Lech-Lecha 6

חזור

לֶךְ-לְךָ

עלייה ו

וַיֹּ֖אמֶר אֵלָ֑יו אֲנִ֣י יְהוָ֗ה אֲשֶׁ֤ר הוֹצֵאתִ֙יךָ֙ מֵא֣וּר כַּשְׂדִּ֔ים לָ֧תֶת לְךָ֛ אֶת־הָאָ֥רֶץ הַזֹּ֖את לְרִשְׁתָּֽהּ׃

וַיֹּאמֶר אֵלָיושנית: אֲנִי ה' אֲשֶׁר הוֹצֵאתִיךָ מֵאוּר כַּשְׂדִּים,בין היתר, כדי לָתֶת לְךָ אֶת הָאָרֶץ הַזֹּאת לְרִשְׁתָּהּ.

וַיֹּאמַ֑ר אֲדֹנָ֣י יֱהוִ֔ה בַּמָּ֥ה אֵדַ֖ע כִּ֥י אִֽירָשֶֽׁנָּה׃

וַיֹּאמַר: ה' אֱלֹהִים, בַּמָּה אֵדַע כִּי אִירָשֶׁנָּה?מלים אלו אינן מביעות אי—אמון בקיום ההבטחה, אולם כיוון שההבטחה תתקיים רק בזרעו של אברם שטרם נולד, ואילו בהווה אין לירושת הארץ כל ביטוי ממשי במציאות, הוא מבקש מסמך, חוזה או סימן שיהוו אישור ואישוש ממשי לברית.

וַיֹּ֣אמֶר אֵלָ֗יו קְחָ֥ה לִי֙ עֶגְלָ֣ה מְשֻׁלֶּ֔שֶׁת וְעֵ֥ז מְשֻׁלֶּ֖שֶׁת וְאַ֣יִל מְשֻׁלָּ֑שׁ וְתֹ֖ר וְגוֹזָֽל׃

וַיֹּאמֶר אֵלָיוה' : קְחָה לִי עֶגְלָה מְשֻׁלֶּשֶׁת וְעֵז מְשֻׁלֶּשֶׁת וְאַיִל מְשֻׁלָּשׁ— יש ממפרשי המקרא המפרשים מְשֻׁלָּשׁ כמובחר, כלומר כבעל ערך גדול יותר, לא כפליים אלא פי שלוש מהרגיל. אחרים מפרשים: שלוש עגלות, שלוש עזים ושלושה אילים. וְתֹר, עוף ממשפחת היונים וְגוֹזָל,בן יונה קטן.

רש"י

עגלה משלשת.שְׁלשָׁה עֲגָלִים; רֶמֶז לִשְׁלֹשָׁה פָרִים, פַּר יוֹם הַכִּפּוּרִים וּפַר הֶעְלֵם דָּבָר שֶׁל צִבּוּר וְעֶגְלָה עֲרוּפָה:

ועז משלשת.רֶמֶז לְשָׂעִיר הַנַּעֲשֶׂה בִּפְנִים וּשְׂעִירֵי מוּסָפִין שֶׁל מוֹעֵד וּשְׂעִיר חַטַּאת יָחִיד:

ואיל משלש.אֲשַׁם וַדַּאי וְאָשָׁם תָּלוּי וְכִבְשָׂה שֶׁל חַטַּאת יָחִיד:

ותור וגוזל.תּוֹר וּבֶן יוֹנָה (בראשית רבה):

וַיִּֽקַּֽח־ל֣וֹ אֶת־כָּל־אֵ֗לֶּה וַיְבַתֵּ֤ר אֹתָם֙ בַּתָּ֔וֶךְ וַיִּתֵּ֥ן אִישׁ־בִּתְר֖וֹ לִקְרַ֣את רֵעֵ֑הוּ וְאֶת־הַצִפֹּ֖ר לֹ֥א בָתָֽר׃

וַיִּקַּח לוֹ אֶת כָּל אֵלֶּה, וַיְבַתֵּר, חתך אֹתָםלאחר שנשחטו בַּתָּוֶךְ, באמצע, לשני חלקים פחות או יותר שווים. וַיִּתֵּן אִישׁ בִּתְרוֹ לִקְרַאת רֵעֵהוּ,הניח את שני חלקיו של כל בעל חיים זה מול זה, והותיר ביניהם רווח. וְאֶת הַצִּפֹּר, את העופות — התור והגוזל לֹא בָתָר.

רש"י

ויבתר אתם.חָלַק כָּל אֶחָד לִשְׁנֵי חֲלָקִים; וְאֵין הַמִּקְרָא יוֹצֵא מִידֵי פְשׁוּטוֹ, לְפִי שֶׁהָיָה כוֹרֵת בְּרִית עִמּוֹ לִשְׁמֹר הַבְטָחָתוֹ לְהוֹרִיש לְבָנָיו אֶת הָאָרֶץ כְּדִכְתִיב בַּיּוֹם הַהוּא כָּרַת ה' אֶת אַבְרָם בְּרִית לֵאמֹר וְגוֹמֵר, וְדֶרֶך כּוֹרְתֵי בְרִית לְחַלֵּק בְּהֵמָה וְלַעֲבֹר בֵּין בְּתָרֶיהָ, כְּמַה שֶּׁנֶּאֱמַר לְהַלָּן הָעֹבְרִים בֵּין בִּתְרֵי הָעֵגֶל (ירמיה ל"ד), אַף כָּאן תַנּוּר עָשָׁן וְלַפִּיד אֵשׁ אֲשֶׁר עָבַר בֵּין הַגְּזָרִים הוּא שְׁלוּחוֹ שֶׁל שְׁכִינָה, שֶׁהוּא אֵשׁ.

ואת הצפור לא בתר.לְפִי שֶׁהָאֻמּוֹת נִמְשְׁלוּ לְפָרִים וְאֵילִים וּשְֹעִירִים, שֶׁנֶּאֱמַר סְבָבוּנִי פָּרִים רַבִּים וְגוֹ' (תהל' כ"ב), וְאוֹמֵר הָאַיִל אֲשֶׁר רָאִיתָ בַּעַל הַקְּרָנָיִם מַלְכֵי מָדַי וּפָרָס (דניאל ח'), וְאוֹמֵר וְהַצָּפִיר הַשָּׂעִיר מֶלֶךְ יָוָן (שם), וְיִשְֹרָאֵל נִמְשְׁלוּ לִבְנֵי יוֹנָה, שֶׁנֶּאֱמַר יוֹנָתִי בְּחַגְוֵי הַסֶּלַע (שיר השירים ב'), לְפִיכָךְ בִּתֵּר הַבְּהֵמוֹת, רֶמֶז שֶׁיִּהְיוּ הָאֻמּוֹת כָּלִים וְהוֹלְכִים, ואת הצפור לא בתר, רֶמֶז שֶׁיִּהְיוּ יִשְֹרָאֵל קַיָּמִין לְעוֹלָם:

וַיֵּ֥רֶד הָעַ֖יִט עַל־הַפְּגָרִ֑ים וַיַּשֵּׁ֥ב אֹתָ֖ם אַבְרָֽם׃

וַיֵּרֶד הָעַיִט. כאן אין זה שמו של עוף מסוים, אלא שם כולל לעופות העטים על הטרף, עַל הַפְּגָרִים.העופות העטים על הטרף מסמלים את האויבים המנסים להתנכל לברית. וַיַּשֵּׁב אֹתָם אַבְרָם.אברם הבריח אותם. הוא ניסה להילחם באויבים סמליים אלה כדי לגרשם. יש בכך כדי לבשר כי הברית ומימושה צפויות להיתקל בקשיים ובאיומים רבים, ויהיה צורך לעמוד כנגדם בעתיד.

רש"י

העיט.הוּא עוֹף, עַל שֵׁם שֶׁהוּא עָט וְשׁוֹאֵף אֶל הַנְּבֵלוֹת לָטוּשׂ עֲלֵי אֹכֶל, כְּמוֹ וַתַּעַט אֶל הַשָּׁלָל (שמואל א ט"ו):

על הפגרים.עַל הַבְּתָרִים. הַפְּגָרִים מְתַרְגְּמִינָן פַּגְלַיָּא, אֶלָּא מִתּוֹךְ שֶׁהֻרְגְּלוּ לְתַרְגֵּם "איש בִּתְרוֹ" וִיהַב פַּלְגַּיָּא, נִתְחַלֵּף לָהֶם תֵּבַת פַּגְלַיָּא לְפַלְגַּיָּא, וְתִרְגְּמוּ הַפְּגָרִים פַּלְגַּיָּא; וְכָל הַמְתַרְגֵּם כֵּן טוֹעֶה, לְפִי שֶׁאֵין לְהַקִּיש בְּתָרִים לִפְגָרִים, שֶׁבְּתָרִים תַּרְגּוּמוֹ פַּלְגַּיָּא, וּפְגָרִים תַּרְגּוּמוֹ פַּגְלַיָּא, לְשׁוֹן פִּגּוּל, כְּמוֹ פִּגּוּל הוּא (ויקרא ז') לְ' פֶּגֶר:

וישב.לְשׁוֹן נְשִׁיבָה וְהַפְרָחָה, כְּמוֹ יַשֵּׁב רוּחוֹ (תה' קמ"ז), רֶמֶז שֶׁיָּבֹא דָוִד בֶּן יִשַּׁי לְכַלּוֹתָם, וְאֵין מַנִּיחִין אוֹתוֹ מִן הַשָּׁמַיִם עַד שֶׁיָּבֹא מֶלֶךְ הַמָּשִׁיחַ:

וַיְהִ֤י הַשֶּׁ֙מֶשׁ֙ לָב֔וֹא וְתַרְדֵּמָ֖ה נָפְלָ֣ה עַל־אַבְרָ֑ם וְהִנֵּ֥ה אֵימָ֛ה חֲשֵׁכָ֥ה גְדֹלָ֖ה נֹפֶ֥לֶת עָלָֽיו׃

וַיְהִי הַשֶּׁמֶשׁ לָבוֹא,לשקוע, וְתַרְדֵּמָה נָפְלָה עַל אַבְרָם,אין מדובר בשינה פשוטה הבאה מתוך עייפות, אלא בהיעדר אפשרות להישאר ער, כאילו דבר מה מרדים אותו מן החוץ. וְהִנֵּהעם התרדמה אֵימָה חֲשֵׁכָה גְדֹלָה, פחד קודר שאין לו משמעות ואין לו תוכן מסוים, נֹפֶלֶת עָלָיו.

רש"י

והנה אימה וגו'.רֶמֶז לְצָרוֹת וְחשֶׁךְ שֶׁל גָּלִיּוֹת:

וַיֹּ֣אמֶר לְאַבְרָ֗ם יָדֹ֨עַ תֵּדַ֜ע כִּי־גֵ֣ר ׀ יִהְיֶ֣ה זַרְעֲךָ֗ בְּאֶ֙רֶץ֙ לֹ֣א לָהֶ֔ם וַעֲבָד֖וּם וְעִנּ֣וּ אֹתָ֑ם אַרְבַּ֥ע מֵא֖וֹת שָׁנָֽה׃

וַיֹּאמֶרה' לְאַבְרָם: יָדֹעַ תֵּדַע כִּי גֵר יִהְיֶה זַרְעֲךָ. אכן יהיו לך ילדים, ואף תירש את הארץ, אלא שצאצאיך לא יזכו בה מיד. הברית לא תתממש באופן חלק ופשוט. לפני כן עליהם להיות גרים ונוודים, כמוך, אך בניגוד אליך, הם לא ינדדו בארץ הזאת, אלא בְּאֶרֶץ לֹא לָהֶם.ומעבר לכך — וַעֲבָדוּם, ישעבדו אותם וְעִנּוּ אֹתָם אַרְבַּע מֵאוֹת שָׁנָה.כפי שהראו חכמים, מספר שנים זה כולל את התהליך מראשיתו, מאז לידת זרעו של אברהם בארץ לא לו, ואילו עבודת הפרך בארץ מצרים היתה מאתים ועשר שנים. תוכנה של הנבואה הולם את האימה שחש אברם, אך מיד ה' הבטיח לו:

רש"י

כי גר יהיה זרעך.מִשֶּׁנּוֹלַד יִצְחָק עַד שֶׁיָּצְאוּ יִשְֹרָאֵל מִמִּצְרַיִם אַרְבַּע מֵאוֹת שָׁנָה כֵּיצַד? יִצְחָק בֶּן שִׁשִּׁים שָׁנָה כְּשֶׁנּוֹלַד יַעֲקֹב, וְיַעֲקֹב כְּשֶׁיָּרַד לְמִצְרַיִם אָמַר יְמֵי שְׁנֵי מְגוּרַי שְׁלֹשִׁים וּמְאַת שָׁנָה, הֲרֵי ק"צ, וּבְמִצְרַיִם הָיוּ מָאתַיִם וְעֶשֶׂר כְּמִנְיַן רְד"וּ, הֲרֵי אַרְבַּע מֵאוֹת שָׁנָה. וְאִם תֹּאמַר בְּמִצְרַיִם הָיוּ אַרְבַּע מֵאוֹת, הֲרֵי קְהָת מִיּוֹרְדֵי מִצְרַיִם הָיָה, צֵא וַחֲשֹׁב שְׁנוֹתָיו שֶׁל קְהָת וְשֶׁל עַמְרָם וּשְׁמוֹנִים שֶׁל משֶׁה שֶׁהָיָה כְּשֶׁיֶָּצְאוּ יִשְֹרָאֵל מִמִּצְרַיִם, אֵין אַתָּה מוֹצֵא אֶלָּא שְׁלֹשׁ מֵאוֹת וַחֲמִשִּׁים, וְאַתָּה צָרִיךְ לְהוֹצִיא מֵהֶן כָּל הַשָּׁנִים שֶׁחַי קְהָת אַחַר לֵדַת עַמְרָם וְשֶׁחַי עַמְרָם אַחַר לֵדַת משֶׁה:

בארץ לא להם.לֹא נֶאֱמַר בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם, אֶלָּא לֹא לָהֶם – וּמִשֶּׁנּוֹלַד יִצְחָק וַיָּגָר אַבְרָהָם וְגוֹ' (בר' כ"א), וּבְיִצְחָק גּוּר בָּאָרֶץ הַזֹאת (שם כ"ו), וְיַעֲקֹב גָּר בְּאֶרֶץ חָם (תה' ק"ה), לָגוּר בָּאָרֶץ בָּאנוּ (בר' מ"ז):

וְגַ֧ם אֶת־הַגּ֛וֹי אֲשֶׁ֥ר יַעֲבֹ֖דוּ דָּ֣ן אָנֹ֑כִי וְאַחֲרֵי־כֵ֥ן יֵצְא֖וּ בִּרְכֻ֥שׁ גָּדֽוֹל׃

וְגַם אֶת הַגּוֹי אֲשֶׁר יַעֲבֹדוּ דָּן אָנֹכִי,בניך יסבלו שם בשל חישובים כלשהם, אך העם שיעביד אותם ייענש על כך. וְאַחֲרֵי כֵן, אחרי שיעבור הזמן היעוד, בניך יֵצְאוּ בִּרְכֻשׁ גָּדוֹל.

רש"י

וגם את הגוי.וְגַם לְרַבּוֹת ד' מַלְכֻיּוֹת, שֶׁאַף הֵן כָּלִים עַל שֶׁשִּׁעְבְּדוּ אֶת יִשְׂרָאֵל:

דן אנכי.בְּעֶשֶׂר מַכּוֹת:

ברכש גדול.בְּמָמוֹן גָּדוֹל, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר וַיְנַצְּלוּ אֶת מִצְרָיִם (שמות י"ב):

וְאַתָּ֛ה תָּב֥וֹא אֶל־אֲבֹתֶ֖יךָ בְּשָׁל֑וֹם תִּקָּבֵ֖ר בְּשֵׂיבָ֥ה טוֹבָֽה׃

וְאַתָּהבאופן אישי, לא תִּגלה ולא תעונה, אלא תָּבוֹא אֶל אֲבֹתֶיךָ, תמות בְּשָׁלוֹם,תשוב ותתאחד עם אבותיך ואף תִּקָּבֵר בְּשֵׂיבָה טוֹבָה,חייך יעברו בשלום.

רש"י

ואתה תבוא.וְלֹא תִרְאֶה כָּל אֵלֶה:

אל אבותיך.אָבִיו עוֹבֵד עֲ"זָ וְהוּא מְבַשְּׂרוֹ שֶׁיָּבֹא אֵלָיו? לִמֶּדְךָ שֶׁעָשָׂה תֶּרַח תְּשׁוּבָה:

תקבר בשיבה טובה.בִּשְּׂרוֹ שֶׁיַּעֲשֶׂה יִשְׁמָעֵאל תְּשׁוּבָה בְּיָמָיו, וְלֹא יֵצֵא עֵשָׂו לְתַרְבּוּת רָעָה בְּיָמָיו; וּלְפִיכָךְ מֵת ה' שָׁנִים קֹדֶם זְמַנּוֹ, וּבוֹ בַיּוֹם מָרַד עֵשָׂו:

וְד֥וֹר רְבִיעִ֖י יָשׁ֣וּבוּ הֵ֑נָּה כִּ֧י לֹא־שָׁלֵ֛ם עֲוֺ֥ן הָאֱמֹרִ֖י עַד־הֵֽנָּה׃

וְדוֹר רְבִיעִישל צאצאיך יָשׁוּבוּ הֵנָּה,לרשת את הארץ שהובטחה, כִּי לֹא שָׁלֵם עֲוֹן הָאֱמֹרִי עַד הֵנָּה.קיום ההבטחה נדחה, בין השאר, משום שישנם חשבונות נוספים בהתנהלות ההיסטורית. האמורי ושאר העמים היושבים בארץ כנען אינם נוהגים כראוי. מעשיהם המגונים — בעבודתם הזרה ובהתנהגות המינית המופקרת שלהם — מצטברים והולכים. רק כאשר יגיע הזמן להענישם, יכבשו בניך את הארץ ויהיו כלי העונשין ביד אלוקים.

רש"י

ודור רביעי.לְאַחַר שֶׁיִּגְלוּ לְמִצְרַיִם יִהְיוּ שָׁם ג' דּוֹרוֹת, וְהָרְבִיעִי יָשׁוּבוּ לָאָרֶץ הַזֹּאת, לְפִי שֶׁבְּאֶרֶץ כְּנַעַן הָיָה מְדַבֵּר עִמּוֹ, וְכָרַת בְּרִית זוֹ, כְּדִכְתִיב: לָתֶת לְךָ אֶת הָאָרֶץ הַזֹּאת לְרִשְׁתָּהּ. וְכֵן הָיָה: יַעֲקֹב יָרַד לְמִצְרַיִם, צֵא וַחֲשֹׁב דּוֹרוֹתָיו: יְהוּדָה, פֶּרֶץ, וְחֶצְרוֹן, וְכָלֵב בֶּן חֶצְרוֹן מִבָּאֵי הָאָרֶץ הָיָה:

כי לא שלם עון האמרי.לִהְיוֹת מִשְׁתַּלֵּחַ מֵאַרְצוֹ עַד אוֹתוֹ זְמַן, שֶׁאֵין הַקָּבָּ"ה נִפְרָע מֵאֻמָּה עַד שֶׁתִּתְמַלֵּא סְאָתָהּ, שֶׁנֶּאֱמַר בְּסַאסְּאָה בְּשַׁלְחָהּ תְּרִיבֶנָּה (יש' כ"ז):

וַיְהִ֤י הַשֶּׁ֙מֶשׁ֙ בָּ֔אָה וַעֲלָטָ֖ה הָיָ֑ה וְהִנֵּ֨ה תַנּ֤וּר עָשָׁן֙ וְלַפִּ֣יד אֵ֔שׁ אֲשֶׁ֣ר עָבַ֔ר בֵּ֖ין הַגְּזָרִ֥ים הָאֵֽלֶּה׃

וַיְהִי הַשֶּׁמֶשׁ בָּאָה,לאחר שהשמש שקעה, וַעֲלָטָה, חושך גדול הָיָה, וְהִנֵּהמראה של תַנּוּר עָשָׁן, ענן עשן סמיך, כפי שהוא יוצא מן התנור, וְלַפִּיד אֵשׁ אֲשֶׁר עָבַר בֵּין הַגְּזָרִים הָאֵלֶּהתנור העשן ולפיד האש מסמלים את הנוכחות האלוקית, שעברה בין הבתרים הללו, ובכך נשלם הצד הטקסי של הברית.

רש"י

ויהי השמש באה.כְּמוֹ וַיְהִי הֵם מְרִיקִים שַׂקֵּיהֶם (בראשית מ"ב), וַיְהִי הֵם קֹבְרִים אִישׁ (מלכים ב י"ג), כְּלוֹמַר, וַיְהִי דָּבָר זֶה:

השמש באה.שָׁקְעָה:

ועלטה היה.חָשַׁךְ הַיּוֹם:

והנה תנור עשן וגו'.רָמַז לוֹ שֶׁיִּפְּלוּ הַמַּלְכֻיּוֹת בַּגֵּיהִנֹּם:

באה.טַעֲמוֹ לְמַעְלָה, לְכָךְ הוּא מְבֹאָר שֶׁבָּא כְבָר. וְאִם הָיָה טַעֲמוֹ לְמַטָּה, בָּאָלֶ"ף, הָיָה מְבֹאָר כְּשֶׁהִיא שׁוֹקַעַת; וְאִ"אֶ לוֹמַר כֵּן, שֶׁהֲרֵי כְבָר כְּתִיב וַיְהִי הַשֶּׁמֶשׁ לָבוֹא, וְהַעֲבָרַת תַּנּוּר עָשָׁן לְאַחַר מִכָּאן הָיְתָה, נִמְצָא שֶׁכְּבָר שָׁקְעָה; וְזֶה חִלּוּק בְּכָל תֵּבָה לְשׁוֹן נְקֵבָה שֶׁיְּסוֹדָהּ שְׁתֵּי אוֹתִיּוֹת, כְּמוֹ בָּא, קָם, שָׁב: כְּשֶׁהַטַּעַם לְמַעְלָה, לְשׁוֹן עָבַר הוּא, כְּגוֹן זֶה, וּכְגוֹן וְרָחֵל בָּאָה, קָמָה אֲלֻמָּתִי, הִנֵּה שָׁבָה יְבִמְתֵּךְ, וּכְשֶׁהַטַּעַם לְמַטָּה הוּא לְשׁוֹן הוֹוֶה, דָּבָר שֶׁנַּעֲשֶׂה עַכְשָׁו וְהוֹלֵךְ, כְּמוֹ בָּאָה עִם הַצֹּאן, בָּעֶרֶב הִיא בָאָה וּבַבֹּקֶר הִיא שָׁבָה:

בַּיּ֣וֹם הַה֗וּא כָּרַ֧ת יְהוָ֛ה אֶת־אַבְרָ֖ם בְּרִ֣ית לֵאמֹ֑ר לְזַרְעֲךָ֗ נָתַ֙תִּי֙ אֶת־הָאָ֣רֶץ הַזֹּ֔את מִנְּהַ֣ר מִצְרַ֔יִם עַד־הַנָּהָ֥ר הַגָּדֹ֖ל נְהַר־פְּרָֽת׃

בַּיּוֹם הַהוּא כָּרַת ה' אֶת אַבְרָם בְּרִית לֵאמֹר: לְזַרְעֲךָ נָתַתִּי אֶת הָאָרֶץ הַזֹּאתבהיקפה הגדול ביותר — מִנְּהַר מִצְרַיִם. מסתבר כי הוא הזרוע המזרחית של הנילוס, הנקראת ברוב המקומות נַחַל מִצְרַיִם. זהו גבולה הדרומי-מערבי של ארץ ישראל. עַד הַנָּהָר הַגָּדֹל, נְהַר פְּרָת,התוחם אותה בצדה הצפוני-מזרחי. ההבטחה על ירושת הארץ כוללת את הורשת העמים היושבים בה:

רש"י

לזרעך נתתי.אֲמִירָתוֹ שֶׁל הַקָּבָּ"ה כְּאִלוּ הִיא עֲשׂוּיָה:

הנהר הגדול.לְפִי שֶׁהוּא דָבוּק לְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל קוֹרְאֵהוּ גָּדוֹל, אַעַ"פִּ שֶׁהוּא מְאֻחָר בְּאַרְבָּעָה נְהָרוֹת הַיּוֹצְאִים מֵעֵדֶן, שֶׁנֶּאֱמַר וְהַנָּהָר הָרְבִיעִי הוּא פְרָת. מָשָׁל הֶדְיוֹט: עֶבֶד מֶלֶךְ מֶלֶךְ, הִדָּבֵק לַשַּׁחֲוָר וְיִשְׁתַּחֲווּ לְךָ (בראשית רבה):

אֶת־הַקֵּינִי֙ וְאֶת־הַקְּנִזִּ֔י וְאֵ֖ת הַקַּדְמֹנִֽי׃

אֶת הַקֵּינִי וְאֶת הַקְּנִזִּי וְאֵת הַקַּדְמֹנִי, שזהותם אינה ידועה, אך מניחים כי עמים אלו ישבו מחוץ לארץ כנען במובנה המצומצם.

רש"י

את הקני.עֶשֶׂר אֻמּוֹת יֵשׁ כָּאן וְלֹא נָתַן לָהֶם אֶלָּא שִׁבְעָה גוֹיִם, וְהַשְּׁלשָׁה אֱדוֹם וּמוֹאָב וְעַמּוֹן, וְהֵם קֵינִי, קְנִזִּי, וְקַדְּמוֹנִי עֲתִידִים לִהְיוֹת יְרֻשָּׁה לֶעָתִיד (בראשית רבה), שֶׁנֶּאֱמַר: אֱדוֹם וּמוֹאָב מִשְׁלוֹחַ יָדָם וּבְנֵי עַמּוֹן מִשְׁמַעְתָּם (ישעיה י"א):

וְאֶת־הַחִתִּ֥י וְאֶת־הַפְּרִזִּ֖י וְאֶת־הָרְפָאִֽים׃

וְאֶת הַחִתִּי וְאֶת הַפְּרִזִּי, מעמי כנען וְאֶת הָרְפָאִים, הענקים

רש"י

ואת הרפאים.אֶרֶץ עוֹג, שֶׁנֶּאֱמַר בָּה: הַהוּא יִקָּרֵא אֶרֶץ רְפָאִים (דברים ג'):

וְאֶת־הָֽאֱמֹרִי֙ וְאֶת־הַֽכְּנַעֲנִ֔י וְאֶת־הַגִּרְגָּשִׁ֖י וְאֶת־הַיְבוּסִֽי׃ (ס)

וְאֶת הָאֱמֹרִי וְאֶת הַכְּנַעֲנִי וְאֶת הַגִּרְגָּשִׁי וְאֶת הַיְבוּסִי.

וְשָׂרַי֙ אֵ֣שֶׁת אַבְרָ֔ם לֹ֥א יָלְדָ֖ה ל֑וֹ וְלָ֛הּ שִׁפְחָ֥ה מִצְרִ֖ית וּשְׁמָ֥הּ הָגָֽר׃

וְשָׂרַי אֵשֶׁת אַבְרָם לֹא יָלְדָה לוֹ,למרות שהיו נשואים שנים רבות, וְלָהּ שִׁפְחָה מִצְרִית וּשְׁמָהּ הָגָר.כפי הנראה, היתה שפחתה הפרטית של שרי.

רש"י

שׁפחה מצרית.בַּת פַּרְעֹה הָיְתָה, כְּשֶׁרָאָה נִסִּים שֶׁנַּעֲשׂוּ לְשָׂרָה אָמַר: מוּטָב שֶׁתְּהֵא בִתִּי שִׁפְחָה בְּבַיִת זֶה וְלֹא גְבִירָה בְּבַיִת אַחֵר:

וַתֹּ֨אמֶר שָׂרַ֜י אֶל־אַבְרָ֗ם הִנֵּה־נָ֞א עֲצָרַ֤נִי יְהוָה֙ מִלֶּ֔דֶת בֹּא־נָא֙ אֶל־שִׁפְחָתִ֔י אוּלַ֥י אִבָּנֶ֖ה מִמֶּ֑נָּה וַיִּשְׁמַ֥ע אַבְרָ֖ם לְק֥וֹל שָׂרָֽי׃

וַתֹּאמֶר שָׂרַי אֶל אַבְרָם: הִנֵּה נָא עֲצָרַנִי ה' מִלֶּדֶת,אינני יכולה ללדת, בֹּא נָא אֶל שִׁפְחָתִי, אוּלַי אִבָּנֶה מִמֶּנָּה,אולי יהיו לי בנים ממנה. ייתכן ששרי חשה שהגיעה לסוף תקופת פריונה, והיא מקווה שמעשה זה יגרום אף לה ללדת. וַיִּשְׁמַע אַבְרָם לְקוֹל שָׂרָי.אברם לא יזם את העניין ממניעיו הוא, אלא שיתף פעולה עם שרי וציית לה למענה בלבד.

רש"י

אולי אבנה ממנה.לִמֵּד עַל מִי שֶׁאֵין לוֹ בָּנִים שֶׁאֵינוֹ בָנוּי אֶלָּא הָרוּס:

אבנה ממנה.בִּזְכוּת שֶׁאַכְנִיס צָרָתִי לְתוֹךְ בֵּיתִי:

לקול שרי.לְרוּחַ הַקֹּדֶשׁ שֶׁבָּהּ (בראשית רבה):

וַתִּקַּ֞ח שָׂרַ֣י אֵֽשֶׁת־אַבְרָ֗ם אֶת־הָגָ֤ר הַמִּצְרִית֙ שִׁפְחָתָ֔הּ מִקֵּץ֙ עֶ֣שֶׂר שָׁנִ֔ים לְשֶׁ֥בֶת אַבְרָ֖ם בְּאֶ֣רֶץ כְּנָ֑עַן וַתִּתֵּ֥ן אֹתָ֛הּ לְאַבְרָ֥ם אִישָׁ֖הּ ל֥וֹ לְאִשָּֽׁה׃

וַתִּקַּח שָׂרַי אֵשֶׁת אַבְרָם אֶת הָגָר הַמִּצְרִית שִׁפְחָתָהּ, מִקֵּץ עֶשֶׂר שָׁנִים לְשֶׁבֶת אַבְרָם בְּאֶרֶץ כְּנָעַן.הצעתה של שרי באה לאחר ששניהם עברו מסעות רחוקים יחדיו, וכבר עברו עשר שנים מאז הגיעו לכנען, ועדיין לא היה להם פרי בטן. וַתִּתֵּן אֹתָהּ לְאַבְרָם אִישָׁהּ לוֹ לְאִשָּׁה.נראה שהגר ניתנה כאשה חוקית ולא כשפחה או פילגש בלבד. אולם השינוי שחל במעמדה הוא שיעורר בעיות בהמשך —

רש"י

ותקח שרי.לְקָחַתָּה בִּדְבָרִים, אַשְׁרַיִךְ שֶׁזָּכִית לִדָּבֵק בְּגוּף קָדוֹשׁ כָּזֶה (בראשית רבה):

מקץ עשר שנים.מוֹעֵד הַקָּבוּעַ לְאִשָּׁה שֶׁשָּׁהֲתָה עֶשֶׂר שָׁנִים וְלֹא יָלְדָה לְבַעֲלָהּ, חַיָּב לִשָֹּא אַחֶרֶת:

לשבת אברם וגו'.מַגִּיד שֶׁאֵין יְשִׁיבַת חוּצָה לָאָרֶץ עוֹלָה לוֹ מִן הַמִּנְיָן (יב' ס"ד), לְפִי שֶׁלֹּא נֶאֱמַר לוֹ וְאֶעֶשְׂךָ לְגוֹי גָּדוֹל, עַד שֶׁיָּבֹא לְאֶרֶץ יִשְֹרָאֵל:

וַיָּבֹ֥א אֶל־הָגָ֖ר וַתַּ֑הַר וַתֵּ֙רֶא֙ כִּ֣י הָרָ֔תָה וַתֵּקַ֥ל גְּבִרְתָּ֖הּ בְּעֵינֶֽיהָ׃

וַיָּבֹאאברם אֶל הָגָר וַתַּהַרתוך זמן קצר, וַתֵּרֶא כִּי הָרָתָה — וַתֵּקַל גְּבִרְתָּהּ בְּעֵינֶיהָ.הגר פירשה את הריונה כסימן לשינוי במעמדה. לפי דרשות שונות, הגר פירשה את הריונה כאות לעדיפותה המוסרית על פני גברתה. אפשר להסביר את השינוי ביחסה של הגר לשרי גם באופן אחר: לפי חוקיהן ומנהגיהן של כמה מדינות בעולם העתיק, אשה הנשואה לגבר שיש לו כמה נשים, והיא היולדת לו ילד — ובעיקר אם הוא בן — הופכת לאשה הראשית. לפיכך הריונה של הגר מעצים אותה, וגם אם איננה מזלזלת באופן גלוי בגברתה, הרי שדימויה העצמי מתחזק.

רש"י

ויבא אל הגר ותהר.מִבִּיאָה רִאשׁוֹנָה (בראשית רבה):

ותקל גברתה בעיניה.אָמְרָה שָׂרַי זוֹ אֵין סִתְרָהּ כִּגְלוּיָהּ מַרְאָה עַצְמָהּ כְּאִלּוּ הִיא צַדֶּקֶת וְאֵינָהּ צַדֶּקֶת, שֶׁלֹּא זָכְתָה לְהֵרָיוֹן כָּל הַשָּׁנִים הַלָּלוּ, וַאֲנִי נִתְעַבַּרְתִּי מִבִּיאָה רִאשׁוֹנָה (בראשית רבה):

וַתֹּ֨אמֶר שָׂרַ֣י אֶל־אַבְרָם֮ חֲמָסִ֣י עָלֶיךָ֒ אָנֹכִ֗י נָתַ֤תִּי שִׁפְחָתִי֙ בְּחֵיקֶ֔ךָ וַתֵּ֙רֶא֙ כִּ֣י הָרָ֔תָה וָאֵקַ֖ל בְּעֵינֶ֑יהָ יִשְׁפֹּ֥ט יְהוָ֖ה בֵּינִ֥י וּבֵינֶֽיׄךָ׃

וַתֹּאמֶר שָׂרַי אֶל אַבְרָם: חֲמָסִי עָלֶיךָ.גרמת לי עוול. חמס כאן אינו גנֵבה או גזֵלה, אלא מעשה שנעשה שלא כדין ושלא כראוי. אָנֹכִי נָתַתִּי שִׁפְחָתִי בְּחֵיקֶךָ,היתה זו שפחתי, והמעשה נבע מהחלטתי, וַתֵּרֶא כִּי הָרָתָה — וָאֵקַל בְּעֵינֶיהָ. יִשְׁפֹּט ה' בֵּינִי וּבֵינֶיךָ.אין בדברים אלה האשמה ברורה, אלא דרישה מאברם שיעמוד לצדה באופן בולט יותר.

רש"י

חמסי עליך.חָמָס הֶעָשׂוּי לִי, עָלֶיךָ אֲנִי מֵטִיל הָעֹנֶשׁ; כְּשֶׁהִתְפַּלַּלְתָּ לְהַקָּבָּ"ה מַה תִּתֶּן לִי וְאָנֹכִי הוֹלֵךְ עֲרִירִי, לֹא הִתְפַּלַּלְתָּ אֶלָּא עָלֶיךָ, וְהָיָה לְךָ לְהִתְפַּלֵּל עַל שְׁנֵינוּ, וְהָיִיתִי אֲנִי נִפְקֶדֶת עִמְּךָ, וְעוֹד דְּבָרֶיךָ אַתָּה חוֹמֵס מִמֶּנִי, שֶׁאַתָּה שׁוֹמֵעַ בִּזְיוֹנִי וְשׁוֹתֵק (בראשית רבה):

אנכי נתתי שפחתי וגו' ביני וביניך.כָּל בֵּינֶיךָ שֶׁבַּמִּקְרָא חָסֵר, וְזֶה מָלֵא, קְרִי בֵיהּ וּבָנַיִךְ, שֶׁהִכְנִיסָה עַיִן הָרָע בְּעִבּוּרָהּ שֶׁל הָגָר וְהִפִּילָה עֻבָּרָהּ; הוּא שֶׁהַמַּלְאָךְ אוֹמֵר לְהָגָר הִנָּךְ הָרָה, וְהֲלֹא כְבָר הָרְתָה, וְהוּא מְבַשֵּׁר לָהּ שֶׁתַּהַר? אֶלָּא מְלַמֵּד שֶׁהִפִּילָה הֵרָיוֹן הָרִאשׁוֹן:

וַיֹּ֨אמֶר אַבְרָ֜ם אֶל־שָׂרַ֗י הִנֵּ֤ה שִׁפְחָתֵךְ֙ בְּיָדֵ֔ךְ עֲשִׂי־לָ֖הּ הַטּ֣וֹב בְּעֵינָ֑יִךְ וַתְּעַנֶּ֣הָ שָׂרַ֔י וַתִּבְרַ֖ח מִפָּנֶֽיהָ׃

וַיֹּאמֶר אַבְרָם אֶל שָׂרַי: הִנֵּה שִׁפְחָתֵךְ בְּיָדֵךְ.למרות שהיא הרה, לא אגן עליה. את יכולה לקבלה חזרה בתור שפחה. נראה כי אין לאברם קשר עמוק עם הגר, או שמא התפתח קשר כזה, אך אברם נכון לוותר עליו למען שרי — עֲשִׂי לָהּ הַטּוֹב בְּעֵינָיִךְ. וַתְּעַנֶּהָ שָׂרַי,שרי הציקה להגר. הכתוב אינו מפרש אם מדובר בהצקה נפשית או גופנית, אם בנזיפות, בקללות, בהטלת עבודה קשה או בדברים אחרים. וַתִּבְרַחהגר מִפָּנֶיהָ.

רש"י

ותענה שׁרי.הָיְתָה מְשַׁעְבֶּדֶת בָּהּ בְּקֹשִׁי (בראשית רבה):

וַֽיִּמְצָאָ֞הּ מַלְאַ֧ךְ יְהוָ֛ה עַל־עֵ֥ין הַמַּ֖יִם בַּמִּדְבָּ֑ר עַל־הָעַ֖יִן בְּדֶ֥רֶךְ שֽׁוּר׃

וַיִּמְצָאָהּ מַלְאַךְ ה' עַל עֵין הַמַּיִם בַּמִּדְבָּר, עַל הָעַיִן, ליד המעיין בְּדֶרֶךְ שׁוּרבנגב.

וַיֹּאמַ֗ר הָגָ֞ר שִׁפְחַ֥ת שָׂרַ֛י אֵֽי־מִזֶּ֥ה בָ֖את וְאָ֣נָה תֵלֵ֑כִי וַתֹּ֕אמֶר מִפְּנֵי֙ שָׂרַ֣י גְּבִרְתִּ֔י אָנֹכִ֖י בֹּרַֽחַת׃

וַיֹּאמַר: הָגָר שִׁפְחַת שָׂרַי,המלאך קרא לה בשמה; הוא הכיר אותה. אֵי מִזֶּה, מאין בָאת, וְאָנָה, ולאן תֵלֵכִי? וַתֹּאמֶר: מִפְּנֵי שָׂרַי גְּבִרְתִּי אָנֹכִי בֹּרַחַת.

רש"י

מזה באת.מֵהֵיכָן בָּאת? יוֹדֵע הָיָה, אֶלָּא לִתֵּן לָהּ פֶּתַח לִכָּנֵס עִמָּה בִּדְבָרִים. וּלְשׁוֹן אֵי מִזֶּה: אַיֵּה הַמָּקוֹם שֶׁתֹּאמַר עָלָיו מִזֶּה אֲנִי בָאָה?

וַיֹּ֤אמֶר לָהּ֙ מַלְאַ֣ךְ יְהוָ֔ה שׁ֖וּבִי אֶל־גְּבִרְתֵּ֑ךְ וְהִתְעַנִּ֖י תַּ֥חַת יָדֶֽיהָ׃

וַיֹּאמֶר לָהּ מַלְאַךְ ה': שׁוּבִי אֶל גְּבִרְתֵּךְ, וְהִתְעַנִּי תַּחַת יָדֶיהָ.כך נגזר עלייך, וזו הדרך הטובה עבורך.

רש"י

ויאמר לה מלאך וגו'.עַל כָּל אֲמִירָה הָיָה שָׁלוּחַ לָהּ מַלְאָךְ אַחֵר, לְכָךְ נֶאֱמַר מַלְאָךְ בְּכָל אֲמִירָה וַאֲמִירָה:

וַיֹּ֤אמֶר לָהּ֙ מַלְאַ֣ךְ יְהוָ֔ה הַרְבָּ֥ה אַרְבֶּ֖ה אֶת־זַרְעֵ֑ךְ וְלֹ֥א יִסָּפֵ֖ר מֵרֹֽב׃

וַיֹּאמֶר לָהּ מַלְאַךְ ה': הַרְבָּה אַרְבֶּה אֶת זַרְעֵךְ,הילד שברחמך יגדל ויהיה לעם גדול, וְלֹא יִסָּפֵר מֵרֹב.אף בנה של הגר יזכה בהתגשמותה של ברכת הזרע ועצמתו שניתנה לאברם.

וַיֹּ֤אמֶר לָהּ֙ מַלְאַ֣ךְ יְהוָ֔ה הִנָּ֥ךְ הָרָ֖ה וְיֹלַ֣דְתְּ בֵּ֑ן וְקָרָ֤את שְׁמוֹ֙ יִשְׁמָעֵ֔אל כִּֽי־שָׁמַ֥ע יְהוָ֖ה אֶל־עָנְיֵֽךְ׃

וַיֹּאמֶר לָהּ מַלְאַךְ ה': הִנָּךְ הָרָה,כפי שאת כבר יודעת, אבל אני מבשר לך — וְיֹלַדְתְּ בֵּן,ולא בת. וְקָרָאת שְׁמוֹ יִשְׁמָעֵאל כִּי שָׁמַע ה' אֶל עָנְיֵךְ.

רש"י

הנך הרה.כְּשֶׁתָּשׁוּבִי תַּהֲרִי, כְּמוֹ הִנָּךְ הָרָה דְאֵשֶׁת מָנוֹחַ:

וילדת בן.כְּמוֹ וְיוֹלֶדֶת, וְדוֹמֶה לוֹ יֹשַׁבְתְּי בַּלְּבָנוֹן מְקֻנַּנְתְּי בָּאֲרָזִים (ירמיה כ"ב):

וקראת שמו.צִוּוּי הוּא, כְּמוֹ שֶׁאוֹמֵר לְזָכָר וְקָרָאתָ אֶת שְׁמוֹ יִצְחָק (בר' י"ז):

וְה֤וּא יִהְיֶה֙ פֶּ֣רֶא אָדָ֔ם יָד֣וֹ בַכֹּ֔ל וְיַ֥ד כֹּ֖ל בּ֑וֹ וְעַל־פְּנֵ֥י כָל־אֶחָ֖יו יִשְׁכֹּֽן׃

וְהוּא יִהְיֶה פֶּרֶא אָדָם,בין בני האדם הוא יהיה דמות פראית, בלתי ממוסדת ובלתי מיושבת. יָדוֹ בַכֹּל וְיַד כֹּל בּוֹ,תמיד יהיה מעורב בתגרות, בקטטות ובמלחמות. ייתכן שהמלאך רומז בדבריו לנטייתם של ישמעאל וצאצאיו לחיי נוודות, וכדרכם של נוודים, הם צפויים לחיי שוד וסכסוכים, ובכל זאת — וְעַל פְּנֵי כָל אֶחָיו יִשְׁכֹּן.הוא יגיע לגדולה בעיני אחיו ובני משפחתו.

רש"י

פרא אדם.אוֹהֵב מִדְבָּרוֹת לָצוּד חַיּוֹת, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב וַיֵּשֶׁב בַּמִּדְבָּר וַיְהִי רֹבֶה קַשָּׁת (בראשית כ"א):

ידו בכל.לִסְטִים:

ויד כל בו.הַכֹּל שׂוֹנְאִין אוֹתוֹ וּמִתְגָּרִין בּוֹ:

ועל פני כל אחיו ישכון.שֶׁיִּהְיֶה זַרְעוֹ גָּדוֹל (בראשית רבה):

וַתִּקְרָ֤א שֵׁם־יְהוָה֙ הַדֹּבֵ֣ר אֵלֶ֔יהָ אַתָּ֖ה אֵ֣ל רֳאִ֑י כִּ֣י אָֽמְרָ֗ה הֲגַ֥ם הֲלֹ֛ם רָאִ֖יתִי אַחֲרֵ֥י רֹאִֽי׃

וַתִּקְרָא שֵׁם ה' הַדֹּבֵר אֵלֶיהָ— שהרי המלאך אינו אלא שליח. אמנם קשה לדעת הרבה על דמותה השקטה של הגר, ובכל זאת, כמי שהגיעה מבית אברם, ספגה הגר את השקפת עולמו. על כן ידעה שהמלאך איננו אל לעצמו, אלא ה' מדבר אליה באמצעותו. משום כך היא קוראת לה' : אַתָּה אֵל רֳאִי,אתה האל הנראה, האל המתגלה. כִּי אָמְרָה: הֲגַם הֲלֹם, אף כאן רָאִיתִיהתגלות אַחֲרֵי רֹאִי,בנוסף על מה שראיתי בבית אברם. כאשה שזכתה להכיר מלאכים כבר קודם לכן, וכמי שאף בהווה חיה בעולם מיסטי, היא אמרה בהתפעלות כי אפילו כאן, במדבר המרוחק, מתגלה אליה האל שהכירה בבית אֵ–ל רֳאִי.

רש"י

אתה אל ראי.נָקוּד חֲטַף קָמָץ, מִפְּנֵי שֶׁהוּא שֵׁם דָּבָר, אֱלוֹהַּ הָרְאִיָּה, שֶׁרוֹאֶה בְעֶלְבּוֹן שֶׁל עֲלוּבִין:

הגם הלם.לְשׁוֹן תֵּמַהּ; וְכִי סְבוּרָה הָיִיתִי שֶׁאַף הֲלוֹם בַּמִּדְבָּרוֹת רָאִיתִי שְׁלוּחוֹ שֶׁל מָקוֹם אַחֲרֵי רֹאִי אוֹתָם בְּבֵיתוֹ שֶׁל אַבְרָהָם שֶׁשָּׁם הָיִיתִי רְגִילָה לִרְאות מַלְאָכִים? וְתֵדַע שֶׁהָיְתָה רְגִילָה לִרְאוֹתָם, שֶׁהֲרֵי מָנוֹחַ רָאָה אֶת הַמַּלְאָךְ פַּעַם אַחַת וְאָמַר מוֹת נָמוּת (שופ' י"ג), וְזוֹ רָאֲתָה ד' זֶה אַחַר זֶה וְלֹא חָרְדָה:

עַל־כֵּן֙ קָרָ֣א לַבְּאֵ֔ר בְּאֵ֥ר לַחַ֖י רֹאִ֑י הִנֵּ֥ה בֵין־קָדֵ֖שׁ וּבֵ֥ין בָּֽרֶד׃

עַל כֵּן קָרָאהקורא לַבְּאֵר: בְּאֵר לַחַי רֹאִי.בארו של ה', החי הנראה. הִנֵּהבאר זו עדיין ידועה, ומקומה הוא בֵין קָדֵשׁ וּבֵין בָּרֶד,בדרומה של כנען.

רש"י

באר לחי.כְּתַרְגּוּמוֹ:

וַתֵּ֧לֶד הָגָ֛ר לְאַבְרָ֖ם בֵּ֑ן וַיִּקְרָ֨א אַבְרָ֧ם שֶׁם־בְּנ֛וֹ אֲשֶׁר־יָלְדָ֥ה הָגָ֖ר יִשְׁמָעֵֽאל׃

הגר שבה הביתה כמאמר המלאך, ולבסוף, וַתֵּלֶד הָגָר לְאַבְרָם בֵּן. וַיִּקְרָא אַבְרָם שֶׁם בְּנוֹ אֲשֶׁר יָלְדָה הָגָר, יִשְׁמָעֵאל.ייתכן שאף על פי שאברם לא שמע מהגר את השם שעליו המליץ המלאך, הוא בחר בעצמו שם זה, כיוון שה' שמע אליו ואל עוניו, כשנתן לו את בנו בכורו.

רש"י

ויקרא אברם שם וגו'.אַעַ"פִּ שֶׁלֹּא שָׁמַע אַבְרָם דִּבְרֵי הַמַּלְאָךְ שֶׁאָמַר וְקָרָאת שְׁמוֹ יִשְׁמָעֵאל, שָׁרְתָה רוּחַ הַקֹּדֶשׁ עָלָיו וּקְרָאוֹ יִשְׁמָעֵאל:

וְאַבְרָ֕ם בֶּן־שְׁמֹנִ֥ים שָׁנָ֖ה וְשֵׁ֣שׁ שָׁנִ֑ים בְּלֶֽדֶת־הָגָ֥ר אֶת־יִשְׁמָעֵ֖אל לְאַבְרָֽם׃ (ס)

וְאַבְרָם בֶּן שְׁמֹנִים שָׁנָה וְשֵׁשׁ שָׁנִים בְּלֶדֶת הָגָר אֶת יִשְׁמָעֵאל לְאַבְרָם.חשיפת גילו של אברם עם הולדת ישמעאל מסייעת להבין את סדרם של המאורעות, שכן סדר הכתובים במקרא אינו משקף בהכרח את סדר ההתרחשויות. למשל, אין ודאות באשר לזמנה של ברית בין הבתרים ביחס למועד הגעתו של אברם לארץ. הפעם הראשונה שבה הוזכר תאריך ביחס לחיי אברם, היתה ביציאתו מחרן, ואילו כאן, עם לידת בנו הראשון, נזכר שוב גילו, כאחת עשרה שנים לאחר הגעתו לארץ כנען.

רש"י

ואברם בן שמונים וגו'.לְשִׁבְחוֹ שֶׁל יִשְׁמָעֵאל נִכְתַּב, לְהוֹדִיעַ שֶׁהָיָה בֶּן י"ג שָׁנָה כְּשֶׁנִּמּוֹל וְלֹא עִכֵּב:

וַיְהִ֣י אַבְרָ֔ם בֶּן־תִּשְׁעִ֥ים שָׁנָ֖ה וְתֵ֣שַׁע שָׁנִ֑ים וַיֵּרָ֨א יְהוָ֜ה אֶל־אַבְרָ֗ם וַיֹּ֤אמֶר אֵלָיו֙ אֲנִי־אֵ֣ל שַׁדַּ֔י הִתְהַלֵּ֥ךְ לְפָנַ֖י וֶהְיֵ֥ה תָמִֽים׃

וַיְהִי אַבְרָם בֶּן תִּשְׁעִים שָׁנָה וְתֵשַׁע שָׁנִים. וַיֵּרָא ה' אֶל אַבְרָם וַיֹּאמֶר אֵלָיו: אֲנִי אֵל שַׁדַּי.שם מיוחד זה מבטא, לדעת רוב המפרשים, את עצמתו של אלוקים ואת מעורבותו במציאות, כמשדד מערכות וכיוצר מערכות חדשות בעולם. הִתְהַלֵּךְ לְפָנַי,שרת אותי, וֶהְיֵה תָמִים,מושלם. ה' כבר כרת עם אברם את ברית בין הבתרים, שהיו לה מאפיינים קיומיים-קנייניים — אלוקים הבטיח לאברם את הארץ לנחלה לזרעו לעולם.

רש"י

שׁדי.אֲנִי הוּא שֶׁיֵּשׁ דַּי בֶּאֱלֹהוּתִי לְכָל בְּרִיָּה, לְפִיכָךְ הִתְהַלֵּךְ לְפָנַי וְאֶהְיֶה לְךָ לֶאֱלוֹהַּ ולְפַטְרוֹן; וְכֵן כָּל מָקוֹם שֶׁהוּא בַּמִּקְרָא פֵּרוּשׁוֹ כָּךְ: דַּי שֶׁלּוֹ, וְהַכֹּל לְפִי הָעִנְיָן:

התהלך לפני.כְּתַרְגּוּמוֹ פְּלַח קֳדָמַי, הִדַּבֵּק בַּעֲבוֹדָתִי:

והיה תמים.אַף זֶה צִוּוּי אַחַר צִוּוּי, הֱיֵה שָׁלֵם בְּכָל נִסְיוֹנוֹתַי; וּלְפִי מִדְרָשׁוֹ הִתְהַלֵּךְ לְפָנַי בְּמִצְוַת מִילָה, וּבַדָּבָר הַזֶּה תִהְיֶה תָּמִים, שֶׁכָּל זְמַן שֶׁהָעָרְלָה בְךָ אַתָּה בַּעַל מוּם לְפָנַי. דָּבָר אַחֵר וֶהְיֵה תָמִים, (עַכְשָׁו אַתָּה חָסֵר ה' אֵבָרִים, ב' עֵינַיִם, ב' אָזְנַיִם, וְרֹאשׁ הַגְּוִיָּה) שֶׁאוֹסִיף לְךָ אוֹת עַל שִׁמְךָ, וְיִהְיוּ מִנְיַן אוֹתִיּוֹתֶיךָ רמ"ח כְּמִנְיַן אֵבָרֶיךָ:

וְאֶתְּנָ֥ה בְרִיתִ֖י בֵּינִ֣י וּבֵינֶ֑ךָ וְאַרְבֶּ֥ה אוֹתְךָ֖ בִּמְאֹ֥ד מְאֹֽד׃

הברית הנכרתת כאן אישית יותר — וְאֶתְּנָה בְרִיתִי בֵּינִי וּבֵינֶךָ,ברית זו נכרתת עם אברם כאדם יחיד, ואף עם כל אחד מבניו באופן אישי. וְאַרְבֶּה אוֹתְךָ בִּמְאֹד מְאֹד.

רש"י

ואתנה בריתי.בְּרִית שֶׁל אַהֲבָה וּבְרִית הָאָרֶץ לְהוֹרִישָׁהּ לְךָ עַל יְדֵי מִצְוָה זוֹ:

וַיִּפֹּ֥ל אַבְרָ֖ם עַל־פָּנָ֑יו וַיְדַבֵּ֥ר אִתּ֛וֹ אֱלֹהִ֖ים לֵאמֹֽר׃

וַיִּפֹּל אַבְרָם עַל פָּנָיומחמת הנבואה, מחמת היראה וכביטוי להכנעתו הגמורה כלפי מה שאלוקים עומד לומר לו, שהרי ההבטחה נושאת עמה גם התחייבות. וַיְדַבֵּר אִתּוֹ אֱלֹהִים לֵאמֹר:

רש"י

ויפל אברם על פניו.מִמּוֹרָא הַשְּׁכִינָה; שֶׁעַד שֶׁלֹּא מָל לֹא הָיָה בוֹ כֹחַ לַעֲמֹד וְרוּח הַקֹּדֶשׁ נִצֶּבֶת עָלָיו, וְזֶהוּ שֶׁנֶּאֱמַר בְּבִלְעָם נֹפֵל וּגְלוּי עֵינָיִם, בִּבְרַיְתָא דְרַבִּי אֱלִיעֶזֶר:

אֲנִ֕י הִנֵּ֥ה בְרִיתִ֖י אִתָּ֑ךְ וְהָיִ֕יתָ לְאַ֖ב הֲמ֥וֹן גּוֹיִֽם׃

אֲנִי הִנֵּה בְרִיתִי אִתָּךְ,אני כורת אתך ברית, וְהָיִיתָ לְאַב הֲמוֹן גּוֹיִם.זהו מעמד חדש

וְלֹא־יִקָּרֵ֥א ע֛וֹד אֶת־שִׁמְךָ֖ אַבְרָ֑ם וְהָיָ֤ה שִׁמְךָ֙ אַבְרָהָ֔ם כִּ֛י אַב־הֲמ֥וֹן גּוֹיִ֖ם נְתַתִּֽיךָ׃

וְעל כן — לֹא יִקָּרֵא עוֹד אֶת שִׁמְךָ אַבְרָם,שם שמשמעותו פשוטה — אב רם. וְהָיָה שִׁמְךָ אַבְרָהָם, כִּי אַב הֲמוֹן גּוֹיִם נְתַתִּיךָ.כחלק מהברית מוחלף השם שנתנו לו הוריו, בשם שנותן לו אלוקים. משמעותו של שם זה מורכבת יותר, והכתוב עצמו דורש אותו — אב המון, או: אב רם המון. בניגוד לנח, שהוצג כצדיק תמים בראשית סיפורו, על אברם לא נמצא עד כה שיפוט ברור, אלא נפרשו מאורעותיו בזה אחר זה. שינוי שמו מן השם שניתן לו בלידתו — אברם, לשם שזכה בו בזכות פעולותיו וחייו — אברהם, הוא ביטוי לתמורה שעברה דמותו.

רש"י

כי אב המון גוים.לְשׁוֹן נוֹטָרִיקוֹן שֶׁל שְׁמוֹ; וְרֵי"ש שֶׁהָיְתָה בוֹ בַּתְּחִלָּה, שֶׁלֹּא הָיָה אָב אֶלָּא לַאֲרָם שֶׁהוּא מְקוֹמוֹ וְעַכְשָׁו אָב לְכָל הָעוֹלָם, לֹא זָזָה מִמְּקוֹמָהּ, שֶׁאַף יוֹ"ד שֶׁל שָׂרַי נִתְרָעֲמָה עַל הַשְּׁכִינָה עַד שֶׁנִּתּוֹסְפָה לִיהוֹשֻׁעַ, שֶׁנֶּאֱמַר וַיִּקְרָא מֹשֶׁה לְהוֹשֵׁעַ בִּן נוּן יְהוֹשֻׁעַ (במדבר י"ג):

וְהִפְרֵתִ֤י אֹֽתְךָ֙ בִּמְאֹ֣ד מְאֹ֔ד וּנְתַתִּ֖יךָ לְגוֹיִ֑ם וּמְלָכִ֖ים מִמְּךָ֥ יֵצֵֽאוּ׃

כחלק מהיותו אב להמון גויים, מובטח לו: וְהִפְרֵתִי אֹתְךָ בִּמְאֹד מְאֹד, וּנְתַתִּיךָ לְגוֹיִם,לעמים שונים, וּמְלָכִים מִמְּךָ יֵצֵאוּ,כל אחד מהם ימלוך במקומו.

רש"י

ונתתיך לגוים.יִשְׂרָאֵל וֶאֱדוֹם, שֶׁהֲרֵי יִשְׁמָעֵאל כְּבָר הָיָה לוֹ, וְלֹא הָיָה מְבַשְּׂרוֹ עָלָיו: