבוע סעודה עם סיומו של קניין כלשהו. בקביעת סעודה זעירה זאת מבטא יעקב את כובד הראש שבו הוא רואה את קניית הבכורה. וַיֹּאכַלעשו וַיֵּשְׁתְּ,ולאחר שהתאושש, וכבר אינו הולך למות — וַיָּקָם וַיֵּלַךְ, וַיִּבֶז עֵשָׂו אֶת הַבְּכֹרָה.אף על פי שזכר את המכירה, היה המעשה מגוחך בעיניו, חסר טעם ומשמעות.

וַיְהִ֤י רָעָב֙ בָּאָ֔רֶץ מִלְּבַד֙ הָרָעָ֣ב הָרִאשׁ֔וֹן אֲשֶׁ֥ר הָיָ֖ה בִּימֵ֣י אַבְרָהָ֑ם וַיֵּ֧לֶךְ יִצְחָ֛ק אֶל־אֲבִימֶּ֥לֶךְ מֶֽלֶךְ־פְּלִשְׁתִּ֖ים גְּרָֽרָה׃

וַיְהִי רָעָב בָּאָרֶץ, מִלְּבַד הָרָעָב הָרִאשׁוֹן אֲשֶׁר הָיָה בִּימֵי אַבְרָהָם. וַיֵּלֶךְ יִצְחָקשהיה רועה צאן, כפי שעולה מהמשך העניין, וחי בדרום הארץ, אֶל אֲבִימֶלֶךְ מֶלֶךְ פְּלִשְׁתִּים,אחד המושלים המקומיים מטעם הפלשתים, שאולי היה באותה עת מלך כל הפלשתים, גְּרָרָה.

וַיֵּרָ֤א אֵלָיו֙ יְהוָ֔ה וַיֹּ֖אמֶר אַל־תֵּרֵ֣ד מִצְרָ֑יְמָה שְׁכֹ֣ן בָּאָ֔רֶץ אֲשֶׁ֖ר אֹמַ֥ר אֵלֶֽיךָ׃

וַיֵּרָא אֵלָיו ה' וַיֹּאמֶר: אַל תֵּרֵד מִצְרָיְמָה, שְׁכֹן בָּאָרֶץ אֲשֶׁר אֹמַר אֵלֶיךָ.ככל האבות, אף יצחק זכה בהתגלות אלוקית.

גּ֚וּר בָּאָ֣רֶץ הַזֹּ֔את וְאֶֽהְיֶ֥ה עִמְּךָ֖ וַאֲבָרְכֶ֑ךָּ כִּֽי־לְךָ֣ וּֽלְזַרְעֲךָ֗ אֶתֵּן֙ אֶת־כָּל־הָֽאֲרָצֹ֣ת הָאֵ֔ל וַהֲקִֽמֹתִי֙ אֶת־הַשְּׁבֻעָ֔ה אֲשֶׁ֥ר נִשְׁבַּ֖עְתִּי לְאַבְרָהָ֥ם אָבִֽיךָ׃

גּוּר בָּאָרֶץ הַזֹּאת, וְאֶהְיֶה עִמְּךָ וַאֲבָרְכֶךָּ, כִּי לְךָ וּלְזַרְעֲךָ אֶתֵּן אֶת כָּל הָאֲרָצֹת הָאֵל,האלה, וַהֲקִמֹתִי אֶת הַשְּׁבֻעָה אֲשֶׁר נִשְׁבַּעְתִּי לְאַבְרָהָם אָבִיךָ.אתה מחובר לארץ הזאת, והיא שייכת לך ולצאצאיך, ועל כן עליך להישאר לחיות בה.

וְהִרְבֵּיתִ֤י אֶֽת־זַרְעֲךָ֙ כְּכוֹכְבֵ֣י הַשָּׁמַ֔יִם וְנָתַתִּ֣י לְזַרְעֲךָ֔ אֵ֥ת כָּל־הָאֲרָצֹ֖ת הָאֵ֑ל וְהִתְבָּרֲכ֣וּ בְזַרְעֲךָ֔ כֹּ֖ל גּוֹיֵ֥י הָאָֽרֶץ׃

וְהִרְבֵּיתִי אֶת זַרְעֲךָ כְּכוֹכְבֵי הַשָּׁמַיִם. וְנָתַתִּי לְזַרְעֲךָ אֵת כָּל הָאֲרָצֹת הָאֵל. וְהִתְבָּרֲכוּ בְזַרְעֲךָ כֹּל גּוֹיֵי הָאָרֶץ.

עֵ֕קֶב אֲשֶׁר־שָׁמַ֥ע אַבְרָהָ֖ם בְּקֹלִ֑י וַיִּשְׁמֹר֙ מִשְׁמַרְתִּ֔י מִצְוֺתַ֖י חֻקּוֹתַ֥י וְתוֹרֹתָֽי׃

ואולם זכותך לגבי הארץ אינה נובעת ממך בלבד, אלא תחילתה — עֵקֶב אֲשֶׁר שָׁמַע אַבְרָהָם בְּקֹלִי, וַיִּשְׁמֹר מִשְׁמַרְתִּי, מִצְוֹתַי, חֻקּוֹתַי וְתוֹרֹתָי.