וַיּוֹצֵ֨א הָעֶ֜בֶד כְּלֵי־כֶ֨סֶף וּכְלֵ֤י זָהָב֙ וּבְגָדִ֔ים וַיִּתֵּ֖ן לְרִבְקָ֑ה וּמִ֨גְדָּנֹ֔ת נָתַ֥ן לְאָחִ֖יהָ וּלְאִמָּֽהּ׃

וַיּוֹצֵא הָעֶבֶד כְּלֵי כֶסֶף וּכְלֵי זָהָב וּבְגָדִים וַיִּתֵּן לְרִבְקָה, וּמִגְדָּנֹת, מיני מאכלים, או: מתנות נָתַן לְאָחִיהָ וּלְאִמָּהּ,לכבדם בעקבות השידוך.

וַיֹּאכְל֣וּ וַיִּשְׁתּ֗וּ ה֛וּא וְהָאֲנָשִׁ֥ים אֲשֶׁר־עִמּ֖וֹ וַיָּלִ֑ינוּ וַיָּק֣וּמוּ בַבֹּ֔קֶר וַיֹּ֖אמֶר שַׁלְּחֻ֥נִי לַֽאדֹנִֽי׃

וַיֹּאכְלוּ וַיִּשְׁתּוּ, הוּא וְהָאֲנָשִׁים אֲשֶׁר עִמּוֹ, וַיָּלִינוּ.כל זה נעשה בשעות הערב. את רבקה פגש בעת צאת השואבות, בעוד השמש זורחת; מן הסתם הגיע לביתם בתחילת הערב, ושם סעדו. וַיָּקוּמוּ בַבֹּקֶר, וַיֹּאמֶרהעבד : שַׁלְּחֻנִי לַאדֹנִי.ברצוני לשוב אל אדוני ולמלא מצוותו. מאחורי מלותיו מסתתרת הבקשה: שלחוני עם הנערה, כדי שאמלא את שליחותי.

וַיֹּ֤אמֶר אָחִ֙יהָ֙ וְאִמָּ֔הּ תֵּשֵׁ֨ב הַנַּעֲרָ֥ אִתָּ֛נוּ יָמִ֖ים א֣וֹ עָשׂ֑וֹר אַחַ֖ר תֵּלֵֽךְ׃

וַיֹּאמֶר אָחִיהָ וְאִמָּהּ, גם כאן האח מדבר ראשון : תֵּשֵׁב הַנַּעֲרָ אִתָּנוּ יָמִים, מניין שלם של ימים, כלומר שנה אוֹ עָשׂוֹר,עשרה חודשים, אַחַר תֵּלֵךְ.ראוי שהיא תתעכב כאן, ולאחר שנעשה את כל ההכנות הראויות לעזיבתה ולחתונתה, תצא לדרכה.

וַיֹּ֤אמֶר אֲלֵהֶם֙ אַל־תְּאַחֲר֣וּ אֹתִ֔י וַֽיהוָ֖ה הִצְלִ֣יחַ דַּרְכִּ֑י שַׁלְּח֕וּנִי וְאֵלְכָ֖ה לַֽאדֹנִֽי׃

וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם: אַל תְּאַחֲרוּ, תעכבו אֹתִי, וַה' הִצְלִיחַ דַּרְכִּי. שַׁלְּחוּנִי וְאֵלְכָה לַאדֹנִי.

וַיֹּאמְר֖וּ נִקְרָ֣א לַֽנַּעֲרָ֑ וְנִשְׁאֲלָ֖ה אֶת־פִּֽיהָ׃

וַיֹּאמְרוּ: נִקְרָא לַנַּעֲרָ וְנִשְׁאֲלָה אֶת פִּיהָ.

וַיִּקְרְא֤וּ לְרִבְקָה֙ וַיֹּאמְר֣וּ אֵלֶ֔יהָ הֲתֵלְכִ֖י עִם־הָאִ֣ישׁ הַזֶּ֑ה וַתֹּ֖אמֶר אֵלֵֽךְ׃

וַיִּקְרְאוּ לְרִבְקָה וַיֹּאמְרוּ אֵלֶיהָ: הֲתֵלְכִי עִם הָאִישׁ הַזֶּה?היו ששמעו במלים הָאִישׁ הַזֶּה — במקום 'עבד אברהם' — התראה רמוזה: האמנם תסכימי לצאת אל הדרך הארוכה הזאת עם אדם שאינך מכירה? וַתֹּאמֶר: אֵלֵךְ.

וַֽיְשַׁלְּח֛וּ אֶת־רִבְקָ֥ה אֲחֹתָ֖ם וְאֶת־מֵנִקְתָּ֑הּ וְאֶת־עֶ֥בֶד אַבְרָהָ֖ם וְאֶת־אֲנָשָֽׁיו׃

וַיְשַׁלְּחוּ אֶת רִבְקָה אֲחֹתָם וְאֶת מֵנִקְתָּהּ,אומנתה וְאֶת עֶבֶד אַבְרָהָם וְאֶת אֲנָשָׁיו.

וַיְבָרֲכ֤וּ אֶת־רִבְקָה֙ וַיֹּ֣אמְרוּ לָ֔הּ אֲחֹתֵ֕נוּ אַ֥תְּ הֲיִ֖י לְאַלְפֵ֣י רְבָבָ֑ה וְיִירַ֣שׁ זַרְעֵ֔ךְ אֵ֖ת שַׁ֥עַר שֹׂנְאָֽיו׃

וַיְבָרֲכוּ אֶת רִבְקָה וַיֹּאמְרוּ לָהּ: אֲחֹתֵנוּ! אַתְּ הֲיִי לְאַלְפֵי רְבָבָה,יֵצא ממך עם גדול, וְיִירַשׁ זַרְעֵךְ אֵת שַׁעַר שֹׂנְאָיו,ינצח את אויביו.

וַתָּ֨קָם רִבְקָ֜ה וְנַעֲרֹתֶ֗יהָ וַתִּרְכַּ֙בְנָה֙ עַל־הַגְּמַלִּ֔ים וַתֵּלַ֖כְנָה אַחֲרֵ֣י הָאִ֑ישׁ וַיִּקַּ֥ח הָעֶ֛בֶד אֶת־רִבְקָ֖ה וַיֵּלַֽךְ׃

וַתָּקָם רִבְקָה וְנַעֲרֹתֶיהָ,כיוון שבית נחור הוא משפחת אצולה עשירה, נשלחו עמה המינקת ובנות לוויה נוספות. וַתִּרְכַּבְנָה עַל הַגְּמַלִּים, וַתֵּלַכְנָה אַחֲרֵי הָאִישׁ. וַיִּקַּח הָעֶבֶד אֶת רִבְקָהתחת חסותו. המינקת ושאר הנערות רכבו על הגמלים, והעבדים האחרים הוליכו אותם, ואילו על רבקה השגיח עבד אברהם באופן אישי, וַיֵּלַךְ.

וְיִצְחָק֙ בָּ֣א מִבּ֔וֹא בְּאֵ֥ר לַחַ֖י רֹאִ֑י וְה֥וּא יוֹשֵׁ֖ב בְּאֶ֥רֶץ הַנֶּֽגֶב׃

וְיִצְחָק בָּא מִבּוֹא, מביקורו בסביבת בְּאֵר לַחַי רֹאִי.אותה באר שבה מצא מלאך ה' את הגר, ושנקראה כך על שם ראיית ה'. וְהוּא,יצחק, יוֹשֵׁב בְּאֶרֶץ הַנֶּגֶב.

וַיֵּצֵ֥א יִצְחָ֛ק לָשׂ֥וּחַ בַּשָּׂדֶ֖ה לִפְנ֣וֹת עָ֑רֶב וַיִּשָּׂ֤א עֵינָיו֙ וַיַּ֔רְא וְהִנֵּ֥ה גְמַלִּ֖ים בָּאִֽים׃

וַיֵּצֵא יִצְחָק לָשׂוּחַ, לטייל בין השיחים בַּשָּׂדֶה לִפְנוֹת עָרֶב. וַיִּשָּׂא עֵינָיו וַיַּרְא וְהִנֵּה גְמַלִּים בָּאִים.

וַתִּשָּׂ֤א רִבְקָה֙ אֶת־עֵינֶ֔יהָ וַתֵּ֖רֶא אֶת־יִצְחָ֑ק וַתִּפֹּ֖ל מֵעַ֥ל הַגָּמָֽל׃

וַתִּשָּׂא רִבְקָה אֶת עֵינֶיהָ, וַתֵּרֶא אֶת יִצְחָק.אולי תיארו לה את דמותו קודם לכן, אולי היא זיהתה אותו בשל אופן לבושו כאיש אצולה, שהרי עתה לא עבד אלא טייל בשדה, ושמא חשה אינטואיטיבית שזהו האיש. בוודאי התרגשה, וַתִּפֹּל מֵעַל הַגָּמָל.כנראה גחנה אל העבד ההולך לידה ומוליך את הגמל.

וַתֹּ֣אמֶר אֶל־הָעֶ֗בֶד מִֽי־הָאִ֤ישׁ הַלָּזֶה֙ הַהֹלֵ֤ךְ בַּשָּׂדֶה֙ לִקְרָאתֵ֔נוּ וַיֹּ֥אמֶר הָעֶ֖בֶד ה֣וּא אֲדֹנִ֑י וַתִּקַּ֥ח הַצָּעִ֖יף וַתִּתְכָּֽס׃

וַתֹּאמֶר אֶל הָעֶבֶד: מִי הָאִישׁ הַלָּזֶה הַהֹלֵךְ בַּשָּׂדֶה לִקְרָאתֵנוּ?שכן הוא נראה לי אדם מיוחד. וַיֹּאמֶר הָעֶבֶד: הוּא אֲדֹנִי,יצחק. וַתִּקַּח הַצָּעִיף וַתִּתְכָּס.מכיוון שמסעה בדרך הסתיים, ועתה היא באה בין אנשים אציליים, היא מכסה את עצמה בצעיף באופן רשמי ומסודר.

וַיְסַפֵּ֥ר הָעֶ֖בֶד לְיִצְחָ֑ק אֵ֥ת כָּל־הַדְּבָרִ֖ים אֲשֶׁ֥ר עָשָֽׂה׃

וַיְסַפֵּר הָעֶבֶד לְיִצְחָק אֵת כָּל הַדְּבָרִים אֲשֶׁר עָשָׂה,הן על מעשיו והן על הנס שהוכיח את מימוש שליחותו.

וַיְבִאֶ֣הָ יִצְחָ֗ק הָאֹ֙הֱלָה֙ שָׂרָ֣ה אִמּ֔וֹ וַיִּקַּ֧ח אֶת־רִבְקָ֛ה וַתְּהִי־ל֥וֹ לְאִשָּׁ֖ה וַיֶּאֱהָבֶ֑הָ וַיִּנָּחֵ֥ם יִצְחָ֖ק אַחֲרֵ֥י אִמּֽוֹ׃ (פ)

וַיְבִאֶהָ יִצְחָק הָאֹהֱלָה שָׂרָה אִמּוֹ.נראה שבתור אשה מכובדת, היה לשרה אוהל מיוחד, ובו חפציה ואביזריה האישיים. אוהל זה שבחברון נותר פנוי מאז מותה, ואליו הביא יצחק את רבקה. וַיִּקַּח אֶת רִבְקָה, וַתְּהִי לוֹ לְאִשָּׁה וַיֶּאֱהָבֶהָ. וַיִּנָּחֵם יִצְחָק אַחֲרֵי אִמּוֹ.כפי הנראה, אמו מתה זמן לא רב לפני כן. בהיותו בנה היחיד של שרה, נפער בנפשו חלל עמוק עם הסתלקותה. עם הגעת רבקה הוא מצא בה השלמה לחייו. עתה, כשהגיע ההמשך הפוטנציאלי לקיומו, יוכל להתנחם אחרי אמו. הוא הכניס את רבקה לאוהל שרה, משום שהיא אמורה למלא את מקום אם המשפחה, תפקיד שאכן תמלא בהמשך.