וְעָשִׂ֥יתָ מִזְבֵּ֖חַ מִקְטַ֣ר קְטֹ֑רֶת עֲצֵ֥י שִׁטִּ֖ים תַּעֲשֶׂ֥ה אֹתֽוֹ׃

וְעָשִׂיתָ מִזְבֵּחַ מִקְטַר קְטֹרֶתמלבד המזבח לקרבנות. עֲצֵי שִׁטִּים תַּעֲשֶׂה אֹתוֹ.

אַמָּ֨ה אָרְכּ֜וֹ וְאַמָּ֤ה רָחְבּוֹ֙ רָב֣וּעַ יִהְיֶ֔ה וְאַמָּתַ֖יִם קֹמָת֑וֹ מִמֶּ֖נּוּ קַרְנֹתָֽיו׃

אַמָּה אָרְכּוֹ, וְאַמָּה רָחְבּוֹ, רָבוּעַ יִהְיֶההמזבח, וְאַמָּתַיִם קֹמָתוֹ,גובהו שתי אמות. זהו מזבח קטן למדי, כעין עמוד שגובהו כמטר. מִמֶּנּוּ קַרְנֹתָיו.גם למזבח הזה יש קרנות כמו למזבח הגדול, והן עשויות מגופו, ואולי גם נכללות בתוך מידת גובהו.

וְצִפִּיתָ֨ אֹת֜וֹ זָהָ֣ב טָה֗וֹר אֶת־גַּגּ֧וֹ וְאֶת־קִירֹתָ֛יו סָבִ֖יב וְאֶת־קַרְנֹתָ֑יו וְעָשִׂ֥יתָ לּ֛וֹ זֵ֥ר זָהָ֖ב סָבִֽיב׃

וְצִפִּיתָ אֹתוֹ זָהָב טָהוֹר, אֶת גַּגּוֹ, חלקו העליון, וְאֶת קִירֹתָיו סָבִיב וְאֶת קַרְנֹתָיו, וְעָשִׂיתָ לּוֹ זֵר זָהָב סָבִיבלקישוט וכתר.

וּשְׁתֵּי֩ טַבְּעֹ֨ת זָהָ֜ב תַּֽעֲשֶׂה־לּ֣וֹ ׀ מִתַּ֣חַת לְזֵר֗וֹ עַ֚ל שְׁתֵּ֣י צַלְעֹתָ֔יו תַּעֲשֶׂ֖ה עַל־שְׁנֵ֣י צִדָּ֑יו וְהָיָה֙ לְבָתִּ֣ים לְבַדִּ֔ים לָשֵׂ֥את אֹת֖וֹ בָּהֵֽמָּה׃

וּשְׁתֵּי טַבְּעֹת זָהָב תַּעֲשֶׂה לּוֹ מִתַּחַת לְזֵרוֹ, עַל שְׁתֵּי צַלְעֹתָיו, עבריו תַּעֲשֶׂהאותן, עַל שְׁנֵי צִדָּיו, בזוויות הנגדיות. וְהָיָה לְבָתִּים לְבַדִּים. אל תוך הטבעות הללו יוכנסו המוטות, כדי לָשֵׂאת אֹתוֹ בָּהֵמָּה, בהם, באמצעותם.

וְעָשִׂ֥יתָ אֶת־הַבַּדִּ֖ים עֲצֵ֣י שִׁטִּ֑ים וְצִפִּיתָ֥ אֹתָ֖ם זָהָֽב׃

וְעָשִׂיתָ אֶת הַבַּדִּים עֲצֵי שִׁטִּים, וְצִפִּיתָ אֹתָם זָהָב.

וְנָתַתָּ֤ה אֹתוֹ֙ לִפְנֵ֣י הַפָּרֹ֔כֶת אֲשֶׁ֖ר עַל־אֲרֹ֣ן הָעֵדֻ֑ת לִפְנֵ֣י הַכַּפֹּ֗רֶת אֲשֶׁר֙ עַל־הָ֣עֵדֻ֔ת אֲשֶׁ֛ר אִוָּעֵ֥ד לְךָ֖ שָֽׁמָּה׃

וְנָתַתָּה אֹתוֹ לִפְנֵיבצדה החיצוני של הַפָּרֹכֶת, המבדילה בין הקודש ובין קודש-הקודשים, אֲשֶׁרמכסה עַל אֲרֹן הָעֵדֻת, לִפְנֵי, מכוון כנגד הַכַּפֹּרֶת אֲשֶׁר עַלארון הָעֵדֻת, אֲשֶׁר אִוָּעֵד לְךָ שָׁמָּה.המזבח יעמוד בין השולחן למנורה, משוך מהם כלפי חוץ, מכוון כנגד הארון שבקודש-הקודשים.

וְהִקְטִ֥יר עָלָ֛יו אַהֲרֹ֖ן קְטֹ֣רֶת סַמִּ֑ים בַּבֹּ֣קֶר בַּבֹּ֗קֶר בְּהֵיטִיב֛וֹ אֶת־הַנֵּרֹ֖ת יַקְטִירֶֽנָּה׃

וְהִקְטִיר עָלָיו אַהֲרֹן קְטֹרֶת סַמִּים,סממנים מיוחדים לבישום, בַּבֹּקֶר בַּבֹּקֶר,מוקדם בבוקר. בְּהֵיטִיבוֹ, בשעה שהוא מנקה ומתקין אֶת הַנֵּרֹתשדלקו כל הלילה, משיירי הפתילות והפיח, יַקְטִירֶנָּה.

וּבְהַעֲלֹ֨ת אַהֲרֹ֧ן אֶת־הַנֵּרֹ֛ת בֵּ֥ין הָעֲרְבַּ֖יִם יַקְטִירֶ֑נָּה קְטֹ֧רֶת תָּמִ֛יד לִפְנֵ֥י יְהוָ֖ה לְדֹרֹתֵיכֶֽם׃

וכן בְהַעֲלֹת, בשעה שמדליק אַהֲרֹן אֶת הַנֵּרֹתשבמנורה בֵּין הָעַרְבַּיִם, יַקְטִירֶנָּה,עבודת העלאת הקטורת צמודה לעבודת העלאת הנרות. קְטֹרֶת תָּמִיד לִפְנֵי ה' לְדֹרֹתֵיכֶם.

לֹא־תַעֲל֥וּ עָלָ֛יו קְטֹ֥רֶת זָרָ֖ה וְעֹלָ֣ה וּמִנְחָ֑ה וְנֵ֕סֶךְ לֹ֥א תִסְּכ֖וּ עָלָֽיו׃

לֹא תַעֲלוּ עָלָיו קְטֹרֶת זָרָה,קטורת שהתורה לא ציוותה עליה. וְאף לא קרבנות כלשהם — עֹלָה, קרבן דם וּמִנְחָהמן הצומח וְנֵסֶךְיין לֹא תִסְּכוּ עָלָיו.

וְכִפֶּ֤ר אַהֲרֹן֙ עַל־קַרְנֹתָ֔יו אַחַ֖ת בַּשָּׁנָ֑ה מִדַּ֞ם חַטַּ֣את הַכִּפֻּרִ֗ים אַחַ֤ת בַּשָּׁנָה֙ יְכַפֵּ֤ר עָלָיו֙ לְדֹרֹ֣תֵיכֶ֔ם קֹֽדֶשׁ־קָֽדָשִׁ֥ים ה֖וּא לַיהוָֽה׃ (פ)

רק פעם בשנה נעשית במזבח הזהב עבודה קבועה שאיננה העלאת קטורת — וְכִפֶּר, יטהר, יעביר חטא אַהֲרֹן עַל קַרְנֹתָיו אַחַת בַּשָּׁנָה,ביום הכיפורים, מִדַּם חַטַּאת הַכִּפֻּרִיםשהכהן הגדול מקריב על מזבח העולה, אַחַת בַּשָּׁנָה יְכַפֵּר עָלָיו, הוא ייתן מדם החטאת על מזבח הקטורת לְדֹרֹתֵיכֶם, כפי שיפורש במקום אחר. קֹדֶשׁ קָדָשִׁים הוּא לַה'.

וַיְדַבֵּ֥ר יְהוָ֖ה אֶל־מֹשֶׁ֥ה לֵּאמֹֽר׃

וַיְדַבֵּר ה' אֶל מֹשֶׁה לֵּאמֹר:

כִּ֣י תִשָּׂ֞א אֶת־רֹ֥אשׁ בְּנֵֽי־יִשְׂרָאֵ֘ל לִפְקֻדֵיהֶם֒ וְנָ֨תְנ֜וּ אִ֣ישׁ כֹּ֧פֶר נַפְשׁ֛וֹ לַיהוָ֖ה בִּפְקֹ֣ד אֹתָ֑ם וְלֹא־יִהְיֶ֥ה בָהֶ֛ם נֶ֖גֶף בִּפְקֹ֥ד אֹתָֽם׃

כִּי תִשָּׂא, תמְנה אֶת רֹאשׁ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לִפְקֻדֵיהֶם,בהתאם לפקודי הצבא שבהם. לפיכך אין המניין כולל נשים, קטנים ואנשים זרים. וְנָתְנוּ אִישׁ כֹּפֶר, תחליף נַפְשׁוֹ לַה' בִּפְקֹד, כאשר סופרים אֹתָם, וְלֹא יִהְיֶה בָהֶם נֶגֶף, מגפה בִּפְקֹד אֹתָם.

זֶ֣ה ׀ יִתְּנ֗וּ כָּל־הָעֹבֵר֙ עַל־הַפְּקֻדִ֔ים מַחֲצִ֥ית הַשֶּׁ֖קֶל בְּשֶׁ֣קֶל הַקֹּ֑דֶשׁ עֶשְׂרִ֤ים גֵּרָה֙ הַשֶּׁ֔קֶל מַחֲצִ֣ית הַשֶּׁ֔קֶל תְּרוּמָ֖ה לַֽיהוָֽה׃

זֶה יִתְּנוּ כָּל הָעֹבֵר עַל הַפְּקֻדִים, כל הנפקדים : מַחֲצִית הַשֶּׁקֶל בְּשֶׁקֶל הַקֹּדֶשׁ. לדברי חכמים, משקלו של שקל הקודש היה כפול מזה של שקל רגיל. עֶשְׂרִים גֵּרָהגרעין, אולי: גרעין חרוב הוא הַשֶּׁקֶל. מַחֲצִית הַשֶּׁקֶלתינתן תְּרוּמָה לַה'.

כֹּ֗ל הָעֹבֵר֙ עַל־הַפְּקֻדִ֔ים מִבֶּ֛ן עֶשְׂרִ֥ים שָׁנָ֖ה וָמָ֑עְלָה יִתֵּ֖ן תְּרוּמַ֥ת יְהוָֽה׃

כֹּל הָעֹבֵר עַל הַפְּקֻדִים, מִבֶּן עֶשְׂרִים שָׁנָה וָמָעְלָה, יִתֵּןאת תְּרוּמַת ה'.

הֶֽעָשִׁ֣יר לֹֽא־יַרְבֶּ֗ה וְהַדַּל֙ לֹ֣א יַמְעִ֔יט מִֽמַּחֲצִ֖ית הַשָּׁ֑קֶל לָתֵת֙ אֶת־תְּרוּמַ֣ת יְהוָ֔ה לְכַפֵּ֖ר עַל־נַפְשֹׁתֵיכֶֽם׃

הֶעָשִׁיר לֹא יַרְבֶּה וְהַדַּל לֹא יַמְעִיט מִמַּחֲצִית הַשָּׁקֶל.הסכום הקצוב נגזר ממטרתו המעשית של המפקד — לָתֵת אֶת תְּרוּמַת ה', לְכַפֵּר עַל נַפְשֹׁתֵיכֶםמכל רע הקשור במניין.

וְלָקַחְתָּ֞ אֶת־כֶּ֣סֶף הַכִּפֻּרִ֗ים מֵאֵת֙ בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל וְנָתַתָּ֣ אֹת֔וֹ עַל־עֲבֹדַ֖ת אֹ֣הֶל מוֹעֵ֑ד וְהָיָה֩ לִבְנֵ֨י יִשְׂרָאֵ֤ל לְזִכָּרוֹן֙ לִפְנֵ֣י יְהוָ֔ה לְכַפֵּ֖ר עַל־נַפְשֹׁתֵיכֶֽם׃ (פ)

וְלָקַחְתָּ אֶת כֶּסֶף הַכִּפֻּרִים מֵאֵת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, וְנָתַתָּ אֹתוֹ עַל עֲבֹדַת אֹהֶל מוֹעֵד.הכסף ישמש לעבודת המשכן. בהמשך יבואר שמכסף המפקד שנעשה סמוך להקמת המשכן וכליו נעשו אדני הקרשים. וְהָיָההכסף הנתון במלאכת המשכן לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל לְזִכָּרוֹן לִפְנֵי ה', לְכַפֵּר עַל נַפְשֹׁתֵיכֶם.

וַיְדַבֵּ֥ר יְהוָ֖ה אֶל־מֹשֶׁ֥ה לֵּאמֹֽר׃

וַיְדַבֵּר ה' אֶל מֹשֶׁה לֵּאמֹר:

וְעָשִׂ֜יתָ כִּיּ֥וֹר נְחֹ֛שֶׁת וְכַנּ֥וֹ נְחֹ֖שֶׁת לְרָחְצָ֑ה וְנָתַתָּ֣ אֹת֗וֹ בֵּֽין־אֹ֤הֶל מוֹעֵד֙ וּבֵ֣ין הַמִּזְבֵּ֔חַ וְנָתַתָּ֥ שָׁ֖מָּה מָֽיִם׃

וְעָשִׂיתָ כִּיּוֹר, אגן העשוי נְחֹשֶׁת, וְכַנּוֹ, הבסיס שלו עשוי אף הוא נְחֹשֶׁת, לְרָחְצָה, לשם רחיצה. וְנָתַתָּ אֹתוֹ בֵּין אֹהֶל מוֹעֵד וּבֵין הַמִּזְבֵּחַ,בחצר המשכן, וְנָתַתָּ שָׁמָּה, בתוכו מָיִם.

וְרָחֲצ֛וּ אַהֲרֹ֥ן וּבָנָ֖יו מִמֶּ֑נּוּ אֶת־יְדֵיהֶ֖ם וְאֶת־רַגְלֵיהֶֽם׃

וְרָחֲצוּ אַהֲרֹן וּבָנָיוהכהנים מִמֶּנּוּ, ממי הכיור אֶת יְדֵיהֶם וְאֶת רַגְלֵיהֶם.

בְּבֹאָ֞ם אֶל־אֹ֧הֶל מוֹעֵ֛ד יִרְחֲצוּ־מַ֖יִם וְלֹ֣א יָמֻ֑תוּ א֣וֹ בְגִשְׁתָּ֤ם אֶל־הַמִּזְבֵּ֙חַ֙ לְשָׁרֵ֔ת לְהַקְטִ֥יר אִשֶּׁ֖ה לַֽיהוָֽה׃

בְּבֹאָם אֶל אֹהֶל מוֹעֵד יִרְחֲצוּ מַיִם וְלֹא יָמֻתוּ, אוֹ בְגִשְׁתָּם אֶל הַמִּזְבֵּחַ לְשָׁרֵת לְהַקְטִיר אִשֶּׁה לַה'.

וְרָחֲצ֛וּ יְדֵיהֶ֥ם וְרַגְלֵיהֶ֖ם וְלֹ֣א יָמֻ֑תוּ וְהָיְתָ֨ה לָהֶ֧ם חָק־עוֹלָ֛ם ל֥וֹ וּלְזַרְע֖וֹ לְדֹרֹתָֽם׃ (פ)

וְרָחֲצוּ יְדֵיהֶם וְרַגְלֵיהֶם וְלֹא יָמֻתוּ, וְהָיְתָה לָהֶם חָק עוֹלָם — לוֹ וּלְזַרְעוֹ לְדֹרֹתָם.חוק זה אינו מוגבל לנסיבות.

וַיְדַבֵּ֥ר יְהוָ֖ה אֶל־מֹשֶׁ֥ה לֵּאמֹֽר׃

וַיְדַבֵּר ה' אֶל משֶׁה לֵּאמֹר:

וְאַתָּ֣ה קַח־לְךָ֮ בְּשָׂמִ֣ים רֹאשׁ֒ מָר־דְּרוֹר֙ חֲמֵ֣שׁ מֵא֔וֹת וְקִנְּמָן־בֶּ֥שֶׂם מַחֲצִית֖וֹ חֲמִשִּׁ֣ים וּמָאתָ֑יִם וּקְנֵה־בֹ֖שֶׂם חֲמִשִּׁ֥ים וּמָאתָֽיִם׃

וְאַתָּה קַח לְךָ בְּשָׂמִים רֹאשׁ, מן האיכות הראשונה, הבשמים הטובים ביותר : מָר דְּרוֹר, מור טהור, חופשי מכל תערובת — חֲמֵשׁ מֵאוֹתשקלי קודש, כמות ניכרת (במידות ימינו כ-8.3 ק"ג), וְקִנְּמָן בֶּשֶׂם, הזהה כנראה לקינמון המוכר לנו, הגדל לרוב באיים רחוקים סמוך לאינדונזיה, אבל כבר אז היה יבוא מתמיד של סחורות מסוג זה — מַחֲצִיתוֹ חֲמִשִּׁים וּמָאתָיִם.משקל הבושם כולו יהיה חמש מאות. אולי היו מחלקים את הקינמון לשניים, ושקלו כל חלק בנפרד לשם צמצום טעויות במשקל. וּקְנֵה בֹשֶׂם, יש סוברים שהוא מין דגן מבושם — חֲמִשִּׁים וּמָאתָיִם.

וְקִדָּ֕ה חֲמֵ֥שׁ מֵא֖וֹת בְּשֶׁ֣קֶל הַקֹּ֑דֶשׁ וְשֶׁ֥מֶן זַ֖יִת הִֽין׃

וְקִדָּה, צמח הגדל בארץ ונקרא בלשון חכמים 'קציעה' — חֲמֵשׁ מֵאוֹת בְּשֶׁקֶל הַקֹּדֶשׁ. וְשֶׁמֶן זַיִת — הִין,מידת נוזלים.

וְעָשִׂ֣יתָ אֹת֗וֹ שֶׁ֚מֶן מִשְׁחַת־קֹ֔דֶשׁ רֹ֥קַח מִרְקַ֖חַת מַעֲשֵׂ֣ה רֹקֵ֑חַ שֶׁ֥מֶן מִשְׁחַת־קֹ֖דֶשׁ יִהְיֶֽה׃

וְעָשִׂיתָ אֹתוֹ שֶׁמֶןשישמש ל מִשְׁחַת קֹדֶשׁ,משיחה בקודש, רֹקַח מִרְקַחַת, תערובת בשמים מַעֲשֵׂה רֹקֵחַ. יש להכינה בדיוק ובהקפדה יתרה, כמנהגי רוקחי הבשמים. שֶׁמֶן מִשְׁחַת קֹדֶשׁ יִהְיֶה.

וּמָשַׁחְתָּ֥ ב֖וֹ אֶת־אֹ֣הֶל מוֹעֵ֑ד וְאֵ֖ת אֲר֥וֹן הָעֵדֻֽת׃

וּמָשַׁחְתָּ בוֹ— בשמן המשחה אֶת אֹהֶל מוֹעֵד וְאֵת אֲרוֹן הָעֵדֻת

וְאֶת־הַשֻּׁלְחָן֙ וְאֶת־כָּל־כֵּלָ֔יו וְאֶת־הַמְּנֹרָ֖ה וְאֶת־כֵּלֶ֑יהָ וְאֵ֖ת מִזְבַּ֥ח הַקְּטֹֽרֶת׃

וְאֶת הַשֻּׁלְחָן וְאֶת כָּל כֵּלָיו וְאֶת הַמְּנֹרָה וְאֶת כֵּלֶיהָ

וְאֶת־מִזְבַּ֥ח הָעֹלָ֖ה וְאֶת־כָּל־כֵּלָ֑יו וְאֶת־הַכִּיֹּ֖ר וְאֶת־כַּנּֽוֹ׃

וְאֵת מִזְבַּח הַקְּטֹרֶת וְאֶת מִזְבַּח הָעֹלָה וְאֶת כָּל כֵּלָיו וְאֶת הַכִּיֹּר וְאֶת כַּנּוֹ.

וְקִדַּשְׁתָּ֣ אֹתָ֔ם וְהָי֖וּ קֹ֣דֶשׁ קָֽדָשִׁ֑ים כָּל־הַנֹּגֵ֥עַ בָּהֶ֖ם יִקְדָּֽשׁ׃

וְקִדַּשְׁתָּ אֹתָם— את כל הכלים הללו, וְהָיוּ קֹדֶשׁ קָדָשִׁים. כָּל הַנֹּגֵעַ בָּהֶם יִקְדָּשׁ.רק לטהורים מותר לגעת בכלים הללו.

וְאֶת־אַהֲרֹ֥ן וְאֶת־בָּנָ֖יו תִּמְשָׁ֑ח וְקִדַּשְׁתָּ֥ אֹתָ֖ם לְכַהֵ֥ן לִֽי׃

וְגם אֶת אַהֲרֹן וְאֶת בָּנָיו תִּמְשָׁחבשמן הזה, וְקִדַּשְׁתָּ אֹתָם לְכַהֵן לִי.הכלים נמשחים להיות כלי קודש, ואילו אהרן הכהן ובניו נמשחים להיות אנשי קודש.

וְאֶל־בְּנֵ֥י יִשְׂרָאֵ֖ל תְּדַבֵּ֣ר לֵאמֹ֑ר שֶׁ֠מֶן מִשְׁחַת־קֹ֨דֶשׁ יִהְיֶ֥ה זֶ֛ה לִ֖י לְדֹרֹתֵיכֶֽם׃

וְאֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל תְּדַבֵּר לֵאמֹר: שֶׁמֶן מִשְׁחַת קֹדֶשׁ יִהְיֶה זֶה לִי לְדֹרֹתֵיכֶם.

עַל־בְּשַׂ֤ר אָדָם֙ לֹ֣א יִיסָ֔ךְ וּבְמַ֨תְכֻּנְתּ֔וֹ לֹ֥א תַעֲשׂ֖וּ כָּמֹ֑הוּ קֹ֣דֶשׁ ה֔וּא קֹ֖דֶשׁ יִהְיֶ֥ה לָכֶֽם׃

עַל בְּשַׂר אָדָם לֹא יִיסָךְ.אין לסוך בו בשרו של כל אדם שאינו מן הראויים לכך. וּבְמַתְכֻּנְתּוֹ לֹא תַעֲשׂוּ כָּמֹהוּ.אסור לחקות אותו. קֹדֶשׁ הוּא, קֹדֶשׁ יִהְיֶה לָכֶם.המגע בו הוא האופן שבו אנשים וחפצים מתקדשים.

אִ֚ישׁ אֲשֶׁ֣ר יִרְקַ֣ח כָּמֹ֔הוּ וַאֲשֶׁ֥ר יִתֵּ֛ן מִמֶּ֖נּוּ עַל־זָ֑ר וְנִכְרַ֖ת מֵעַמָּֽיו׃ (ס)

אִישׁ אֲשֶׁר יִרְקַח כָּמֹהוּשלא לצורך המקדש, וַאֲשֶׁר יִתֵּן מִמֶּנּוּ— מן השמן של המקדש עַלאיש זָר — וְנִכְרַת מֵעַמָּיו.

וַיֹּאמֶר֩ יְהוָ֨ה אֶל־מֹשֶׁ֜ה קַח־לְךָ֣ סַמִּ֗ים נָטָ֤ף ׀ וּשְׁחֵ֙לֶת֙ וְחֶלְבְּנָ֔ה סַמִּ֖ים וּלְבֹנָ֣ה זַכָּ֑ה בַּ֥ד בְּבַ֖ד יִהְיֶֽה׃

וַיֹּאמֶר ה' אֶל מֹשֶׁה: קַח לְךָ סַמִּים,סממנים מבושמים : נָטָף, המכונה גם 'צרי', ובלשון חכמים — 'שמן אפרסמון'. לפי המסורת הוא הופק מן השרף שזב מעצים מסוימים. הנטף גדל בבקעת הירדן סמוך לים המלח, ונחשב לבושם היקר ביותר בעולם. וּשְׁחֵלֶת, המזוהה לרוב עם ה'ציפורן' שבלשון חכמים, שכנראה אינו הציפורן של היום. וְחֶלְבְּנָה,צמח שכשהוא לעצמו ריחו חזק ובלתי נעים, והוא משמש גם לרפואות שונות. לבשמים הללו מוסיפים גם סַמִּיםאחרים וּלְבֹנָה זַכָּה,טהורה, המשמשת לבושם ולקטורת עד היום הזה. בַּד בְּבַד, חלק כחלק, משקל שווה מכל אחד מהם יִהְיֶה.

וְעָשִׂ֤יתָ אֹתָהּ֙ קְטֹ֔רֶת רֹ֖קַח מַעֲשֵׂ֣ה רוֹקֵ֑חַ מְמֻלָּ֖ח טָה֥וֹר קֹֽדֶשׁ׃

וְעָשִׂיתָ אֹתָהּ— את התערובת הזו קְטֹרֶת, רֹקַח, מזיגת בשמים מַעֲשֵׂה רוֹקֵחַ.כשם שרוקח בשמים מקצועי עושה, מְמֻלָּח, מעורבב היטב, או: שנתון בה מעט מלח, כמו בכל קרבן, טָהוֹר, קֹדֶשׁ.

וְשָֽׁחַקְתָּ֣ מִמֶּנָּה֮ הָדֵק֒ וְנָתַתָּ֨ה מִמֶּ֜נָּה לִפְנֵ֤י הָעֵדֻת֙ בְּאֹ֣הֶל מוֹעֵ֔ד אֲשֶׁ֛ר אִוָּעֵ֥ד לְךָ֖ שָׁ֑מָּה קֹ֥דֶשׁ קָֽדָשִׁ֖ים תִּהְיֶ֥ה לָכֶֽם׃

וְשָׁחַקְתָּ מִמֶּנָּה הָדֵק,שחיקה דקה, וְנָתַתָּה מִמֶּנָּהלהקטרה לִפְנֵיארון הָעֵדֻת בְּאֹהֶל מוֹעֵד אֲשֶׁר אִוָּעֵד לְךָ שָׁמָּה. קֹדֶשׁ קָדָשִׁים תִּהְיֶההקטורת לָכֶם.

וְהַקְּטֹ֙רֶת֙ אֲשֶׁ֣ר תַּעֲשֶׂ֔ה בְּמַ֨תְכֻּנְתָּ֔הּ לֹ֥א תַעֲשׂ֖וּ לָכֶ֑ם קֹ֛דֶשׁ תִּהְיֶ֥ה לְךָ֖ לַיהוָֽה׃

וכמו בשמן המשחה — וְהַקְּטֹרֶת אֲשֶׁר תַּעֲשֶׂה, בְּמַתְכֻּנְתָּהּ לֹא תַעֲשׂוּ לָכֶם.אל לכם לחקות את הקטורת מן הסממנים הללו ובכמויות הללו מפני שהריח הזה צריך לאפיין את המשכן והמקדש בלבד. קֹדֶשׁ תִּהְיֶה לְךָ לַה'.אסור להעתיק את הנעשה במסגרת עבודת המקדש אל מחוצה לו.

אִ֛ישׁ אֲשֶׁר־יַעֲשֶׂ֥ה כָמ֖וֹהָ לְהָרִ֣יחַ בָּ֑הּ וְנִכְרַ֖ת מֵעַמָּֽיו׃ (ס)

כמו הציווי בדבר שמן המשחה, אף הציווי ביחס לקטורת מסתיים בחומרת השימוש בקטורת שלא למטרה הראויה: אִישׁ אֲשֶׁר יַעֲשֶׂה כָמוֹהָכדי לְהָרִיחַ בָּהּבעצמו, ולא לשם מסירה למקדש — וְנִכְרַת מֵעַמָּיו.