וְגַם־לְל֔וֹט הַהֹלֵ֖ךְ אֶת־אַבְרָ֑ם הָיָ֥ה צֹאן־וּבָקָ֖ר וְאֹהָלִֽים׃

וְגַם לְלוֹט הַהֹלֵךְ אֶת אַבְרָם הָיָה צֹאן וּבָקָר וְאֹהָלִים.לוט יצא מאור כשדים כיורש אביו, הרן. לפיכך היה גם לו רכוש משל עצמו. אף שהיה צמוד לאברם, לוט לא היה משועבד לדודו אלא נדד לצדו.

וְלֹא־נָשָׂ֥א אֹתָ֛ם הָאָ֖רֶץ לָשֶׁ֣בֶת יַחְדָּ֑ו כִּֽי־הָיָ֤ה רְכוּשָׁם֙ רָ֔ב וְלֹ֥א יָֽכְל֖וּ לָשֶׁ֥בֶת יַחְדָּֽו׃

וְלֹא נָשָׂא אֹתָם הָאָרֶץ לָשֶׁבֶת יַחְדָּו, כִּי הָיָה רְכוּשָׁם רָב וְלֹא יָכְלוּ לָשֶׁבֶת יַחְדָּו.אמנם באותם ימים הארץ היתה פנויה יותר, והיה בה מקום רב למרעה. עם זאת, לא בכל מקום היה די מרחב לעדרי צאן גדולים מאוד. בדרך כלל גודלם של עדרי צאן הרועים בקרבת יישוב, תואם את גודלו של היישוב; ואילו לכאן הגיע שבט נוודים הזקוק למרחב גדול ולמרעה רב מכפי שהיה באזור זה.

וַֽיְהִי־רִ֗יב בֵּ֚ין רֹעֵ֣י מִקְנֵֽה־אַבְרָ֔ם וּבֵ֖ין רֹעֵ֣י מִקְנֵה־ל֑וֹט וְהַֽכְּנַעֲנִי֙ וְהַפְּרִזִּ֔י אָ֖ז יֹשֵׁ֥ב בָּאָֽרֶץ׃

אולם לא רק מפני מגבלות הקרקע ותנובתה לא יכלו לשבת יחדיו — וַיְהִי רִיב בֵּין רֹעֵי מִקְנֵה אַבְרָם וּבֵין רֹעֵי מִקְנֵה לוֹט.חכמים דרשו שלא היה זה ריב סביב שטחי אדמה בלבד; הרקע למתח זה הוא היריבות הבסיסית הקיימת כבר מן התקופה העתיקה בין הרועים הנוודים לבין עובדי האדמה, שכן פעמים רבות עדרי הצאן של הרועים מזיקים לחקלאים המקומיים. ייתכן שאברם הורה לרועיו ביתר תוקף למנוע את הפגיעה בשדותיהם של החקלאים, ולכן הם נזהרו בכך, בניגוד לרועי מקנה לוט. רועי אברם טענו כנגד רועי לוט שהרועים צריכים לנהוג ביושר ולהימנע מרעיית צאנם בשדות אחרים. הכתוב מעיר בהקשר זה — וְהַכְּנַעֲנִי וְהַפְּרִזִּי אָז יֹשֵׁב בָּאָרֶץ.הארץ עדיין לא היתה ברשות אברם, וכבר התיישבו בה שבטים אחרים. בתוך הקשר זה מריבה בין רועי מקנה אברם ורועי מקנה לוט היתה מסוכנת, שכן תושבי הארץ עלולים היו לנצל את הסכסוך ולהתנפל עליהם.

וַיֹּ֨אמֶר אַבְרָ֜ם אֶל־ל֗וֹט אַל־נָ֨א תְהִ֤י מְרִיבָה֙ בֵּינִ֣י וּבֵינֶ֔יךָ וּבֵ֥ין רֹעַ֖י וּבֵ֣ין רֹעֶ֑יךָ כִּֽי־אֲנָשִׁ֥ים אַחִ֖ים אֲנָֽחְנוּ׃

וַיֹּאמֶר אַבְרָם אֶל לוֹט: אַל נָא תְהִי מְרִיבָה בֵּינִי וּבֵינֶיךָ וּבֵין רֹעַי וּבֵין רֹעֶיךָ, כִּי אֲנָשִׁים אַחִים אֲנָחְנוּ.הלוא אנחנו קרובי משפחה, מדוע נריב בינינו?! הרי כאשר הרועים מתקוטטים אלו עם אלו, כל חבורת רועים מתאוננת בפני אדוניה, ולבסוף מתעוררת קטטה בין שני הראשים — אברם ולוט.

הֲלֹ֤א כָל־הָאָ֙רֶץ֙ לְפָנֶ֔יךָ הִפָּ֥רֶד נָ֖א מֵעָלָ֑י אִם־הַשְּׂמֹ֣אל וְאֵימִ֔נָה וְאִם־הַיָּמִ֖ין וְאַשְׂמְאִֽילָה׃

הֲלֹא כָל הָאָרֶץ לְפָנֶיךָ.כיוון שאברם ולוט אינם מבקשים להתיישב, אלא הם מחפשים שטחי מרעה בלבד — כל הארץ פתוחה בפניהם, ללא הגבלה. הִפָּרֶד נָא מֵעָלָי,ונלך לכיוונים שונים. איננו חייבים לשבת יחדיו. אִם הַשְּׂמֹאל — וְאֵימִנָה,אם תבחר בצד שמאל — אני אלך אל הימין. וְאִםתבחר את הַיָּמִין — וְאַשְׂמְאִילָה.

וַיִּשָּׂא־ל֣וֹט אֶת־עֵינָ֗יו וַיַּרְא֙ אֶת־כָּל־כִּכַּ֣ר הַיַּרְדֵּ֔ן כִּ֥י כֻלָּ֖הּ מַשְׁקֶ֑ה לִפְנֵ֣י ׀ שַׁחֵ֣ת יְהוָ֗ה אֶת־סְדֹם֙ וְאֶת־עֲמֹרָ֔ה כְּגַן־יְהוָה֙ כְּאֶ֣רֶץ מִצְרַ֔יִם בֹּאֲכָ֖ה צֹֽעַר׃

וַיִּשָּׂא לוֹט אֶת עֵינָיו, וַיַּרְא אֶת כָּל כִּכַּר הַיַּרְדֵּן כִּי כֻלָּהּ מַשְׁקֶה— כיכר הירדן היא הבקעה שבקצהו הדרומי של הירדן. זהו שטח גדול ונמוך מאוד, שהיה עשיר ביותר במים. אף בימינו עדיין נותרו בדרום ים המלח שטחים פוריים שבהם שורר אקלים כמעט טרופי. אולם כל זה היה לִפְנֵי שַׁחֵת ה' אֶת סְדֹם וְאֶת עֲמֹרָה,לפני שסדום ועמורה נהרסו. באותה עת היה כל אזור ים המלח בקעה גדולה רוויה במים, ובגלל צירוף החום והמים הצמחייה שגשגה שם, כְּגַן ה', כְּאֶרֶץ מִצְרַיִם,כארץ עשירה בצמחייה, שאינה ניזונה ממי גשמים אלא מנהרות ומחקלאות שלחין; כך נראתה הבקעה הזו עד בֹּאֲכָה צֹעַר,המקום שבו שכנה העיר הקטנה צוער.

וַיִּבְחַר־ל֣וֹ ל֗וֹט אֵ֚ת כָּל־כִּכַּ֣ר הַיַּרְדֵּ֔ן וַיִּסַּ֥ע ל֖וֹט מִקֶּ֑דֶם וַיִּפָּ֣רְד֔וּ אִ֖ישׁ מֵעַ֥ל אָחִֽיו׃

וַיִּבְחַר לוֹ לוֹט אֵת כָּל כִּכַּר הַיַּרְדֵּן.לוט נענה להצעתו של אברם, ובחר לעצמו שטח דשן, פורה וגדול דיו למרעה צאנו ובקרו. אברהם ולוט היו באותה עת בהרי יהודה הדרומיים, ומשם השקיפו על הנוף. וַיִּסַּע לוֹט מִקֶּדֶם,מהצד המזרחי של המקום שבו נמצא, הצד הפונה לכיוון ים המלח. וַיִּפָּרְדוּ אִישׁ מֵעַל אָחִיו.כל אחד מהם הלך בנתיב משלו.

אַבְרָ֖ם יָשַׁ֣ב בְּאֶֽרֶץ־כְּנָ֑עַן וְל֗וֹט יָשַׁב֙ בְּעָרֵ֣י הַכִּכָּ֔ר וַיֶּאֱהַ֖ל עַד־סְדֹֽם׃

אַבְרָם יָשַׁב בְּאֶרֶץ כְּנָעַן, וְלוֹט יָשַׁב בְּעָרֵי הַכִּכָּר,בין הערים השונות שהיו בכיכר הירדן, וַיֶּאֱהַל עַד סְדֹם.בשלב זה לוט עדיין לא היה תושב העיר, אלא איש-מִקנה שחי תחת חסות העיר סדום או בסמוך לה.

וְאַנְשֵׁ֣י סְדֹ֔ם רָעִ֖ים וְחַטָּאִ֑ים לַיהוָ֖ה מְאֹֽד׃

וְאַנְשֵׁי סְדֹם רָעִים וְחַטָּאִים לַה' מְאֹד.גנותם של אנשים אלה היתה מפורסמת כבר אז.

וַֽיהוָ֞ה אָמַ֣ר אֶל־אַבְרָ֗ם אַחֲרֵי֙ הִפָּֽרֶד־ל֣וֹט מֵֽעִמּ֔וֹ שָׂ֣א נָ֤א עֵינֶ֙יךָ֙ וּרְאֵ֔ה מִן־הַמָּק֖וֹם אֲשֶׁר־אַתָּ֣ה שָׁ֑ם צָפֹ֥נָה וָנֶ֖גְבָּה וָקֵ֥דְמָה וָיָֽמָּה׃

וַה' אָמַר אֶל אַבְרָם אַחֲרֵי הִפָּרֶד לוֹט מֵעִמּוֹ: שָׂא נָא עֵינֶיךָ וּרְאֵה מִן הַמָּקוֹם אֲשֶׁר אַתָּה שָׁם,הסתכל צָפֹנָה וָנֶגְבָּה, לצד דרום וָקֵדְמָה, לצד מזרח. ההנחה היא שהצד הקדמי של הגוף פונה למזרח, וָיָמָּה, לצד מערב, לכיוון הים למי שעומד בארץ ישראל.

כִּ֧י אֶת־כָּל־הָאָ֛רֶץ אֲשֶׁר־אַתָּ֥ה רֹאֶ֖ה לְךָ֣ אֶתְּנֶ֑נָּה וּֽלְזַרְעֲךָ֖ עַד־עוֹלָֽם׃

כִּי אֶת כָּל הָאָרֶץ אֲשֶׁר אַתָּה רֹאֶה, לְךָ אֶתְּנֶנָּה וּלְזַרְעֲךָ עַד עוֹלָם.

וְשַׂמְתִּ֥י אֶֽת־זַרְעֲךָ֖ כַּעֲפַ֣ר הָאָ֑רֶץ אֲשֶׁ֣ר ׀ אִם־יוּכַ֣ל אִ֗ישׁ לִמְנוֹת֙ אֶת־עֲפַ֣ר הָאָ֔רֶץ גַּֽם־זַרְעֲךָ֖ יִמָּנֶֽה׃

וְשַׂמְתִּי אֶת זַרְעֲךָמרובה כַּעֲפַר הָאָרֶץ, אֲשֶׁר אִם יוּכַל אִישׁ לִמְנוֹת אֶת עֲפַר הָאָרֶץ — גַּם זַרְעֲךָ יִמָּנֶה.זרעך ירבה עד בלי די.

ק֚וּם הִתְהַלֵּ֣ךְ בָּאָ֔רֶץ לְאָרְכָּ֖הּ וּלְרָחְבָּ֑הּ כִּ֥י לְךָ֖ אֶתְּנֶֽנָּה׃

ואתה, קוּם הִתְהַלֵּךְ בָּאָרֶץ לְאָרְכָּהּ וּלְרָחְבָּהּ, כִּי לְךָ אֶתְּנֶנָּה.אף על פי שבינתיים מתגוררים בארץ זרים, ועדיין אין היא בידך, תוכל להרגיש בה נינוח כבעל בית המסייר בנחלתו.

וַיֶּאֱהַ֣ל אַבְרָ֗ם וַיָּבֹ֛א וַיֵּ֛שֶׁב בְּאֵלֹנֵ֥י מַמְרֵ֖א אֲשֶׁ֣ר בְּחֶבְר֑וֹן וַיִּֽבֶן־שָׁ֥ם מִזְבֵּ֖חַ לַֽיהוָֽה׃ (פ)

וַיֶּאֱהַל אַבְרָם, וַיָּבֹא וַיֵּשֶׁב בְּאֵלֹנֵי מַמְרֵא— ממרא הוא שמו של אדם, כמו שנראה להלן; אלוני ממרא הוא האזור או המישור של ממרא, אֲשֶׁר בְּחֶבְרוֹן, וַיִּבֶן שָׁם מִזְבֵּחַ לַה'.אברם נדד אחר מרעה לצאנו, ובתוך כך הוא עסק בהפצת האמונה, בבניית מזבחות ובקריאה בשם ה'.