וַיְדַבֵּ֨ר יְהוָ֤ה אֶל־מֹשֶׁה֙ לֵ֣ךְ עֲלֵ֣ה מִזֶּ֔ה אַתָּ֣ה וְהָעָ֔ם אֲשֶׁ֥ר הֶֽעֱלִ֖יתָ מֵאֶ֣רֶץ מִצְרָ֑יִם אֶל־הָאָ֗רֶץ אֲשֶׁ֣ר נִ֠שְׁבַּעְתִּי לְאַבְרָהָ֨ם לְיִצְחָ֤ק וּֽלְיַעֲקֹב֙ לֵאמֹ֔ר לְזַרְעֲךָ֖ אֶתְּנֶֽנָּה׃

וַיְדַבֵּר ה' אֶל מֹשֶׁה: לֵךְ עֲלֵה, צא מהמקום ה זֶּה, אַתָּה וְהָעָם אֲשֶׁר הֶעֱלִיתָ מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם, אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר נִשְׁבַּעְתִּי לְאַבְרָהָם לְיִצְחָק וּלְיַעֲקֹב לֵאמֹר: לְזַרְעֲךָ אֶתְּנֶנָּה.ישראל אמנם חטאו, וחטאם זה ייזכר להם לעתיד, אך לפי שעה יש להמשיך במסע לעבר הארץ המובטחת.

וְשָׁלַחְתִּ֥י לְפָנֶ֖יךָ מַלְאָ֑ךְ וְגֵֽרַשְׁתִּ֗י אֶת־הַֽכְּנַעֲנִי֙ הָֽאֱמֹרִ֔י וְהַֽחִתִּי֙ וְהַפְּרִזִּ֔י הַחִוִּ֖י וְהַיְבוּסִֽי׃

וְשָׁלַחְתִּי לְפָנֶיךָ מַלְאָךְ, וְגֵרַשְׁתִּי אֶת הַכְּנַעֲנִי, הָאֱמֹרִי וְהַחִתִּי וְהַפְּרִזִּי, הַחִוִּי וְהַיְבוּסִי,

אֶל־אֶ֛רֶץ זָבַ֥ת חָלָ֖ב וּדְבָ֑שׁ כִּי֩ לֹ֨א אֶֽעֱלֶ֜ה בְּקִרְבְּךָ֗ כִּ֤י עַם־קְשֵׁה־עֹ֙רֶף֙ אַ֔תָּה פֶּן־אֲכֶלְךָ֖ בַּדָּֽרֶךְ׃

ואביא אותך אֶל אֶרֶץ זָבַת חָלָב וּדְבָשׁ. כִּיאני עצמי לֹא אֶעֱלֶה, אופיע בְּקִרְבְּךָ, כִּי עַם קְשֵׁה עֹרֶף אַתָּה, פֶּן אֲכֶלְךָ, אכלֶה אותך בַּדָּרֶךְ.יש סיכוי ששוב תחטאו, ואם החטא יתרחש בנוכחותי, הדבר יהיה חמור יותר, ועל כן העונש יהיה כבד יותר.

וַיִּשְׁמַ֣ע הָעָ֗ם אֶת־הַדָּבָ֥ר הָרָ֛ע הַזֶּ֖ה וַיִּתְאַבָּ֑לוּ וְלֹא־שָׁ֛תוּ אִ֥ישׁ עֶדְי֖וֹ עָלָֽיו׃

וַיִּשְׁמַע הָעָם אֶת הַדָּבָר הָרָע הַזֶּה,שה' אינו מעוניין להישאר עמם בקשר ישיר וייחודי זה, וַיִּתְאַבָּלוּ. וְלֹא שָׁתוּ, שמו אִישׁ עֶדְיוֹ, תכשיטו עָלָיו.נראה כי ישראל התקשטו לקראת מתן תורה, ועתה עם נפילתם מן הדרגה ההיא, היו מישראל שהסירו את תכשיטיהם.

וַיֹּ֨אמֶר יְהוָ֜ה אֶל־מֹשֶׁ֗ה אֱמֹ֤ר אֶל־בְּנֵֽי־יִשְׂרָאֵל֙ אַתֶּ֣ם עַם־קְשֵׁה־עֹ֔רֶף רֶ֧גַע אֶחָ֛ד אֶֽעֱלֶ֥ה בְקִרְבְּךָ֖ וְכִלִּיתִ֑יךָ וְעַתָּ֗ה הוֹרֵ֤ד עֶדְיְךָ֙ מֵֽעָלֶ֔יךָ וְאֵדְעָ֖ה מָ֥ה אֶֽעֱשֶׂה־לָּֽךְ׃

לאחר שהיו שחשו מתוך עצמם שאין הם ראויים לעטות את העדי, ה' אישר זאת בדבריו : וַיֹּאמֶר ה' אֶל מֹשֶׁה: אֱמֹר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל: "אַתֶּם עַם קְשֵׁה עֹרֶף. רֶגַע אֶחָד אֶעֱלֶה בְקִרְבְּךָ — וְכִלִּיתִיךָ. וְעַתָּה, הוֹרֵד עֶדְיְךָ מֵעָלֶיךָ. וְאֵדְעָה מָה אֶעֱשֶׂה לָּךְ".נראה מה יקרה הלאה.

וַיִּֽתְנַצְּל֧וּ בְנֵֽי־יִשְׂרָאֵ֛ל אֶת־עֶדְיָ֖ם מֵהַ֥ר חוֹרֵֽב׃

וַיִּתְנַצְּלוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת עֶדְיָם. לאור ההוראה הישירה הסירו כולם את התכשיטים שהיו להם מֵהַר חוֹרֵב.

וּמֹשֶׁה֩ יִקַּ֨ח אֶת־הָאֹ֜הֶל וְנָֽטָה־ל֣וֹ ׀ מִח֣וּץ לַֽמַּחֲנֶ֗ה הַרְחֵק֙ מִן־הַֽמַּחֲנֶ֔ה וְקָ֥רָא ל֖וֹ אֹ֣הֶל מוֹעֵ֑ד וְהָיָה֙ כָּל־מְבַקֵּ֣שׁ יְהוָ֔ה יֵצֵא֙ אֶל־אֹ֣הֶל מוֹעֵ֔ד אֲשֶׁ֖ר מִח֥וּץ לַֽמַּחֲנֶֽה׃

וּמֹשֶׁה יִקַּח אֶת הָאֹהֶלשלו וְנָטָה, ופרשׂ לוֹ מִחוּץ לַמַּחֲנֶה, הַרְחֵק מִן הַמַּחֲנֶה.כיוון שה' הודיע שהוא לא ישרה בתוך מחנה ישראל, אף משה עשה כך בהוצאת אוהלו שלו אל מחוץ למחנה. וְקָרָא לוֹ אֹהֶל מוֹעֵד,אוהל שבו נועדים, נפגשים. וְהָיָה כָּל מְבַקֵּשׁ ה' יֵצֵא אֶל אֹהֶל מוֹעֵד אֲשֶׁר מִחוּץ לַמַּחֲנֶה.קודם לכן שכן משה במרכז המחנה, כפי שנראה מאוחר יותר בתיאור סדרי המחנות. אין ביציאתו ההפגנתית של משה אל מחוץ למחנה, שבה הצהיר שאין הוא חלק מן המחנה, כדי לבטא הינתקות מהעם. מי שמעוניין ללמוד ממנו את תורת ה' יוכל להיוועד עמו באוהל המרוחק.

וְהָיָ֗ה כְּצֵ֤את מֹשֶׁה֙ אֶל־הָאֹ֔הֶל יָק֙וּמוּ֙ כָּל־הָעָ֔ם וְנִ֨צְּב֔וּ אִ֖ישׁ פֶּ֣תַח אָהֳל֑וֹ וְהִבִּ֙יטוּ֙ אַחֲרֵ֣י מֹשֶׁ֔ה עַד־בֹּא֖וֹ הָאֹֽהֱלָה׃

וְהָיָה כְּצֵאת מֹשֶׁה אֶל הָאֹהֶל.נראה שמשה עדיין ישן באוהלו המשפחתי שבתוך המחנה, וממנו היה יוצא כל יום אל אוהל מועד שמחוץ למחנה. בעברו מאוהלו דרך המחנה — יָקוּמוּ כָּל הָעָם וְנִצְּבוּ, נעמדו אִישׁ פֶּתַח אָהֳלוֹ, וְהִבִּיטוּ אַחֲרֵי מֹשֶׁה עַד בֹּאוֹ הָאֹהֱלָה.

וְהָיָ֗ה כְּבֹ֤א מֹשֶׁה֙ הָאֹ֔הֱלָה יֵרֵד֙ עַמּ֣וּד הֶֽעָנָ֔ן וְעָמַ֖ד פֶּ֣תַח הָאֹ֑הֶל וְדִבֶּ֖ר עִם־מֹשֶֽׁה׃

וְהָיָה כְּבֹא מֹשֶׁה הָאֹהֱלָה,כאשר הגיע אל אוהל מועד, יֵרֵד עַמּוּד הֶעָנָן,שביטא את כבוד ה', וְעָמַד פֶּתַח הָאֹהֶל, וְדִבֶּר עִם מֹשֶׁה,ושאר האנשים לא שמעוהו.

וְרָאָ֤ה כָל־הָעָם֙ אֶת־עַמּ֣וּד הֶֽעָנָ֔ן עֹמֵ֖ד פֶּ֣תַח הָאֹ֑הֶל וְקָ֤ם כָּל־הָעָם֙ וְהִֽשְׁתַּחֲוּ֔וּ אִ֖ישׁ פֶּ֥תַח אָהֳלֽוֹ׃

וְרָאָה כָל הָעָם אֶת עַמּוּד הֶעָנָן עֹמֵד פֶּתַח הָאֹהֶל, וְקָם כָּל הָעָם וְהִשְׁתַּחֲווּ אִישׁ פֶּתַח אָהֳלוֹ.משה נמצא ולא נמצא במחנה, וכבוד ה' נמצא עם משה אך אינו שרוי בקרבם.

וְדִבֶּ֨ר יְהוָ֤ה אֶל־מֹשֶׁה֙ פָּנִ֣ים אֶל־פָּנִ֔ים כַּאֲשֶׁ֛ר יְדַבֵּ֥ר אִ֖ישׁ אֶל־רֵעֵ֑הוּ וְשָׁב֙ אֶל־הַֽמַּחֲנֶ֔ה וּמְשָׁ֨רְת֜וֹ יְהוֹשֻׁ֤עַ בִּן־נוּן֙ נַ֔עַר לֹ֥א יָמִ֖ישׁ מִתּ֥וֹךְ הָאֹֽהֶל׃ (ס)

וְדִבֶּר ה' אֶל מֹשֶׁה פָּנִים אֶל פָּנִים, כַּאֲשֶׁר יְדַבֵּר אִישׁ אֶל רֵעֵהוּ,בקרבה ובידידות. שלא כנביאים אחרים, שהנבואה שורה עליהם מתוך אימה ואיבוד עשתונות, עם משה ה' מדבר מקרוב. משה גם יכול היה לפנות אל ה' בשאלה. וְשָׁב אֶלאוהלו הפרטי שבתוך הַמַּחֲנֶה,לאחר שה' דיבר עמו. וּמְשָׁרְתוֹ יְהוֹשֻׁעַ בִּן, בֶּן נוּן נַעַר, משרת, לאו דווקא צעיר לֹא יָמִישׁ, יזוז מִתּוֹךְ הָאֹהֶל.שלא כמשה, שהיה שב לאוהל משפחתו, יהושע נשאר באוהל מועד.

וַיֹּ֨אמֶר מֹשֶׁ֜ה אֶל־יְהוָ֗ה רְ֠אֵה אַתָּ֞ה אֹמֵ֤ר אֵלַי֙ הַ֚עַל אֶת־הָעָ֣ם הַזֶּ֔ה וְאַתָּה֙ לֹ֣א הֽוֹדַעְתַּ֔נִי אֵ֥ת אֲשֶׁר־תִּשְׁלַ֖ח עִמִּ֑י וְאַתָּ֤ה אָמַ֙רְתָּ֙ יְדַעְתִּ֣יךָֽ בְשֵׁ֔ם וְגַם־מָצָ֥אתָ חֵ֖ן בְּעֵינָֽי׃

וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אֶל ה': רְאֵה, אַתָּה אֹמֵר אֵלַי "הַעַל אֶת הָעָם הַזֶּה", וְאַתָּה לֹא הוֹדַעְתַּנִי אֵת אֲשֶׁר תִּשְׁלַח עִמִּי.אמרת שתשלח מלאך, אך לא פירטת כיצד הדבר יקרה. וְאַתָּה אָמַרְתָּ "יְדַעְתִּיךָ בְשֵׁם,חיבבתי אותך במיוחד, וְגַם מָצָאתָ חֵן בְּעֵינָי".הביטוי 'ידיעה בשם' לא הופיע במפורש קודם לכן, אך הבחירה המיוחדת במשה וחנו בעיני ה' עולים בבירור מתוך ביטויים שונים שהוזכרו.

וְעַתָּ֡ה אִם־נָא֩ מָצָ֨אתִי חֵ֜ן בְּעֵינֶ֗יךָ הוֹדִעֵ֤נִי נָא֙ אֶת־דְּרָכֶ֔ךָ וְאֵדָ֣עֲךָ֔ לְמַ֥עַן אֶמְצָא־חֵ֖ן בְּעֵינֶ֑יךָ וּרְאֵ֕ה כִּ֥י עַמְּךָ֖ הַגּ֥וֹי הַזֶּֽה׃

וְעַתָּה אִם נָא מָצָאתִי חֵן בְּעֵינֶיךָ — הוֹדִעֵנִי נָא אֶת דְּרָכֶךָ,כשם שאתה ידעתני מקרוב, אף אני מבקש לדעת את דרכיך, וְאז אֵדָעֲךָמתוך הכרה וביתר שאת, כנבחר שלך. לְמַעַן אֶמְצָא חֵן בְּעֵינֶיךָמשה ביקש קשר פנימי ועמוק יותר מן הקשר שהיה לו עד כה עם ה'. עד עתה קיבל בעיקר הוראות, וכעת הוא רוצה לדעת את הסוד הנסתר, שבאמצעותו יוכל להתאחד עם ה'. כפי הידיעה שידע את ה', כך תהיה קרבתו אליו. וּרְאֵה כִּי עַמְּךָהוא הַגּוֹי הַזֶּה.

וַיֹּאמַ֑ר פָּנַ֥י יֵלֵ֖כוּ וַהֲנִחֹ֥תִי לָֽךְ׃

וַיֹּאמַר:לא מלאך אחר ילך, אלא פָּנַי יֵלֵכוּ. פנימיותי תלך אתכם, ובכך — וַהֲנִחֹתִי לָךְ,תהיה לך מנוחה. בקשתו של משה התקבלה — במקום לשלוח מלאך פני ה' ילכו בקרב העם.

וַיֹּ֖אמֶר אֵלָ֑יו אִם־אֵ֤ין פָּנֶ֙יךָ֙ הֹלְכִ֔ים אַֽל־תַּעֲלֵ֖נוּ מִזֶּֽה׃

וַיֹּאמֶר אֵלָיומשה: אכן אִם אֵין פָּנֶיךָ הֹלְכִים, אילו לא היית הולך עמנו — אַל תַּעֲלֵנוּ מִזֶּה,לא היה טעם ולא היתה תכלית למסענו.

וּבַמֶּ֣ה ׀ יִוָּדַ֣ע אֵפ֗וֹא כִּֽי־מָצָ֨אתִי חֵ֤ן בְּעֵינֶ֙יךָ֙ אֲנִ֣י וְעַמֶּ֔ךָ הֲל֖וֹא בְּלֶכְתְּךָ֣ עִמָּ֑נוּ וְנִפְלֵ֙ינוּ֙ אֲנִ֣י וְעַמְּךָ֔ מִכָּ֨ל־הָעָ֔ם אֲשֶׁ֖ר עַל־פְּנֵ֥י הָאֲדָמָֽה׃ (פ)

וּבַמֶּה יִוָּדַע אֵפוֹא כִּי מָצָאתִי חֵן בְּעֵינֶיךָ אֲנִי וְעַמֶּךָ — הֲלוֹא בְּלֶכְתְּךָאתה בעצמך עִמָּנוּ. אין ערך בכך שננחל את הארץ אם לא תהיה עמנו. ונוסף לכך — וְנִפְלִינוּ, נובדל, נובחן אֲנִי וְעַמְּךָ מִכָּל הָעָם, העמים אֲשֶׁר עַל פְּנֵי הָאֲדָמָה,בהיותנו העם המיוחד לך.

וַיֹּ֤אמֶר יְהוָה֙ אֶל־מֹשֶׁ֔ה גַּ֣ם אֶת־הַדָּבָ֥ר הַזֶּ֛ה אֲשֶׁ֥ר דִּבַּ֖רְתָּ אֶֽעֱשֶׂ֑ה כִּֽי־מָצָ֤אתָ חֵן֙ בְּעֵינַ֔י וָאֵדָעֲךָ֖ בְּשֵֽׁם׃

וַיֹּאמֶר ה' אֶל מֹשֶׁה: גַּם אֶת הַדָּבָר הַזֶּה אֲשֶׁר דִּבַּרְתָּ— להיות אתה ועמך מופלים, אֶעֱשֶׂה, כִּי מָצָאתָ חֵן בְּעֵינַי וָאֵדָעֲךָ בְּשֵׁם,אני מכבד אותך ומעריך את ייחודך. שמך חקוק לפני.

וַיֹּאמַ֑ר הַרְאֵ֥נִי נָ֖א אֶת־כְּבֹדֶֽךָ׃

וַיֹּאמַרמשה : הַרְאֵנִי נָא אֶת כְּבֹדֶךָ.קודם ביקש שה' יודיע לו את דרכיו, כלומר את סוד הנהגותיו הנסתרות. עכשיו משה מבקש בקשה נוספת, מרחיקת לכת — לראות את כבוד ה', לדעת אותו כפי שהוא. כלומר הוא רוצה להגיע להכרה פנימית ומהותית של ה', מעבר לנבואה ולשליחות.

וַיֹּ֗אמֶר אֲנִ֨י אַעֲבִ֤יר כָּל־טוּבִי֙ עַל־פָּנֶ֔יךָ וְקָרָ֧אתִֽי בְשֵׁ֛ם יְהוָ֖ה לְפָנֶ֑יךָ וְחַנֹּתִי֙ אֶת־אֲשֶׁ֣ר אָחֹ֔ן וְרִחַמְתִּ֖י אֶת־אֲשֶׁ֥ר אֲרַחֵֽם׃

וַיֹּאמֶר: אֲנִי אַעֲבִיר כָּל טוּבִי עַל פָּנֶיךָ.יתר על כן — וְקָרָאתִי בְשֵׁם ה', שם ההוויה לְפָנֶיךָ.אתה תשמע ותקלוט דרגה גבוהה יותר של הוויתי, ומכוחה — וְחַנֹּתִי אֶת אֲשֶׁר אָחֹן, וְרִחַמְתִּי אֶת אֲשֶׁר אֲרַחֵם.כך תכיר לא רק את הצד החיצוני של הנהגתי — צד החוק והדין, אלא גם את צדה הפנימי — צד החסד והחנינה, שמעבר לגבול ולמידה.

וַיֹּ֕אמֶר לֹ֥א תוּכַ֖ל לִרְאֹ֣ת אֶת־פָּנָ֑י כִּ֛י לֹֽא־יִרְאַ֥נִי הָאָדָ֖ם וָחָֽי׃

וַיֹּאמֶרה' לו עוד : לֹא תוּכַל לִרְאֹת אֶת פָּנָי,את מהותי, כפי שביקשת. כִּי לֹא יִרְאַנִי הָאָדָם — וָחָי.אי אפשר לראות את פני ולהישאר בחיים. רק בעת היציאה מן העולם הזה יוכל אדם לפגוש בי במישרין.

וַיֹּ֣אמֶר יְהוָ֔ה הִנֵּ֥ה מָק֖וֹם אִתִּ֑י וְנִצַּבְתָּ֖ עַל־הַצּֽוּר׃

לפיכך — וַיֹּאמֶר ה': הִנֵּה מָקוֹם אִתִּי.אעשה לך מקום שממנו תראה ככל שאתה מסוגל לראות בלי שתתאיין. וְנִצַּבְתָּ עַל הַצּוּר,הסלע,

וְהָיָה֙ בַּעֲבֹ֣ר כְּבֹדִ֔י וְשַׂמְתִּ֖יךָ בְּנִקְרַ֣ת הַצּ֑וּר וְשַׂכֹּתִ֥י כַפִּ֛י עָלֶ֖יךָ עַד־עָבְרִֽי׃

וְהָיָה בַּעֲבֹר כְּבֹדִי,כאשר כבודי יתגלה, וְשַׂמְתִּיךָ בְּנִקְרַת הַצּוּר,אעביר אותך ממקומך שעל הצור אל תוך החור, הנקבה שבתוכו. וְשַׂכֹּתִי, אסוכך ואגן ב כַפִּי עָלֶיךָ עַד עָבְרִי,עד שאעבור. אמנם לא תראה את פני ה', אך תעמוד כה קרוב, שתזדקק לחסות ולהסתרה מיוחדים, כדי שתישאר חי.

וַהֲסִרֹתִי֙ אֶת־כַּפִּ֔י וְרָאִ֖יתָ אֶת־אֲחֹרָ֑י וּפָנַ֖י לֹ֥א יֵרָאֽוּ׃ (ס)

ולאחר מכן — וַהֲסִרֹתִי אֶת כַּפִּי, ותהיה התגלות כלשהי — וְרָאִיתָ אֶת אֲחֹרָי, צדדַי החיצוניים יותר, ואולם פָנַי, פנימיותי, מציאותי כפי שהיא, לֹא יֵרָאוּ.ההתגלות הקרובה ביותר שאדם יוכל לעמוד בה, ורק משה הגיע אליה, היא ראיית כבוד ה' מאחור, שאולי היא השגת העולם הפועל בעקבות הרצון האלוקי ומסתעף ממנו. מעבר לה האדם מתמזג עם הקדושה והופך לאין. על כן נזקק משה להגנה.