וַיֹּ֤אמֶר פַּרְעֹה֙ אֶל־יוֹסֵ֔ף אַחֲרֵ֨י הוֹדִ֧יעַ אֱלֹהִ֛ים אוֹתְךָ֖ אֶת־כָּל־זֹ֑את אֵין־נָב֥וֹן וְחָכָ֖ם כָּמֽוֹךָ׃

וַיֹּאמֶר פַּרְעֹה אֶל יוֹסֵף: אַחֲרֵי הוֹדִיעַ אֱלֹהִים אוֹתְךָ אֶת כָּל זֹאת – אֵין נָבוֹן וְחָכָם כָּמוֹךָ.פרעה התרשם מיוסף עמוקות. אולי תרמה לכך גם הופעתו של יוסף, שהתייצב לפניו בבגדים אזרחיים, ומן הסתם כבר דיבר מצרית רהוטה. כרוב הסובבים את יוסף, אף פרעה עמד על חכמתו והצלחתו וראה שהוא זוכה אף לחזונות אלוקיים.

אַתָּה֙ תִּהְיֶ֣ה עַל־בֵּיתִ֔י וְעַל־פִּ֖יךָ יִשַּׁ֣ק כָּל־עַמִּ֑י רַ֥ק הַכִּסֵּ֖א אֶגְדַּ֥ל מִמֶּֽךָּ׃

על כן מינה אותו לפעול לאור פתרונו והצעותיו – אַתָּה תִּהְיֶהממונה עַל בֵּיתִי, וְעַל פִּיךָ יִשַּׁק כָּל עַמִּי,הכול יבואו לנשק אותך, הכול יכבדו ויעריצו אותך, כלומר יהיו נחותים ממך. אמנם מינויך מוגבל לנושא מסוים, אבל זהו עניין מכריע, ולפיכך רַק הַכִּסֵּא אֶגְדַּל מִמֶּךָּ.לא אוותר על המלוכה, אבל אייפה את כוחך בכל היתר.

וַיֹּ֥אמֶר פַּרְעֹ֖ה אֶל־יוֹסֵ֑ף רְאֵה֙ נָתַ֣תִּי אֹֽתְךָ֔ עַ֖ל כָּל־אֶ֥רֶץ מִצְרָֽיִם׃

וַיֹּאמֶר פַּרְעֹה אֶל יוֹסֵף: רְאֵה נָתַתִּי אֹתְךָ עַל כָּל אֶרֶץ מִצְרָיִם.אתה מופקד על כל ארץ מצרים לעניינים אלה.

וַיָּ֨סַר פַּרְעֹ֤ה אֶת־טַבַּעְתּוֹ֙ מֵעַ֣ל יָד֔וֹ וַיִּתֵּ֥ן אֹתָ֖הּ עַל־יַ֣ד יוֹסֵ֑ף וַיַּלְבֵּ֤שׁ אֹתוֹ֙ בִּגְדֵי־שֵׁ֔שׁ וַיָּ֛שֶׂם רְבִ֥ד הַזָּהָ֖ב עַל־צַוָּארֽוֹ׃

וַיָּסַר פַּרְעֹה אֶת טַבַּעְתּוֹ מֵעַל יָדוֹ,בטבעת היה מוטבע חותם, ועל כן משמעות נתינתה היא ייפוי כוח ממשי, וַיִּתֵּן אֹתָהּ עַל יַד יוֹסֵף.משקיבל יוסף את תפקידו – וַיַּלְבֵּשׁ אֹתוֹ בִּגְדֵי שֵׁשׁ,בגדי פשתן רשמיים, כמקובל במצרים. וַיָּשֶׂם רְבִד הַזָּהָב עַל צַוָּארוֹ,תכשיט הדומה לענק.

וַיַּרְכֵּ֣ב אֹת֗וֹ בְּמִרְכֶּ֤בֶת הַמִּשְׁנֶה֙ אֲשֶׁר־ל֔וֹ וַיִּקְרְא֥וּ לְפָנָ֖יו אַבְרֵ֑ךְ וְנָת֣וֹן אֹת֔וֹ עַ֖ל כָּל־אֶ֥רֶץ מִצְרָֽיִם׃

וַיַּרְכֵּב אֹתוֹ בְּמִרְכֶּבֶת הַמִּשְׁנֶה אֲשֶׁר לוֹ,במרכבה ששימשה בשעת הדחק, כאשר היה צריך למלא את מקומה של מרכבתו הקבועה של המלך. את מרכבתו האישית השאיר לעצמו. וַיִּקְרְאוּ לְפָנָיו: אַבְרֵךְ,כריעת ברך. כאשר יוסף יצא במרכבתו, הכול יצטרכו לכרוע לפניו. וְנָתוֹן אֹתוֹ עַל כָּל אֶרֶץ מִצְרָיִם.הודיעו רשמית ופומבית, שהוא המושל בכל מצרים.

וַיֹּ֧אמֶר פַּרְעֹ֛ה אֶל־יוֹסֵ֖ף אֲנִ֣י פַרְעֹ֑ה וּבִלְעָדֶ֗יךָ לֹֽא־יָרִ֨ים אִ֧ישׁ אֶת־יָד֛וֹ וְאֶת־רַגְל֖וֹ בְּכָל־אֶ֥רֶץ מִצְרָֽיִם׃

ופרעה מסכם: וַיֹּאמֶר פַּרְעֹה אֶל יוֹסֵף: אֲנִי פַרְעֹה,אני הוא צאצא האלים, השליט והמושל, אך מעבר לכך – וּבִלְעָדֶיךָ לֹא יָרִים אִישׁ אֶת יָדוֹ וְאֶת רַגְלוֹ בְּכָל אֶרֶץ מִצְרָיִם.בידך הסמכות המלאה לגבי מה שייעשה במדינה.

וַיִּקְרָ֨א פַרְעֹ֣ה שֵׁם־יוֹסֵף֮ צָֽפְנַ֣ת פַּעְנֵחַ֒ וַיִּתֶּן־ל֣וֹ אֶת־אָֽסְנַ֗ת בַּת־פּ֥וֹטִי פֶ֛רַע כֹּהֵ֥ן אֹ֖ן לְאִשָּׁ֑ה וַיֵּצֵ֥א יוֹסֵ֖ף עַל־אֶ֥רֶץ מִצְרָֽיִם׃

וַיִּקְרָא פַרְעֹה שֵׁם יוֹסֵף צָפְנַת פַּעְנֵחַ.הכינוי התפרש בעברית כמפענח הצפונות, מגלה הנסתרות, אולם כיוון שהשורש פ,ע,נ,ח, יחידאי במקרא, סביר שזהו שמו המצרי של יוסף. במקרא מופיעים שמות מצריים נוספים שניתנו לאנשים. הסיומת ‘ענח׳ במצרית מבטאת את סמל החיים. שמו החדש של יוסף היווה גם תואר וכינוי כבוד לרגל תפקידו. ומשעה שיוסף הפך לדמות חשובה, פרעה דאג לו גם לאשה – וַיִּתֶּן לוֹ אֶת אָסְנַת בַּת פּוֹטִי פֶרַע כֹּהֵן אֹן לְאִשָּׁה.נראה כי למרות הדמיון בשם לא היתה זו בתו של פוטיפר, שכן אביה לא היה שר טבחים בבית האסורים, אלא הכהן הראשי בעיר הבירה און, שבה עמד מקדש. במעשה זה פרעה לא רק גמל חסד עם יוסף אלא העצים אותו. כיוון שלכהני מצרים היתה תמיד השפעה על המתחולל במצרים, פרעה קשר אותו באופן ישיר אל מקורות הכוח והשלטון האחרים במדינה. וַיֵּצֵא יוֹסֵף עַל אֶרֶץ מִצְרָיִם,הוא התהלך בה כשליט והתחיל לארגן אותה.

וְיוֹסֵף֙ בֶּן־שְׁלֹשִׁ֣ים שָׁנָ֔ה בְּעָמְד֕וֹ לִפְנֵ֖י פַּרְעֹ֣ה מֶֽלֶךְ־מִצְרָ֑יִם וַיֵּצֵ֤א יוֹסֵף֙ מִלִּפְנֵ֣י פַרְעֹ֔ה וַֽיַּעְבֹ֖ר בְּכָל־אֶ֥רֶץ מִצְרָֽיִם׃

וְיוֹסֵף בֶּן שְׁלֹשִׁים שָׁנָה בְּעָמְדוֹ לִפְנֵי פַּרְעֹה מֶלֶךְ מִצְרָיִם.עברו שלוש עשרה שנים מאז חלם את חלומותיו הראשונים, שבעקבותיהם נמכר וגלה מארצו. במשך שנים אלו השתנה מעמדו לבלי הכר. וַיֵּצֵא יוֹסֵף מִלִּפְנֵי פַרְעֹה, וַיַּעֲבֹר בְּכָל אֶרֶץ מִצְרָיִם,כדי ליישם את עצתו לפרעה.

וַתַּ֣עַשׂ הָאָ֔רֶץ בְּשֶׁ֖בַע שְׁנֵ֣י הַשָּׂבָ֑ע לִקְמָצִֽים׃

וַתַּעַשׂ הָאָרֶץ בְּשֶׁבַע שְׁנֵי הַשָּׂבָע לִקְמָצִים, כדי לצבור באוצרות, או: גרעיני שיבולת אחת הכילה קומץ יד או כמה קמצים. הארץ הניבה יבול גדול.

וַיִּקְבֹּ֞ץ אֶת־כָּל־אֹ֣כֶל ׀ שֶׁ֣בַע שָׁנִ֗ים אֲשֶׁ֤ר הָיוּ֙ בְּאֶ֣רֶץ מִצְרַ֔יִם וַיִּתֶּן־אֹ֖כֶל בֶּעָרִ֑ים אֹ֧כֶל שְׂדֵה־הָעִ֛יר אֲשֶׁ֥ר סְבִיבֹתֶ֖יהָ נָתַ֥ן בְּתוֹכָֽהּ׃

וַיִּקְבֹּץיוסף אֶת כָּל אֹכֶל שֶׁבַע שָׁנִים אֲשֶׁר הָיוּ בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם, וַיִּתֶּן אֹכֶל בֶּעָרִים. אֹכֶל שְׂדֵה הָעִיר אֲשֶׁר סְבִיבֹתֶיהָ נָתַן בְּתוֹכָהּ.בכל עיר אחסן יוסף את התבואה שצמחה סביבה, הן משום שהתבואה רגילה לאקלים המקומי, הן משום שבכל עיר אפשר לאמוד את כמות התבואה שתספיק למספר אזרחיה.

וַיִּצְבֹּ֨ר יוֹסֵ֥ף בָּ֛ר כְּח֥וֹל הַיָּ֖ם הַרְבֵּ֣ה מְאֹ֑ד עַ֛ד כִּי־חָדַ֥ל לִסְפֹּ֖ר כִּי־אֵ֥ין מִסְפָּֽר׃

וַיִּצְבֹּר יוֹסֵף בָּר כְּחוֹל הַיָּם הַרְבֵּה מְאֹד, עַד כִּי חָדַל לִסְפֹּר כִּי אֵין מִסְפָּר.בכל שנה גדלה כמות עצומה של תבואה. ייתכן שיש להבין באופן מילולי: בתחילה ניסו לנהל את החשבונות, אך נוכח הכמות העצומה התייאשו מכך.

וּלְיוֹסֵ֤ף יֻלַּד֙ שְׁנֵ֣י בָנִ֔ים בְּטֶ֥רֶם תָּב֖וֹא שְׁנַ֣ת הָרָעָ֑ב אֲשֶׁ֤ר יָֽלְדָה־לּוֹ֙ אָֽסְנַ֔ת בַּת־פּ֥וֹטִי פֶ֖רַע כֹּהֵ֥ן אֽוֹן׃

וּלְיוֹסֵף יֻלַּד שְׁנֵי בָנִים בְּטֶרֶם תָּבוֹא שְׁנַת הָרָעָב,במשך שנות השבע, אֲשֶׁר יָלְדָה לּוֹ אָסְנַת בַּת פּוֹטִי פֶרַע כֹּהֵן אוֹן.

וַיִּקְרָ֥א יוֹסֵ֛ף אֶת־שֵׁ֥ם הַבְּכ֖וֹר מְנַשֶּׁ֑ה כִּֽי־נַשַּׁ֤נִי אֱלֹהִים֙ אֶת־כָּל־עֲמָלִ֔י וְאֵ֖ת כָּל־בֵּ֥ית אָבִֽי׃

וַיִּקְרָא יוֹסֵף אֶת שֵׁם הַבְּכוֹר מְנַשֶּׁה, כִּיחש: נַשַּׁנִי,השכיחני, אֱלֹהִים אֶת כָּל עֲמָלִי, סבלי ועבודתי הקשה וְאֵת כָּלצרות בֵּית אָבִי,שמהן סבלתי שנים רבות, ועתה אני אדם חדש.

וְאֵ֛ת שֵׁ֥ם הַשֵּׁנִ֖י קָרָ֣א אֶפְרָ֑יִם כִּֽי־הִפְרַ֥נִי אֱלֹהִ֖ים בְּאֶ֥רֶץ עָנְיִֽי׃

וְאֵת שֵׁם הַשֵּׁנִי קָרָא אֶפְרָיִם, כִּיחש: אכן, שכחתי את צרותי, ולא זו בלבד, כעת הִפְרַנִי, הצליח את דרכי וגידל אותי אֱלֹהִים בְּאֶרֶץ עָנְיִי.