וַיְחִ֣י מְתוּשֶׁ֔לַח שֶׁ֧בַע וּשְׁמֹנִ֛ים שָׁנָ֖ה וּמְאַ֣ת שָׁנָ֑ה וַיּ֖וֹלֶד אֶת־לָֽמֶךְ׃

וַיְחִי מְתוּשֶׁלַח שֶׁבַע וּשְׁמֹנִים שָׁנָה וּמְאַת שָׁנָה, וַיּוֹלֶד אֶת לָמֶךְ 

וַֽיְחִ֣י מְתוּשֶׁ֗לַח אַֽחֲרֵי֙ הוֹלִיד֣וֹ אֶת־לֶ֔מֶךְ שְׁתַּ֤יִם וּשְׁמוֹנִים֙ שָׁנָ֔ה וּשְׁבַ֥ע מֵא֖וֹת שָׁנָ֑ה וַיּ֥וֹלֶד בָּנִ֖ים וּבָנֽוֹת׃

וַיְחִי מְתוּשֶׁלַח אַחֲרֵי הוֹלִידוֹ אֶת לֶמֶךְ שְׁתַּיִם וּשְׁמוֹנִים שָׁנָה וּשְׁבַע מֵאוֹת שָׁנָה, וַיּוֹלֶד בָּנִים וּבָנוֹת. 

וַיִּהְיוּ֙ כָּל־יְמֵ֣י מְתוּשֶׁ֔לַח תֵּ֤שַׁע וְשִׁשִּׁים֙ שָׁנָ֔ה וּתְשַׁ֥ע מֵא֖וֹת שָׁנָ֑ה וַיָּמֹֽת׃ (פ)

וַיִּהְיוּ כָּל יְמֵי מְתוּשֶׁלַח תֵּשַׁע וְשִׁשִּׁים שָׁנָה וּתְשַׁע מֵאוֹת שָׁנָה, וַיָּמֹת.מתושלח היה זקן בני האדם בכתובים.

וַֽיְחִי־לֶ֕מֶךְ שְׁתַּ֧יִם וּשְׁמֹנִ֛ים שָׁנָ֖ה וּמְאַ֣ת שָׁנָ֑ה וַיּ֖וֹלֶד בֵּֽן׃

וַיְחִי לֶמֶךְ שְׁתַּיִם וּשְׁמֹנִים שָׁנָה וּמְאַת שָׁנָה, וַיּוֹלֶד בֵּן.

וַיִּקְרָ֧א אֶת־שְׁמ֛וֹ נֹ֖חַ לֵאמֹ֑ר זֶ֠ה יְנַחֲמֵ֤נוּ מִֽמַּעֲשֵׂ֙נוּ֙ וּמֵעִצְּב֣וֹן יָדֵ֔ינוּ מִן־הָ֣אֲדָמָ֔ה אֲשֶׁ֥ר אֵֽרְרָ֖הּ יְהוָֽה׃

וַיִּקְרָא אֶת שְׁמוֹ נֹחַ, לֵאמֹר: זֶה יְנַחֲמֵנוּ מִצער מַּעֲשֵׂנוּ וּמֵעִצְּבוֹן יָדֵינוּ, מִן הָאֲדָמָה אֲשֶׁר אֵרְרָהּ ה'.ייתכן שילד זה זכה בשמו, משום שכבר בלידתו נראה מיוחד במינו. נח נקרא על שם הנבואה, התקווה או התפילה לנחמה, הבאה מתוך חיי עמל ועצב. ואכן חייו הוכיחו שהוא היה תקוות האנושות, אך לא היה בכך כדי לנחם את האנושות ממעשיה ומעצבונה, שהרי הוא ומשפחתו לבדם ניצלו ולא הביאו לישועת האנושות הקיימת כולה.

וַֽיְחִי־לֶ֗מֶךְ אַֽחֲרֵי֙ הוֹלִיד֣וֹ אֶת־נֹ֔חַ חָמֵ֤שׁ וְתִשְׁעִים֙ שָׁנָ֔ה וַחֲמֵ֥שׁ מֵאֹ֖ת שָׁנָ֑ה וַיּ֥וֹלֶד בָּנִ֖ים וּבָנֽוֹת׃

וַיְחִי לֶמֶךְ אַחֲרֵי הוֹלִידוֹ אֶת נֹחַ חָמֵשׁ וְתִשְׁעִים שָׁנָה וַחֲמֵשׁ מֵאֹת שָׁנָה, וַיּוֹלֶד בָּנִים וּבָנוֹת.

וַֽיְהִי֙ כָּל־יְמֵי־לֶ֔מֶךְ שֶׁ֤בַע וְשִׁבְעִים֙ שָׁנָ֔ה וּשְׁבַ֥ע מֵא֖וֹת שָׁנָ֑ה וַיָּמֹֽת׃ (ס)

וַיְהִי כָּל יְמֵי לֶמֶךְ שֶׁבַע וְשִׁבְעִים שָׁנָה וּשְׁבַע מֵאוֹת שָׁנָה, וַיָּמֹת.

וַֽיְהִי־נֹ֕חַ בֶּן־חֲמֵ֥שׁ מֵא֖וֹת שָׁנָ֑ה וַיּ֣וֹלֶד נֹ֔חַ אֶת־שֵׁ֖ם אֶת־חָ֥ם וְאֶת־יָֽפֶת׃

וַיְהִי נֹחַ בֶּן חֲמֵשׁ מֵאוֹת שָׁנָה, וַיּוֹלֶד נֹחַ אֶת שֵׁם אֶת חָם וְאֶת יָפֶת.מתחילת הספר ועד הנה אין נזכרים שלושה בנים בשמותיהם. חכמים עסקו בשאלה אם סדר הופעתם כאן משקף את סדר הולדתם.

וַֽיְהִי֙ כִּֽי־הֵחֵ֣ל הָֽאָדָ֔ם לָרֹ֖ב עַל־פְּנֵ֣י הָֽאֲדָמָ֑ה וּבָנ֖וֹת יֻלְּד֥וּ לָהֶֽם׃

וַיְהִי כִּי הֵחֵל הָאָדָם, המין האנושי לָרֹב עַל פְּנֵי הָאֲדָמָה, וּבָנוֹת יֻלְּדוּ לָהֶם.

וַיִּרְא֤וּ בְנֵי־הָֽאֱלֹהִים֙ אֶת־בְּנ֣וֹת הָֽאָדָ֔ם כִּ֥י טֹבֹ֖ת הֵ֑נָּה וַיִּקְח֤וּ לָהֶם֙ נָשִׁ֔ים מִכֹּ֖ל אֲשֶׁ֥ר בָּחָֽרוּ׃

וַיִּרְאוּ בְנֵי הָאֱלֹהִים, פירוש ראשון: בני המעמדות העליונים, שאולי גדלו וטופחו בנפרד; כיוון שהאנושות התרבתה, נוצרו בה מעמדות. פירוש שני: מלאכים, שהגיעו לעולם הזה וקיבלו גוף אנושי ותכונות אנושיות אחדות לשם ניסיון, ונכשלו בו. אמנם הם חדלו מלהיות מלאכים, אך לצד היצרים האנושיים שנוספו להם, נותרו בהם כוחות עילאיים. אֶת בְּנוֹת הָאָדָם, לפי הפירוש הראשון, בנות המעמדות התחתונים. לפי הפירוש השני, כפשוטו, נשים מצאצאי אדם. כִּי טֹבֹת, יפות הֵנָּה, וַיִּקְחוּ לָהֶם נָשִׁים מִכֹּל אֲשֶׁר בָּחָרוּ, בין צעירות ובין מבוגרות, בין רווקות ובין נשואות, בלא להתחשב בחוקים כלשהם.

וַיֹּ֣אמֶר יְהוָ֗ה לֹֽא־יָד֨וֹן רוּחִ֤י בָֽאָדָם֙ לְעֹלָ֔ם בְּשַׁגַּ֖ם ה֣וּא בָשָׂ֑ר וְהָי֣וּ יָמָ֔יו מֵאָ֥ה וְעֶשְׂרִ֖ים שָׁנָֽה׃

ועל כן - וַיֹּאמֶר ה': לֹא יָדוֹן, לא תישאר קבועה רוּחִי בָאָדָם, במין האנושי לְעֹלָם, בְּשַׁגַּם הוּא בָשָׂר,משום שהאדם שוב אינו מממש את עליונותו על שאר יצורי עולם; אף הוא בשר. וְהָיוּ יָמָיו מֵאָה וְעֶשְׂרִים שָׁנָה.עד שיוכרע דינם, אתן להם ארכה של מאה ועשרים שנה. אם לא ישתנו — ייפסק קיומה של האנושות במתכונתה הנוכחית.

הַנְּפִלִ֞ים הָי֣וּ בָאָרֶץ֮ בַּיָּמִ֣ים הָהֵם֒ וְגַ֣ם אַֽחֲרֵי־כֵ֗ן אֲשֶׁ֨ר יָבֹ֜אוּ בְּנֵ֤י הָֽאֱלֹהִים֙ אֶל־בְּנ֣וֹת הָֽאָדָ֔ם וְיָלְד֖וּ לָהֶ֑ם הֵ֧מָּה הַגִּבֹּרִ֛ים אֲשֶׁ֥ר מֵעוֹלָ֖ם אַנְשֵׁ֥י הַשֵּֽׁם׃ (פ)

הַנְּפִלִים, הענקים. ייתכן שכונו כך, משום שנפלו מִדרגתם, או: משום שנפלאו משאר בני האדם. הָיוּ בָאָרֶץ בַּיָּמִים הָהֵם וְגַם אַחֲרֵי כֵן. הנפילים נזכרים גם זמן רב לאחר מכן, חלקם כיצורים אגדיים וחלקם כיצורים שהיו בפועל, אולי כשרידים של אותם ענקים קדמונים, והם תולדת מה שמסופר כאן — אֲשֶׁר יָבֹאוּ בְּנֵי הָאֱלֹהִים אֶל בְּנוֹת הָאָדָם, וְיָלְדוּ לָהֶם,את הנפילים. נפילים אלו אמנם אינם בני האלוהים בכל המובנים, אבל הם ענקים וכבירי כוח. הנפילים היו מועטים, אך שלטו במקומות רבים בעולם. הֵמָּה הַגִּבֹּרִים אֲשֶׁר מֵעוֹלָם,אליהם מתכוונים כשמדברים על גיבורי קדם עצומים, בדורות שלאחר מכן. אַנְשֵׁי הַשֵּׁם,אנשים שעשו להם שם, שהמשיכו להזכיר אותם.

וַיַּ֣רְא יְהוָ֔ה כִּ֥י רַבָּ֛ה רָעַ֥ת הָאָדָ֖ם בָּאָ֑רֶץ וְכָל־יֵ֙צֶר֙ מַחְשְׁבֹ֣ת לִבּ֔וֹ רַ֥ק רַ֖ע כָּל־הַיּֽוֹם׃

וַיַּרְא ה' כִּי רַבָּה רָעַת הָאָדָם בָּאָרֶץ,המין האנושי הִרבה להרע, וְכָל יֵצֶר מַחְשְׁבֹת לִבּוֹ רַק רַע כָּל הַיּוֹם. יצר אינו שלילי בהכרח. היצר הוא הכוח הפועל והיוצר באדם, העשוי לפנות לכיוונים שונים. אצל חז"ל מופיע המושג 'יצר טוב', אבל כאן מדובר ביצר שהוא רק רע. האדם בחר להשתמש ביצריו לרע בלבד.

וַיִּנָּ֣חֶם יְהוָ֔ה כִּֽי־עָשָׂ֥ה אֶת־הָֽאָדָ֖ם בָּאָ֑רֶץ וַיִּתְעַצֵּ֖ב אֶל־לִבּֽוֹ׃

וַיִּנָּחֶם ה',ה' התחרט, כביכול, כִּי עָשָׂה אֶת הָאָדָם בָּאָרֶץ.התקווה שנתלתה באדם, בעל יכולת הבחירה, הכזיבה. וַיִּתְעַצֵּב אֶל לִבּוֹ.אלו הם ביטויים אנתרופומורפיים, ביטויי האנשה כלפי מעלה, שמשמעם הוא שיצירת האדם נכשלה.

וַיֹּ֣אמֶר יְהוָ֗ה אֶמְחֶ֨ה אֶת־הָאָדָ֤ם אֲשֶׁר־בָּרָ֙אתִי֙ מֵעַל֙ פְּנֵ֣י הָֽאֲדָמָ֔ה מֵֽאָדָם֙ עַד־בְּהֵמָ֔ה עַד־רֶ֖מֶשׂ וְעַד־ע֣וֹף הַשָּׁמָ֑יִם כִּ֥י נִחַ֖מְתִּי כִּ֥י עֲשִׂיתִֽם׃

וַיֹּאמֶר ה': אֶמְחֶה אֶת הָאָדָם אֲשֶׁר בָּרָאתִי מֵעַל פְּנֵי הָאֲדָמָה,מֵאָדָם עַד בְּהֵמָה עַד רֶמֶשׂ וְעַד עוֹף הַשָּׁמָיִם, כִּי נִחַמְתִּי כִּי עֲשִׂיתִם.האדם איננו רק אחרון הברואים ונזר הבריאה; הוא תכלית הבריאה. אם יימחה מן העולם, לא תהיה משמעות לקיומם של שאר היצורים. רק האדם הוא היכול לכוון את העצמים והיצורים הרבים הממלאים את העולם, למשמעות. בהיעדרו — כל אותן הוויות מאבדות את תכלית קיומן.

וְנֹ֕חַ מָ֥צָא חֵ֖ן בְּעֵינֵ֥י יְהוָֽה׃ (פ)

וְרק איש אחד מכלל האנושות — נֹחַ מָצָא חֵן בְּעֵינֵי ה'.נראה שבשל מעלותיו בחר הקדוש ברוך הוא בנח כאבי האנושות החדשה, לאחר שהתאכזב משאר צאצאיו של אדם.